המתעלים מול המפגרים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת הוריי, וחמים נוחתם עדן.

המתעלים מול המפגרים.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים,

ואשא אתכם על כנפי נשרים.

אומר הכתוב, אתם ראיתם.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים.

הרמב״ם אומר,

אתם ראיתם בעיניכם,

ולא זר, אוזניכם שמעו ולא אחר.

זה לא סיפורים.

זה מיליונים שראו בעיניים ושמעו באוזניים.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים.

לא מסורת היא בידכם,

ולא בדברים אני משגר לכם,

לא בעדים אני מחיד עליכם,

אלא אתם רואים אשר עשיתי במצרים.

מה אתם רואים?

על כמה עבירות

היו חייבים לי.

המצרים היו חייבים הרבה הרבה עבירות קודם שנזדווגו לכם.

ולא נפרעתי מהם,

אלא על ידכם.

כל זמן שהם לא הזדווגו לכם,

היה להם חופץ עוונות למכביר,

אבל לא עשיתי להם עדיין מאומה.

אבל ברגע שהם נזדווגו לכם, התחילו לשעבד אתכם וכו',

אז נפרעתי מהם

על ידכם.

דהיינו בגללכם.

זה אומר רשי הקדוש.

אז אני חוזר מה הוא אומר.

אתם ראיתם

אשר עשיתי למצרים,

לא מסורתי בידכם,

לא בדברים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעיד עליכם, אלא אתם רואים אשר עשיתי במצרים, על כמה עבירות היו חייבים לי קודם שנזדווגו לכם,

ולא נפרעתי מהם, אלא על ידכם.

מזה אנו לימדים, כשאומה אחת

מתרוממת בערכה

ובצביונה הרוחני על שאר חברותיה,

אומה אחת מבין האומות,

היא מתעלה.

או אפילו יחיד,

כשהוא מתעלה ומתרומם

בערך המוסרי שלו מכל בני שכונתו,

אז לאור ההתרוממות הרוחנית של אומה או של יחיד,

נטבעים המפגרים,

אלה שמפגרים מלתעלות,

מאחרים.

על מה הם נטבעים?

על שלא יתאמצו להגיע לאותה מדרגה של האומה או של היחיד.

אתם זוכרים, כשהייתי בארגנטינה,

סיפרתי לכם שמה ששלושה רבנים,

שלושה רבנים

ניסו למנוע את ההגעה של האנשים להרצאה שלי, שבסוף היו ששת אלפים איש.

מה הם טענו? אחד מהם טען,

למה הוא כתב מכתב נגד?

כי אם הוא יבוא, הוא יאפיל עלינו.

אז הוא כנראה ידע את המאמר הזה.

אני ככה נותן לו.

ואם ידעת, אז למה לא עלית?

אתה עוד מונע.

תכף תראו מה דינו.

כי לאור ההתרוממות הרוחנית,

נעשים מובלטים ביותר החטאים של האומה או של היחיד,

ועקב הגילוי בגינוי.

התגלה אורו של זה,

באותה שעה גם גינויו של זה.

כי האור של זה מגנה את השני.

אז לאור ההתרוממות הרוחנית,

נעשים מובלטים ביותר החטאים של האומה או של היחיד,

ובעקב הגילוי בה, גינוי או העונש על המפגרים.

העבירה,

כשהיא לעצמה,

אינה כל כך חמורה.

אבל כשמשווים

את הטומאה ואת הטהרה בתערוכה אחת, עורכים זה ליד זה,

ואת האור מול החושך,

אז השליליות שבעבירה מתגדלת ביותר.

זאת אומרת, אם נגיד גם שהעבירה כשלעצמה היא לא חמורה,

אבל כששמים את הטומאה מול הטהרה,

אחד כנגד השני,

אור מול חושך,

אז השליליות שבעבירה מתגדלת עוד יותר.

כמו שאמרה הצרפתית

לאליהו הנביא,

כי באת אליי להזכיר את עווני,

זאת אומרת, עצם זה שאתה נוכח פה ואתה כזה קדוש,

מורם מעם,

זה מזכיר את עווני, כמה אני למטה.

או כמו שאמר הבעל שם טוב,

זיכרונו לחיי העולם הבא, כשהשמש זורחת,

אז מתגלה ונראה הצל.

תמיד כשהשמש זורחת,

אז מתגלה הצל.

כשיש אדם גדול, מורם מעם,

אז הוא מצל מאפיל

על אחרים.

ואז ניכר יותר כמה צל יש פה, כמה צל יש פה.

אז ידוע, ככל שרחוקים יותר ממנו, הצל מתגדל.

אם האור בדיוק עליו, לא רואים צל.

אבל אם זה מתרחק קצת

מהאור,

אז הצל גודל, הזווית מגדילה את הצל.

כמה שהם יותר רחוקים ממעלתו של זה, המאיר,

אז זה עושה עליהם צל יותר גדול. זאת אומרת, וואו, וואו, כמה מתגדל עוונם.

מבהיל הוא על כמה מיני עבירות

שהיו המצרים חייבים לענש זה עידן ועידנים,

ולא שקלו לעונשם

עד שנזדווגו לישראל,

עד שבאו ופגעו בגבול קדושתם ובתחום חירותם לשעבדם.

אז השם

דומם

לגבי המצרים,

עידן ועידנים.

עד שנזדווגו לישראל,

עד שהם באו בגבול קדושתם ובתחום חירותם לשעבד אותם. מי אתם שתבואו לשעבד עם קדוש כזה?

זרע קדושים.

מאמינים בני מאמינים, בני מלכים.

מי אתם שתבואו ותעשו כזה דבר ותפגעו בהם? זה מזכיר את עוונם

של אלה שעושים דבר כזה למי שמורמים מהם.

ממילא עומדה האומה שטופת זימה זו פנים אל פנים מול גוי קדוש.

ואז לאורה של קדושת ישראל,

אף בכל מקום שהיו ובאשר הם שם,

הובלטה קטגוריה קשה על המצרים,

והקדוש ברוך הוא נפרע מהם.

זאת אומרת, זאת אומה שטופת זימה. עם ישראל היו קדושים,

לא היה בהם מעשים מהסוג הזה, חלילה.

רק אחת שבאונס, שלומית בת דברי,

שנאנסה על ידי מצרי,

לא היה שום פרץ ושום צווחה בעם ישראל. אז כשאתה רואה את האומה הזאת שכל-כולה זימה,

מול אומה כזו קדושה,

פנים אל פנים,

אז לאור קדושת ישראל,

אף בכל מקום שהיו ובאשר היו שם,

קדושתם הייתה,

וזה הבליט הקטגוריה הקשה על המצרים.

זאת אומרת, הנה, תראה, יש פה אנשים.

יש פה אנשים. פה האנשים האלה שמורים וגדורים מעריות,

ואלה פרוצים בכול.

אז זה עושה קטגוריה גדולה, כי יש הבלטה עכשיו.

הקדוש ברוך הוא נפרע מהם.

בנוסף,

על עוון השעבוד,

ששעבדו את ישראל.

בעצם השעבוד התגלו מחדש כל נגעי רשעתם וטומאתם של המצרים,

שהם כבר היו חייבים עליהם עוד קודם שהם נזדווגו לישראל.

אבל עכשיו זה, כמו שאומרים, פרץ ביותר.

ואז הקדוש ברוך הוא שילם להם מנה אחת אפיים, כידוע.

אם כן,

מה נורא היה דאגה על עוונותיו של האדם,

שלעיתים קרובות נשארים עומדים על מקומותיהם ברחמי השם יתברך, והוא מעלים עימם מורדים?

זמן מסוים יכול להיות שאדם שמורד בשם ועושה עבירות.

הקדוש ברוך הוא כביכול מעלים עין ממנו.

כביכול.

אבל כשנפגש אותו האדם עם אחד מחבריו

שהצליח להעפיל ולעלות במעלות הקדושה,

מהפגישה הזו,

מהאור הבוקע ועולה,

מהתרוממות החבר,

מתעורר קטרוק גדול על המתרפא והמתרשל.

למה לא הגעת למעלה שלו?

למה מרחק ביניכם כזה?

מה ההבדל בינך לבינו?

מיד נוצר קטרוק.

צללי החטאים,

אמרנו שזה משל לצל, צללי החטאים התגלו לאור הצלחת חברו.

האור

של חברו יצל על מעשיו.

נמצא שחבר מחייב חבר.

ואוי לאותה בושה.

וכל שכן,

בשעה שאינו נזהר,

הוא מתדיין עם חברו לפגוע בכבודו,

למעט אותו,

להקטין הצלחתו, סכנתו גדולה ביותר.

אז מה העונש של אלה שמונעים תורה בישראל?

כן, לא רק שהם צל גדול וחושך אדיר,

הם גם מקטינים וגם מונעים

וגם עושים כל מה שרק אפשר כדי למעט ולהקטין את ההצלחה

של מי שמאיר לעם,

ואז הסכנה שלהם גדולה יותר,

לכן הם נפגעים מאוד.

כתוב, וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב.

תניא רבי יוסה אומר,

לא מקומו של אדם מכבדו,

אלא אדם מכבד את מקומו.

כן מצינו באוהל מועד שבמדבר,

כל זמן שהיה נטוי,

אמרה התורה וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב.

הוגללו הפרוכת,

הותרו הזבים והמצורעים להיכנס שם.

אם המקום מכבד את האדם,

אז מה לי אם הרימו את האוהל או לא הרימו את האוהל?

המקום הוא מקום,

ומי שיבוא לשם צריך להיות טהור.

לא רואים כך.

רואים, אדם מכבד את המקום, ולא מקום מכבד את האדם.

איפה ראינו? באוהל מועד.

כל זמן שהוא נטוי,

התורה אומרת,

אסור לאדם לבוא למקום הזה,

וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב.

אבל ברגע שגלילו את הפרוכת,

כל הזבים והמצורעים יכולים להיכנס לשם.

כי אין המקום מכבד את האדם, האדם מכבד את המקום.

כך היה בהר סיני, כל זמן שהייתה שכינה עליו,

אז הבקר והצונל ירעו אל מול הארעו.

אחר כך יכולים לעלות בהר.

אין בעיה.

ברגע שעלתה השכינה,

אז אין המקום מכבד את האדם, האדם מכבד את המקום.

עכשיו תחשיבו, לפי מה שלמדנו,

כשהקדושה קיימת,

ניכרת הטומאה והירידה.

ואז הקטרוג והדין מתעורר וטובע בתוקף על העוון.

כל הזר הקרב יומת.

מי שלא במדרגה ראויה ונכנס במקום שלא ראוי, יש קטרוג מיד.

מיד.

אז לכן לטובתו,

של המצורע, עוזה וכו'.

הגירוש והשילוח מתוך המחנה כדי שלא יהיה בולט כל כך החושך נגד האור.

וכשהקדושה מסתלקת,

אז הטומאה יכולה להתקיים במקומה.

אבל כל זמן שיש קדושה, תעוף מפה. לטובתך, תעוף מפה.

למה?

יהיה קטרוג מיד עליך, אתה יכול למות.

תעוף מפה לטובתך.

למה שלא יהיה ניכר.

אבל ברגע ששר הטהרה והקדושה והכול, אז הוא יכול לבוא.

אין את הקטרוג, אין זה מול זה.

אז מה מאוד יחירד לב אדם מעוונותיו,

אפילו אם כרגע הם בגדר עומדים,

כשבאים רגעי התעוררות והתגלות של רחמים וקדושה והאור הנאצל מהם,

ואז יתגלו

העוונות במלוא הכיעור והניוון.

אז לכן תמיד צריך

להיות במצב של עלייה, שלא יהיה מקום של קטרוג, כי אם אתה עומד

והשני עולה,

או אפילו יש לך רגעים של התעוררות גדולה,

ואתה יודע מה המצב שלך שלא במצב זה כרגע.

זה גם כן מצב שמאפיל על מעלתך.

ועל כן הזהירו אותנו חכמים זיכרונם רחב,

שיפה שעה אחת קודם,

שאדם

יהרהר בתשובה ומעשים טובים,

לפני בו יום הגדול והנורא המאיר.

אז זאת אומרת, יש לנו לראות כל הזמן

שאנחנו בעצם, כשלא עולים,

יש קטרוג,

ובפרט כשהוא מובלט

מול אחרים שטובים מאיתנו.

אין טענה

על אדם

שהוא מוגבל,

שההתקדמות שלו איטית בגלל תפיסה וכו'.

מסתכלים על העמל ועל המאמץ,

כמה בן אדם מתייגע ורוצה להשיג.

לא אומרים שאם אחד גאון נולד,

כמו שאומרים גאון, ואחד לא נולד גאון,

זה לא מאפיל על זה.

אם זה יתאמץ

יותר או פחות גאון, יתאמץ יותר ממה שהגאון, כי הגאון ברגע מבין דבר,

ולא יתאמץ, כי מתי שהוא ירצה, תמיד הוא יוכל להבין.

זה, מעלתו יותר גדולה מזה.

אבל צריך לראות שבן אדם כל הזמן ישאף לעלייה,

ושלא יהיה במצב של שווי.

שני אנשים,

לכאורה הם אותו דבר, אותה מעלה, אותו מעמד, אותו הבנה,

אותה הבנה.

למה הוא הגיע לכאן ואתה נמצא למטה בסקאלה? למה?

זה קטרוק גדול.

אז לכן רואים את זה מפה.

אתם ראיתם מה אני עשיתי למצרים.

כל הזמן הם היו חייבים לי על עוונות שלהם והכול. אז ברגע שעם ישראל נכנסו לשם, והם התחילו לשעבד אותם ולעשות זה,

במי אתה מדבר? במי אתה מטפל? מה אתה עושה? למי?

מה אתה ומה הוא? ואתה עוד עושה ככה, וואי, וואי, וואי. ואז נפתח להם

כל החשבון ומקבלים בראש.

אז זה מלמד אותנו הרבה זהירות

והרבה התבוננות.

תסתכל סביבך.

יש חבר'ה שגדלו בשכונה אחת, יש חבר'ה שלמדו בכיתה אחת, יש חבר'ה שלמדו בבית מדרש אחד,

בית ספר אחד, לא משנה.

ופתאום אחד מתרומם מעל כולם,

והאחרים מדבדמים ככה, לא...

בשמיים מסתכלים, יעשו את ההשוואות.

אתן לכם דוגמה קיצונית.

מובא שריש לקיש

מגיע לעולם האמת,

אז השם דאג שימותו באותה שעה

כל בני הכנופיה שהיו איתו. הוא היה ראש השודדים.

ריש לקיש, ראש הגנבים.

והם היו כנופיה והוא היה הראש.

אז השם דאג שכולם מתו, בזמן שהוא מת, כולם מתו.

הגיעו לבית דין של מעלה,

ובדקו אותו,

אמרו, גן עדן.

בודקים אותם, גן נועם.

אה!

ישר הם מתלוננים, אה!

מה זה?

אמרו, זה עולם האמת.

אמרו, למה בטח עולם האמת.

אמרו, למה הוא היה הראש שלנו?

למה הולך גן עדן?

אומרים, הוא חזר בתשובה.

אתם, נחזר בתשובה? אמרו, טוב, נחזור בתשובה.

אה, אה, מוחר, מוחר, מוחר.

אין תשובה רק מהעולם הזה.

שם כבר אין כלום.

אז את אומרת, בן אדם יכול לחלום חלומות. כן, אבל הוא, כן, אבל אנחנו היינו ביחד, כן.

כן, אבל מה קרה בינתיים?

הוא, הוא הלך, חזר בתשובה, ונתעלה, והכול. אתה איפה נשארת? מה אתה אומר? אני מכיר אותו, הוא היה זה, הוא היה זה.

היה!

היום הוא לא.

היה.

מה שהיה, היה.

עכשיו הוא.

זה מה שהוא. ומי אתה?

מה שהיה, נשאר.

אז צריך כל הזמן לשים לב

איפה אתה נמצא.

ועל זה אפשר להסביר

למה תלמידי רבי עקיבא החמירה איתה מידת הדין,

ש-24,000 מתו בבת אחת,

בפרק זמן קצר.

איך זה יכול להיות?

כאלה, תנאים קדושים, איך יכול להיות?

בגלל שהם היו אצל רבי עקיבא.

ורבי עקיבא אמר להם,

ואהבת לרעך כמוך,

זה כלל גדול בתורה.

הוא חזר על זה כמה פעמים.

והם לא נהגו כבוד זה בזה.

לא ראו את הוואהבת כל כך.

ומה זה גרם?

שהם נתפסו על זה.

כשאתם נמצאים אצל רבי עקיבא,

צריך לשמוע מה הוא אומר.

ואם הוא אומר,

צריך לעשות.

ואם לא עושים,

יש קטרוג,

יש אור,

יש צל.

ובסוף,

זה מה שגורם את הקטרוג במידת הדין טובעת.

לכן צריכים מאוד מאוד להיזהר.

רבי חנניהו,

כשהוא אומר, עושה גדול של כל ישראל אבי כוך.

הרבו לעם תרום ושמאל שנעמור על הנוער בסלומן, סדגו יחדיל תרום, יא אדיר.