מי עלול לטעות בשקר | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 13.02.2015, שעה: 09:00
"מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע". מה קוי דבר שקר? ועד כמה להתרחק ממנו, לכאורה שקר הוא האומר דבר שאינו, אבל נראה נא בדברי חכמים ז"ל ונבין, עד כמה אנחנו רחוקים מן האמת. שאין אנו יודעים מהו שקר, זה לשון הגמרא מסכת שבועות ל"א.
מנין לשניים הבאים לדין, אחד לבוש סמרטוטים ואחד לובש איצטלית בת מאה מנה, שאומרים לו לבוש כמותו, או הלבישהו כמותך. תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק. ופירש רש"י, לבוש כמותו שלא תגרום לנו לישא פנים לך.
אז הגמרא אומרת, שניים באים לדין, אחד עני ואחד עשיר, זה לבוש בגדים בלויים סמרטוטים, והשני לובש חליפה מהודרת בת מאה מנה, הדיינים אסור להם לדון במצב כזה. הם אומרים להם תצאו החוצה, ואומרים לעשיר תשמע, או שתלבש כמו העני או שתלביש את העני כמוך, מאיפה הם לומדים שכך צריך לנהוג? מדבר שקר תרחק, ז"א רש"י אומר, אם אתה לא תלבש כמותו אתה תגרום לנו לישא פנים לך. שאנחנו נראה מול עינינו אותך כעשיר, כבעל ממון, עומד מולנו באיצטלית בת מאה מנה, חליפה כזאת מהודרת, לידך עומד לבוש סמרטוטים אנחנו נטה את הדין לצד שלך. ואז יגרם שיצא משפט מעוכל דבר שקר, הם אפילו עוד לא ישמעו מה הם ידברו הם כבר יכריעו לצד שהעיניים משכו אותם. היינו שהדיינים יש להם לומר כן מפני שיוכל להיות שישאו לו פנים בדין מפני החשיבות האיצטלית נגד השני לובש סמרטוטים, והדין הזה נאמר בכל דיין, אפילו משה רבינו. אפילו בקדושתו וחסידותו, וכשהוא מתעטף לדון דין אמת לאמיתו, שמי שדן דין אמת לאמיתו זה כמו שהוא שותף עם הקב"ה בבריאת השמים והארץ, וגם דיין רואה את עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהינום פתוחה לו מתחתיו כמו שכתוב ביבמות קפ"ט, הרי יושב דיין זה באימה, ביראה, והוא יודע שה' ניצב בעדת אל, וכל המחשבה שלו להוציא פסק דין נכון, אז מדובר בדיין כזה כמו משה רבינו אפילו.
והנה כשבאים לפניו שני בעלי דין ויודע שבעל האיצטלית הוא עשיר גדול והשני עני מדוכא המחזר על הפתחים, ועל זה כתוב "לא תגורו מפני איש" שלא יפחדו הדיינים מפני שום אדם, אז בודאי שהוא הכין והכשיר את עצמו הדיין שהוא לא ירגיש בהדרת הכבוד ודרך ארץ לעשיר יותר מהעני, וראה זה פלא, שאחר זאת שעומדים לפניו עשיר באיצטליתו ועני בסמרטוטיו, הכריזו חכמים באזני הדיין הזה, הלו, אסור לך להתחיל את הדין כך. אתה מתקרב לשקר, כשאתה רואה שניים במלבושיהם יש חשש שתשא פנים לאותו הלבוש איצטלית ותזכה אותו שלא כדין.
וזה השקר שנעשה היום לדוגמא שדנים כל הטיפשים שלא למדו תורה, חושבים שלמדו תורה, שאם הם רואים אדם שהוא ראש ישיבה אז הוא מהודר, מה פירוש, לא רק מהודר בלבושו, גם מהודר בדעתו וכו' וכו', ואם יראו בעל תשובה אפילו בעל השגות גדולות ומעשים גדולים ונוראים, אז שום דבר זה בעיניהם, כי הם מושפעים ממה? ממראה עיניהם, או ממה שהכירו להם בדעתם, וכן על זה הדרך. זה אומרת התורה מדבר שקר תרחק כי צריך לבחון את הדברים לגופם ולא למלבושם, ולא למראה החיצוני, ולא לידיעה החיצונית, אלא צריך לבחון את הדברים לאמיתתם.
והרי זה מבהיל, שצדיק זה על אף ידיעתו, ממילא כי הוא עשיר והשני עני, וזה אינו משפיע עליו בכלום, כנזכר לעיל, אבל חכמים מרעישים עליו ואומרים לו, הלו, יש לך חרב מונחת על הירכיים, הגיהינום פתוחה לך מתחתיך, תזהר שלא תרד לבאר שחת, כי אתה עומד על איברי פי שחת, ברח לך מזה, אל תדון אותם כך, אפילו אם אתה בטוח בעצמך שלא תושפע, למה? שנאמר מדבר שקר תרחק. ומה כל הרעש הזה? הוי אומר כי חכמים ז"ל ירדו לתוך עומק כוחות נפשו של אדם וגילו מצפוני ליבו שכל אדם יהיה מי שיהיה, אפילו החסיד הקדוש ביותר, אם רק אדם הוא, ועיני בשר לו, מכיון שרואה לפניו איצטלית וסמרטוטים לא יועיל לו כל צדקותיו וטהרת ליבו, ובעל כרחו תרהיב בעיניו האיצטלית בברק יופיה ותסיתהו לישא פניה ולהטות את הדין. לא משנה מי שזה לא יהיה.
ולא עוד, אלא שאין לדיין הקדוש הזה שום מזור ותרופה, לשרש אחר משוא הפנים, לא בהתעוררות והבנת הלב שלא לישא פנים בדין, ולא בהתעמקות בעונש הנורא של הטיית הדין, גם אם הוא ילמד מוסר לפני כן, וידע מה העונש הנורא אם יטה את הדין לא יועיל לו, גם החרב שמונחת לו בין ירכותיו, גם הגיהינום הפתוחה לו מתחתיו, כל אלה לא יועילו להשפיע על העיניים להניא אותם מהסתה זו נגד ברק האיצטלית והשפעתה עליו, יש רק עצה אחת, אחת ויחידה, לומר לבעל היאיצטלית הלבישהו כמותך או לבוש כמותו, ואם לא עשה כן הרי הוא עובר על "מדבר שקר תרחק" נורא למד.
והנה פושט העשיר את איצטליתו, או משאיל לבעל דינו איצטלית, עכשיו מותר לדיין לישא וליתן בדין. והאמת נר לפניו והשכינה עמו. ואנחנו עומדים ותמהים, להיכן פרח כל משוא הפנים ממנו והנה הם שוב שבים לפניו, הרי עדיין עומד לפניו מראה העני בסמרטוטיו מתחת לאיצטלית השאולה לו לזמן קט, והעשיר באיצטליתו שהיה לבוש בה, וילבשנה לאחר גמר הדין, האם נתעשר זה או ירד זה מנכסיו משום כך? ואת כל זה יודע הדיין יפה, ז"א אפילו ניתן דוגמא חריפה, עני הוא נמוך והוא לבוש סמרטוטים והעשיר הוא 130 קילו, גבוה והוא לבוש חליפה, חליפת שרד, נו, ואם הם החליפו את הבגדים אז הדיין שכח שהעני זה הקטן והעשיר זה הגדול? אז איך עכשיו הוא ישפוט משפט צדק? קודם לפני שהחליפו בגדים אז מדבר שקר תרחק, אחרי שהחליפו בגדים הייתי אומר זה אב אשל השקר, לא? למה כי אתה ודאי יודע אז מה מועיל שאתה עכשיו הורידו את הבגדים, אבל כך גזרה התורה הקדושה, ותורה היא מן השמים, והקב"ה הוא היוצר והוא הבורא, והוא מודיע אותנו ומאלף אותנו בינה מהו כח עפר האדמה שבנו, אפילו בעל מח גדול ולב קדוש, כל כפתור מתנוצץ לשחד אותו ולהפיל אותו ברשתו, על ידי הבטה בעלמא עליו. ובהיפך, אם סר ממנו המראה הזה מיד מתאושש ושב לדעתו וברח ממנו השטן, למה? כי עיניו אינן רואות שתי איצטליטות ושני סמרטוטים, היא רואה רק שתי איצטליתות ושני סמרטוטים ואז אין משוא לאחד יותר מחבור.
ז"א כח העיניים לשקר את הבן אדם, העיניים דנות עוד לפני שהשכל חושב, העיניים מושפעות, לא יעזור, כמה שאתה תראה וכמה שתבין וכמה שזה, העין מושפעת ומתלהבת מהמראות שהיא רואה. לא יעזור, זה כח העפרוריות שבאדם. אבל אם ישוו את הבגדים זה כבר מספיק, כי המראה השתנה, הידיעה נכון, הידיעה שזה העשיר וזה העני, זה לא השתנה, זה אתה יודע שזה העשיר וזה העני, אבל המראה השתנה, כי הידיעה של קודם גם לא הספיקה, שאתה יודע שהטיית הדין אתה תכנס לגיהינום וחרב בין ירכותיך ושכינה עומדת איתך בדין, כל זה לא יעיל, מול הראיה זה לא יועיל, לכן אם שינו בראיה שיהיה שווה – זה יועיל. איי אני יודע אבל שזה עני וזה עשיר, זה לא ישפיע. הראיה כן תשפיע. זה התורה מלמדת.
לומדים אנו מכל זה שאזהרה האמורה בתורה הקדושה דבר שקר תרחק, היא לא רק משקר גס ועכור כמו דורעי הרופס לפניו ומביא לידי תיעוב, לא, אלא אפילו עיניים קדושות של גדול הדור וצדיק יסוד עולם, שכל ימי חייו מיום עמדו על דעתו לא הסתכל חוץ לארבע אמותיו, רק בתורה הקדושה ישים ליבו ופניו, גם עיניים אלה שקרניות הן, מסיתות ומדיחות לדיין המובהק והחסיד להטות את הדין ולישא פנים לאיזה סמרטוט שנקרא איצטלית.
נתנו בעבר דוגמא, יש גבאי של בית הכנסת, הוא רואה אדם נכנס מבוגר שפוף, לבוש בגדים פשוטים עם קסקט כזה, אז הוא ניגש אליו ואומר לו כבודו ישב מר, ישב מר, מושיב אותו באחד המקומות קרוב מאד ליציאה. ואם פתאום יכנס אדם צעיר, הדור בלבושו, עם כובע צילינדר ועם פראק, הוא ישר ירוץ אליו ויגיד לו כבוד הרב, כבוד הרב בבקשה ישב מר יקח אותו למזרח. מה זה השטויות האלה? אתה רצת לחליפה, מאיפה אתה יודע מי האנשים האלה? יכול להיות שזה עם הקסקט זה אחד מחשובי הדור ומגדוליו, וזה ריק ופוחז שרק לבש חליפה ושם צילינדר עליו, הוא בעל מידות קשות מושחתות וריק, ריקא, מה אתה יודע מה תכנו, אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בתוכו, אז למה רצת לזה ולקחת, מאיפה אתה יודע שהוא רב, בגלל שהוא לבוש כך? כמה רמאים יש כאלו בלי סוף, ואותו אדם פשוט יכול להיות שהוא צדיק שמחזיק עולם, אבל אתה רץ לחליפה, זהו, העיניים הן שקרניות, העיניים הן שקרניות.
אכן כל מי שיש לו מח בקדקדו וליבו, יזדעזע מצד אחד ויפחד לנפשו על גודל פחיתותו ועוצם סכנתו, ומצד שני יתמלא שמחה גדולה ועצומה, ויודה לה' יתברך שבחר בנו מכל העמים, להורות לנו הדרך להתרחק מכל סכנת כשלון, וללכת בדרך חיים האמיתיים חיי הנצח עד אין סוף. אז מי שיש לו מח בקודקוד וליבו ברשותו, מזדעזע מצד אחד, מפחד לנפשו על גודל הפחיתות שיש בו והסכנות האורבות לו, אבל מצד שני הוא גם צריך להתמלא שמחה גדולה ועצומה כי התורה שהקב"ה הנחיל לנו ובחר בנו מכל העמים כדי להורות לנו את הדרך, שנתרחק מכל כשלון וללכת בדרך חיים האמיתיים חיי נצח עד אין סוף.
וזה כוחו של פרסום, הפרסום כוחו בעיניים, אנשים רואים תמונה גדולה של איזה רב בוכה, איך זה משפיע עליהם, אבל מי עשה את התמונה, רמאי ונוכל שהמטרה שלו לא כלום, בשביל לקחת את קולותיו ואח"כ לשלשל לכיסו את כספם. זה נוכל, אבל מה אדם מתפעל, נו, תראה כמה כמה מודעות, מלא מלא, כל הרחובות הוא בוכה, מי בוכה? זה תמונה, מה הקשר בין התמונה לבין מה שעומד בראש המפלגה, מה הקשר, הרי הוא יצא נגד זה שבוכה, הוא גרם לו לבכות, הוא צעק עליו ירשע, גנב, איייי. והוא משתמש בתמונה שלו בוכה, איזה שקרן. והעיניים השקרניות של האנשים מאמתות את התמונה ומשתתפות בצערה. אה, השקר, כמה שולט ברחובות. ולא רק ברחובות, גם בישיבות, ולא רק בישיבות, גם בגדולים, כי כתוב פה מפורש, שאפילו יהיה גדול הדור ויהיה חסיד הכי גדול ודיין הכי מומחה ואפילו משה רבינו ,אם יעמדו לפניו בעל איצטלית של מאה מנה ואחד הלבוש סמרטוטים הוא ישקר בדינו. עד שלא יחליפו וישתוו העיניים משקרות. ואם תחזרו על השיעור מהתחלה תבינו את זה יותר טוב. שבת שלום.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...