ואתה פה עמוד עמדי | הרב אמנון יצחק
ואתה פה עמוד עמדי
"וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק" (שמות כ"ד א') ולהלן נאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם" (שמות כ"ד י"ב)
ואומר רש"י ארבעים יום משמע שהיו כאן שתי עליות נפרדות ושונות זו מזו עלייה אחר עלייה. ארבעים ועוד ארבעים. העלייה השנייה היא קומה נוספת על העלייה הראשונה, וכך נמצא בספר האמונה והביטחון לרמב"ן וזה לשונו. 'שאין זה עלייה אחת כי למה יכפיל העלייה שתי פעמים אם לא לתוספת מדרגות? והיינו כאמור שהעלייה השנייה היא תוספת השגות והאמירה עלה אליי היא עלייה יותר גדולה בהשגת ה', יותר קרובה אל ה' יתברך והתדבקותו בו'
אז יש לנו פסוק אחד "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן" וכולי, ולהלן "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם", אז שתי עליות אני שומע, עלה אל ה', ועוד אחת מעולה יותר עלה אֵלַי. ועוד יש להתעכב על מה שכתוב "עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם" שם, שרמז לו הקב"ה שאחר כל העליות וההשגות, ישתדל שיישאר עומד באותן ההשגות המרוממות. כעניין שנאמר למשה מן השמים "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה' כ"ז), זאת אומרת תישאר באותה מדרגה, לא לרדת.
וזה בשעה שאמר לו הקב"ה "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם" (דברים ה' כ"ו), אבל אתה תישאר עומד על המדרגה והעלייה הכי גבוהה לתמיד. וגם הרמב"ן בפרשת ואתחנן אומר על הפסוק "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים" (דברים ה' כ"ו).
ותבין זה ממה שאמר ואתה פה עמוד עימדי, אף כאן אמר הקב"ה למשה כי לאחר העליות הכפולות שעלה משה והשיג השגות נפרדות, עצתו היא שישתדל ויישאר ויעמוד ויתקיים באותן ההשגות, כמו שאמר הקב"ה "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים" שיישארו באותה רמה של יראת שמים.
אז גם פה אנחנו שומעים, מבינים מפה, "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" גם כאן אמר לו הקב"ה אחרי כל העליות הכפולות שהן תוספת בהשגות וכולי ובדיבוק בקב"ה, אז העצה של הקב"ה, עצה הוא קורא לזה פה, שישתדל ויישאר ויעמוד ויתקיים באותן ההשגות.
וכן כתב המלבי"ם זכרונו לברכה בשם הרי"א, זה כנראה הרב יצחק אברבנאל, "וֶהְיֵה שָׁם", מה זה והיה שם? ששם יתהווה בריה חדשה. עלה אליי ההרה והיה שם, מה זה היה שם? אם הוא עולה ההרה, בטח שהוא יהיה שם, אז איפה הוא יהיה? אלא והיה שם, תהיה הוויה, תתהווה לבריה חדשה. כי שם הזדכך החומר של משה רבנו עד שלא הוצרך לאכילה ושתייה ולכל הצרכים הגשמיים. ונפשו לא הייתה קשורה עוד בגופו דבק מזגי, רק דבק שכני.
כמו שהייתה קודם החטא. זאת אומרת, צרכי האכילה והשתייה וכל הצרכים הגשמיים אצלנו היום זה דבק מזגי, זה מזוג בנו, זה מדובק בנו, אנחנו לא יכולים בלי אכילה ושתייה, זה אנחנו מדובקים בזה. אבל הוא ביקש ממשה רבנו שיישאר רק עם דבק שכני, שכני, שזה כמו בשכנות, לא חייב, אבל זה נמצא בסביבה ולא חייב להיות מזוג בך ובלעדיו לא תוכל להתקיים. כמו שהתקיימת ארבעים יום. כמו שהיה קודם החטא, שקודם החטא לא היה מחויב האדם עד כדי כך. למה, רק אחר כך הוא נתקלל שהוא יצטרך לאכול, ובזיעת אפיך, וכולי וכולי וכולי.
ועל כן הוצרך להיות שם ארבעים יום, למה צריך ארבעים יום? כשיעור יצירת הוולד, כי נעשה בריה חדשה. כמו שהוולד מושלם לארבעים יום, זאת אומרת הוולד מצויר בשלמותו כבר בארבעים יום, ככה פה. ופה זה הלך בהפוך, והפוך זאת אומרת ארבעים יום הוא לא אכל ולא שתה, אז הוא ירד מצורת אדם הנצרך למזג דבקי, דבוק בו כאילו זה, הנה הוא יכול, הנה הוא יורד הוא יורד, ממציאות של אדם שצריך אוכל, יורד עד שמתבטל תוך ארבעים יום, זהו, חזר להיות כמו ברייה חדשה.
ומשם תמשיך להיות באותן העליות אף אחר ארבעים יום, כשתרד למטה, אני רוצה שתישאר באותה מדרגה גם כשאתה יורד למטה.
הרמח"ל אומר שמשה רבנו לא השיג את המדרגה הזו, לא השיג. הוא אמר שכל מה שהוא עלה למעלה זה היה דרגה חמישית. למה? הוא אומר זה היה בבחינת "אזלת לקרתא הלך בנימוסיה". הוא לא התהפך לגמרי, אמנם הוא נקרא איש האלוקים, חציו איש חציו אלוקים, אבל זה בבחינת אזלת לקרתא הלך בנימוסיה. אתה הולך לשמה, שמה הדרך ארץ, הנוהג שמה לא אוכלים. אז גם הוא הולך למקום הזה, לא יכול לאכול. כי תלך בנימוסין שלה. כך כשבאו המלאכים לפה, צריכים לאכול. אזלת לקרתא לך בנימוסיה. המלאכים שבאו אצלך אברהם אכלו אצלו למן דאמר.
וכבר אמרנו בעניין זה מה שביקש דוד המלך עליו השלום, מה ביקש? "מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה" (תהלים נ"ה ז'). "מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה". מה זה אומר? אמרו חכמים זכרונם לברכה שנפתחו ליונה בעת המבול שערי גן עדן. והיא כיונה פותה, אין לה לב יש פסוק כזה על שבט אפרים, שהם כיונה פותה (הושע ז' י"א). והיא כיונה פותה, אין לה לב, שבה מגן עדן אל העולם הזה. מה את חוזרת? היית כבר בגן עדן, מה את חוזרת לפה? זה פותה, פותה זה פיתוי, פתיה, פתאים פתאים רוצו להתחסן. המצודת דוד אומר מה זה פותה פתיה פתיה, פתי? סכל. מה שנקרא ביידיש טמבל.
אז אומר והיא כיונה פותה אין לה לב שבה מגן עדן אל העולם הזה. לזאת אמר דוד "מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה", שיהיה לי כנפיים לעוף לגן עדן, ואז לא עשיתי כמוה, כי אם אעופה לגן עדן ואשכונה, ואשכונה, ולא שבתי עוד לעולם הזה. ארבעה עלו לפרדס, הא, לא רצו לחזור. כי אחרי שרואה את המתיקות וכל מה שיש שמה קשה לחזור. אבל יש כאלה פותה, שהם אפילו שהם אפילו שהם טועמים את הטעם של המדרגות הגבוהות, חוזרים עוד פעם ויורדים וצוללים למטה.
צריך אדם להשתדל לא לאבד את צורת אותם הרגעים שהתעלה בהם בחייו, רק להמשיך לעלות לטפס. לעלות בסולם לא לרדת. שלא להשכיח את הרישומים הטובים והעליונים מן ההופעות שבאו לו לשמים. אדם שזכה לאיזה התעוררויות, הארות, דברים כאלה, החלטות טובות וחשובות, לא לרדת, רק להמשיך לעלות. "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" לא לרדת. "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה" (משלי ט"ו כ"ד) אמר הגאון מווילנה על הפסוק, אורח חיים זה תמיד למעלה, אין מצב לעמוד, אין מצב ביניים, 'אני בינתיים עומד'. אין עומד. למה? זה כבר 'לסור משאול מטה', אם אתה לא עולה אז אתה כבר למטה. יש עולה או יורד, אין דבר כזה, אין מעלית שיש לה עצור. או עולים, או יורדים. כל זמן שאתה עולה, מצוין. זה המטרה.
אז לכן, אל משה אמר עלה אל ה' ואחר כך אמר לו עלה אליי דרגה נוספת "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי". ככה אנחנו צריכים להבין, לקנות מדרגות ולהמשיך, לגדול ולעלות, עוד מדרגה ועוד מדרגה, תמיד להיות בעלייה אמן ואמן.