טוען...

מת מת חי חי

 בית הכנסת "קהילות פז", בני ברק
 תאריך פרסום: 27.01.2014, שעה: 17:40

הורדת MP4 הורדת MP3


http://live.shofar-tv.com/videos/3521
27-1-14
"ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו". הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' פרק נ"א מבאר שם את מעלת האבות הקדושים. מה עשו אבותינו שכך חשק הקב"ה בהם? מאין זכו לכל האבות הן הן המרכבה. המציאות שזכו לה האבות שהן הן המרכבה, מה היה הגורם? מה הם עשו אבותינו שכל כך חשק בהם הקב"ה? וכתב הרמב"ם, משום שלא היה אצלם שום פניה שלא תהיה לשם שמים, בעת עסקם בהנהגת הבית ובעת דיבורם עם בני האדם בכל עניניהם הגופניים, תכלית כוונתם היתה ובכל המעשים ההם להתקרב אל ה' קרבה גדולה. כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם להמציא אומה שתדע את ה' ותעבדהו, ומפני זה זכו לזאת המדרגה, זה שהאבות הקדושים היתה כל מציאותם וישותם לשם שמים. זהו סוד היותם מרכבה עליונה כאן - בעולם הזה, ז"א על מה הוא מדבר? לא יחודים וזיווגי מידות העליונים, לא דברים לימוד תורה בשקידה וכו' וכו' וכו', תשמעו במה הם נבחנים, לא היה אצלם שום פניה שלא תהיה לשם שמים, לא פנו לשום דבר בעולם לצורך העולם. כל העולם זה לשם שמים, את כל העולם הפכו לשם שמים. בעת העסק, בהנהגת הבית, בדיבור עם בני אדם, בכל הענינים הגופניים, תכלית כוונתם היה ובכל המעשים ההם להתקרב אל ה' קרבה גדולה. כמו ששאלו את הלל, לאן הוא הולך, אז הוא אמר שהוא הולך להתקלח, לעשות חסד הוא אומר עם אכסניה עלובה זו, שאלו אותו מה זה, זה מצוה? זה חסד? אמר להם כן, תלמדו מדיוקנאות של מלכים שנמצאים ברחובות אז יש ממונים ששוטפים אותם משום כבוד מלכות, ואדם שנברא בצלם אלקים לא צריך להתנקות ולהיות מצוחצח כשהוא עובד את האלוקים? אז יש אחד הולך להתקלח כי זה הנאה, או להסיר את הלכלוך מעליו, ויש אחד כמו הלל הזקן שהולך לעשות חסד עם הגוף לצחצח אותו לעבודת הבורא, כי הוא בצלם אלקים. ז"א גם דברים שאנשים עושים אותם בגלל או הנאות, או סילוק דבר המטריד, חכמים האמיתיים והצדיקים הגדולים מתכוונים בכל דבר לשמו יתברך, אם אין פה לשם שמים בפעולה לא עושים, אם יש בז הלשם שמים, למען ה' - עושים, מה שלא - לא עושים. הם לא אוכלים בשביל לאכול, הם אוכלים בשביל לברך, יש כאלה בקושי מברכים כשהם אוכלים, ואיך מברכים? בשביל להכניס מהר.
אז ז"א גם בעסק, גם בהנהגת הבית, גם בדיבור עם בני האדם, בכל המעשים זה היה רק להתקרב לה' יתברך כי תכלית כוונתם כל ימי חייהם, מה יש להם תכלית? מה הם רוצים לעשות בעולם? מה? למצוא חן בעיני ה' וזהו? לא, להמציא אומה שתדע את ה', לא הוא לבד, להמציא אומה, אין אומה כזאת, לא היתה שום דבר, הם רוצים להמציא אומה, שהאומה הזאת כולה תעבוד את ה', מפני זה הם זכו לזאת המדרגה, אז כשדיברו עם מישהו אפילו על הא ועל דא זה בשביל לקשור אותו בסוף לנקודה הזאת שיצטרף לאומה הזאת שתעבוד את ה' יתברך, ז"א גם הקשרים והיחסים וכו' וכו', גם שנראו כאילו שלא מדברים ישירות על הקב"ה, הכל להוביל ולהגיע לאותה מטרה. זה גרם שהאבות, כל מציאותם וישותם לשם שמים, וזה סוד היותם מרכבה עליונה כאן, כאן - בעולם הזה.
לעומת זה מצינו שהכתוב תובע מנדב ואביהו שהיו בעלי מדרגה גבוהה ביותר, כתוב עליהם "ויחזו את האלהים", אבל מיד כתוב "ויאכלו וישתו" שבדרגה של יחזו את האלהים שזה מרכבה עליונה, בתוך המדרגה נעשה בחינה של ויאכלו וישתו. משהו שלעצמו, משהו של גשמיות משהו. אע"פ שאין בכוחנו ומושגינו להשיג מה זה "ויחזו את האלקים" שהיה בנדב ואביהו, ולהבין את ה"ויאכלו וישתו" שהיה בדרגתם הם, ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, אם זה לא כתוב אי אפשר לומר דבר כזה, אבל הכתוב תובע - ויאכלו וישתו, שהיה שייכות לענין של עצמו.
כשנעמיד שני ציורים אלה, זה לעומת זה, דרגת נדב ואביהו שכתוב בהם "ויחזו את האלהים" שזה דרגת רקיע השביעי במצב של כסא הכבוד, ובכל זאת יתכן תביעה של "ויאכלו וישתו" ולעומת זאת נציב את דרגתם של האבות הקדושים שעולמנו אנו, עולם שפל זה היה אצלם בעולם הזה מרכבה עליונה, הם ויחזו את האלקים היה בחינה של ויאכלו וישתו, האבות פה שאכלו ושתו ודיברו ועסקו במסחר והכל זה היה מרכבה עליונה, פלא, פלא, פליאה עצומה.
מפה אנחנו טועים ושוגים בהבנה שישנם עולמות מחולקים, עולם של מרכבה ועולם שפל וגשום. זה טעות. יש אנשים חושבים יש אחד יש לו איזה הילה מיסטית כזאת אומר עליו מקובל זה וזה, חושבים זה בעולמות העליונים, ויש אחד לא ניכר עליו שום דבר והוא אוכל כמו כולם, מדבר כמו כולם והכל וחושבים אה, יהודי פשוט. מה מבינים אנשים, הנה, נדב ואביהו הכתוב כותב שהם חזו את האלקים, ברקיע השביעי בכסא הכבוד, בכסא הכבוד, אבל שמה זה בחינה עדיין של "ויאכלו וישתו" והאבות הקדושים יכולים לאכול ולשתות ולסחור ולדבר דיבורים והם המרכבה העליונה.
האמת היא שכל העולמות שווים הם, ואין חילוק בין עולם המלאכים לעולם הגשם, גם העולם הזה של הגשמיות יכול להיות עולם מתת, של המלאך מתתרון, וכן עולם מתת יכול להוות עולם הגשם, יכול להתהוות עולם הגשם, שכל ענין ההגשמה אינו מצד שכן הוא מהותו ומציאותו של הדבר שהוא גשם, אלא שכל זה ממקור אחר מוצאו, שיש סוד וענין שהוא מהווה את כל ענין ההגשמה, גם עולם של מתת יוכל להתגשם על ידו. ובל יפלא בעינינו מה שייך ב מלאך מתת ענין של לעצמו, דברי תורתנו הקדושה שהיא כולה שמימית, כסא הכבוד עצמו, בכל זאת גם היא נעשתה ענין שלעצמו כמו שאנו רואים בשפל מצבנו. כל ענין עולם הגשם מצד עצמו ומציאותו היה ראוי להמצא גם בעולם המלאכים, אין בו ובכל עניניו זולת רצונו יתברך. הרי כל השתלשלות העולמות זה מהאור העליון, והקב"ה הגשים אתת העולם הזה, אבל מקורו איפה הוא? באור העליון.
בשל"ה הקדוש כתוב שכשם שאנו אומרים שירת המלאכים, כמו כן המלאכים אומרים את ההלל הגדול, "למכה מצרים בבכוריהם, לגוזר ים לגזרים, נותן לחם לכל בשר" כל הענין הזה יכול להמצא גם בענין המלאכים. עולם הגשם הוא אותו עולם כעולם מתת, גם עולם הגשם הוא עולם החכמה, מי שאין לו שום מבט והשקפה בעולם חוץ מרצונו יתברך, הרי שכל העולם הזה אצלו כסא הכבוד. כל העולם זה עולם של רצונו יתברך. מה גורם לכל ההתגשמות שנעשה אצלנו? זה הענין שלעצמו, שאדם לוקח את הדברים לא לשם שמים אלא לעצמו, דהיינו שיש עוד משהו חוץ מרצונו יתברך. אדם שעושה למען שמו יתברך אין לו לעצמו שום דבר, הוא לא עושה שום דבר לעצמו. אדם שעושה לעצמו הוא לא עושה לה' יתברך. אז מה גורם שהעולם הזה יתגשם? הלעצמו שהוא מושך. אבל משה שאמר ואנחנו מה, אין לנו כלום ואנחנו לא כלום ולא כלום, אז מה אתה כן עושה פה בעולם? רק לשמו יתברך, אין לי מה לעשות פה. ז"א זה עולם שנקרא עולמו של מתת, זה עולם רוחני, זה עולמם של האבות והצדיקים.
מלאכים גם בעולם הזה הם בשמים, והאדם אם תעלה אותו לכסא הכבוד הוא עדיין נקרא על הארץ. טעות היא בידנו שמעשי עולם הזה מקלקלים, טעות, אכילה ושתיה אינם גורמים לקלקול, הרי התורה מחייבת אותנו לאכול בשבת, ביום חול היא לא מחייבת אותנו לאכול, אל תאכל, תצום כל השבוע אין בעיה, אתה לא חייב לאכול, אין מצוה לאכול, בשבת מצוה לאכול, כי זה לא אכילה לשם אכילה, אם זה אכילה לשם אכילה אז גם יום ראשון ושני ושלישי כל השבוע זה לשם אכילה, שמה זה מצות אכילה, עצם האכילה היא מצוה, ז"א אכילה ושתיה לא מקלקלים, אם זה מקלקל לא היו מצווים אותנו לאכול, אבל אם אומרים לנו לאכול ודוקא בימים טובים ובשבתות והכל, משמע שאכילה ושתיה לא מקלקלים אם מכוונים לשם מצוה.
גם מלאכים אוכלים לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו, והם לא מתקלקלים מהאכילה, סוד ההתגשמות הוא הענין של לעצמו, כשאתה אוכל לשם עצמך, לא לשם מצוה, כי בא לך לאכול, כי אתה מתאווה לאכול וכל הדברים האלה זה הלעצמו, זה הופך את זה לגשמי, ואז אתה גם מתגשם. והרי נדב ואביהו נאמר עליהם "ויחזו את האלקים" מרכבה עליונה, אבל לעצמו של נדב ואביהו שאי אפשר לשום נברא בעולם להשיגו, בכל אופן כתוב "ויאכלו וישתו" שאצלם זה היה כמו אכילה ושתיה בחינת מה שמה, שזה היה בחינה לעצמו. גם בדרגה הזאת.
וזה להבהל ולהשתומם ממה שכתב הרמח"ל בדעת תבונות, מה הוא כתב? הוא כתב שדרגת משה רבינו, דרגת גופו של משה רבינו שעלה לקבל את התורה היתה דרגה רק של כי אתת לקרתא זיל בנימוסא, שהגעת לעיר לך בנימוסיה, איך שהם מתנהגים, הלכת לעיר - תתנהג כמו שהם מתנהגים, כמובן שזה לא חורג מהתורה. אז כי אתת לקרתא זיל בנימוסא, ז"א המלאכים כשירדו למטה אכלו כמו בני אדם, כשהוא עלה למעלה הוא לא אכל כמו המלאכים. אז ז"א, זה בחינה כשאתה הולך לעיר אז אתה מתנהג לפי הכללים שמה, פה אוכלים אז הם אכלו, שמה לא אוכלים אז לא אוכלים. ז"א דרגתו זו של העליה שלו השמימה זו לא היתה דרגתו התמידית. משה רבינו היה בדרגה זמנית של מי שהגיע לעיר מתנהג בנימוסיה, אבל זה לא הפך אותו להיות כזה - מלאכי. והיה שם למעלה כגר שדירתו התמידית אינה שם, ציור לזה כמו שאנחנו אומרים, נו, נגמור את המלאכה שלנו ונשוב הביתה. איפה אתה הולך? הביתה. הביתה? זה כאילו יש מקום שאתה פטור מעבודת ה' ומהכל, עכשיו אתה הולך הביתה, אתה הולך לשל עצמך, אתה הולך לפינה שבה אתה כאילו ברשות עצמך, גמרנו את הלימוד, גמרנו את התפילות, לאן אתה הולך? הביתה. מה זה הביתה? כאילו אתה מנותק ממה שעשית עד עכשיו ועכשיו הולכים הביתה.
מה נורא הדבר שבדרגתו של משה רבינו עדיין היה גופו בבחינה הזו שהיה בו עוד איזה חילוק בין ארץ לשמים, היה חילוק. האם נוכל לצייר לנו מלאכים שהורו אחרי עבודה און מיר וועל גיין ההיים, יש דבר כזה? יש להם היים? יש להם בית, הם יכולים להגיד אנחנו נלך הביתה? יש מלאך שיכול להגיד אני הולך הביתה? חוץ מרצונו יתברך אין להם כלום, ההיים - הביתה, משמעות שיש עוד משהו חוצה לו מרצונו יתברך, שיש לו עוד משהו לעצמו. האדם הוא תושב כאן בארץ, יש לו פה דירת קבע, יש לו פה בית משפחה בנים ידידים, אחרי שהוא גומר את הלימוד אז הוא אומר איך גיין ההיים - אני הולך הביתה, הולך הביתה. הולך הביתה. אה, הולך הביתה. הביתה זה שחרור, זה חופש, הולך הביתה. איך יש לו לנברא בית? מלאך אין לו בית, אין לו שום מקום דירה באיזה עולם, בקל הוא יכול לעבור מעולם אחד למשנהו בלי שום קושי, והאדם מה מאד קשה לו להפרד מן העולם, ולא משום הפחד של ענשי גיהינום אלא משום שיש לו פה דירת קבע בעולם, הוא קנה דירה בבית שמש, הוא קנה דירה ברמלה, הוא קנה בלוד, מה זה יש לו דירה, הוא הולך הביתה.
וזהו שאמרו חכמים ז"ל, רצונך שלא תמות, אם רצונך שמיתתך לא תהיה מיתה מות עד שלא תמות, אל תהיה מקושר לעולם הזה, חייך יהיו לשם שמים, חיים של רצונו יתברך, אין לך פה בעולם הזה כלום בלתי ה' לבדו, בלתי רצונו יתברך, ואז אינך מת כמו שמלאך לא מת, ולא יהיה קשה להפרד מהעולם הזה לעבור לעולם אחר, כמו שזה לא קשה למלאך, כמו עובר מחדר לחדר, אכפת לך אם אתה עובר מחדר לחדר? מה זה עולם הזה ועולם הבא, מה הבעיה, עוברים ממקום למקום, מה הבעיה? לא, אבל אני מפסיד את הבית, את כל ההשקעה, איייי. קביעות, אנשים רוצים קביעות, כל דבר הם רוצים קביעות. אני חוזר שוב על השאלה שאלו אותי, תגיד לי, הבית כנסת הזה זה בשכירות או שזה שלכם? אז אמרתי זה בשכירות, אז איך אתה משקיע כל כך הרבה בבית כנסת שזה בשכירות? אמרתי אפילו אם אני אזכה לעשות נחת רוח לקב"ה ליום אחד, לא מספיק? ואם יהיה יומיים נפלא, שלשה ימים אוה, מה אנחנו, יש לנו קביעות בעולם הזה? אני משקיע איפה שזה קבוע? למה אני קבוע? מישהו קבוע? לא המקום קבוע, אתה קבוע בכלל?
אחד נכנס לחנות וקונה חוץ מכבודכם נעליים, בשבע מאות דולר, מעקם אותם בודק אותם נוקש עליהם, מריח, עושה את כל הפעולות, מכניס את האצבעות בפנים, מחטט רואה את הזה, שואל שאלות, בסוף אומר וכמה אחריות יש על זה? אומרים לו שבע שנים, אם נקרע או משהו אתה מקבל חדש. מבסוט, משלם שבע מאות דולר ויוצא. מלאך המוות עומד לידו מתעלף מצחוק, עוד שבוע הוא מת והוא מדבר על שבע שנים אחריות על הנעליים. אין שכל לאנשים, אין לך קביעות אז מה אתה מדבר על קביעות? מה אתה מדבר, נתנו לך חיים היום, נצל אותם היום, תמצה את היום עד תום. הרווחת יום. יהיה לך עוד יום - עוד יום. מה אתה מחרתת תכניות וזה ולא כדאי להשקיע וכן כדאי ומה כדאי.
האבן עזרא כתב שכל ענין סורר ומורה הוא משום שזה כמו אפיקורס, כי לא יבקש חיי עולם הזה כי אם להתענג בכל מיני מאכל ומשתה, ז"א שכל חטאו של בן סורר ומורה הוא משום שעושה עולם הזה עיקר, והוא נידון בסקילה במיתה החמורה, משום שכל כך חמור הוא חטא זה של עושה דירתו בעולם הזה קבע. מי שעושה העולם הזה עיקר זה מי שיש לו כאן היים - יש לו בית, הולך הביתה, הולך הביתה. כמה טרפות יש במילה הזו לפי דברינו, אין עוד מבטא פגום יותר מזה - הביתה. כי זה כאילו המפלט, זה שלי, זה השקעה שלי, זה המקום שלי, פה אני פטור מהכל, את העבודות והכל אני עושה בחוץ.

ש. מה זה הביתה?

הרב: הולך לנוח, כתוב "ושם ינוחו יגיעי כח" ושם יהיה לך עוד הרבה זמן לנוח, עכשיו זה עולם העמל והעובדה וצריך להספיק כמה שיותר כל רגע ורגע, אתה יודע מתי הולך לנוח? מתי שכבר באפיסת כוחות, באפיסת כוחות אז ממלאים מצברים, אבל אין ענין לנוח, ענין לישון, אין ענין כזה, זה הכרח כמו שלאכול חייבים בשביל להתקיים, אבל תראה עשיר הוא אוכל מסודר? לא, כי כל רגע הוא מרויח כסף, מה הוא יעצור עכשיו בשביל אתה מבין, לעשות ארוחה בת שעה והוא יכול בכל שיחת טלפון לגזור קופונים של מיליונים? אז הוא חותך בלע בלע בלע בלע, אתה מבין? רק אחרי שעות העבודה לגמרי לגמרי שהכל סגור, אז אולי הוא הולך לו לאיזה מסעדה. אתה מכיר את אלה שמזמינים, אנחנו עושים היום שיחים אתה בא? אתה מבין, עולם הזה ממש. אתה בא? סיחים, עושה סיחים פששששש איזה הנאה, סיחים, אתה שומע? לא גומרים מסכת, סיחים, סיחים אתה שמעת סיחים, שישקע.
מאד מאד קשה ההשגה, אבל ההתבוננות בענין זה מעלה כבר את האדם לאין שיעור. נכון שמה שאנחנו אומרים יהיה קשה לאדם לעכל, יהיה קשה לאדם לעכל, לא כל בן אדם מסוגל לעכל את מה שאמרנו, מה לעשות, אבל לא, גם אף אחד מפה אני מאמין לא מצפה מעצמו להיות אברהם אבינו יצחק ויעקב למרות שחכמים חייבונו ל ומר עד מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי ואני לא רואה הרבה אנשים כאלה שהם בדרך לשם, אבל מי שרוצה להיות באמת כעובר מחדר לחדר ואין לו שום בעיה לעבור לעולם האמת בכל רגע נתון, כי הוא מכין את עצמו בכל רגע, והוא גם לא משקיע פה בכלל, הוא משקיע הכל לשם, כל זמנו כוחותיו יכלתיו שכלו משאביו הכל הוא מכוון לשם, נו, אדם כזה יודע שיום אחד הוא יצא מכאן, אז מה הבעיה, הוא הרי חיכה לזה כל הזמן, הוא ידע, מה הוא מופתע? הוא לא מופתע. הוא מתפלא שאתמול זה לא קרה ותודה על עוד יום, אבל זה יכול להיות בכל רגע בכל יום, החכמה זה מי מוכן, מי מוכן לעלות לסעודה עכשיו, שיכול לענות לקב"ה על כל השאלות, חקירת פתע. אתם יודעים, לפעמים באים חקירת פתע, ומפרתשים לבן אדם את כל הזה ואומרים תוציא תוציא תוציא מסמכים תוציא מסמכים תוציא זה, איפה זה? הבן אדם בלחץ רועד ככה יויויויויו.... מעלים את הבן אדם, לכן אמרו בכל עת יהיו בגדיך לבנים, למה יזמינו אותך לסעודה שתבוא לבן, לא עם בגדי עבודה.
אז לכן זה קשה מאד להשיג את המעלה הזאת, בפרט מי שלא מתכוון בכלל, אבל ההתבוננות כבר בענין הזה מעלה את האדם כבר לדרגה לאין שיעור, ז"א השיעור הזה כבר אם הבנתם מה נאמר פה זה כבר מעלה אתכם למדרגה שאין לה שיעור אפילו, כי אתם יודעים שיש דברים שעוד צריכים לשאוף אליהם, קודם היתה שאיפה הביתה, מתי מסתכלים כולם בשעון, עוד חצי שעה אני הולך הביתה, עוד חצי שעה אני הולך הביתה, אני תיכף יוצא הביתה, הכל הביתה הביתה הביתה.
מאידך גיסא כל חומר העונש, תקשיבו טוב, כף המשקולות על הכל היא רק הנקודה הזו, ואילו כל התורה כולה על כף אחת, והנקודה של עולם הזה מכריעה היא. מי שרוצה לקבל מושג בחומר וגודל העוון הזה יתבונן מצד השכר. בואו תראו כמה מי ששקוע בחומר, בגשמיות, בביתה, בקביעות של העולם הזה, בואו תראו כמה החומר והעונש וגודל העוון, מאיפה נלמד - מהשכר. כל הזכות הגדול והרב שזוכים ממצות סוכה וכל הטוב הצפון בה, כל הענין שכתוב יחביאנו בצל ידו תחת כנפי השכינה, ממה זה נובע? בצילא דמהימנותא והקב"ה חופה אותך בשכינתו, וכל השכר הגדול למי שישב בסוכה, כל זה מה שמובטח לאדם בזכות מה? צא מדירת קבע, אם אתה יודע מדירת קבע ודר בדירת עראי, אפילו רק שבעה ימים מתוך השנה, תראה כמה שכר אתה מקבל. אז לפי השכר נבין את העונש, עכשיו שאתה יוצא מהסוכה ואתה חוזר לשנה לדירת קבע במושגים של דירת קבע, במושגים של הביתה ולא לשם שמים, אז תבינו מה העונש, שאתה מוותר על כל השכר הצפון לך ועל כל מה שהקב"ה רוצה להעניק לך אומר עזוב עזוב, הערב יש לנו סיחים, מחר קבענו למסעדה מחרתיים יש לנו חתונה אח"כ יש לנו בר מצוה אח"כ אנחנו יוצאים לטיול אח,כ אנחנו הולכים לשם אח"כ זה... תכניות עולם הזה, עולם הזה, עושה שיפוצים מרחיב מגדיל אתה דירה עושה זה... כל הזמן תפוס במה? בעולם הזה, בחומר, בלהשתקע, בלקבוע את עצמו, בלקבע את עצמו כל הזמן, כל מחשבותיו לא עולם הבא, כל מחשבותיו - עולם הזה. למה עובד - שיהיה כסף, למה כסף שיהיה לאכול, למה כסף שיוכל לקנות, למה כסף שיוכל להתרחב, למה כסף שיקנה נכסים, למה כסף שיעשה ככה, מה זה בשביל לחסוך למה בשביל..... כמה אתה משקיע מחשבה לעולם הבא וכמה אתה פועל בעבור זה, אתה לא תשאר פה, בחורצ'יק, אתה לא תשאר פה, אתה הולך מפה, אתה כל רגע מתקדם לבית קברות, כל רגע אתה מתקדם לבית קברות. נו, אתה לא לוקח, אתה במקום להעביר לשם משאיר פה, במקום להעביר לשם משאיר פה, הזמן הולך ואתה מת, כל יום מת, לא חוזר, מת מת מת מת מת מת מת. כמה אדם חי אמרנו? רגע, כי רגע הקודם מת הבא עוד לא בא, אז כמה אתה חי - רגע, אם יהיה עוד רגע מה עם הקודם - מת, מה עם הבא - עוד לא בא, כמה אתה חי - רגע. ואם יהיה עוד רגע הקודם מת אחריו עוד לא בא, אז כמה אתה חי - רגע, אז תמלא את הרגע, אם לא מילאת את הרגע מת הרגע, מת מת מת מת מת מת מת מת, עלית לעשן סיגריה - מת מת מת מת מת מת מת מת. עלו בעשן ימי, עולים בעשן כל הימים, מת מת מת מת מת מת מת מת, מה קשה? קשה לחיות או קשה למות? מה קשה? מה זה קשה, אני לא מבין מה קשה? יש בית כנסת, יש בית מדרש, יש ספרים, יש ריפוד יש הכל יש שתיה יש קפה יש חלב, מה אתה רוצה עוד?

ש. אתה גם ברגע יכול לקנות את העולם הבא\

הרב: ברגע? תלמד אותי איך קונים ברגע, אני רוצה באמת פטנט כזה ברגע

ש. יש הקונה עולמו בשעה

הרב: יש אחד כזה, כן תהיה רבי אלעזר בן דורדיא אז תקנה כשתמות, והוא מת וקנה את העולם הבא, אם אתה רוצה ברגע לקנות בבקשה, נראה אם תכוון לאותו רגע ותספיק, נראה. וזה לא קנה ברגע סתם, זה תשובה אמיתית שגרמה למיתתו, תשובה כזאת אמיתית שהוא לא יכול לסבול כבר את קיומו בעולם הזה, זה השיא של מה שאמרנו עכשיו, שהוא לא יכול לסבול לחיות בעולם הזה עם המחשבה של מה שהוא עשה, ואיך הוא הפסיד את העולם.

ש. לא שומעים

הרב: מה קשור זמן אמת, כל רגע זה זמן אמת, כל רגע שעבר מת מת, או מת חי חי חי חי מת מת, אין רגע, או מת או חי, אין רגע פנוי, אין פרווה, או חי או מת, או חי או מת, ספר ערבי נחל אומר שכל רגע חלק מהנשמה נפרד ממך, חלקי הנשמה נפרדים כל ימי חייך, כל רגע נפרד חלק הנשמה וחלק הנשמה או שהוא חי או שהוא מת, או שהוא מאיר או שהוא חשוך, וככה נפרד נפרד נפרד, וברגע האחרון שיפרד ממך הצלם האחרון אתה תעמוד בהווה מי אתה, זה אתה. כל מה שנפרד ממך זה אתה, אי אפשר לשנות, אתה קבעת את המציאות. כל רגע. אתה מבין מה זה? אז רואים מגודל השכר של סוכה כמה ההפסד וחומר העוון של ההפסד של זה.
מה בין ראשונים לאחרונים, הראשונים היתה תורתן קבע, כמו שאומרת הגמרא בברכות לה. עוד בדור הקודם, אנחנו בדור הזה - דור הקודם, היה כל עסקו ומבטו של בן תורה ועיקר חיותו, בין בשעת עסקו בתורה ובין שלא בשעת עסקו, היה תורתך קבע, כולם ידעו תורתך קבע קבע קבע קבע קבע, קבוע קבוע זה תורה תורה תורה תורה, מטרה אחת היתה בדור הקודם - להיות גדול בתורה בקיא בש"ס ופוסקים, לא נדבר אודות עצם הלימוד שאפילו אם נניח שעצם הלימוד היום הוא גדול יותר, אבל בענין של תורתך קבע, בזה הוא החילוק בין הדור שלנו לדור הקודם. סוד ההצלחה שלהם היה שעשו תורתן קבע, להיפך סוד הירידה הוא במה שאין התורה קבע, ומזה מתעוררים אנו על יסוד לימוד המוסר וענינו, כי היסוד המקיף הכל הוא צא, צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. זה סוד ההצלחה של אלה שזוכים להיות צדיקים, וזה מה שאמר הרמב"ם על האבות הקדושים, שכל ענינם, כל עסקם, כל משאם ומתנם, כל הנהגתם בבית, כל הענינים שהם עסקו בעולם הזה היה רק לשם שמים לעשות רצונו יתברך, להמציא אומה שתעבוד את ה'. שום דבר אחר לא היה להם בראש, רק זה ובלי הפסקה. לכן כתוב על אברהם, שאברהם בא בימים, זקן בא בימים, מה זה בא בימים - בא בימים שלמים מלאים בעובדת ה', אם היה לו רגע אחד שהיה חסר מעבודת ה' אי אפשר היה לכתוב עליו בתורה בא בימים. היו יכולים לכתוב עליו זקן, אבל לא יכולים לכתוב עליו בא בימים, בא בימים זה שלם, בכל הימים, אוהב ה' ימי תמימים - זה האבות הקדושים.

ש. לא שומעים

הרב: מה צריך תורה בפועל? מה צריך תורה בפועל?

ש. לא שומעים

הרב: הוא חי את התורה, הוא ידע את התורה יותר טוב מאיתנו. הוא קיים אותה את הכל ואפילו עירובי תבשילין, הכל הוא קיים, הוא השיג את התורה, כליותיו היו יועצות לו, הוא ידע את כל התורה כולה, הוא קיים הכל, דקדוקי הכל הכל, ויש ספרים שלמים שרק מראים את המצוות שהוא קיים. אבל אתה צריך לדעת

ש. הוא לא היה מצווה ועושה

הרב :נכון, הוא לא היה מצווה ועושה, נכון, אז איך אז איך אז איך אז איך, אפילו שאתה לא מצווה ועושה מותר לך לעשות, מה הבעיה?

ש. אתה יכול להיות ירא ה' בלי תורה?

הרב: ודאי, אשה יכולה לקיים מצוות שהיא לא מצווה ועושה

ש. אז אפשר להגיע לכל בן אדם לדרגה של ירא ה',

הרב: לא, יראת שמים זה עוד דרגה, לקיים תורה זה לחוד ויראת שמים זה לחוד. אבל אתה צריך להבין דבר אחד, וכל מחשבתו ועיסוקו היה רק להגדיל את הקב"ה בעיני הבריות ולהמציא, להמציא אומה שתעבוד את ה'. אתה שומע? מה עוד צריך יותר מזה, הרי כתוב שיפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים יותר מכל חיי העולם הבא, ז"א הבפועל, הבפועל של שעה אחת של תשובה ומעשים טובים שאדם עושה בעצמו, זה יותר מכל חיי העולם הבא. אז בן אדם שלא עושה רק תשובה אלא מעשה אחרים שיעשו תשובה ומעשים טובים, אז זה לאין ערוך יותר מכל חיי העולם הבא.

ש. זה הכל?

הרב: ומה חשבת, ודאי הוא לא דאג לעצמו, הוא דאג לקב"ה כביכול, להרבות כבודו יתברך בעולם, לפרסם כבודו יתברך בעולם, הבנת? להמציא אומה שלמה שלא היתה בנברא שתהיה עובדת את האלקים. הבנת? זה הנקודה שאדם צריך להבין. יש מה לעשות ברגע, ברגע יש אחד אוכל, ברגע יש אחד שמאכיל את האחרים, לא אוכל, מאכיל, ויש ברגע אחד שאדם מכלכל את כל העולם כולו, זה אותו רגע, השאלה מי אתה ומה אתה שואף, אתה שואף רק לעצמך לעצמו, רק הביתה אתה חושב, או שאתה חושב מי צריך בית, איזה בית, על מה בית, בית היחידי שיהיה לך זה יהיה שמה, אגורה או אלכה עולמים, שמה, אבל לא רק שמה גם פה, בשני עולמים, כי שני עולמים זה אותו דבר אצל דוד המלך, אבל יש אנשים שלא, גם אם הם עובדים את ה' זה רק בשעות שהם לא בבית, הביתה זה מנוחה, זה לאשה לילדים, לזה לשחק קצת לדבר קצת לקשקקש קצת להרים טלפונים וזה לעשות ככה, אתה מבין, עוזבים את הקב"ה עד מחר להתראות ועכשיו הולכים הביתה.
עכשיו אנחנו נתפלל, נכון? לאן אתה הולך? הביתה. אתה מבין? אנחנו נשארים פה, עובדים, צובעים, צובעים כל הלילה, בונים משפצים עושים הכל, אם צריך לישון ישנים במשרד, אם לא הולך לכאן הולך לכאן, אין קביעות,

ש. זה הביתה?

הרב: זה הביתה? תישן במשרד נראה, תשאר פה למעלה במצות, בשביל מה ללכת ולחזור, תשאר במצות. ז"א אדם צריך לדעת, איןק ביעות, צריך לעבוד כל הזמן שאתה מסוגל לעמוד על רגליך עבודת ה', כל הזמן, כל רגע, או חי או מת, או חי או מת, שומע, כמה זה, מת מת מת מת מת מת מת מת, אני אומר, כשאדם לא מנצל את הזמן שיצלצל לך - מת מת מת מת, לא הוא - אתה מת מת מת מת בידיים, אם היו שמים לך שעון חול כמו שיש בסאונה מול הפרצוף שלך שתראה איך החיים שלך נגמרים, היית מזדעק, אבל אין לך את הציור הזה, בשביל זה יש זמן, מה השעה, או ב"ה עוד מוקדם, איזה זמן, איזה זמן, איזה זמן, כל רגע שעובר מת מת מת מת, צריך לנצל את הזמן, יש אחד אומרים לו תביא משהו אז הוא הולך לאט, תלך מהר תרויח חיים, בשביל מה פעולה אחת לעשות בחמש דקות אם אפשר לעשות בדקה? זריזות, זריזות מכפילים את החיים, עובדים לאט - נגמרים החיים מהר. לא הספקת כלום. אין לאנשים ערך לחיים אין להם הבנה מה הם עושים פה, אנחנו מכינים את הדירת קבע שם, לא פה. פה זה צריף שבעים שנה, אתה תשאיר אותו לאחרים לא תקח כלום, לשמה אתה הולך תשקיע לשם, כל הזמן תשקיע לשם. זה אני אומר לך שתהיה לפחות בעל אינטרס, זה לא המטרה, צריך לעבוד את ה' בגלל שצריך לעבוד אותו, אבל לפחות תראה את האינטרס, כמו שאתה דואג לאינטרס פה אז אם כבר אתה דואג לאינטרס תדאג לאינטרס האמיתי, לא למדומה, ואז יהיה לך קל יותר, ואז תשמע יותר חי חי חי חי חי.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

  •    שיתוף   

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 24.06 13:19

    שלום כבוד הרב נשמח לבשר לרב שכמה שעות לאחר הברכה של הרב מצאנו דירה, ויום למחרת חתמנו חוזה בשעה טובה. לאחר שכמעט שבועיים כתתנו רגליים בניסיון למצוא ולא עלה בידנו דבר. תודה לה' שזיכנו תודה לרב על הכל שבת שלום

  • 21.06 11:52

    בסיעתא דשמיא ברצוננו לשתף את כבוד הרב בסגולה הפרטית שלנו ובנס והישועה שבאה בעקבות כיסוי ראש.. כשבננו הבכור לא הוציא מילה אחת מפיו עד שעבר את גיל שלוש.. האמא קיבלה על עצמה כסוי ראש בזכות ששמעה שיעור בנושא של כבוד הרב וביום למחרת הילד אמר את המילה הראשונה והיום ברוך השם הילד בן עשר תלמיד מצטיין ישתבח הבורא🙌🏼😃

  • 14.06 12:08

    כבוד הרב השיעור אתמול היה ממש ממש מרתק משמח וחזק תודה כבוד הרב השם יתברך יברך אותך לעד להעלות מעלה מעלה לעבודתו יתברך מאחלת לכבוד הרב מכל הלב להעמיד תלמידי חכמים הרבה ולגדול בכל מעלות התורה הקדושה

  • 14.06 12:08

    כבוד הרב אנו מאחלים לך בעזרת ה' בריאות איתנה ולכל בני ביתך והסובבים בעזרת ה' תודה על השיעור המחזק אתמול מעריכים מאוד את הרב על ההשתדלות העצומה והקפדה להמשיך להכניע את יצרם של ישראל ! כל שיעור אנו מרגישים שהרב מדבר עלינו ואלינו ישירות ! תודה רבה לך !! בעזרת ה' תזכה לשפע של כוחות מאת ה' והשגחה פרטית והצלחה מרובה בכל מעשי ידייך

  • 14.06 12:08

    כבוד הרב ברוך השם ,בסעודה שלישית עשיתי סעודת הביסים ונכנס  לי סכום כסף שאפס לי את  המינוס בבנק ממש מדהים . וההרצאה אתמול הייתה מדהימה , תודה רבה . ולגבי הבית משפט התוצאות שלה היו טובות ,בזכות ברכתך .תודה רבה.

  • 14.06 12:08

    שלום כבוד הרב אני רוצה להגיד תודה רבה על כל השיעורים לאחרונה מרגיש שהרב מכין את השיעורים בשבילינו בלבד תודה רבה שנזכה ללמוד ולקיים לשמור ולעשות אמן

  • 14.06 12:08

    לכבוד הרב, מעומקא דליבא, תודה רבה רבה, דברי התורה שהרב מעניק לנו במתנה, מחיה, מחזק, עוזר, וסומך, מרפא, מקים מעפר דל, מאשפות ירים אביון. תבורכו מפי עליון.

  • 14.06 12:08

    ערב טוב כבוד הרב, תודה רבה על הרצאה מועילה, מחזקת ומעניינת, המשך ישיר מהרצאה המדהימה בקרית ים, ישר כוח גדול לך.

  • 12.06 16:24

    שלום כבוד הרב. רצינו להודות לרב על השיעור שמסר בשבת על חשיבות התשובה לפני עשיית המצווה. ולומר שהשיעורים האחרונים בערים השונות ובבקרים ממש מחיים את הנפש. תודה. ובע״ה שנזכה ליישם .

  • 12.06 16:05

    כבוד הרב שלום וברכה! ראשית תודה רבה על השיעורים החזקים והמחזקים! אני רוצה להודות לכבוד הרב על ברכתו בהצלחה עם השלום בית והילדים אכן יש שינוי גדול מאוד בזכות ברכתכם ובזכות בעלי היקר והחכם ! והסובלנות שלו אלי (לכל המשקעים מהעבר שזה בכלל לא פשוט להכיל אישה שנפגעה בעבר כמו שאני נפגעתי צריך להיות אדם מיוחד מאוד מאוד כמו מלאך ). בעלי קנה לי מתנה מעבר ליכולתו והפתיע אותי לכבוד יום הולדתי וישבנו לשיחה טובה על כל המצב והגענו להבנות והסכמות ולקחנו על עצמנו לתקן את מידת הכעס כלפי הילדים החורגים שלנו אפילו אם מגיע ולשנות גישה . וברוך השם בעלי הצליח לרכך את ליבי ולראות מה שהיה מוסתר מעיני לפני כן ובזכות כל זה התחלנו דרך חדשה ופירות אנחנו זוכים לראות כבר עכשיו. תודה רבה אין סופית על שיעוריו וברכותיו של כבוד הרב ללא זה לא ידענו מה עלינו לעשות. אתם מצילים אותנו יום יום מרדת שחת. תבורכו בכל הברכות והישועות והנחמות שתזכו לשמוח בבניין ירושלים ובית המקדש השנה אמו ואמן

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת