פרשת יתרו - חלק א - יתרו גלגול קין | הרב אמנון יצחק שליט"א
נציבי יום:
סִינְטַאיהוּ בֶּן מַמִּטָּה - רפואה שלמה, בריאות איתנה, יחזור בתשובה שלמה מהרה אמן,
הקהל: אמן!
בלחש: ... אמן,
הקהל: אמן!
פְּנִינָה בַּת אַבְרָהָם - בְּרִיאוּת אֵיתָנָה, חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, הַצְלָחָה וִישׁוּעָה בכל, מהרה - אמן,
הקהל: אמן!
פרשת יתרו - חלק א - יתרו גלגול קין:
[השאלות]
א] מדוע מתחילת הפרשה מכונה יתרו: "כֹהֵן מִדְיָן" (שמות יח, א)? זה לשון גנאי! כומר לעבודה זרה.
ב] שבעה (7) שמות ליתרו מה צפון בהם?
ג] ומה נרמז בשבע בנותיו?
ד] הכיצד יתרו מתנה עם משה רבנו: 'שהבן הראשון – יהיה כומר לעבודה זרה!'? איך משה רבנו מסכים לתנאי הזה?
ה] מדוע נענש משה שנכדו יונתן נעשה כומר לעבודה זרה?
ו] כיצד יתרו תיקן את שלושת (3) חטאיו של קין?
ז] רש"י אומר על הפסוק: "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" (שמות יח, ט) – 'ששׂמח על הצלת ישראל! וגם הצר על מות המצרים...' "וַיִּחַדְּ" – 'חַדִּי' זה לשון שמחה! בארמית, "וַיִּחַדְּ" – 'זה נעשה בשרו חידודין חידודין!' איך יכול להיות שני (2) דברים ביחד?!
ח] כל הפרשה נסובה סביב 'מעמד הר סיני' ולמה נקראת הפרשה: 'פרשת יִתְרוֹ'?
[הדרשה והתשובות]
נשתדל לעמוד על דמותו של יתרו;
אור החיים הקדוש מקשה קושיה: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה" (שמות יח, א) כֹהֵן מִדְיָן זה גנאי! עובד עבודה זרה... חֹתֵן מֹשֶׁה - זה שבח!
מקשה אור החיים הקדוש: 'מדוע מייחסים לו את הכינוי כֹהֵן מִדְיָן? זה גנאי! ובפסוק הראשון מזכירים קליפת הטומאה! 'כומר לעבודה זרה במדין' אם כן מדוע מזכירים לו 'עוונות ראשונים'?
מתרץ: שזו בדיוק מעלתו הגדולה! כי באמת היה גדול בכוהני עבודה זרה ואעפ"כ חזר בו והתגייר ולקח לו לבתו אדם אלמוני, במושגים של מדין - הוא אלמוני! אדם שבורח מן המלכות, פרעה רודף אחריו ומחפש אותו (WANTED) ואם כן כֹהֵן מִדְיָן נעשה חֹתֵן ל: מֹשֶׁה. אז זה מעלה! שהיה פעם כֹהֵן מִדְיָן וחזר בתשובה - התגייר.
ומביא רש"י בשם המכילתא: 'ש: יתרו עזב את כל הכבוד וההערצה שהורגל כל חייו! ובא למדבר למקום של תוהו ולכן זכה לֵשב ברומו של עולם!'.
ובדרכו למדבר הוא נוטל את צִפֹּרָה בתו אֵשֶׁת מֹשֶׁה את גֵּרְשֹׁם ו: אֱלִיעֶזֶר בניו של משה (שמות יח, ב-ד).
והתנחומא והמכילתא אומרים: 'כשהוא הגיע למחנה ישראל, משה ואהרן וכל עם ישראל יצאו לקראתו! ובאותה שעה כבדו את יתרו בכבוד מלכים שאין כדוגמתו!!'
אז זאת אומרת הוא היה ראוי לכבוד גדול ועצום.
בילקוט שמעוני אומר: 'שהיו לו שבעה שמות' כך גם מובא במכילתא;
א] יִתְרוֹ - על שהותיר במעשים טובים! דהיינו; היו לו הרבה מעשים טובים.
ב] יתר - יִתר פרשה בתורה.
ג] חובב - חִבּב את התורה ונתחבב למקום!
ד] חבר - נתחבר לה' יתברך.
ה] רעואל - רע וחבר לה' יתברך.
ו] פוטיאל - שנפטר מעבודה זרה.
ז] קני - שקנה את התורה!
שבעה שמות האלה שבחים גדולים! ומגלים לנו במה זכה יתרו לשבת ברומו של עולם, להיות חותן של אדון הנביאים וזכה שתהיה פרשה על שמו, כל הפרשה של מעמד הר סיני - היא נקראת על שמו...!
אז רואים: שכל מהותו היתה להתקרב לה' ולהיות קרוב לה' והיה חבּיב לה' וכו' וכו'... אחרי שהוא חזר בתשובה! אתם רואים? אדם יכול להיות אפילו אפיפיור ואם הוא מחליט: להתקרב לבורא יתברך! תראו כמה קרבה יכול להשיג.
מעתה הקשה בספר: 'להעיר להורות ולהשכיל' פליאה עצומה! לכאורה דברי חכמים סותרים זה את זה; במדרש רבה אמרו חכמים עליו דברים חריפים מאוד!
'בשעה שאמר יתרו למשה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים" (שמות יח, יא) - שומעים שהוא משבח את ה'!
אבל מצד שני (2) הוא נותן ממש בעבודה זרה! כי הוא אומר: "גָדוֹל ה'" - נכון הוא גָדוֹל! אבל "מִכָּל הָאֱלֹהִים" יש בהם ממש! אז מה זה? - זה כפירה! אתה נותן ממש עדין בעבודה זרה, אמנם אתה פרשת אבל, עדין אתה אומר זה... איך זה מסתדר?!
עוד יותר, במכילתא: הוא הסכים לקחת את משה חתן לבתו צִפֹּרָה עם תנאי: 'שהבן הראשון יהיה כומר לעבודה זרה!' איך זה מסתדר עם זה שאתה חזרת בתשובה והתגיירת?!
והשביע את משה ומשה נשבע! שנאמר: "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה" (שמות ב, כא) וזה לשון אלה ושבועה! כך מבאר בעל הטורים.
ובמסכת בבא בתרא קט - דבר עוד יותר נורא! כתוב: 'לעולם יִדבק אדם בטובים ויִנשא למשפחה חשובה וכשרה!' ומשה רבנו לא נהג כך, אלא נשא את בת יתרו... לכן יצא ממנו נכד שעבד עבודה זרה! זה יהונתן בן גרשום בן משה רבנו'. וואי וואי וואי איזה דברים חריפים...!
נמצא, שיונתן הלזה שעבד עבודה זרה אינו ראוי למשה וליִּחוס של משפחתו אלא מיתרו הוא בא!
לעומת זאת, אַהֲרֹן נשא את אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב (שמות ו, כג) וזכה ויצא ממנו פנחס! הוא זכה ל: "בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם!" (במדבר כה, יג) ונתנה הכהונה לזרעו של פנחס.
מקשה הגמרא: 'פנחס נולד גם מזרעו של יתרו! הלוא פנחס הוא בנו של אלעזר שלקח מבנות פוטיאל ופוטיאל זה יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה...?'
מתרצת הגמרא: 'נכון! אשת אלעזר גם באה מצד יתרו, אבל לא לשכוח: שהיא גם נצר ליוסף, שגם הוא נקרא: 'פוטיאל' - על שפטפט ביצרו!'
ממילא, מבאר הרשב"ם: שמשה נשא את בת יתרו - ולכן זכה לנכד שעבד עבודה זרה! כי הוא נין ליתרו, שהיה כומר לעבודה זרה.
אבל אהרן נשא בת שהיא מעורבת מצאצאים של יוסף ויתרו, לכן הפְּגם פחות בהרבה ובפרט שפנחס אינו נין של יתרו... אלא נולד מספר דורות מאוחר יותר, לכן יצא זך וטהור!
אז עכשיו יפלא הדבר!
חכמים גינו את יתרו וקראוהו: 'פוטיאל' - שפיטם עגלים לעבודה זרה! אז מדוע מזכירים לו רבותינו 'עוונות ראשונים'? זה ממש כמו הכינוי של התורה שאומרת: "יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן" כהן לעבודה זרה...
ועוד מתבטאים במילים חריפות מאוד! שמשה רבנו לא עשה כהוגן שנשא אשה ממשפחה לא טובה, כי יתרו גם נתן מעט כח לעבודה זרה אפילו אחרי שהוא התגייר... ולכן יצא מזרעו של משה רבנו נכד שעובד עבודה זרה, בַּתנאי שהוא התנה: 'שהבן הראשון יהיה לעבודה זרה'.
אז איך מצד אחד (1) חכמים משבחים אותו! ומצד שני (2) מגנים אותו באופן נורא? מי זה יתרו? מה הולך כאן? ואיך משה רבנו מסכים לתנאים כאלה?! אדון הנביאים! שאמר, הביא 'עשרת הדיברות' שכתוב: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב) והוא אומר: 'שאפשר לעבוד עבודה זרה!' ונשבע על זה: 'שהבן הראשון...'- ?! וואי וואי וואי.
טוב, בשביל להבין את זה אנחנו הולכים למסכת בבא בתרא ושם אנחנו מגלים: מי זה יהונתן בן גרשום בן משה? ולמה הוא עבד עבודה זרה?
בספר שופטים (פרק יח) בראשית תקופת השופטים לא היה לשבט דן נחלה בארץ כראוי להם, שלחו חמישה (5) אנשים לחפש חבל נחלה ראוי לשמו, בדרך הגיעו לביתו של מִיכָה שהיה כומר לעבודה זרה.
זה אותו אחד שהצילו משה רבנו שנתמכמך בתוך הלבנים! והוא שמצא את הטס זהב שכתוב עליו: 'עלי שור' והשליך משה ליאור והעלה את יוסף – הוא (מִיכָה) השתמש בזה בשביל שיצא העגל. ובזמן השופטים הוא ירד מדחי אל דחי ונעשה כומר לעבודה זרה!
יהונתן - הנכד של משה, היה נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה (שופטים יז, ז) וחיפש פרנסה ומקום מגורים, אחרי מסע נדודים הגיע ל: הַר אֶפְרַיִם לביתו של מִיכָה וסיפר לו יִחוסו. מִיכָה קלט: שיש פה ביזנס'! חביבי להחזיק אתה מבין יִחוס כזה כעובד עבודה זרה - זה יביא הרבה לקוחות! נתן לו בְּגָדִים וכסף ונתן לו סעודות דשנות דבר יום ביומו... (שופטים יז, י).
ואז כתוב שמה...
שימו לב!
"וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שם פסוק יא) מי זה הַלֵּוִי? יהונתן, הוא היה משבט לוי... "וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ...: וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן" (שם פסוקים יא-יב) כהן לעבודה זרה. בדיוק באותה לשון: "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה"; וַיּוֹאֶל - וַיּוֹאֶל... בגלל וַיּוֹאֶל והסכמת (משה) למה שהסכמת – נהיה: "וַיּוֹאֶל" וואי וואי וואי...
ואמרנו, ש: "וַיּוֹאֶל" זה לשון: אלה ושבועה. כיוון שנשבע (משה) ליתרו: 'שבן ראשון יעבוד עבודה זרה' - זה גרשום, אז הבן של גרשום הבכור הראשון - שנולד לו נעשה כומר לעבודה זרה!
ומיכה שמח מאוד! ואמר: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב ה' לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן" (שופטים יז, יג) פיש... עובד עבודה זרה! ועוד אומר: 'שה' יֵיטִיב לו...!' אם הוא מצליח לגייס לשורותיו לוי מגזע תרשישים! - נכד של משה רבנו...!! - אין סימן טוב להצלחה בעסקים יותר מזה!
חמשת האנשים שבאו משבט דן והגיעו להר אֶפְרַיִם ולביתו של מִיכָה, שמעו קול מוכר!
וכך נאמר בפסוק: "וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה?!" (שופטים יח, ג)
חכמים מבארים את שלושת השאלות;
א] "מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם"? - הרי אתה הנכד של משה רבנו! שעליו נאמר: "אַל תִּקְרַב הֲלֹם" (שמות ג, ה).
ב] "וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה"? - אצל משה נאמר: "מַה זֶּה בְיָדֶךָ" (שמות ד, ב)?
ג] "וּמַה לְּךָ פֹה"?! - הלוא למשה נאמר: "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי"! (דברים ה, כז) שבכל רגע היה מתנבא!!
שאלו אותו שאלה גדולה! אומר המהרש"א: 'איך יתכן שירדת לבור עמוק ונהיית כומר לעבודה זרה?! אתה הנכד של משה רבנו! קודש קודשים! הכי קרוב לקב"ה... שה' אומר לו: "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי"!
מה משיב להם יהונתן?
תשובה מרעישה את אמות הסיפים!
- 'כך מקובלני מבית אבי אבא: 'לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה! ואל יצטרך לבריות!' אין לו פרנסה, לא היתה לו ברירה, אלא לקבל את הצעת העבודה הזו ממיכה...'
פלא פלאים! מי שעני מותר לו לעבוד עבודה זרה?! ולא עוד, אתה אומר: 'מקובלני מבית אבי אבא' ממשה רבנו שהוא אמר את זה! 'אני עושה מה שסבא אמר! סבא אמר ככה!' וואי...
הגמרא מסבירה: 'חס ושולם! שמשה רבנו יגיד דבר כזה! לעבוד עבודה זרה?! או ואבוי! איך אתה מבין דבר כזה?! אלא, מה הוא אמר? 'לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה לו - ואל יצטרך לבריות!' זאת אומרת אם אתה אדם מיוחס – בשביל לא להצטרך לבריות כדאי לך לזלזל בעצמך ולעבוד בעבודה שהיא זרה לך! זה לא מתאים לך אפילו: 'פשוט נבלתא בשוקא ואל תצטרך לבריות' ואל תאמר: 'כהנא רבה אנא!' אל תגיד: 'אני כהן גדול!' ואני זה... מה, אני אפשוט נבלות בשוק?! זה עבודה מבזה! מה פתאום? על זה אמר: 'פשוט נבלתא בשוקא ואל תצטרך לבריות!' זאת אומרת 'לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה לו - ואל יצטרך לבריות...!!'
המאירי והרשב"ם אומרים: 'יש איסור לתלמיד חכם לבזות את עצמו, אפילו אם יש עליו טיפה לכלוך, כתם - זה חילול ה'! אבל בכל אופן אומר משה רבנו: 'אם אדם הגיע למצב נורא של עניות שאין לו מה לאכול - יבזה עצמו! ולא יפשוט ידו לקבל מאחרים!!'.
ויהונתן טעה! וחשב: שהוא התיר עבודה זרה ממש!! ותלה את הדבר במשה רבנו ואמר: 'כך מקובלני מבית אבי אבא'.
העין אליהו והעיון יעקב מבארים דבר נפלא!
מי גרם ליהונתן לטעות טעות גדולה וחמורה כזו?
סבא נשבע ליתרו: 'שהבן הראשון יעבוד עבודה זרה!' אז זה מתחבר למה שהוא אמר... הרי הוא נשבע! והסיק יהונתן: מאחר שמשה רבנו ברח מפרעה שרדף אחריו בכל העולם והיתה עליו אימת מלכות, בצר לו חיפש מחסה וכשהגיע ליתרו נאלץ להסכים אפילו לתנאי מזעזע כזה...!! ובלבד שלא יצטרך לבריות, זאת אומרת יש לו 'מעשה רב' מהסבא!
אבל האמת: שהכוונה של משה רבנו היתה: 'עבודה זרה לו' כמו שמשה עצמו שהיה הבן של גדול הדור של עמרם! הוא היה נסיך במצרים!! אצל פרעה והוא בא לשמה ומה הוא עשה? 'עבודה זרה לו' - הוא נהיה רועה צאן... זה הכוונה! אין כוונה אחרת ח"ו לעבוד עבודה זרה ממש... אלא עבודה פחותה ממה שראוי לפי מעמדו!
ספר חסידים (תתקפז) מוכיח מכאן: 'כמה צריך הרב להזהר בדבריו! שכן על המילים הללו - נענש משה רבנו בחומרה רבה: שהנכד שלו טעה והתיר עבודה זרה ממש!!'
היה צריך להוסיף עוד מילה: 'לו', לו; 'עבודה זרה לו!' אבל היה ברור! ברור למשה. מי יחשוב?! הרי אנחנו אומרים: שאסור לעבוד עבודה זרה! ואוי ואבוי!! זה עשרת הדברות... "אָנֹכִי..." ו: "לֹא יִהְיֶה" (שמות כ, ב)... אז איך אפשר לחשוב שכן ממש?! איי... איי... איי! רואים: שגם דיבור צריך להיות זהיר וגם מעשים, כי מהמעשה הוא גם מבין...
אז עכשיו ברור גם: שמשה רבנו לא נשבע לעבוד עבודה זרה כפשוטו! 'שהבן הראשון יעבוד עבודה זרה' - ח"ו! ח"ו!! ח"ו!!!... כמו שאומרת הגמרא וגם בעל הטורים והרמ"ע מפאנו.
וגם יתרו לא השביע אותו: 'לעבוד עבודה זרה ממש!'...
אבל יתרו, מה היה אצלו? הוא היה חפץ: שמשה רבנו יזנח מעט את דרכו מעבודת ה' ויתעסק גם במלאכת כפיים: 'יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ' (אבות ב, ב)... לא להיות מידי חניוק! כל הזמן לומד-לומד לומד לומד-לומד... ורוחני לגמרי! ואין עבודה, - לא!
אלא, יתרו היה חפץ: שיהיה גם שילוב. ולכן כשהוא ראה שמשה רבנו הגיע לפת לחם! והוא ידע: שהוא הבן של עמרם גדול הדור!! ולעולם הוא התנזר ממלאכת כפיים - אילץ אותו לרעות את צאנו! ועוד הוסיף והשביע אותו: 'שהבן הראשון יעבוד עבודה שהיא זרה לו!' ולמה רק הבן הראשון? כי ממילא יגררו אחריו האחים...
כאילו הוא אמר למשה רבנו: 'אני לא מוכן שהנכדים שלי יחיו על נס! ויגיעו לפת לחם...?! לכן אני דואג להם, תבטיח לי בשבועה: 'שהם יעבדו עבודה זרה להם! במידה ויגיעו לפת לחם...'
ולכן, מוזכרים בפרשה שני (2) שמות של בניו של משה בסדר הבא;
א] גֵּרְשֹׁם – "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (שמות יח, ג) מה לעשות? הגעתי לארץ נָכְרִיָּה התנאים היו תנאים... כמו שהסברנו אין מה לעשות! אז הוא קרא לבן הראשון: גֵּרְשֹׁם. ונאלצתי לרעות שמה צאן בעבודה זרה לי, לפרנסת הבית ולהינצל מאימת פרעה.
ב] השני: אֱלִיעֶזֶר - שה' יתברך היה בְּעֶזְרִי בשעה שהוא ניצל ממיתה! שפרעה ביקש להורגו (שם פסוק ד).
וההוכחה למהלך הזה;
אמרו חכמים (מסכת סוטה יא): 'יתרו היה אחד משלושת (3) היועצים הבכירים של פרעה!
א] בלעם – יעץ: 'להרוג את הילדים של ישראל!' עונשו: נהרג ע"י פנחס בחרב.
ב] איוב - שתק, נידון ביִּסורים.
ג] יתרו - ברח! למה? הוא נתן עצה לטובה ולא קיבלו את עצתו, לכן הוא ברח! וזכה להידבק בתורה הקדושה בזכות זה, כי הוא נתן עצה: 'להציל את האומה היהודית!'.
ומדוע עזב יתרו משְׂרה כה רמה וחשובה במצרים?
מתברר בפרשת וארא: 'יתרו מצא את המטה שכתוב עליו: 'דצ"ך עד"ש באח"ב' בבית הגנזים של פרעה! והשְׂכיל להבין: שתבוא על מצרים פורענות גדולה!! לכן הוא ברח מארמון פרעה בטרם עת... (כמו שמבואר בפרקי דרבי אליעזר פרק מ').
ואז הוא התחיל להתקרב לה' יתברך ומאס בעבודה זרה!
ועתה יאירו דברי חכמים במדרש!
הם הקשו: 'הקב"ה מואס - שונא עבודה זרה! איך נתן למשה לנוס לבית של יתרו כהן עבודה זרה?!
אלא, האמת: שכבר חזר בתשובה יתרו! ונטש את המשְׂרה ועזב את מצרים, מאס בעבודה זרה והאמין בה' בזכות המטה ולכן אמר לאנשי מדין: 'זקן אני! ועייף תבחרו לכם כומר אחר...' ונתן להם כלי תשמישו של עבודה זרה.
הוא פחד להגיד להם: 'שהוא מואס בעבודה זרה ושזה שקר ובלוף!' - כי יהרגו אותו!!
מה ענו לו אנשי מדין?
- 'אנחנו יודעים שאתה מואס בעבודה זרה!'
לכן נידו אותו! הוא חיפש רועים שירעו את צאנו – לא הסכימו אף אחד! לכן שלח את בנותיו מי שולח בנות לרעות?! אז הוא בלית ברירה! וניסו להרוג אותן... בגללו! ובא משה והצילן ברגע האחרון! " וַיּוֹשִׁעָן" (שמות ב, יז) "וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ" (שמות ב, יט) לא רק הציל אותן ממות, גם דָלָה להם מים.
והן סיפרו ליתרו: 'שבא מושיע פלאי... והציל אותן!'
ואז הזמין את משה לביתו ונתן לו אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ.
כיוון שהוכַח: שיתרו כפר בעבודה זרה! מוכח אם כן, לא יתכן שהוא ישביע את משה: 'שהנכד הראשון יעבוד עבודה זרה כפשוטו' אלא 'עבודה זרה לו...!' בדיוק כמו שמשה רבנו התכוון ולכן הוא גם הסכים, כי אם זה בשביל זה? נו, נו... אם יגיע בן אדם לפת לחם - שלא יצטרך לבריות! כבר אמרו חכמים בעצמם: 'פשוט נבלתא בשוקא ואל תצטרך לבריות!'.
טוב, מה היה סופו של יהונתן? הבן היחיד של גרשום בן משה;
ראה דוד המלך: שהממון חביב עליו מאוד! והלך ומינה אותו על אוצרות המלך ובאותו הזמן חזר יהונתן בתשובה שלמה בכל לבו!! ולכן קראו לו בנביא: "שְׁבֻאֵל" (דברי הימים-א כו, ג) – 'כי שב לה' בכל לבו!'.
הבן איש חי (בן יהוידע) אומר: 'דוד המלך בחר דוקא לתת לו את המשְׂרה של שר האוצר, כך הוא יפרנס אותו בכבוד! בגלל היִּחוס הרם וגם דוד ראה: שאם לא יתן לו כזה דבר - ישתמש ביִּחוס שלו חלילה לרעה! יכול להיות רב עם גלימה ומצנפת (רב ראשי כזה) ועם לשכה מפוארת! ועם גבאים ויעטרו אותו בטח בזהובים - כי הוא נכד של משה רבנו! ואז כולם יִמשכו אחריו...!
אבל כשראה: את מידת האמת שהיתה לו, שאפילו שהגיע לפת לחם הוא לא נהנה מכספם של אחרים במרמה...!
כל מי שהיה בא שם להקריב קרבן - הוא היה דוחה אותו!
אומר לו: 'מה אתה, לא חבל על הכסף?! מה זה השטויות האלה?! אתה לא רואה שאין לו פה לאכול! מה אתה מקריב?! הוא שומע אותך?! הוא יכול להתפלל עליך?!... זה גוש! מה אתה?!'
אז אמרו לו: 'אז מה אתה עושה פה? אתה הכהן! לא?!'
אמר: 'כן, אני פה בשביל פרנסה! זה לא בשביל... זה הכל שטויות, אבל אם נותנים כסף אז אני עובד...'
לכן השְׂכיל דוד המלך להבין: שליהונתן הלזה צריך להיות שר האוצר, כי הוא כשר והגון בבית המלך.
ורבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל אמר: 'שדוד מלכנו השְׂכיל לרדת לעומק נפש האדם! וידע: שענין הממון תופס מקום מרכזי אצלו! וזה משפיע על יהונתן, לכן דוקא ע"י המשרה הזאת שהיא עניני כסף - הוא ידע: שהוא יחזור בתשובה!!
די! אין לו שום תאוות אחרות שום רצונות אחרים והכל ועכשיו מה הבעיה לחזור בתשובה?!...
וראה יהונתן: שכל הכסף והזהב שייכים לה' יתברך! וה' נתן אותם בבית המלכות של משיח ה' דוד המלך וכך נעשה 'כלי ברכה' ושמר על ממון אוצר בית ה' והממון שמר עליו וחזר בתשובה שלמה בלב שלם: "שְׁבֻאֵל" - 'ששב לה' בכל לבו!'.
טוב, עכשיו אנחנו צריכים לסיים! נכון? צריך לדעת: מה הישוב לסתירות? מצד אחד (1) משבחים אותו! מצד שני (2) מגנים אותו! מי זה? יתרו.
עומק הענין מתבאר בספר: 'להעיר להורות ולהשכיל' (בשם החיד"א הקדוש וספר הדורות והשל"ה הקדוש, שמות תורה אור ב' ובספר גניא רזיא) הם מגלים את הסוד!
יתרו היה גלגול של קין! כמו שקין קיבל את עיקר זוהמת הנחש, כך עבר יתרו בתחילה עבד כל עבודה זרה שבעולם!! ולכן הוא היה היועץ של פרעה שהוא הנחש הקדמוני.
פרעה עצמו הוא היה הנחש הקדמוני!
והיתה ביתרו קליפה קשה מאוד לתיקון! קליפת קין שספוגה ומלאה מזוהמת הנחש וקין נאלץ להתגלגל שבע (7) פעמים! שנאמר: "שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן" (בראשית ד, כד) יֻקַּם - זה (ראשי תיבות); יתרו, קָיִן, מצרי. שבע גלגולים בשביל להוציא את הזוהמה!
ולזה רומזים שבעת השמות שלו, שהם רומזים על שבעת הגלגולים וגם הבנות שלו השבע בנות - רומזות לשבע גלגולים של קָיִן ולכן הוא גם נקרא: 'קני' על שם קָיִן. והוא נאלץ לעמול להתייגע בקושי רב להתנתק מ: מ"ט (49) שערי טומאה של עבודה זרה, שהוא נמשך אליה משורש נשמתו כי היא היתה מהסטרא של הטומאה של קָיִן.
לכן, מצד אחד - שבחו אותו! ומצד שני - גינו אותו! למה? כי הוא לא הצליח לתקן הכל, מה שהוא הצליח - שבחו, מה שהוא לא הצליח - גינו.
שלושה (3) מהחטאים הגדולים שלו כשהיה קין - הוא הצליח לתקן!
א] עיקר החטא שלו היה שהוא רצח את הבל!!
קָיִן התגלגל ביתרו והבל במשה. קָיִן רצח את הבל ויתרו עכשיו צריך להציל את משה! והוא הציל אותו פעמַים (2)! "משה" זה גם כן ראשי תיבות: משה, שת, הבל - זה הגלגולים שלו.
נמצא, שיתרו ומשה בעצם הם אחים מהגלגול הקודם! הם קָיִן והבל. עכשיו קָיִן - יתרו מציל את משה, מכניס אותו הביתה, מסתיר אותו מפרעה שרודף אחריו בכל העולם להורגו!!
פעם שניה (2) שהיא הראשונה - שהוא מציל את משה רבנו;
המדרש אומר: 'שמשה ישב על ברכי פרעה מחבק ומנשק אותו פרעה כי היה יפה תואר! ומשה נטל את הכתר של פרעה ושַׂם על ראשו.
חרטומי מצרים מיד נזדעקו! ואמרו: 'מתייראים אנו וחוששים שמא יִטול לבסוף את המלכות ממך!'
לכן חלק אמרו לו: 'צריך לשרוף אותו חי!'
וחלק אמרו: 'להרוג אותו בחרב!'.
יתרו ישב ביניהם ואמר לפרעה: 'הנִיח לו אין לו דעת בכלל זה ילד תינוק! מה הוא מבין?!... אתה רוצה ראיּה? תביאו שתי (2) קערות; באחת תשימו זהב ובאחת תשימו גחלים לוחשות, נראה: אם הוא יתן ידו לזהב - באמת מסוכן! ילד שמבין זהב יותר מה... ואם הוא יתן בגחלת - אז מה שאני צודק!'
וככה ניצל!! באמת הביאו את הקערות ומשה הושיט את היד לזהב, בא גבריאל המלאך והסיט את ידו לגחלת ונתן מהגחלת לפיו ונהיה: "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (שמות ד, י) וככה הוא הציל אותו.
אז פעמַים הוא (יתרו) נציל אותו (משה).
תיקון שני (2) שהוא עשה;
קין רצה לגזול את התאומה של הבל! קין נולד עם תאומה (1) והבל עם שתַים (2) וכל אחד נשא אחת ונשארה אחת יותרת;
קין טען: 'אני בכור מגיע לי כפול! אז התאומה הזאת שלי'.
הבל אומר: 'מה פתאום?! היא נולדה איתי! אז היא שייכת לי'
- קם והרג אותו! ע"ז הרג אותו!
צִפֹּרָה זה התאומה השניה ועכשיו הוא החזיר לו אותה, אז הוא תיקן עכשיו גם את הדבר הזה.
החיד"א אומר לנו (דבש לפי צ'): 'צִפֹּרָה בגימטריא: 'משה הבל' משה הוא הבל וצִפֹּרָה אחות תאומה אותה גימטריא צִפֹּרָה – זה: משה הבל. היא נולדה אתו ביחד אז הוא החזיר לו אותה עכשיו.
תיקון שלישי (3) שעשה: מביא החיד"א (סדר הדורות ג' תמ"ח): 'אמרו חכמים: 'שבגלגול הקודם קין כפר בה' יתברך!' מתי? כשהקב"ה לא שעה למנחתו! ואז מה הוא אמר? – 'לית דין ולית דין ולית עולם אוחרן!' כפר!
'אין דין ואין דיין!' אני, אני מקריב קורבן הראשון! אתה למדת ממני וה' מקבל ממך ולא מקבל...?! אז אם ככה 'אין דין ואין דיין ואין עולם הבא!' כפר!
ועכשיו הוא תיקן, מה הוא תיקן? - עכשיו הוא אומר: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים" (שמות יח, יא) מה הוא אמר? "עַתָּה יָדַעְתִּי" קודם לא יָדַעְתִּי... אמר: 'אין דין ואין דיין!' אבל "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל!"... איי איי איי.
אז זאת אומרת הוא תיקן שלושה דברים גדולים!!
עכשיו נבין את רש"י! רש"י אומר: "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" - 'שני (2) פירושים; מצד אחד שמח! מצד שני הצטער על המצרים!' איך זה מסתדר?!
אומר המלבי"ם: 'למה נקטו חכמים לשון חדווה? יתרו שמח על הצלת עם ישראל, כתוב "וַיִּחַדְּ" לשון חדווה, למה? למה לא שמחה?
חדווה זה לא שמחה שלמה! זאת אומרת זה שמחה רוחנית אבל עם עצב פנימי.
ועכשיו נבין;
בנפש של יתרו, עדין היתה פינה חמה למצרים! כי הוא לא הצליח לתקן לגמרי את חטאו של קין ולכן למרות שהתגייר ונעשה חותנו של משה - עדין הוא עצוב במקצת על אבדתהּ.
זה כמו השמאלנים שהם גלגולים של ערב רב וכו' וכו'... והם עדין מניפים דגלים של החמאס ורוצים: שהם ישלטו בעזה! והם רוצים כל מיני דברים... כואב להם שהם צריכים למות הרוצחים! והם רוצים: להפסיק את המלחמה: 'מספיק! די-די! הגזמתם, די...'
ומה עם הרציחות שרצחו את בני ישראל?! ועשו כאלה דברים איומים יותר גרוע מהנאצים!...
מי שהוא ערב רב - אז הנפש שלו... ירצה או לא ירצה זה משפיע עליה מאיפה שהוא בא מהשורש שלו, זה רק משורש רע יכול להיות דבר כזה!
התורה אומרת: 'הבא להורגך - השכם להורגו!' עוד לא הרג - אתה כבר צריך להשכים, אחרי שהוא הרג? - "אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע" (תהלים צד, א) זה מה שה' יעשה, ינקום בכל הגויים שרצחו יהודים בכל הדורות!
הם (השמאלנים) אומרים: 'לא!'
מפריחים להם בלונים, הם רצו להפריח להם בלונים באותו יום שרצחו אותם... ההם מפריחים להם בעפיפונים – פצצות! והם מפריחים להם בלונים, אתה מבין מה הולך פה?! (42:06)
טוב, בכל אופן יתרו עדין היתה לו פינה חמה למצרים והוא לא תיקן לגמרי את חטא קין ולמרות שהתגייר ונעשה חותן משה - עדין היה לו עציבות על אבדתהּ.
מצד שני: הוא הצליח לתקן חלק גדול מזוהמת קין שרבצה משורש נשמתו, אז לכן הוא גם שמח בשמחתם של עם ישראל!
ועכשיו תשמעו דבר מדהים!!
אומר בעל הטורים: 'השם יתרו בגימטריא: התורה' פרשת התורה - פרשת יתרו, למה? הוא התחבר לתורה, עזב הכל והתחבר לתורה, יתרו מהותו הפכה להיות התורה.
אבל הגימטריא שלו יתרו זה גם: 'כומר היה לעבודה זרה!' זה נשאר בו! 'כומר היה לעבודה זרה' מה צריך להזכיר אם היה? - לא! כי בגלל שהוא היה - נשאר לו עדין שכואב לו, הוא מֵצר קצת 'ובשרו נעשה חידודין חידודין!' כשהוא שמע: 'שהמצרים טבעו בים!' אז יש בו שתי פנים; יש בו את התורה ויש בו עדין 'כומר היה לעבודה זרה'.
אז מצד אחד (1) הוא התאמץ לזנוח את העבודה זרה ולהתקרב לתורה! ולכן הפרשה נקראת על שמו. רואים מפה: אפילו אדם שעבד עבודה זרה בדרגה כזו תראו מה זה כשהוא מתקרב, אפילו פרשה תקרא על שמו! אין פרשה על שם משה רבנו, יש פרשה על השם שלו, כמה ה' משבח את אלה!!
לכן אברהם מעלתו היתה גדולה שגיּיר גרים! זה לא יאומן כי יסופר כמה הקב"ה מקבל את הרחוקים שמתקרבים: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו" (ישעיה נז, יט) לָרָחוֹק קודם! שָׁלוֹם שָׁלוֹם... מי שהיה רחוק והתקרב.
והוא (יתרו) הציל את חייו של נותן התורה (משה) פעמַים (2), גם זכה להיות חמיו! וזכה בדין וחלק בתורה הקדושה. וגם המינוי של השופטים פרשת הדיינים שהוא יעץ למשה רבנו ונכתבה בתורה ומשה שמע לו - מדהים!
אבל, לזכות למדרגת שמחה שלמה - לא היה לו! רק חדווה, לא שמחה שלמה. זאת אומרת נשאר לו עדין לקין לתקן, כי 'כומר היה לעבודה זרה 'והוא גם נתן מעט כח לעבודה זרה כי הוא אמר: "גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים" נתן בהם קצת ממש עדין.
אז קין לא זכה להגיע לתיקונו השלם! בכל אופן עד כאן בפרשה.
מה ההמשך? פתרונים לה'!
מכל מקום, הכרנו את הדמות הזאת שנקראת: 'יתרו' בקצת! ובעזרת השם מחר אנחנו נזכה, אם ירצה השם, ללמוד על הכתרים לאותיות! מה עומק התגין של האותיות בספר תורה!! למה משה רבנו עלה וראה בדיוק את רבי עקיבא שם? למה צריך שיראה אותו?
ומה זה: 'שתוּק! כך עלתה לי במחשבה'
ה' נותן לו שתי (2) תשובות זהות לשתי שאלות שונות! מה זה...?!
למה משה רבנו רצה: 'מיתת נשיקה' ואילו רבי עקיבא רצה: 'למות ביִּסורין!'...
מחר, אם ירצה ה'.
בינתיים נודה לה' שזכינו ללמוד מה שלמדנו!
(הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו לאחר תפילת הנץ): 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה''.
שיהיה שבוע טוב לכם ולכל בית ישראל!
הקהל: אמן.
יהי רצון שהשבוע נשמע שסינוואר נמחה מן העולם!
הקהל: אמן!