"ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם". הנה עצת יתרו היתה שיבחר מן העם אנשי חיל יראי אלהים, וכתוב "ויבחר משה אנשי חיל". כתב הספורנו ז"ל, אחרי שביקש ולא מצא אנשים שיהיו בהם כל המעלות שהזכיר יתרו, בחר באנשי חיל בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמיתות דבר ולהביאו לתכלית, יותר מיראי אלהים בלתי אנשי חיל. כאמרם ז"ל, אם תלמיד חכם כנחש הוא חגרהו על מתנך, ואם עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו. 

יתרו יעץ למשה רבינו לקחת, לחפש לבקש אנשי חיל יראי אלקים שונאי בצע, והוא חיפש לא מצא, בדור המדבר בדור דעה לא מצא הקב"ה שלמי המידות כאלה, שיהיה באדם את כל המידות האלה. אז מה הוא בחר בסוף? בחר אנשי חיל ולא יראי אלקים כשהם לא אנשי חיל. הוא העדיף את אנשי חיל, מה זה אנשי חיל? אומר הספורנו, בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמיתות דבר, לא משאירים דבר בלי לברר ולהגיע לבירור ולליבון אמיתות דבר ולהביאו אל תכלית, וגם להוציא לפועל מיד את התכלית המתבקשת מן הדבר. את אלה ביקש משה רבינו יותר מיראי אלקים שהם לא כאלה, אז מה זה אנשי חיל - בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמיתות דבר ולהביאו אל תכלית. כמו שאמרו ז"ל, אם תלמיד חכם כנחש הוא חגרהו על מתנך, ואם עם הארץ חסיד - אל תדור בשכונתו. 

הנה כי כן ספורנו ז"ל במושג אנשי חיל, דהיינו חרוצים לברר וללבן אמיתות דבר ולהביאו אל תכלית, ולמד מדברי תורתנו הקדושה כי גדולה מעלת החכם אשר בכוחו לברר וללבן כל דבר לאמיתו עד אשר יביאהו אל תכלית, היינו עד סוף דעתו והבנתו ושיהיה הדבר מוסכם ומוחלט אצלו, אפילו אם יחסר לו ממידת שלמות היראה אשר יהיה ראוי לכינוי ירא אלקים כפי מושג התורה הקדושה. וסמך על זה דברי חכמים ז"ל שאמרו, אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך. אמנם הספורנו ז"ל דילג על המילים נוקם ונוטר, וכבר נתבאר אצלנו כי נוקם ונוטר כנחש אין הכוונה בזה שיהיה חס ושלום פוגם במידותיו, אלא הכוונה היא כתלמיד חכם אמיתי שיש לו בהירות השכל ואור הדעת במידה מרובה, מוכרח שיהיה לפעמים נוקם ונוטר כנחש, מפני שגודל אור החכמה והכרת האמת אינו סובל את הרע והפחיתות. לכן לפעמים הוא נוקם ונוטר כנחש. גם אסור לו לפעמים לעבור על מידותיו, לפעמים אסור לו לעבור על מידותיו, מה זה לעבור על מידותיו? ז"א אם הוא היה ראוי לכעוס - לא כועס, היה צריך לעשות משהו - הוא לא עושה, עובר על מידותיו. לפעמים אסור לו לעבור על מידותיו, כמו שאמרו חכמים ז"ל, כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, ואף על פי כן חגרהו על מתניך. כמו שאדם שם חגורה לחזק את גופו, ככה לוקח את התלמיד חכם הזה לחזק אותו. אבל הוא יכול להפגע ממנו, יכול להקפיד עליו, עדיף מעם הארץ שידור בשכונתו. ואף שיש סכנה שהוא יכשל באיזה דבר והוא לא ינקה אותו, מכל מקום חגרהו על מתניך, כי סוף סוף התחברך אליו יהיה לך לברכה ואחרית שלום. נכון, עלולים להיות קטעים כאלה ואחרים של מעין קפידות כאלה וכו' וכו', אבל זה שווה משתלם. כי עם אדם כזה תוכל להגיע רחוק מאד מה שלא תגיע בשום מקום אחר.

ואם עם הארץ חסיד הוא, כאשר היה בעת אשר יראת ה' היתה שולטת במידה מרובה אפילו בין המוני עם שנמצאו אז אנשים יראים וחרדים על פי טבעם ודרך חייהם, ומה שהוא נגד הדין נזהרו מלעבור על זה בתכלית הזהירות, וגם נתראו בעלי מידות טובות, מתחסדים עם קונם ועם בני האדם, אבל רחוקים הם מחכמה ודעת ולא ידעו לשקול את כל דבר במשקל החכמה וישרות השכל על איש שכזה אמרו חכמים ז"ל, אל תדור בשכונתו, עם הארץ חסיד זה אפילו ירא שמים אפילו מדקדק במצוות ועושה אותם, אבל הוא לא חכם מספיק כדי לשקול כל דבר במשקל החכמה וישרות השכל, אדם כזה אל תדור בשכונתו. סכנה לדור בשכונתו, כי אי אפשר לדעת מה שיעלה על דעתו הבלתי מפותחת ומה יהיה ישר לפניו על פי הלך נפשו הקצרה, ולפעמים דוקא מפני חסידותו הסכנה עוד יותר גדולה, כי אי אפשר לשער כמה עלול עם הארץ חסיד להתעכב ולהתפתל ולחשוב על דברים פחותים ורעים, כי הם תכלית הטוב והמועיל על ידי דרכי חסידותו הבלתי מפותחת. 

כל זה בנוגע לאיש המעלה שהגיע למדרגה נשגבה בתורה בחכמה וביראת ה', אבל אצלנו שעדיין אנו רחוקים ממדרגה גדולה זו, אם כן נשאלת השאלה, אם הגענו כבר למדרגה זו לפעול ולהשפיע על אחרים ולהאציל מרוחנו על העולם, אכן אם לזאת יחכה האדם ויצפה לא ידע מתי נתמלאה התפתחותו והשתלמותו, עד אשר יאמר יש לי רב ואוכל כבר להשפיע על אחרים. האם הגיע האדם מעולם לתכלית השלמות, ולסוף מעלת הקישוט ושיפור המחשבה והמעשה עד אשר בטוח הוא כי כבר נועד ללמד לבני האדם לדעת אמת וכשלון המעשה? 

מי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה אבי הנביאים שהגיע למעלה הכי עליונה ובהיותו עסוק בעבודה הקדושה בענין הכי רם ונישא, וההופעה הנכבדה היחידה בעולם הוא יום ברוא ה' אדם על הארץ, מתן תורה וגילוי שכינה אשר ה' כביכול יורד על הר סיני לעיני כל ישראל, והוא הנבחר מאת ה' שנותן תורה על ידו, עליו סיפרה התורה והעידה בשבחו, "וירד משה מן ההר אל העם" ופירשו חכמים ז"ל, פנה לעסקיו? לא, אלא ישר מן ההר אל העם. היה ארבעים יום וארבעים לילה, לא אכל ולא שתה, יורד מההר איפה צריך לרוץ? לג'חנון, לקובנה, ישר הביתה, למשפחה, לאיפה הוא הולך? ישר אל העם. מן ההר אל העם, מה נפלא הדבר ומעורר השתוממות איזה שבח למשה רבינו בשעה שהולך בשליחות נשגבה כזו של מתן תורה, אינו פונה לעסקיו, דהיינו עניניו האישיים ואינו סר לביתו לראות משפחתו. אבל כך הוא טבע האדם אפילו בעמדו על המצב הכי גבוה עדיין דרישות חייו מושכים אותו למטה, מעסיקים אותו, מטרידים אותו. ויש כאן שבח אפילו למשה רבינו, שבהיותו שלוח מאת הקב"ה מן ההר אל העם לא פנה לעסקיו לראות את אשתו ובני ולא דחה את מילוי שליחותו למסור לעם את דבר ה' לאחר הזמן. לנו נדמה כאילו נפקדנו אנו לשליחות חשובה ורבת ערך בעד הכלל כולו מאת ה' אפילו לפי מדרגתנו לא היה עולה על דעתנו לפנות לביתנו, אבל באמת האדם אף הכי, אפילו הכי גדול, קשור כל כך עם הקשר הגופני והדרישות החמריות שאפילו במצב כשהוא נמצא במצב הכי נעלה עדיין יש מקום בנפשו גם לדברים פחותי ערך המושכים אליהם, ולא יפלא איפוא אם הקשר עם עסקי הבית והמשפחה וכדומה גדול כל כך עד כי מעלה היא למשה רבינו ע"ה שלא פנה לעסקיו, והלך ישר מן ההר אל העם. ולכן אם יחכה האדם עד אשר יגיע למעלת השלמות לא יבוא לידי מעשים ופעולות לעולם. ואע"פ שנאמר בפסוק "התקוששו וקושו" ואמרו חכמים ז"ל קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, אין הכוונה שלא ישתדל להשפיע על אחרים עד שיגיע לתכלית השלמות ורק אז יקשוט את האחרים, כי אם לזאת יחכה - לא ימלא תעודתו לעולם, ואדרבא, כל כמה שיגדל ימצא עוד יותר מגרעות וחסרונות בעצמו שדורשים תיקון ושיפור, אלא נאמר בזה כי יכוון ויתאים את הקשוט לאחרים, לרגשותיו ולשאיפותיו הוא, וההשפעה על אחרים תהיה שופעת בנפשו. 

לכן אם רק מרגיש האדם, כל אחד לפי מדרגתו, שאיפה לטוב, אהבת האמת וכבר זכה לאיזו הכרה נכונה, בה במידה שהוא מצא לעצמו מן האמת ושואף ועמל לקבוע את דרכו על פיה, באותה מידה עליו לשתף באשרו את אחרים, ולהאיר את עיניהם מאותו האור המזהיר לפניו, ומה גם אם זכה שיהיה למורה דרך המלמדו ללכת בדרך הטוב והמועיל. אה, המרח"ו זצוק"ל אמר, כדאי לו לאדם לרדוף אחרי רשע שבעים שנה מחייו כדי להצילו. שבעים שנה של חיים שלך הפרטיים, תבזבז אותם על רשע, אם תזכה להחזיר אותו אתה מסודר, אז בשמים זה נחשב שעשית את המקסימום ויחשב לך כאילו הצלת אותו. 

וכבר למדנו את זה מדין של מסית, שהמסית אע"פ שלא הצליח להסית הוא נענש בעונש סקילה, אז מי שניסה להחזיר אנשים בתשובה ולא הצליח אז מידה טובה מרובה פי 500, אז מגיע לו בפועל שכר, אפילו אם הוא לא הצליח, כי כמו שהמסית לא הצליח להסית את הניסת, ואע"פ כן ענשו סקילה, מה, מידה רעה? לא, מידה רעה עד פי ארבע, מידה טובה פי 500. 

אז מכל מקום גם אם אדם לא מקושט עדיין למרות שאמרו לנו חכמים התקוששו וקושו, קודם קשוט אחרים ואח"כ קשוט אחרים, לא ימתין אדם עד שיהיה מושלם, כי הוא לא יהיה מושלם, ואם יהיה אז זה יקח זמן, אז בינתיים מה יעשה? יפסיד את כל החיים שלו? אז הוא אומר, אין הכוונה שלא ישתדל להשפיע על אחרים עד שיגיע לתכלית השלמות ורק אז יקשוט את האחרים, כי אם לזאת יחכה לא ימלא תעודתו לעולם, ואדרבא, כל כמה שיגדל ימצא עוד יותר מגרעות וחסרונות בעצמו שדורשים תיקון ושיפור, אלא נאמר בזה כי יכוון ויתאים את הקשוט לאחרים לרגשותיו ולשאיפותיו הוא, מה שהוא אומר להם שיחזיר לעצמו גם כן, כדי שיהיה מתרגש מן הדברים וישאף אליהם, וההשפעה על אחרים תהיה שופעת מנפשו. כי אם הוא שואף למה שהוא אומר להם אז כבר השאיפה הזאת שלו היא כבר יוצאת מליבו אליהם וזה יוצא ממנו.

לכן אם רק מרגיש האדם כל אחד לפי מדרגתו שאיפה לטוב ואהבת האמת, איייי, שאיפה לטוב ואהבת האמת, כל מי שמרגיש כך שיש לו שאיפה לטוב ואהבת האמת וכבר זכה לאיזו הכרה נכונה, בה במידה שהוא מצא לעצמו מן האמת ושואף ועמל לקבוע את דרכו על פיה, באותה מידה עליו לשתף באשרו גם אחרים, ולהאיר עיניהם מאותו אור המזהיר לפניו, ומה גם אם זכה שיהיה לו מורה דרך המלמדו ללכת בדרך הטוב והמועיל, ודאי שהחובה עליו לזכות ולזכות את האחרים, להראותם את הדרך המובילה לאשרם ולהעניק אותם מאותו האוצר של דעת ה' ותורתו שהגיע אליו, ויכנסו דברי תורה, יראה חכמה ודעת בלבבכם והיה כי תפקחנה עיניכם והאמת לפניכם תופיע, האצילו מרוחכם על אלו הטועים אובדי דרך ואת עיני ההולכים בחושך תאירו וראו אור. אז ז"א יעודו של האדם זה להגיע לשלמות אבל אם עדיין לא הגיע לשלמות זה לא פוטר אותו מלהשתדל אצל אחרים להעלותם במדרגות העולות בית קל. 

אז ראינו שיתרו יעץ ומשה לא מצא, ומכולם הוא בחר אנשי חיל שהם בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמיתות דבר ולהביאו לתכלית. ואמרנו שחכמים אמרו תלמיד חכם כנחש, כך אומר הספורנו בלי נוקם ונוטר, חגרהו על ליבך, ואם עם הארץ חסיד אל תדור בשכונתו. 

אז אם כן ראינו שכדאי ועדיף אפילו להפגע חלילה מהתלמיד חכם בגלל שהוא יקפיד, כי הוא לא יכול לסבול את השקר, אבל עדיף כי זה מי שיכול לרומם אותו בסופו של דבר יותר מכל. בחבורה שאדם נמצא עם יסמנים - שכל דבר אומר לו יס יס, יס יס יס יס, אברי סינג יס, בכל מקום אתה צודק, נכון נכון, נכון נכון נכון, כל הכבוד, כל הכבוד, מה אכפת להם אתה עושה או לא עושה, משחררים מילים, ואדם מבסוט כולם משבחים אותו וזה כל הכבוד כל הכבוד כל הכבוד, עם כבוד כזה הוא יגיע דאון סטנטד, זה בעיה. אבל אם הוא נמצא עם תלמיד חכם שמעיר לו, צובט אותו, מכוון אותו, גוער בו, ואפילו מקפיד עליו, נוקם ונוטר כנחש, תעדיף אותו על חסיד, חסיד שהוא ירא שמים, תעדיף אותו, למה זה עם היראת שמים שלו ועם הסברות העקומות שיש לו, כי הוא לא יודע ללמוד וכו' וכו', חסיד שהוא עם הארץ אייי, מסוכן, אל תדור לא לידו, לא לא בבנין, בשכונתו, שמעת? השאלה שכונתו זה בשכונה או שכונתו זה בשכנות איתו, מכל מקום במרחב שאתה יכול להיות מושפע ממנו זה בעיה. סכנה לדור בשכונתו, אי אפשר לדעת מה יעלה על דעתו הבלתי מפותחת, מה יהיה ישר לפניו על פי הלך נפשו הקצרה, אין לו סבלנות, ולפעמים דוקא מפני חסידותו הסכנה עוד יותר גדולה, כי אי אפשר לשער עד כמה עלול עם הארץ החסיד להתעכב ולהתפתל ולחשוב על דברים פחותים ורעים כי הם תכלית הטוב והמועיל על ידי דרכי חסידותו הבלתי מפותחת. 

לדוגמא, אלה שמצדדים בלשמוע מוזיקה זה עמי ארצות שאסור לדור בשכונתם. למה? זה לא סתם עמי ארצות, זה עמי ארצות מחטיאי הרבים, למה השכל העקום שלהם אומר להם ששמע, עם מוזיקה זה מעודד ואתה יכול זה ואתה לא תהיה בדכאון ואתה תצא מזה וככה אתה זה ופה ושם, חרית, זה דעות מפותלות קוראים לזה, לא הולכים ישר, מפותל, אמרו עכשיו שהרב הבעל הגלימה היה בטקס שהיה שמה שירה, שירה של נשים, אמרתי שרבנים ראשיים חייבים מטעם הציונות, הם רבנים של הציונות, הם משרתים את הציונות, את החילונים, והחילונים אומרים להם איך להתנהג, לפיד כועס עליהם שהם אמרו שהבנות לא ילכו לצבא, אמר נפטר אותם, הם עובדים אצלו, הוא בעל הבית, שר האוצר מפטר אותם. בושה וכלימה. רבנים עובדים אצל לפיד. בכל אופן, אז הוא היה שמה, ואומרים שהם אמרו תהילים, כן, נו מה זה מועיל? מילא היו עושים ככה ואומרים תהילים אז אני מבין, אבל באתר כיכר השבב הם אמרו, הם אמרו שפששששש כל הכבוד, ראיתם איך הוא השפיל את העיניים ולא הסתכל על הזמרת שרית חדד, כן, הוא השפיל את העיניים אבל האזניים נשארו פתוחות, הוא שמע את השירים, הא, והם אמרו תהילים, נו, אז אם הם אמרו תהילים, נו, תהילים עם מוזיקה של שרית חדד, איזה תהילים זה? תהילים, הא? נפתח רדיו נשמע שרית חדד ונגיד תהילים. יפה. אייי, אייי, מי שאמר שאפשר לשמוע את הזמרים הפסולים נותנים לו לשמוע זמרות פסולות, לעיני כל העם, למה אתה משפיע את העיניים? תגיד שאתה לא מכיר אותה ומותר לשמוע את קולה, ככה פסקת, לא? שאם לא מכירים אותה אפשר לשמוע, נו, אז תשמע, מה הבעיה, אפילו תיהנה, אפילו תרקוד, מה הבעיה? אבל כשמגיעים לסיטואציה שאתה צריך לעמוד בזה, ולעיני כולם, אייי, גם לחרטות יש גבול. אבל הוא לא יכול לקום וללכת, יפטרו אותו, שב, שב, אתה מקבל משכרות, שב, בשביל מה נתנו לך גלימה? שב, לא לזוז! מה זה הדרת שירה? מה, היא לא יהודיה? ובכלל לפי הפסק שלך אתה יכול גם להסתכל עליה גם, מה הבעיה? רק לא תתורו זה אסור, לא תתורו, אבל אם זה הסתכלות בעלמא - מה הבעיה? ומכיר ולא מכיר, נו, נגיד שאני לא רוצה להכיר, לא רוצה להכיר, ונעשה ספיק ספיקא, ואז בכלל אולי זה גבר. 

בקיצור, אדם צריך לדעת שצריך להשתלם במידות ולעבוד על זה, צריכים לעבוד על זה, לא לעשות. ואם לא מגיעים עדיין, זה לא פוטר אותנו מלהשתדל לרומם ולהעלות איתנו אחרים. למרות שאמרו התקוששו וקושו, אבל אם אדם יחכה עד שהוא יהיה מקושט אז הוא בחיים שלו לא יוכל לרומם אפילו אדם אחד, כי ככל שהוא יגדל יותר הוא ימצא בעצמו חסרונות יותר, ואז ממילא אף פעם הוא לא יגיע לזאת. אבל מתוך שהוא אומר להם הדברים יחזרו אליו, הוא יתפעל מהם בעצמו ואז האמירה שלו כבר תהיה משל עצמו. שהוא אמר שהוא לא מצא דבר טוב יותר מזה שהוא דורש לרבים, שזה השמירה הכי גדולה עליו, למה? כי זה מחייב אותו, כולם מסתכלים, מה שהוא אומר להם לעשות, עכשיו מסתכלים הוא עשה את זה או לא עשה, הוא עושה או יעשה, ואז עוקבים אחריו, וככה רואים, אז זה השמירה הכי גדולה, כולם מסתכלים עליו, כולם מסתכלים עליו. בשביל זה עכשיו כולם ראו שהרב בעל הגלימה שומע שירת נשים בעל כרחו וברצונו, בעל כרחו כי הוא לא רצה להיות שמה, אבל ברצונו כי הוא רצה את התפקיד, אז מה לעשות, שני דברים מתנגשים

ש. עת לעשות לה' הפרו תורתך

הרב: נכון, הפרו תורתך זה החלק הנכון. מה זה עת לעשות לה'?

ש. יש כשרות...

הרב: איזה כשרות

ש. רב שבא לקדש קידושין

הרב: איזה כשרות, הוא אומר שאפשר לאכול כל כשרות, בישיבה הוא אמר אפילו כשרות עזה תאכל, כל כשרות אתה יכול לאכול, ככה הוא אומר. אין שום בעיה עם כשרות. הכל רבנות, הכל אתה יכול לאכול לפי דבריו. תלמידים שלו סיפרו לי דברים איומים ונוראים, כמה הוא מקל. זה לא יאומן כי יסופר.

ש. הרב, אם הרב מקדש בחתונה לא צנועה, זה לא נקרא כדת משה וישראל?

הרב: נכון, כי זה לא כדת משה וישראל, והחפץ חיים אמר ספק אם אפשר להגיד שבע ברכות, נכון, מישהו חייב אותך שאתה תחטא בשביל שהוא יזכה? אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך? גם חברך לא זוכה שמה, עושה חילול ה' המוני והוא בא והכלה בפריצות ואסור לו לברך כנגדה. בושה וחרפה. הרב קניבסקי היה מגיע למקום כזה היה נשאר? נגיד שהוא הגיע, הוא היה נשאר? הוא היה אומר את הטעם הזה שאמרת? שטויות והבלים. 

בכל אופן רבותי, צריך להשתדל להגיע לשלמות אבל שימו לב מה בחר משה רבינו, אנשי חיל, מה זה אנשי חיל? בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמיתות דבר ולהביאו אל תכלית. עדיף מיראי אלקים ולא אנשי חיל. אין פשרות, אין חפיף, אין בטיח, לחקור את חקר האמת למצות הכל, לברר וללבן אמיתות דבר ולהביאו אל תכלית. לא רק אצל עצמו אלא גם אצל אחרים, את אלה בחר משה רבינו, וזה הוראה לדורות, אלה עדיפים.

הרב: היו גם כאלה שהיו כאלה אבל לא כאלה, היו יראי אלקים, אבל לא אנשי חיל, לא חרוצים, לא בקיאים לברר וללבן אמיתות דבר ולהביאו לתכלית. וזה מה שנצרך. ככה מעמידים את האמת. 

יש פה איזה מאמר של הרש"ר הירש, אתה הוצאת לי את הדברים פה את הספרים נכון ואת הזה, תביא לי פה את הפתק הזה, יש מאמר של הרש"ר הירש דבר מדהים, אמרנו את זה בזמן הבחירות, תקשיבו טוב. מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות, חייב להביע אותן ללא הרף ובכל הזדמנות, בגילוי לב ובלי להתחשב במידת התמיכה שיש לו, או ברמת ההתנגדות שהוא יפגוש, רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סמכות המספרים, מה, כולם זה, כולם זה, כולם, השקר צריך סמכות של מספרים כדי למלאות את מה שחסר לו בצדקת טיעונו, בא נתמודד טענה מול טענה, לא עזוב אותה, כולם אומרים זה, מה אתה מבלבל את המח, מה מה מה מה, תתמודד, לא הוא בא עם מספרים. האמת לעומת זה תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר יקח זמן, אצילות אמיצה וטהורה מבוטאת עם כל אש ההתלהבות של השכנוע ועם כל הבהירות של המודעות הבטוחה מבוטאת שוב ושוב בכל הזדמנות וסופו של דבר תשיג האמת את הכבוד והערכה אפילו של אלו שלא מוכנים לקבלה. האמת היחידה שהלכה לאיבוד בלי כל אפשרות להחזירה היא אותה אמת שאין למחזיקיה האומץ לדבר בגילוי לב עבורה, האמת לא הובסה מעולם מכח ההתנגדות, היא הובסה רק כשחבריה היו מידי חלשים מלהגן עליה. הרש"ר הירש - רבי שמשון רפאל הירש בספרו שמש מרפא עמוד ש'. שמעתם? אז אני חוזר על זה עוד פעם בריצה. מי שמשוכנע שדעותיו אמיתיות וצודקות חייב להביא אותן ללא הרף ובכל הזדמנות בגילוי לב בלי להתחבש במידת התמיכה שיש לו או ברמת ההתנגדות שיפגוש, רק לשקר דרושים תומכים כדי להצליח, לשקר דרושה סמכות המספרים כדי למלאות את מה שחסר לו בצדקת טיעונו, האמת לעומת זאת תמיד תנצח בסופו של דבר, אפילו אם הדבר יקח זמן, אצילות אמיצה וטהורה מבוטאת עם כל אש ההתלהבות של השכנוע, ועם כל הבהירות של המודעות הבטוחה מבוטאת שוב ושוב בכל הזדמנות, וסופו של דבר תשיג האמת את הכבוד והערכה אפילו של אלו שלא מוכנים לקבלה. האמת היחידה שהלכה לאיבוד בלי כל אפשרות להחזירה היא אותה אמת שאין למחזיקיה האומץ לדבר בגילוי לב עבורה, האמת לא הובסה מעולם מכח ההתנגדות, היא הובסה רק כשחבריה היו מידי חלשים מלהגן עליה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.....