המיכליות הזקנות והעפיפונים של ביבי [קליפ]

בינתיים לא שמעתי מהמנהיגים עצמם, מה הם יודעים לעשות לא כדי לתקוף, כדי להגן עלינו! אתם יודעים איזה פקקים יש במדינה, איך מד"א וכוחות הביטחון יגיעו לכל המקומות כשמכוניות יעזבו באמצע הכבישים ואנשים יברחו וישאירו אותם?! איזה שריפות.. מי יכול לכבות?! הרי מכבה אש – אין להם! יש להם מכליות זקנות, כבאיות שעוד לא מילאו את זה, רק קנו איזה כמה מטוסים עפיפונים, שביבי מתהדר בהם. מי יכבה את השריפות בכל הארץ? עזוב הרוגים. מי יחלץ מהבתים את התינוקות? מי יטפל בפאניקה?

אף אחד לא דואג! העיקר להתקיף! ומה תהיה התגובה של הצד השני הוא הולך לישון, הרי הוא חיכה לרגע הזה. 

טנק עוד יכול לפספס! טיל.. ראינו, טיל ממטוס פגע במכונית- שנים נפגעו שנים ניצלו, טיל. צלף לא מפספס. 

"צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהילים לז, לב) זה היצר הרע, השונא הגדול, הוא צופה וצולף. ומבקש מה? דבר אחד רק "להמיתו" לא פחות! רק ה' "לא יניחנו בידו".

התורה ניתנה במדבר, התורה נמצאת אצל אלה שחיים כמו 'במדבר'. התורה ניתנה במדבר, ולא במקום יישוב מכמה סיבות, ואחד מהם: כדי שלא יהיה ביטחון בחומר. אם היו נכנסים לארץ ישראל והיה להם כרמים, ושדות והכל אז היו בוטחים במה? בחומר. ה' נתן להם את התורה במדבר. שאין הבטחה מהיום למחר! אין סופר, אין אוכל, אין אפשרות להתקיים במדבר, ולסמוך רק עליו שכל יום הוא יוריד מן מחדש. היה יכול הקב"ה לתת מן פעם בחודש, פעם בשנה, אבל הוא החליט כל יום לתת, ללמד את מידת הביטחון ושיסמכו רק עליו! 40 שנה.

עולים למונית: 'קח אותי לכתובת כך וכך...' – 'תשלם', יורדים. 

'איך אתה סומך על נהג מונית?' 

- 'הוא יודע את הכתובת, אני אומר לו את הכתובת'. 

- אם נהג מונית אתה אומר לו כתובת, הוא לוקח אותך, הוא יותר נאמן מהקב"ה? שאומר לך: 'יש כתובת! 'עולם הבא' אתה רוצה להגיע?... אני יגיד לך איך מגיעים. ועד שתגיע אני משלם לך כל הדרך! לא אתה משלם לי, אני משלם לך כל הדרך; נותן לך חיים, טובה, בריאות, הכל! אני רק מבקש ממך שתגיע אל הכתובת - לעולם הבא. 

ירדנו כבר לעולם הזה, אנחנו נמצאים פה עתידים לעזוב, הזמן עובר מהר, מחליפים ספרות צי'ק צא'ק, ועם מה יוצאים מפה, מה לוקחים מן העולם הזה... חומר לא ניקח כולם נטמנים באדמה שווה בשווה עשירים ועניים חכמים וטיפשים, אז מה עשו פה כל הדורות אם אף אחד לא נשאר? אם כולם הכנה לאחרונים, מי צריך את הראשונים?

יהודי אחד, עני, הולך ברחוב מספר ימים לא אכל, 

פוגש יהודי: 'איפה אפשר לאכול, לשתות משהו?', 

אומר לו :'יופי! אתה נמצא לא רחוק, ברחוב יפו, מספר 18, שמה יש גמ"ח אכילה ושתיה וביגוד חינם'!

 שמח שמחה גדולה, אבל מרוב הטשטוש התבלבל במקום 18 דפק ב-16 פתח לו אדם, בית מרווח, 

אומר לו: 'שלום! פה אוכלים בחינם, שותים בחינם, ומתלבשים בחינם'? 

אמר לו: 'תשמע פה מקבלים את כל מה שאמרת, אבל לא בחינם, צריך לעבוד! בלי השתדלות לא מקבלים, אין בחינם! צריך להשתדל'. 

אז הוא אמר: 'אולי אני מטושטש, לא שמתי לב, אמר 'בחינם' הוא התכוון 'שהעבודה בחינם', לא יודע מה', 

אמר לו: 'טוב אני מוכן הכל!' רק בסוף אני יאכל ואני אשתה ותלביש אותי?' 

אמר לו: 'כן!' 

שיעבד אותו, איך אומרים באידיש, 'קרע אותו', בגינה, בבית, בגג, בחצר, שלח אותו לשדה בשמש, מה לא עשה? ניצל אותו כראוי! סוף היום ההוא כבר זהו. 

אומר לו: 'מה עם מה שמגיע לי?' 

אמר לו: 'הבטחה, זה הבטחה! בבניין השני מס' 18, תקבל הכל חינם'.

(הקהל צוחק...)

הקב"ה אומר: 'אני נותן בחינם, "הזן את כל העולם כולו בחן, בחסד, ברווח וברחמים" חינם אני נותן!'. 

בא יצר הרע פותח את הדלת אומר לך: 'מה, השתגעת בחינם? צריך לעשות השתדלות, לך תעבוד!' 

אתה עובד, ועובד ועובד בסוף כשאתה בא לקבל את הכסף, מי משלם? הקב"ה בסוף משלם! מי מאכיל? מי זן, מי מפרנס, יש מישהו בלתו, אין!!

הגאון מווילנא אומר: "יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי" (דברים לב, ב) התורה - היא כמו מטר, כשהמטר יורד אם יש זרעים באדמה של חיטה, זה מצמיח חיטה! אם יש זרעים של בשמים, מצמיח בשמים! ואם יש זרעים של קוצים, מצמיח קוצים! זאת אומרת, האדם יכול ללמוד תורה ואו שהוא ילמד רק לעצמו, או שהוא ילמד ויפיץ לאחרים, או שהוא ילמד בשביל לעקוץ אחרים ולזלזל בהם. אז התורה יורדת על כולם, השאלה מה יש בפנים, איזה מידות יש שהתורה והמצות של האדם מושפעים ממידותיו.

כשממליצים למישהו לבוא לאיזה שהוא מקום, שאין לו חשק, 

ישר מה הוא אומר: 'אין לי כח! אין לי כח' 

מה 'אין לך כח' תגיד 'אין לי חשק' 

אומר: 'לא! אין לי כח'. כשאין 'חשק' אין 'כח' כשיש חשק יש כוחות אדירים! לדוגמא: רואים שחקני כדור רגל שמשחקים 90 דקות על המגרש עם תוספות, והם רצים ריצות קילומטרים הלוך חזור, הלוך חזור, הלוך חזור, במהירות! מאיפה יש להם את הכוחות האלה?

אם ניקח אותם עכשיו לבית המדרש, ונגיד להם: 'שישבו 7 שעות עכשיו ללמוד תורה, רצוף על הכסא לנוח!' תוך שעה שעתיים הם יירדמו! איפה הכח שלהם? כי לשחק יש להם חשק, וללמוד אין להם חשק. אז אין כח.

כתוב שאברהם אבינו 'בא בימים' שלמים לפני הקב"ה' אתם יודעים, מה הסוד אם אדם רוצה להיות 'בא בימים'? זה שאדם ידע לחיות את 'ההווה' כל רגע ורגע בהווה, ולמלא אותו. מה זה 'חיים'? - "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהילים צ, י), אדם חושב שהוא חי סך שבעים שנה, לא! 'בהם' שבעים שנה. מה זה 'בהם'? אדם חי רגע, מה עם הרגע הקודם, מת! מה עם הרגע הבא, עוד לא בא! אז כמה אתה חי? רגע. אם יהיה לך עוד 'רגע', מה עם הרגע הקודם, מת! מה עם הבא, עוד לא! כמה אתה חי, רגע. 

מה הטעות שלנו? הרגע, אנחנו מתכננים את העתיד, כיוון שאני חושב 'מה יהיה מחר?' אני לא חי את ה'רגע' אני חי את ה'מחר'. ה'מחר' עוד לא הגיע! ועד מחר, אני מתכנן את המחר. מגיע המחר, אני מתכנן את המחר, ואין לי את הרגע. וככה אנחנו חיים עם תוכניות לעתיד ולא חיים את ההווה. 

'שבוע הבא אתה יודע מה יש לי? בעוד שבועיים אני זה.. בעוד 3 אני טס, בעוד זה אני חוזר, בעוד זה, זה...' 

ובמשך השנה יש לך 7 אירועים, פשש... מבסוט. כשתמות, תגיע 'לעולם האמת' יגידו לך: 'שחיית רק שנתיים ימים!' 

- 'איך זה יכול להיות? אני חייתי, מה זה... אני הייתי 70 שנה... 70 שנה אני חי!' 

אומרים לו: 'הלו כמה למדת דף היומי'? כמה זמן? שלושת רבעי שעה! תכפיל תראה כמה יצא - שנתיים ימים!! אתה בן שנתיים'.

אם תשאל את הרשע: 'מה אתה רוצה? אתה רוצה יכטה, מיליון דולר, שטחים, קרקעות, מה שאתה רוצה פה.. או עולם הבא?' 

אומר: 'אני רוצה פה!' 

אז נותנים לו פה את מה שמגיע לו על מיעוט זכויות שיש לו, ואז ממילא כיוון ששילמו לו הכל, הוא נאבד לחיי העולם הבא! 

אם הקב"ה רוצה שניונת הוא סוגר 'מתג קטן' כביכול, ואדם מנותק טראח.. הוא נופל כמו 'שק תפוחי אדמה'. אז אין רגע שאדם לא מושפע 'שפע' מהקב"ה! ואין רגע שהוא לא משגיח ומסתכל במעשיו. ופתאום האדם מחליט לעשות 'חטא' ועבירה נגד הקב"ה?! אז אם איזה כוח הוא משתמש עכשיו לעשות את החטא והעבירה? עם הכח שמושפע לו ברגע זה, הוא משתמש נגד ה'משפיע'! אבל הקב"ה סבלן! ולמרות שהוא עושה עבירה, הוא תוך כדי העבירה, ממשיך להשפיע לו את 'שיפעו', והוא 'בעל הכוח והיכולת', הוא יכול לייבש אותו ברגע! והוא ממשיך לתת לו. אתם מכירים מישהו שמסוגל לסבול דבר כזה!? 

כשרואים ניידת עם צ'קאלקה מהירה, פתאום כולם מאיטים. מה קרה נסעת 160, למה האטת? אה.. כשאתה רואה בעיניים אתה מפחד. אז מי שמצייר את המשפטים של הקב"ה, מה יהיה איתו, ומה יהיה הבושות כשהוא יעמוד, והוא לא יוכל להסביר! מה יגיד? 

- 'לא! תראה, תראה', 

- 'מה, מה תראה, תראה. בוא אני יראה לך את הלב שלך 'חורש המזימות'! בוא אני אראה לך מה אתה חשבת. זה בנית את הכל, עשית הכל מתוכנן פיקס, למי אתה מספר?'

למה אנחנו דומים היום יותר, העם 'הישראלי', לגויים או ליהודים האוטנטיים? לגויים! הטמבלווזיה, זה של יהודים או של גויים, גויים. התרבות של יהודים או של גויים? גויים. הלבוש של יהודים או גויים? גויים. האוכל של יהודים או גויים? גויים. ההוואי של יהודים או גויים? גויים. את מי אנחנו מעריכים ביותר? את הגויים! את מי אנחנו לא סובלים, את 'היהודים האוטנטיים'. 

פעם אחת היה מפגש בכלא, הכניסו את 'החפץ חיים' לכלא, לאיפה הכניסו אותו, לאיזה תא? עם 'אל-קפונה'. הוא היה עם אל-קפונה בתא אחד. תארו לכם אל-קפונה והחפץ חיים ביחד, אל-קפונה מספר לו על הרציחות, מה שהוא היה עושה, והוא מדבר איתו על 'לשון הרע!'. במאבק כזה, בתוך הכלא יושב אדם זקן, החפץ חיים זצ"ל, ומולו אל-קפונה גברתן כזה, עכשיו ביניהם, זה הקובע את נוהל השיחה וזה עונה לו. מי מנצח? 

בכל אחד מכם יש את 'החפץ חיים' ויש את ''אל-קפונה'; היצר הטוב ויצר הרע. היצר הטוב שלכם רוצה להיות החפץ חיים, קדוש! האל-קפונה שלכם זה יצר הרע, רוצה שתהיו ממש הרוצחים הכי נתעבים. אבל בכל בן אדם יש אל-קפונה כזה, בכל בן אדם. זה גילו לנו חכמים. 

אבל יש דבר נוסף, 'החפץ חיים' יש גם בפנים! אם תטפח אותו, אם תעשה מה שצריך: תקרא ספרי מוסר, תלמד שיעורים קבועים והכל, אתה תוכל להוציא את הפוטנציאל הזה. אז תחליט! שניהם ביחד לא יסתדרו, אי אפשר, זה מדבר משהו אחר, וזה מדבר משהו אחר. לרוב האל-קפונה מצליח. לא תמיד האל-קפונה רוצח, כי לפעמים הוא מצליח לאיים על אנשים גם בלי להרוג אותם. אז יצר הרע מצליח הרבה פעמים בלי להביא אותנו ל'קטסטרופות'. הוא גם מעדן את זה, 

הוא אומר: 'שהוא שומר על החוק, הוא שומר שרוכלים לא יונו אותו, הוא לוקח 'פרוטקשן' קצת...' 

הוא, הוא יודע איך להגיד לעבירות שזה 'גם מצוות!'. יצר הרע מומחה - הוא אל-קפונה.

"פני הדור כפני הכלב" - כלב שרץ לפני העגלה, כרכרה, מי שמסתכל מהצד חושב שמי המנהיג? הכלב, כי הוא הראשון. מתי יודעים מי המנהיג, כשמגיעים לפרשת דרכים וצומת, עכשיו הכלב לא יודע לאן העגלון רוצה להמשיך: ימינה, שמאלה, ישר? אז הוא ממתין לראות לאן הוא פונה ואז הוא רץ עוד פעם בראש. 

מגיעים המנהיגים של היום לצומת 'פרשת דרכים' בודקים: מה הציבור רוצה? לפי מה שהציבור רוצה, הולכים בראש עוד פעם. 

מדינה ישנה באוהלים, מדינה במצב 'חירום', מדינה ב'מצב קשה!' מכל הבחינות. ועושים 'רפורמות', רפורמות, מילים, ועוד מילים, ועוד מילים, ועוד 'ישיבה', ועוד בורקס, ועוד שתיה ואחרי זה יוצאים ל'מסיבת עיתונאים' 

- ו'במהלך ובתהליך של שנים הקרובות אנחנו 'נפשיר', וניתן ונגיד ונאמר...' 

והכל חריט ובריט. עד 'יעבור זעם' ואחר כך נמשיך. לא לוקחים את הבעיות של הציבור, ומחפשים מה הם ופותרים! מחכים עד שיהיה מצוקה, והציבור יתפוצץ ואחר כך. מה, אנחנו מדינה ערבית? במדינה ערבית יוצאים לבפנים ורוצים להרוג את המנהיג, ושלום על ישראל. האזרח - זה רק להצביע. לפני הבחירות יורדים לשוק: יאללה, אהלן, אהלן, אהלן, אהלן.. ויאללה ממשיכים הלאה.

מכיוון שהזמן מתקרב וכבר מאוחר! כמו שאומרים, ולך תדע מתי זה יהיה? וזה קרוב מאוד! 

במקורות חוץ אומרים: 'שעד סוף דצמבר, ישראל חייבת לתקוף! אחרת, לוח הזמנים שלה כבר יכול להיות שיעבור'. 

והכמויות שלהם - זה מאה אלף טילים. אז אין לנו כנגד זה 'יריחו' בכמויות כאלה. והפעם כנראה לא נוכל לסמוך על אף אחד, רק על 'אבינו שבשמים', אבל באמת רק על אבינו שבשמים! יש בעיה להקב"ה שנסראללה פתאום ימות מ'התקף לב'? או שפתאום יהיה לו 'שיתוק מוחין', או שפתאום ישלחו לו איזה 'מתנה' מסוג מסוים. להקב"ה אין בעיה מכל סיבה הוא יכול להביא את המסיבה. 

אבל בשביל שהקב"ה יעשה זאת, אנחנו צריכים להיות ראויים לכך. בינתיים אנחנו לא ראויים. למה אנחנו לא ראויים? כי האיומים רק מתגברים והסכנות לפתחינו, ואת הפתרון אנחנו עדין לא רואים. 

כשהקב"ה מכה את הגויים זה מסר ליהודים: 'תתבוננו! זה היה צריך להיות, בכם! אבל אני בינתיים 'סוגר את החשבון' שיש לי עם הגויים, בשביל שתראו'.

שנה שעברה היה 'האיטי' (Ayiti), רבע מיליון אנשים מתו תוך 6 דקות! צונאמי ביפן, עשן באירופה, רעידות אדמה, בולעניים, הוריקנים, מאות הוריקנים בארצות הברית ברציפות! שיטפונות בכל העולם. חום אדיר, כל תופעות הטבע שקוראים להם ב"מרכאות" 'תופעות הטבע' ו'איתני הטבע', הכל בא בכמויות, במאסות על כל העולם. לבה פורצת בהרים, שוטפת כפרים שלמים. כל זה רמז לנו! לא מבינים? אז זה מתקרב אלינו. 

אדם יכול היות פילוסוף גדול, ויכול לרחף כל הזמן בעולמות של חכמה, אבל כשהוא מגיע לעולם המעשה - הוא נהיה אפס אפסים. חוזק והגבורה האמיתית, האיתנות היותר גדולה, מונחת דווקא בעולם המעשה. זה סוד יצר הרע שבחוץ. אותו יצר הרע בכל רוחניותו, עם כל סודותיו הגדולים, בעולמות העליונים, הוא שורה כאן בעולם העשייה ופה הוא מתגלה בכל ההוויות הנמצאות לעינינו, ומשם הוא פועל את פעולתו. 

אדם יכול לזכות בכל רגע ורגע, ורגע, ורגע, ורגע שעבר בלי מעש ה'רגע' הזה, מת לנצח! זה התאבדות! ראיתם פעם בן אדם זורק 'חיים' לפח!? תלכו לבתי חולים אנשים משוועים: 'שיבטיחו להם שבועות לחיות!' ואדם יש לו שנים לחיות והוא מבזבז, מבזבז וזורק וזורק, ומבזבז, ומבזבז, וזורק, וזורק איפה השכל? הרי ברגעים האחרונים של חייו הוא מוכן לתת כל 'הון שבעולם' בשביל לקנות חיים, וכל מה שהוא חסך כל ימי חייו הוא מוכן לקנות. אבל כשהוא היה חי, הוא היה מוכן להשקיע שעה של חיים, בשביל 'שכר מינימום' או 25 שקל או 30 שקלים לשעה. אדם מוכן לתת שעה של חיים בשביל 30 שקל?! החיים כל כך זולים - 30 שקל לשעה. אז אנשים קונים נכסים, אוספים להם, כונסים להם, הכל - וברגע אחד הם מסתלקים מכאן, ואין להם כלום!

מה זה בעיה כל כך להסתכל על הסיטואציה הזאת ולצייר אותה מול העיניים - שבן אדם יום אחד 'יזכור לו יום המיתה'. חכמים אומרים אין שום 'עיצה בסוף', אתה לא מצליח להתגבר על יצרך? אז יזכור לו יום המיתה. מה זה 'יזכור לו', לא יזכיר לו, יזכור, יזכור את יום המיתה - מה פירוש? יצייר איך הוא מת. מרגע שהוא מת, איך כולם צועקים מסביבו, איך לוקחים אותו, איך מטפלים בו, איך שוטפים אותו, מה עושים לו, כורכים אותו, מכניסים אותו. מכסים אותו. והם הולכים ל'שמחות' והוא ל'אנחות'.

המדרש בשיר השירים אומר: "דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים" (שיר השירים ו, ב) 'דודי'- זה הקב"ה, 'ירד לגנו'- זה העולם, 'לערוגות הבושם'- אלו ישראל, 'לרעות בגנים'- אלו בתי כנסת ובתי מדרשות, ו'ללקוט שושנים'- זה לסלק את הצדיקים שבישראל! 

הגאון הרב שך זצ"ל הוא אמר: "הנוהג שבעולם בעל הבית יורד לגינה, מלקט מתוכה את העשבים הרעים, מנקש את הפסולת ומשאיר את הצמחים והפרחים הטובים והיפים. אבל אם רואים שבעל הבית יורד ועוקר מהגינה דווקא את הפרחים היפים ואת השושנים, זה סימן שכל הגינה מקולקלת! ואין מנוס מלעקור את הצמחים הטובים כדי להצילם". אז אפשר להבין חס ושלום מה המצב 'השדה' שלנו. כמו שאמרו ז"ל: "קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש", והרי בעוונותינו נאסף הצדיק. לכן חובה גדולה מוטלת עלינו להתבונן באסון הנורא, ומה ה' אלוקינו שואל מעמנו בעת הזאת?

הרב אליעזר בן דוד סיפר על עצמו: שהיה בדרום אמריקה פתאום עצר אותו גוי, באמצע הרחוב 

ואמר לו: "תגיד לי סליחה! אתה יהודי?" 

אז אמר לו: "כן, אני יהודי". 

אז אמר לו: איך אתה יודע שאני יהודי?": 

אז אומר לו: "אני קראתי עליכם בתנ"ך" 

אומר לו: "מה קראת עלינו בתנ"ך?"

הוא אומר לו: "שאתם הבנים של הקב"ה!". 

אז הוא אומר לו: "נו, ואז מה?" 

אז הוא אומר: מה זה אז מה? אני פעם ראשונה בחיים שלי רואה את הבן של הקב"ה הולך ברחוב! מה זה 'אז מה'?". 

הוא אומר: "אבל יש לי שאלה, אני גוי, כשאני הולך ברחוב אני יודע על מה אני חושב, אני יודע על מה אני מסתכל, מעניין אותי; כשהבן של הקב"ה הולך ברחוב, על מה הוא חושב? על מה הוא מסתכל?" 

אתם מבינים שאנחנו לא יודעים, שאנחנו הבנים של הקב"ה. הגוי יודע, מה הבן של הקב"ה צריך להיות ואיך הוא צריך להתנהג, ואנחנו לא יודעים. 

אם נפוליון ישן רק שעה, 

ושאלו אותו: "למה אתה ישן שעה, אתה קיסר! אתה יכול לישון הרבה יותר?", 

הוא אמר: 'טיפשים' כשאני ישן, אני ככל האדם! רק כשאני ער אני 'נפוליון'. אז עד שנהייתי נפוליון אני אלך לישון?!" 

אז אדם זכה להיות 'הבן של הקב"ה!' והוא כל הזמן מחפש את הכרית. אדם צריך להבין! אם זכינו להיות הבנים של הקב"ה, צריך לדעת מה עושים עם זה.