מי שמקבל תקציב נוגע בדבר ואינו דיין

- - - לא מוגה! - - - 

מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע

מה קרוי דבר שקר?

ועד כמה להתרחק ממנו

אז מה קרוי שקר?

וכמה צריך להתרחק ממנו?

לכאורה שקר הוא האומר דבר שאינו.

ככה אנחנו מבינים.

זה לא היה, זה לא נכון מה שאתה אומר.

שקר.

ככה מבינים.

אבל נראינה בדברי החכמים זיכרונם לברכה ונבין

עד כמה אנו רחוקים מן האמת

שאין אנו יודעים מהו שקר.

כן.

זיכרונם לברכה בגמרא במסכת שבועות

ל״א

מניין שניים הבאים לדין

אחד לבוס מרטוטין

ואחד לובש את סטלית בתמיה מנה.

כשאומרים לו לבוש כמותו

או על בישהו כמותך

תלמוד לומר ודבר שקר תרחק.

ופרש רש״י

לבוש כמותו שלא תגרום לנו לסף עני לך.

זאת אומרת,

שניים באים לדין, אחד לבוש עני סמרטוטים,

השני לובש בגד חליפה אצטלית בתמיה מנה

והודר.

אז אומרים הדיינים

או שאתה עשיר תלבש כמו עני או שתלביש אותו כמוך.

תלמוד לומר, מדבר שקר תרחק. אז למה הם עושים את זה?

כי אם לא, זה שקר.

אם הם יעמדו בצורה כזאת לפניו, זה שקר.

בתורה צוותם, מדבר שקר תרחק.

ולמה צריך להלביש אותו כמותו? העשיר צריך להלביש את העני כמותו.

שלא תגרום לנו לשא פנים.

כי אוטומטית אנחנו נשא לך פנים.

ואז המשפט יהיה שקר.

היינו שהדיינים יש להם לומר כן, מפני שיוכל להיות שישאו לו פנים בדין מפני החשיבות האצטלית

נגד השני של לובש סמרטוטים.

וסתם, אז זה נאמר בכל דיין.

נמצא שאפילו דיין הכי מובהק ומומחה כמשה רבנו,

ובקדושתו ובחסידותו מתעטף לדון דין אמת לאמיתו,

שזה כמו בריאת שמיים בארץ,

שכל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא

במעשה בראשית.

אז לדון דין אמת לאמיתו זה כמו לברוא שמיים בארץ.

ולעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירחותיו,

אז בין הירחיים שלו יש חרב, כל תזוזה קלה זה ננעץ בו.

וגיהינום פתוחה לו מתחתיו, ככה צריך להרגיש הדיין בשעה שיושב לדון.

הרי יושב דיין זה באימה ויראה,

כי השם ניצב בעדת אל. ויש עוד דבר, הקדוש ברוך הוא נמצא שם.

וכל מחשבתו נתונה להוציא פסק דין נכון.

והנה כשבאים לפניו שני בעלי דין אלו,

ויודע כי בעל האצטלית עשיר גדול.

בשני עני יום דוכא ומחזר על הפתחים.

ועל זה כתוב לו תגורו מפני איש.

אסור לדיין לפחד משום אדם.

אם כן, ודאי שהכין והכשיר לדיין את עצמו שלא ירגיש הדרת הכבוד בדרך ארץ לזה יותר מזה.

אז אם הוא לא צריך לפחד

מהעשיר

שיתנכל לו לאחר מכן,

שיסלק את הילדים שלו מתלמוד תורה,

שיפטר אותו מהעבודה,

שיחליף לו את המשרה,

שיוציא עליו פצ'קווינים,

שידבר עליו כל מה שהוא רוצה.

הדיין מצווה לא תגורו מפני איש. אם לא, אל תהיה דיין.

לא תגורו מפני איש. אל תהיה רב.

אם אתה פוחד ואתה תחתום חתימות על אנשים ותוציא עליהם לעז בגלל שאתה פוחד,

כי אתה מקבל כסף למוסד ולכל מיני דברים, יפסיקו לך את ההקצבה והכול,

אז אתה שקרן.

אבי אבות השקרנים,

אסור לך להיות דיין בכלל. אתה נוגע בדבר.

אז כל שכן, אם אתה לא תגורו מפני איש,

כל שכן,

שאתה

לא תכבד

את העשיר מפני העני ותתה משפט.

וראה זה פלא,

שלאחרי זאת, כשעומדים לפניו העשיר באצטלית,

בעני וסמרצותיו,

הכריזו חכמים באוזני הדיין הזה,

סליחה,

אתה לא יכול לדון.

אתה לא יכול לדון,

כי אתה מתקרב אל השקר בינותך שניים במלבושיהם.

זה סמרטוטים,

וזה חליפה.

ויש חשש שתישא פנים לאותו על הבוש אצטלית, תזכה אותו שלא כדין.

הרי זה מבהיל שצדיק זה, על אף ידיעתו,

ממילא

הוא עשיר,

והשני, עני.

וזה אינו משפיע עליו בכלום.

לכאורה,

הדיין, אם הוא צדיק,

זה לא צריך להשפיע עליו.

כי אם אתה תחליף את הבגדים,

לא שינית את המציאות,

שעכשיו ההוא נהיה גם כן עשיר או שניהם נהיו עניים.

ובפרט,

אם הגיע לפניך העשיר,

העשיר,

שני מטר,

משקל 200 קילו,

עם חליפה חברה על הזמן, מכאן להודעה חדשה.

וידידו עומד,

עני זה עתוד,

עם סמרטוטים עליו,

קטן מטר שישים.

והוא אומר להם, לכו להחליף.

והם יצאו להחליף וחזרו. מה, הוא לא יודע כבר מי העשיר ומי העני?

אז מה זה מועד?

ועם כל זה מרעישים עליו חכמים, זיכרונם לברכה.

ומראים לו את החרב המונח בין ירחותיו,

וגיהינום פתוחה לו מתחתיו.

וזועקים לו, תיזהר דיין שלא תרד לבאר שחד,

כי עומדת על אברי פי שחד.

ברח לך מזה,

ולא תדון אותם.

כך

שנאמר מדבר שקר תרחק.

ולמה כל הרעש?

ולמה כל זה?

מה קרה?

אז איך היום רבנים מוציאים מכתבים בלי לראות, בלי לשמוע, בלי כלום?

והם נוגעים בדבר?

כי יש להם הנאה מזה.

הווה אומר, כי חכמים, זיכרונם לברכה, ירדו לתוך עומק כוחות נפשו של אדם

וגילו מצפוני ליבו.

שכל אדם

יהיה מי שיהיה.

אפילו החסיד והקדוש ביותר,

אם רק אדם הוא,

וחיני בשר לו,

מכיוון שהוא רואה לפניו אצטלית וסמרטוטין,

לא יועיל לו כל צדקותיו

בטהרת ליבו.

משה רבנו מדובר.

לא יועיל לו כל צדקותיו בטהרת ליבו.

ובעל כורחו

תרהיב בעיניו האצטלית

בברק יופייה ותסיתהו לשא פנים לבעליהו לעטות הדין.

אתה יודע, זה צריך ששתיהם יהיו באותו ימוש?

כן, ולא עוד.

אלא שאין לדיין קדוש זה שום מזור ותרופה

לשרש אחר משוא הפנים.

לא בהתעוררות והבנת הלב, שלא לשא פנים בדין.

זאת אומרת, גם אם הוא יעורר את עצמו וילמד עכשיו ספר מוסר שלם לפני הדין,

ולא בהתעמקות בעונש הנורא של לטעה את הדין, וגם אם הוא יקרא ספר מוסר מהגיהנם שמחכה לו,

אם הוא יתה משפט, לא יעזור לו.

גם החרב המונחת לו והגיהנום הפצוחה לו מתחתיו,

גם לא יעזור לו.

לא יועיל להשפיע על העיניים

להניאה מהסתה זו

נגד ברק האצטלית

והשפעתו עליהם.

ורק עצה אחת ויחידה לומר

לבעל האצטלית תלבישהו כמותך

או לבוש כמותו.

ואם הוא לא עשה חן,

הרי הוא עובר על מדבר שקר תרחק.

בוודאי שהוא יתה משפט.

אז אם רואים מישהו בוכה והוא בצער והשני לא בוכה,

מחייך נגיד,

על מי ירחמו?

על הבוכה.

ואם הבוכה גדול,

על מי ירחמו עוד יותר.

סוחטים את השני, מה זה משנה, הוא לא בוכה.

מה אנחנו רואים? בוכה.

מודעות כל הארץ,

בצער.

מהשני לא רואים שהוא בוכה, הוא מחייך, עושה ככה עם הידיים, מחייך.

אז מה?

מדבר שקר תרחק.

זאת אומרת, כבר לא שומעים בכלל מה יש לו להגיד.

בוכה.

נו, ואם מישהו בוכה, אז מה?

אז לא צריך לברר על מה הוא בוכה.

מי ציער אותו בעצם? מי שסיפר לו ציער אותו.

מי שסיפר לו, מה סיפר לו?

לא יודעים.

אבל ברור שהוא גרם לו לבכות.

ומה הוא חרטט עליו ואמר?

מה אמר? שהצד השני בסדר?

הוא שמע אותו? הוא דיבר איתו?

לא.

מה המטרה שהוא יבכה?

בשביל לסחוט מהאנשים את הקולות.

איך יעשו?

אין להם כוח לשכנע, אין להם כוח להתמודד.

אז צריך לתת למרן לבכות.

אם יגרמו למרן שיבכה ויספרו לו סיפורי בדים ויאשימו,

לא.

מה יעשו אם הוא שומע שמועות רעות?

הוא יבכה.

מצלמים.

אתם מנצלים את הבכי?

מצלמים?

נותנים למרן לבכות? מצלמים

בשביל לעשות פרנוסה. הרי אתם נוגעים בדבר, אתם שוחדים.

אתם שקרנים רמאים.

הרי מדבר שקר תרחק. אתם יוזמים וממציאים עלילות

בשביל לנצל כל אות של אנשים תמימים.

מדבר שקר תרחק.

אפילו אם באים שניים לדין,

כמו שאנחנו לומדים, את צטלית וסמרטוטים לא יעזור למשה רבנו גם.

כל זמן שאתה רואה מול העיניים את זה מול זה,

אתה תטה משפט.

והנה פושטא עשיר את צטליתו,

או משאיל לבעל דינו את צטלית,

כעת הוטלו לדיין ניסב וליתן בדין.

והאמת נר לפניו,

השכינה עמו,

ואנחנו טמאים, איך פרח ממנו כל משוא הפנים,

ושוב הם שבים לפניו.

הרי עדיין עומד לעין המראה העני מסמרטוטיו מתחת האצטלית השאולה,

בעשיר באצטליתו שהיה לבוש בה וילבשנה לאחר גמר הדין.

האם זה נתעשר או זה ירד מנחסיו?

את כל זה יודע הדיין בפירוש.

אבל כך גזרה התורה הקדושה.

תורה היא מן השמיים.

תורה זה מן השמיים, יודעת מה היא אומרת.

התורה זה היוצר, זה הבורא.

הוא מודיע אותנו, מאלף אותנו בינה.

מה כוח העפרוריות שבאדם?

כוח העפר, האדמה שבאדם,

שאפילו בעל מוח גדול ולב קדוש,

יכול כל כפתור מתנוצץ

לשחד אותו ולהפילו ברשתו

על ידי הבתה בעלמא.

ושוב, בהפך,

אם שר ממנו מראה זה,

מיד מתאושש ושב לדעתו,

הוא ברח ממנו השטן.

כי עיניו אינן רואות לפניהם כעת, אלא שתי צטליתות או שני סמרטוטים,

ואין משוא פנים לאחד יותר מחברו.

אם ייכנס

עם הארץ

עם פרק

בצלינדר

והוא גם תמיר וגבוה,

הגבאי הספרדי ירוץ אליו, בכבוד, בכבוד, בכבוד,

יגיד לו מזרח, יושב במזרח.

והיא מכנס תלמיד חכם,

כפוף ושפוף,

עם בגדים פשוטים.

כבודו יושב כאן, כבודו יושב כאן.

הוא רק נכנס, כבודו יושב כאן.

מה קרה?

זה מלא וקדוש

וזה סתום.

רק הוא קנה חליפה ומתהדר איתה.

לפני מי הוא רץ, הגבאי?

לפני החליפות, לפני הבדים,

לא לפני הנשים.

חוכמת

המסכן בזויה.

מי שנראה לך מסכן, אולי ככה זה,

החוכמה שלו, ושתהיה גדולה,

בזויה.

זאת אומרת, אדם מושפע מהעיניים.

אתה תיכנס,

משרד עורכי דין בבניינים גורדי שחקים,

תראה, עשרות מזכירות,

שטיחים,

הכול, עד שאתה מגיע אליהם לחדר, פשיעי, זו המתנה וזה.

אתה נכנס אליו, אתה רואה אותו, וואי, וואי, וואי, מה הוא בעיניך?

אבל אם מזדמן לך פעם אחת שאתם תעלו שניכם לאוטובוס, הוא נתקע, האוטו שלו נתקע, המרצדס הלך.

הוא עלה לאוטובוס,

ואתה בדיוק עומד בשניכם בתוך הבלגן שם, מחזיקים למעלה ככה,

ונוסעים.

אתה תראה אותו כמו שהוא היה במשרדים,

או שתרגיש, אה, אנחנו שבים עכשיו, אני ואתה,

ועוד אם אתה תשב על הכיסא והוא עומד, לא מצא מקום.

איך תרגיש יתרון עליו?

זאת אומרת, תרגיש יתרון על נפשך אתה, איך הוא היה,

ואיך זה.

למה? עכשיו, איפה אנחנו?

אתה רואה בעיניים, בעיניים אתה רואה.

אז אתה אומר, בשנייה הכל משתנה.

בשנייה הכל משתנה.

זה כמו הסיפור עם מאי בן עזרא.

האיבן. האיבן עזרא, שפעם אחת הוא רצה להיות רב.

אמרו לו,

תשמע, אתה נראה ככה בזוי, אתה לא נראה כלום.

ואז הוא ראה איזה אחד כזה,

הוא הולך לחליפה וזה, אמרו לו, תשמע, ואתה תהיה רב בן כהן.

אמרו לו, הבאתי לכם היום רב, מיוחד במינו.

צדיק, חסיד, אבל הוא לא יודע לדבר, אני השמש.

אמרו לו, באו אליו, שאלו אותו שאלות וזה,

אמרו, כל דבר שהוא שואל,

אבל איבן עזרא עונה. היא לא עונה.

אה, הוא השני.

בקיצור, אה, איבן עזרא היה צריך ללכת לכמה ימים.

ואמר לו, תשמע, להם פה בקהילה יש להם שלוש שאלות כל הזמן.

אם פרש ומתאים אותם.

מה הדין שלה?

פותחים לה את הריאה, בודקים.

אם יש נפחים, אם יש להם רוח, קשה, לא כשר. אם אין רוח, קשה.

ואם שלום בית,

תגיד לו, יבוא שבוע הבא.

תגיד לך מישהו לשלום בית. ואם בן אדם אומר לו, נפל לך תפילים?

תגיד לו, תרים אותם לשקט, תשים 18 שקל על ספיר.

טוב,

למד אותו באמת שהכול יסתדר לו בראש.

באו אליו אחר כך,

שאלו אותו את אותם שאלות.

אמרו, מסכן, הכול התבלמלו לו.

בא אליו בן אדם, הוא אמר לו, תגיד לי, אני רב עם אשתי. אמרו לו, תשחט אותה, תוציאי לך את זה.

הוא אומר לו,

בא לי הפרה, צריך לשמוט אותה. הוא אומר, תרים אותה, תשב אותה, תשים דקה.

בקיצור, הקהילה, אז הבינו באמת,

מה זה חליפה?

מה זה חוכמת אדם תאיר פניו?

כן.

אז כך גזרה התורה הקדושה.

התורה היא מן השמיים.

הקדוש ברוך הוא יוצר ובורא.

ואפילו בעל מוח גדול ולב קדוש יכול כל כפתור מתנוצץ לשחד אותו ולהפילו ברשתו

על ידי הבתה בעלמא.

ושוב, בהפך, אם שר ממנו מראה זה,

מיד מתאושש ושב לדעתו, וברח ממנו השטן.

כי עיניו אינן רואות לפניהם כעת,

אלא שתי צטליטות או שני סמרטוטים,

ושוב אין משוא פנים לאחד יותר מחברו.

לומדים מזה שהאזהרה האמורה בתורה הקדושה מדבר שקר תרחק

אינה רק משקר גס ועכור הרובץ לפניו ומביאו לידי תיעוב,

אלא אפילו עיניים קדושות של גדול הדור וצדיק יסוד עולם,

שכל ימי חייו מיום עומדו על דעתו לא יסתכל מחוץ לדלת אמותיו,

ורק בתורה הקדושה ישים לבו ופניו.

גם עיניים אלה שקרניות הן.

מסיתות ומדיחות לדיין המובהק והחסיד להטות הדין,

ולשא פנים לאיזה סמרטוט הנקרא אצטליט.

ובפרט,

אם האדם הצדיק

מקבל פתק

ואומרים לו ככה וככה,

והוא לא שומע את הצד השני,

שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק,

וגם שוכח מהדין,

בצדק תשפוט עמיתיך.

בוודאי ששוכח גם מדבר שקר תרחק,

ודאי וודאי שהוא יטה משפט ויאמר דברים שלא כהוגן

ובלי לבודקם.

אכן, כל מי שיש לו מוח בקודקודו וליבו יזדעזע מצד אחד ויפחד לנפשו על גודל פחיתותו ועוצם סכנתו.

ומצד שני יתמלא שמחה גדולה ועצומה,

ויודה להשם יתברך שבחר בנו מכל העמים

להורות לנו הדרך להתרחק מכל סכנת כישלון.

ולכן צריכים ללכת דרך החיים האמיתיים, חיי הנצח עד אין סוף.

זה רק בדרך שמתרחקים מדבר שקר.

ובבחירות האלה, כמובן, השקר צף במיטבו,

לא השאיר צל של ספק כמה הוא שקר.

והאמת התבררה במאה אחוז,

כיוון שהאמת לא נהגה כמעשה השקרנים,

ולא השתמשה באותם כלים פשוטים,

פחותים וזולים.

אלא הלכה עם האמת בכבוד ובגאון,

וזהו הניצחון.

להישאר באמת

למרות המחיר שמשלמים.

שבת שלום.