---

31-1-13
"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים", אמרו ז"ל, הדא הוא דכתיב שמעו ותחי נפשכם היאך חביבים ישראל שהוא מפתה אותם, אמר להם, אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה, והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטיה בראשו בידיו ברגליו ובכל איבריו, נמצא כולו רטיות, רטיה זה תחבושת, אני איני כן, אלא רמ"ח איברים באדם הזה והאוזן אחד מהם, וכל הגוף מלוכלך בעבירות והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים, "שמעו ותחי נפשכם", וכן אתה מוצא ביתרו שעל ידי שמיעה זכה לחיים כששמע ונתגייר, שנאמר "וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו", אז חכמים ז"ל אומרים על הפסוק "שמעו ותחי נפשכם", כמה חביבין ישראל שהקב"ה מפתה אותם, שמעו ותחי נפשכם, שהרי אדם שנופל מראש הגג כל הגוף לוקה, ואז צריכים לחבוש אותו בכל האיברים, אבל ה' אומר אני לא כך, כמה איברים יש לך, 248, אבל יש לך אבר אחד שקוראים לו אוזן, ובו אני מחיה את כל הנשמה שלך, כל הגוף שלך, הכל אני מחיה. שמעו ותחי נפשכם, איך זכה יתרו? בזכות ששמע, "וישמע יתרו", שמע דרך האוזן את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו וזה החיה אותו, הוציא אותו מגיהינום והכניס אותו לגן עדן. שמעו ותחי נפשכם.
נראה לכאורה שמה שהמשילו חכמים ז"ל את השמיעה לרטיה המרפאת כל הפצעים הוא רק לפי המצב שאנו נמצאים בו, שאנחנו מלאים בפצעים מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, ודאי שבמצב זה השמיעה היא הרפויה, אבל באמת נראה שגם כשהאדם הוא ישר כמו שעשאו אלהים והוא בריא ושלם ואינו נזקק לרפואות, גם אז רק השמיעה היא המעמידה את האדם במ עלתו שלא יסור ממנו. אז מי שומר על המעלה של האדם? האוזן. אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב אלהים תלין", כל מי ששומע תוכחות מוסר, בקרב חכמים תלין.
על יסוד הדברים האלה שזכרונם לברכה החכמים בסגולה של השמיעה ביאר רבינו יונה בשערי תשובה, זה לשונו: בעת אשר יהגה האדם בתורת ה' ויבין בנועם המוסרים ויראה האזהרות והענשים, יחרד לדברים ויכין ליבו להיטיב דרכיו ומעלליו ויתרצה אל ה', וכאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע, ישמע זה קבלה בלב, ז"א הוא כבר מקבל על עצמו, ויקשיב זה מהתחלה וישמע זה כבר שמיעת הלב, ויכנע ויחזור בתשובה, ויקבל בליבו כל דברי התוכחות ושלא לגרוע דבר מדבריהם, ויקיים עליו מיד כל אשר עשו תופסי התורה מן היום ההוא ולמעלה. אז ז"א, בשעה שאדם הוגה בתורת ה' ומבין בנועם המוסרים, המוסר להרבה אנשים הוא קשה, הם לא אוהבים תוכחת, הם רוצים לחיות באשליה שהם בסדר, אבל רבינו יונה אומר, המוסרים זה נועם, נועם המוסרים, כמו שאמא אומרת למה יבני אתה עושה ככה, אז מה היא נותנת לו מוסר אבל איך היא מציגה לו את זה, אומר נועם המוסרים אתה הוגה בתורת ה' אתה צריך גם להבין בנועם המוסרים, ויראה האזהרות והעונשים, אז המוסר מזהיר אותך, אל תעשה ככה, לא כדאי, מצד שני הוא לא אומר רק לא כדאי, הוא גם אומר את העונש, כי מוסר צריך ללמד אותך בדיוק, לא כמו שאנשים מחרתתים את האנשים דרכיה דרכי נועם, אומרים לו רק דברים טובים ואין דברים כאילו רעים ש יכולים לבוא עליהם, רק דברים טובים. אז צריך לראות את האזהרות והעונשים, ואז יחרד לדברים, לא יקח את זה ככה חפיף דליל, אלא יחרד לדברים, ויכין ליבו להיטיב דרכיו ומעלליו, עכשיו הוא יגיד בלבו, זהו, מעכשיו אני משנה את הדרכים, כל המעללים, ויתרצה אל ה'. וכך הוא יהיה רצוי לפני הקב"ה.
וכאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים, מהחכמים הוא לומד דברי תורה, הלכות, ומהמוכיחים - אלה שמורים לו את הדרך הישרה כיצד לשנות דרכיו וטבעיו איך להתמודד, ויקשיב וישמע, אמרנו הקשבה זה כמו עכשיו, וישמע זה קבלה כבר, ויכנע כי היצר הרע רוצה שיחזיק בדרכו, לא ישתנה, ויכנע ויחזור בתשובה, יחזור למקור מה שהוא צריך להיות, ויקבל בליבו כל דברי התוכחות, לא זה מתאים לי זה לא מתאים לי, ושלא לגרוע דבר מדבריהם, דבר מדברי חז"ל לא לגרוע, ויקיים עליו להיות עושה כל אשר יורוהו תופסי התורה מן היום ההוא ומעלה, אמנם איזו היא השמיעה הראויה לשמוע? על כך נעמוד כשנבחין בין שמיעת יתרו לשמיעת אומות העולם, שבשניהם נאמרה שמיעה. גם ביתרו נאמר שמיעה וגם באומות העולם נאמרה שמועה, "וישמע יתרו", "שמעו עמים", אז הם שמעו אותו דבר, ויתרו הוא שזכה ע"י שמיעתו.
ראה כמה הטובות באו ליתרו, משעה שנתחתן עם משה, וכן בשעה שבא בלעם לקלל את ישראל, לא די שלא קיללן אלא ברכן, ויתרו מה הוא אומר? איתן מושבך, אמר לו בלעם, הרי הם היו שלשה יועצים, יתרו בלעם ואיוב, אמר לו בלעם, עמנו היית בעצה שיעץ פרעה על ישראל הבה נתחכמה, מי יושיבך אצל איתני עולם? ז"א שהוא זכה להיות עם משה רבינו, חותן של משה רבינו. מי הושיבך אצל איתני עולם? משל לציפור שברח מן הצייד, ונפל לתוך ידו של איקונין של מלך, ציפור היתה בידו של הצייד, והיא ברחה ואיפה התיישבה? על אנדרטה של מלך בדמות המלך, והציפור התיישבה על היד שלו שבדמות של המלך, כיון שראה אותו הצייד התחיל מקלסו לשבח אותו, אמר לו כמה נאה בריחה שברחת, מה פירוש, הוא לא יכול הצייד עכשיו לירות לכיוון האיקונין של מלך, אז לכן אם זאת ציפור יושב אי אפשר לגעת, איפה ברח? יתרו ברח מפרעה הצייד והגיע לידו של מלך, מי זה ידו של מלך? משה רבינו. אז אי אפשר יותר לגעת בו. כך היה בלעם משבח את יתרו ואמר לו, איתן מושבך, שים בסלע קינך, פששששש חושב מקום איתן הא? איך אתה זכית ואני לא?
ואנו למדים מדבריהם ז"ל, שיתרו זכה לשתי שמיעות שכתב רבינו יונה, האחת השמיעה של התוכחה, כי שמע מה תהיה אחריתו של עמלק והוכיח את עצמו בה, ועל ידה תהה על מעשיו הראשונים וחזר מהם, וזכה לתשובה כזו שהיא מגעת עד כסא הכבוד. וחכמים ז"ל משלו את תשובתו לציפור הזה שבורח מן הצייד והלך וישב על איקונין של מלך שהצייד לנגוע בו שמא יגע באיקונין של מלך, כך יתרו איתן מושבו שישב לו על איקונין של מלך הקב"ה כיבוכל לא היה ירא מן הצייד כלומר מיצר הרע. כל זה בא לו משמיעת התוכחה על עמלק, כי משראה שאיבד הקב"ה עמלק מן העולם הזה ומן העולם הבא, היה תוהה על מעשיו ועשה תשובה, ולא עוד, אלא שכל כך הגיע במעלת קבלת התוכחה עד שזכה להוכיח את נבון העולם - משה רבינו, והסכימה דעתו של יתרו לדעת המקום ברוך הוא, וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר, ואפילו דבר אחד מדבריו לא שב ריקם, ויתר פרשה בתורה פרשת יתרו והיא פרשת הסנהדרין והמשפט בישראל, שהיא רשומה על שמו של יתרו שהוא נתן את העצה למשה רבינו.אז זה זכה יתרו.
עוד לשמיעה אחרת, וזה אנו למדים מההבדל בין שמיעתו לשמיעת אומות העולם, בהם נאמר "שמעו עמים ירגזון" שאל יעלה על דעתך ששמיעת העמים היתה שמיעת הרגזה בלבד, לא כן הדבר, וכך שנינו במכילתא, מי כמוך באלים ה', כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים סוף ובטלה מלכות מצרים ונעשו שפטים בעבודה זרה, פתחו פיהם ואמרו כולם, "מי כמוך באלים ה'",, ולא ישראל בלבד אמרו שירה, אלא אפילו האומות כששמעו שאבד פרעה ומצרים בים ובטלה מלכותם ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהם, כפרו כולם בעבודה זרה שלהם ופתחו פיהם והודו למרום ואמרו, "מי כמוך באלים ה'", אז אותם עמים שנאמר בהם "שמעו עמים ירגזון" הם גם אותם עמים שאמרו "מי כמוך באלים ה'".
הרי שגם שמיעת האומות היתה שמיעה שהביאה לידי הודאה, שהם הודו "מי כמוך", אלא שהודאתם היתה הודאת שעה, כי לא היתה אלא מתוך הכרח המאורעות שראו ושמעו, וכולם אחזתם חיל ורעדה. ואנשים רואים צונאמי אומרים וואו, וואו מגוג, שמעתם, כל הגויים שאומרים הם אומרים אוי מי גוג, אוי אלקים אלקים, ואחרי זה מה? נשארים אותו דבר. וזה כדוגמת ההודאה שהודה פרעה מתוך רשעו, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, אחרי הודאתו אמר לו משה, ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראו מפני ה' אלהים, ולכן הביא אותם שמי עתם רק לידי הודאת שעה בלבד. אז רואים שפרעה מתוך רשעתו אומר בפיו, ה' הצדיק, מי? מי שהוא לא הכיר קודם, מי ה' אשר אשמע בקולו, אבל קיבל רק שלש חלעות מה אמר? ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, אבל אחרי זה מה הוא אומר למשה, חחח, אומר לו "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים", זה עוד לא, זה הכרה אבל לא קבלה, אתה כבר מכיר שיש אלקים אבל אתה עדיין לא מקבל עליך אותו.
אבל שמיעת ישראל והודאתם היתה הודאת עולם, כאשר דקדקו חכמים ז"ל בלשונם, כי באומות נאמר "והודו למרום" רק הודאה, ז"א אלהם זה היה מן השפה ולחוץ, והודאה אפשר שתהיה רק לשעה, אבל בישראל שנו ואמרו שירה, והשירה היא נצחית, כמו שכתוב "אז ישיר" שר לא נאמר, אז שר, אלא ישיר, השירה היא נצחית ותשאר עד אחריתה ימים. ז"א אצל ישראל זה היתה הפנמה גמורה וקבלה ממש.
יש שמיעה שאף שהיא מביאה להכרה והודאה, מכל מקום לא באה אל קרבנה, ונשארו ברשעתם ולא עלה בידם אלא רגזנותם בלבד, שמעו עמים ירגזון, ופרעה שהשמיעה לא הביאה אותו לידי יראה שמביאה לידי מעשה, כי מי שירא עושה, מי שלא ירא לא עושה, זה לא הביא אותו לידי מעשה, הרי הוא הגיע רק לידי חיל ורעדה זמני, וכשזו עוברת חוזרים לרשעתם כבתחילה. מה שאין כן ביתרו, הוא נבנה מהשמיעה שלו בנין עדי עד, וכן ישראל, שראייתם ושמיעתם הביאו אותם לידי יראה וזכו על ידה לשירת נצח.
השמיעה הראויה היא שמיעה שהיא קבלה, שמעתי כשאדם אומר, יש אחד שאומר שמעתי, זה כמו הקשבתי לך, בסדר, שמעתי, מה אתה רוצה, שמעתי, זהו, ויש אחד אומר לך שמעתי, פירושו - קיבלתי, זה לא שמיעת האוזן, שמיעת הלב, קיבל. אנחנו צריכים שהשמיעה שלנו "שמעו ותחי נפשכם" שהשמיעה יהיה בה כדי לחיות את הנפש לגמרי, ז"א שמעו זה לא שמיעה כמו שאתה שומע מוזיקה, והפוך מוזיקה מרוב ששומעים אותה אפילו אם אתה לא שם לב למילים ברבות הימים אתה תוצי אותה מבלי שאתה קראת ולמדת אותה בעל פה, מרוב שמיעה. וזה הופך להיות חלק ממך. אם אדם היה משנן תורה ומוסר כל הזמן, גם אם לא היה מתכוון בהתחלה כל כך, זה היה הופך אצלו למציאות למהות.

ש. ז"א שצריך להפוך לשירה את התורה

הרב: נכון, התורה נקראת שירה, התורה נקראת שירה. פרשת האזינו נקראת שירה. "כתבו לכם את השירה הזאת ללמדה את בני ישראל שימה בפיהם".
השמיעה הראויה היא שמיעה שהיא קבלה, כמו שתרגם אונקלוס, שמיעה - קבלה, שהשמיעה עצמה היא קבלה, שהדבר נכנס אל מוחו וליבו, וליבו, ונבלע ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, ונעשה לעצם מעצמותו וחלק ממהותו, והוא נעשה מוכרח, זהו, מאותו רגע הוא נהיה מוכרח, לא שמישהו מכריח אותו, הוא כבר מעצמו נהיה מוכרח, כאילו אני לא יכול לעשות משהו אחר, הוא הופך להיות מוכרח להתנהג לפי זה ולא באופן אחר בכלל. לפיכך כתב רבינו יונה ז"ל ששמיעה כזו היא כמו עשייה ממש, ועל ידי זה זוכה שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו, ששמיעה כזאת וקבלה כזאת היא כבר כדין מעשה, ומעשיו מרובין מחכמתו.
אכן מה גורם לירידת הדורות, למה יש ירידת הדורות, אומרים ירידת הדורות, למה יש? ירידת הדורות היא בנשמע, בנשמע, זאת הבעיה, בנשמע, וכל ירידה בנשמע גורמת ירידה בנעשה. פעם אמרו, נעשה ונשמע, ואח"כ נשמע ונעשה, עכשיו נשמע ולא נעשה. כי כמו שאוזן השומעת היא חיים לאדם, כן אוזן שאינה שומעת היא סכנה חלילה לאדם, כי בזה אובד את האדם את ערכו וקיומו לגמרי, למה שהדין חרשו נותן לו דמי כולו, אם אדם פגע לאדם באזניו נותן לו דמי כולו, ואם זה באוזן טבעית כך, באוזן רוחנית על אחת כמה וכמה.
יש כמה ליקויים בשמיעה, יש שאינו שומע את הדברים כפי שהם צריכים להשמע, כפי שנתפרשו ע"י חכמים ז"ל, לא לפי מה שכתוב פה, יש שאינו שומע את הדברים כפי שהם צריכים להשמע, כל המחלוקת הזאת שהיתה עכשיו זה בגלל שלא שמעו את הדברים כמו שצריכים להשמע, והיה גם יותר גרוע, לא רצו לשמוע, והיו רמאים ונוכלים שרצו להשמיע גם, רצו לעשות מחלוקת בכוונה, מצאו סיבה למסיבה. אז ז"א, רוב הצרות ממה באות? יש שאינו שומע את הדברים כפי שהם צריכים להשמע, כפי שנתפרשו ע"י חכמים ז"ל, כי כמו שאי אפשר לפסוק דין באבות נזיקין אלא רק ע"י עיון עמוק במסכת בבא קמא, ואחר ידיעת והבנת דרכי העיון והלימוד שהדריכו אותנו הראשונים וגדולי האחרונים ז"ל, ובאסוקי שמעתי אליבא דהלכתא של גדולי הפוסקים עם ההכרעה של האחרונים ז"ל, כן אי אפשר לעמוד ולהכיר אבות המעשים של בין אדם למקום ובין אדם לחברו, כמה זילותא, כמה פגיעה יכולים לעשות, זה לא יאומן, זה לעבור על כל דף, על כל דף בתורה ובספרי המוסר מה שהיה פה. זה לא יאומן, איך ילמדו האנשים האלה אח"כ ענווה, ותרנות, איסור לשון הרע, הוצאת דיבה, אותם ברברים מה יגידו לקהל שלהם. ומכל שכן בחובת הלבבות ודרכי ההליכה בדרכי ה', שאין הלימוד מכוון בזה אלא אחרי ידיעת דרכי הלימוד ע"י שמיעה מפי רב גדול ומומחה שקיבל רב מפי רב. אז כשלומדים חובת הלבבות מדרכי ההליכה בדרכי ה', שאין הלימוד המכוון בזה אלא אחר ידיעת דרכי הלימוד, ע"י שמיעה מפי רב גדול ומומחה שקיבל רב מפי רב.
הרב מזוז שדיבר עלי כמו שתיארתי אתמול, השמיעו לו שיעורים שלי בחובת הלבבות, אמר שאין אדם שמסוגל ללמד חובת הלבבות בבהירות ובהסברה כזאת. חובת הלבבות זה לא ספר קל, רק מי שמקיים מה שכתוב שמה יכול להסביר, אם לא הוא ימרח את זה לכיוון שלו, איך שהוא חי, אתם יודעים יש אנשים מסדרים את הפסוקים את הענינים לפי מה שמתאים להם, לא לפי האמת, כי אם לפי האמת תחזור אליו השאלה, אז איך אתה חי ככה? אתה מלמד אותנו לעשות כך ואתה עושה אחרת? ז"א הוא היה אומר, הוא היה קודם אח"כ אומר, קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, ז"א אדם צריך לקיים את מה שהוא מלמד בעצמו, אחרת מה עשינו?
וכבר כתב הרב עובדיה ברטנורא ז"ל משנה ראשונה, שלכן הקדים התנא דוקא למסכת זו את המשנה משה קיבל תורה מסיני וכל סדר הקבלה, וזה לשונו: אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פי מצוה ממצוות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולם מוסרים ומידות, וחכמי העולם גם כן חיברו ספרים בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חברו, לפיכך התחיל התנא מסכתא זו - משה קיבל תורה מסיני, לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מליבם, אלא אף אלו נאמרו בסיני. ז"א כל משנה באבות, כל מה שיש שמה, כל המוסרים והמידות הטובות ניתנו למשה מסיני, להבדיל מאומות העולם שגם כן חיברו ספרים בעניני מידות, אבל הוא אומר, כולם מוסרים ומידות, אבל איזה מידות, לא שבדו אותם חכמי המשנה מליבם, אלא אלה נאמרו גם כן מסיני, לכן משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים וכן הלאה. הראשון שגילה את האור שבאגדה וסלל הדרך לכל מבקשי ה' היה המורה לצדקה גאון ישראל וצדיק יסוד עולם הוא מרן הגרי"ס, הגאון רבי ישראל סלנטר זצוק"ל שהאיר את העולם באור תורתו ויראתו הטהורה, לפני 150 שנה בערך היתה מהפכת המוסר בעולם הישיבות, עד אז לא למדו מוסר בצורה מסודרת, אבל הוא לקח ועשה מזה אישו, עשה מזה ענין, ונתן נפשו להחזיר את העטרה ליושנה, והאדם הגדול בענקים בחכמה וביראה עשה לו כנפיים כנשר לעוף ממקום למקום מקצוי ארץ להעמיד שוב היסודות הרוחניים שעליהם נשענים התורה ועם ה'. וזה ההבדל בין אלה שקוראים לעצמם חכמים שלומדים הלכות ומוציאים ספרים אבל לא לומדים מוסר בכלל, כי ברגע המבחן פותחים את פיהם כבלעם ומקללים ומשמיצים. אתמול העבריין המורשע, שלמה בניזרי, ברדיו במשך שעה וחצי רק מחרף ומגדף וכל מה שהוא אומר - עליו הוא אומר, ואומר על אחרים, חוצפה שאין כדוגמתה. אנשים שהיו בבית סוהר על לקיחת כסף שלא כדין נותנים מוסר לאנשים. ואנשים פוחזים, שריך סוררים בחדרי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים ויש להם עוד עזות להוכיח את הציבור.
יש בדיחה שרצה בווטספ, שאלי ישי אומר לדרעי שיש לו חומר להכניס את גפני לעשר שנים לכלא, אז דרעי אומר לו בשום אופן לא, אנחנו לא נכניס אותו למוסדות שלנו, כמו שהם לא מכניסים אותנו למוסדות שלהם.
ולא אך בעמוד אורו האיר את עיני בית ישראל, אלא שעוד העמיד תלמידים גדולים שקיבלו את תורתו ודרכיו, והם בנו על היסודות שייסד בנינים מפוארים ובתים גדולים שמגדלים בהם תורה ויראה טהורה, שנקבע בהם לימוד המוסר ולומדים בהם את התורה ואת דבריהם ז"ל על פי דרכו המאירה שקיבלו ממנו, והם שעשו שלא תשתכח תורה מישראל, ושתהיה תורת חיים בלבבות חיים שרק ע"י זה חי חיי קרא. כל מי שאני החזרתי בתשובה מכח תורתם של חכמי המוסר. כל מה שאני מלמד חכמת המצפון, שזה מקבץ של כל חכמי המוסר, זה מה שאנחנו לומדים עכשיו, זה מה שמחיה את הנפשות. וזה מה שאומר החפץ חיים זצוק"ל, שבראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין לו, תורה תבלין לו, איזה תורה מדובר? תורת המוסר, החפץ חיים אומר שתורת המוסר זה התבלין היחידי נגד יצר הרע. כמו שאומר שלמה המלך ע"ה, "לדעת חכמה ומוסר" זה הולך ביחד. ואנחנו שזכינו לחסות בצילם, להתענג מתענוגם ולטעום מטעמם נפקחו עינינו לפי ערכנו הדל, ויש לנו האפשרות להביט נפלאות בתורה הכתובה והמסורה ולמצוא בה קושט אמרי אמת למען נדע את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה. וגם קיבלנו מרבותינו את דרך הלימודה מיוחד המחיה לבבות בטל של תחיה, ז"א עם שפתיים דולקות, בניגון וכו' וכו' איך לומדים מוסר. חובה עלינו לשמור על ירושה גדולה זו שלא לאבדה חלילה דהיינו לימוד המוסר, ושלא תחזור להיות גם היא רק כמצות אנשים מלומדה, אלא בכל יום תהיה בעינינו כחדשה, ושנבנה על ידה ונבנה על ידה לראשית חכמה יראת ה', לפני שאתה מתחיל בענין החכמה צריך יראת ה'. סור מרע ועשה טוב, ולהגיע לתכלית חכמה תשובה ומעשים טובים.
איך אתה יודע אם אדם חכם או לא חכם? הוא הגיע לתשובה ומעשים טובים או לא, כי כל התכלית של החכמה, תלמד את כל התורה כולה ותדע אותה בעל פה, הגעת לתשובה ומעשים טובים, ארם רואים אותך בעל תשובה בכל וכל מעשיך מעשים טובים, זה סימן שאתה חכם גדול, אפילו אם למדת קצת אבל הגעת לתכלית, מה עוד מבקשים מאדם, זה התכלית, תכלית חכמה זה, אבל אדם שיש לו הרבה חכמה ואין לו יראה, מה זה שווה? נזם זהב באף חזיר. הרמב"ם אומר, אדם שהוא חכם גדול ואין לו יראת שמים ולעומתו עם הארץ ויש לו יראת שמים, עם הארץ עדיף. בהקדמה למשניות, תלמיד חכם ואין לו יראת שמים, תלמיד חכם פירושו עם כל ההגדרה של תלמיד חכם, ועם הארץ עם יראת שמים - עם הארץ עדיף. "והיה אמונת עיתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו", כל הש"ס אם יש לך, אבל אם אין לך אוצר - מחסן לאחסן שמה את כל התורה וקוראים למחסן הזה יראת שמים, לא שווה כל מה שיש לך, בדיוק הפוך, זה חילול ה', יראת ה' היא אוצרו. זה כמו אחד, ככה מביא רבי חיים מוולאז'ין, הוא אומר, אחד שואל אותו כמה יש לך יין, אומר אלף מידות, כמה יש לך זה? אלף זה ואלף זה ואלף זה, אמר לו ויש לך בכלל מקום לשים את זה? אמר לו לא, אמר חבל שיש לך בכלל את כל זה, אם אין לך מקום איפה לאחסן את זה מה זה שווה כל מה שיש לך? ואם יש לך חיטים ואין בהם קב חומטין, יש לך חיטים ואין חומר המשמר מפני התולעים, אז מה שווה הכל ירקב. היראת שמים זה מה ששומר על התורה שהיא תהיה תורה, אבל אם לא - זה יכול להיות לצנינים רק, כי כל מי שלומד תורה על מנת לקנטר טוב שהיתה נהפכת שלייתו בבטן אמו ולא יצא לאויר העולם אדם שלומד תורה רק בשביל להשתבח, אומר אני אני אני תלמיד חכם, אני יכבדו אותי וזה וזה וזה ואין שום דבר, והוא עצמו רומס ברגל גסה את כולם, ומרגיש מעל כולם, והוא לא מדבר עם אנשים בגובה העיניים כי הוא רוצה שיכבדו אותו יכבדו אותו יכבדו אותי יכבדו אותי, זה טוב שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. אז לכן שמעו ותחי נפשכם, מה זה שמעו ותחי נפשכם - שמיעה כמו של יתרו, שמיעה שהיא קבלה, השמיעה שהיא בלב, שהיא נחשבת כבר כמעשה, שמיעה כזאת מחיה את הנפש, אפילו אם כל הגוף היה מלא בעבירות, אומר ה' - באבר אחד תוכל לתקן את הכל. שמעו, אתה בא לשיעור מוסר קם ממנו ועושה כל מה שצריך, וככה אתה עושה תמיד, השמיעה הזאת תחיה את נפשכם אמן כן יהי רצון.