שליחת המחלות בציווי ובפקודה | הרב אמנון יצחק
- - - אין זו הדרשה, אלא עיקרי הדברים מספר 'חכמת המצפון' פרשת משפטים מאמר תרה- - -
את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בה (שמות כ"ג כ"ז).
בס' ראשית חכמה מובא כמה פעמים בענין גיהנום, כי ישנם כתות כתות וכל אחד ממונה לתפקיד מיוחד, והנה אלה הם ענינים אשר מעולם הבא, אבל כשמתבוננים מעט רואים באמת כעין זה גם בעולמנו כאן, תמיד חשבנו על ענין כלל המחלות אם הן באות מצד האדם, כי מתהוה איזה קלקול בטבעיו של האדם וזה גורם למחלתו, אבל יותר מסתבר כי המחלה באה אל האדם שלוחה בתפקידה.
הלא רואים באמת דברים נפלאים במחלות, הרי יש להן טבעים וחוקים במהלכן, גם יש להן זמנים קבועים אשר תדע מראש לכמה ימים תעשנה, ולמתי יתחילו להחלש ולסור מן האדם, וישנם כאלה אשר לפני תום זמנן המיועד להן לא תועילנה להן שום רפואות להסירן, וגם כאלה אשר לא תוכל להרפא מהן כלל, ולכל מחלה ומחלה כבר מצאנו ונתנו להן שמות מיוחדים, כל אחת ואחת טבעיה וחוקותיה שונות הן מחברותיה, ומזה הוא שידעו לקרוא אותן בשמות שונים.
רואים אנו מכל זה כי מחלות אינן מקרים בעלמא, אלא כולנה הן מאלה אשר נאמנים בשליחותם, כתות כתות של שלוחים גדודים גדודים בתפקידים מיוחדים, עושים באימה רצון שולחם, וטעות גדולה היא כשרואים המשכת המחלה לאמור, כי הרופא לא כיוון לנכון ריפוי המחלה, המחלות לא תזוזנה בשום אופן טרם ישלמו מעשיהן, כי הלא על זה נאמנות הן בשליחותן.
זהו דיוק לשון התורה כמו אני שולח את כל מגפותי אל לבך שלוחים הן, וכן והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת, מופקדות ומצוות הן לתכליתן, ובאבן עזרא כתב, את אימתי הוא פחד בנשמה והנה תבוא לגוף חולשה מיד, הנה זה מין מחלה ובלשון אשלח כתב המקרא.
והנה על הפסוק ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי מלפניך, כתב רש"י הצרעה מין שרץ העוף והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים, והצרעה לא עברה את הירדן והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל ז' אומות לא מנה כאן אלא אלו, והחוי אע"פ שהוא מעבר הירדן והלאה, שנו רבותינו במס' סוטה על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה, ובאבן עזרא כתב מכה בגוף מגזרת צרעת שתחלש כח הגוף, והנה האבן עזרא כתב זה מצד פשטות הקרא בלתי הקבלה, אמנם גם לדבריו הרי המקרא מפורש אומר ושלחתי וכן וגרשה.
וכן מה שהזכירו חז"ל ענין של מרה בעיניהם, הנה חכמי הרופאים כהיום היו ודאי אומרים שזה מין חידקים, וגם היו נותנים להם שם מיוחד ע"פ מהלך טבעיהם, אבל עכ"פ גם מכות בגוף גם כל המחלות למיניהם שלוחים הם דקרינהו רחמנא, כי שלוחים הם למקום וגם נאמנים גדולים בשליחותם, וגם מחלות יתכן כי תהיינה להן גבולות עד פה תעבורנה ולא יותר, והחכמים היום היו ודאי מבארים זה בסיבות האקלימים וכדומה, אבל איך שיהיה זהו מהעיקרים הגדולים אשר צריכים להאמין ולהכיר זה בחוש, כי כולן הן מן הנאמנים בשליחותם עושים באימה רצון קונם.
כשמבינים כן ענין המחלות, כי אינן חלילה דברים של מקרים בעלמא אלא שלוחי המקום הם, גדודים רבים עם מדים מיוחדים לכל גדוד וגדוד, עומדין על משמרתן ללא כל החלפה, ואינם סרות ממשמרתן עד אשר כילו מלאכתן, לפי זה מבינים כבר היטב כי צריכים באמת להיתר על מעשה הרפואות, כי באמת מה שייך רפואות ועצות נגד שלוחים הנאמנים בשליחותן?
על פסוק ורפא ירפא כתב האבן עזרא, ורפא ירפא לאות שנתן רשות לרופאים לרפא המכות והפצעים שיראו מבחוץ, רק כל חולי שהוא בפנים בגוף ביד השם לרפאותו, וכן כתוב כי הוא יכאיב ויחבש וכתוב באסא (דה"י ב' ט"ז), וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, הנה כי על חולי שהוא בפנים אין היתר לרפאות לדברי האבן עזרא ז"ל, כי מה שייך רפואות נגד שלוחי המקום, יבוא המשלח הקב"ה הוא יכאיב ויחבש!
(דעת תורה)