"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים" פירש רש"י, והם בעיני ולפני לכלום, "והייתם לי סגולה מכל העמים", אז רש"י אומר - והם, מי זה הם? כל העמים, בעיני ולפני לכלום. אף שכל האומות נבראו בצלם אלקים, מכל מקום כנגד כלל ישראל אינם נחשבים לכלום, אתה משער דבר כזה, כל הסינים והאמריקאים והאירופאים, הרוסים והאפריקאים, כולם לא נחשבים לכלום לפני הקב"ה?! ואם כן כמה פשוט לראות מעלת כלל ישראל שהרי כולם נחשבים לכלום, כמר מדלי - כמו טיפה בתוך דלי. כי תכלית עם ישראל גדולה לאין שיעור מתכלית העולם כולו, התכלית שלנו יותר גדולה מכל התכלית של כל העולם כולו. דבר זה אמר הקב"ה קודם מתן תורה ולאחר יציאת מצרים, כי ביציאת מצרים נתגלה יסוד זה של מעלת ישראל, שביציאת מצרים נאמר "נקמה בפרעה", נקמה פירושו שכביכול החטא נעשה כנגדו, כנגד ה' יתברך, ולכן הוא נוקם עבור מה שעוללו לו.

המתבונן בדברים האלו צריך להתמלא שמחה ואושר, שהרי כאילו והקב"ה בעצמו נעשה צד בענין, וביותר כאשר נראה את גודל הנקמה, כאשר נראה את גודל הנקמה, אין בית אשר אין שם מת, מרכבות פרעה וחילו ירה בים, הכל למען כלל ישראל, ושאר האומות הושמדו והכחדו כולם משום שהרעו לכלל ישראל, וזה גם מה שהיה בגוג ומגוג.

הערה זו לבד חייבת להביא אותו לאמונה בעולם הבא ובנצח, שהרי ה' יתברך בעצמו דואג לנו ולתכליתנו באופן פרטי, אז היתכן שכל זה רק בשביל הבלי חיי העולם הזה? ז"א הקב"ה הורג את האויבים ועושה בהם שפטים בשביל שנאכל שניצלים? סטיקים, שנוכל לאכול חומוס ולנגב אותו ככה בשקט, מה בשביל זה הקב"ה מטפל בכל העולם? ודאי שזה לא בשביל זה. היתכן שכל זה בשביל הבלי חיי עולם הזה? מאליו מוכרח שצפוי לנו עולם הבא עונג לאין שיעור, ועבור זאת זכינו להיות סגולה מכל העמים. 

חובת האדם להכיר את מעלת בן ישראל, אבל האדם חי בלא התבוננות, הוא מרגיש רק את החומר ואינו חש כלל את המעלות הרוחניות הנמצאות בו, אין לו מושגים כלל בהרגשות העליונות הרוחניות, ואף שפיו דובר אודות חיים רוחניים ועולם הבא, כל זה אינו אלא מן השפה ולחוץ, אך האמת שכל מושגי העונג וההנאה שיש לו מתבטאים רק בגשמיות של חומר. האדם אינו מכיר שהגוף זה רק לבוש גשמי, ועיקר מציאות האדם והווייתו היא הנשמה הרוחנית אשר ניתנה בו, האדם לא מכיר, כמה שהוא ידבר על זה הוא מעריך את גופו יותר, דואג לגופו, מטפל בגופו, מוטרד מגופו, מפנק את גופו, אבל הוא לא מטפל בנשמה. והנשמה זה אתה, הגוף זה הפיג'מה, זה לא אתה, זה כמו שאתה לוקח בובה של תינוק ועושה לה תסרוקת ומסדר לה ועושה לה ככה וככה, שם לה שפתון וזה, מטפל כאילו בבובה, הגוף זה בובה, אתה מטפל בבובה, צריך לטפל בנשמה, זה האדם. 

כתב הרמב"ן בהקדמה לספר שמות, השלים ספר בראשית שהוא ספר היצירה וחידוש העולם ויצירת כל נוצר, זה ספר בראשית, ספר היצירה - חידוש העולם ויצירת כל נוצר. אז השלים את הספר הזה, במה? שיש חידוש עולם ויש יצירת כל נוצר ובמקרים שעברו על האבות הקדושים שכל מה שעבר על האבות הקדושים זה כעין יצירה לזרעם, מפני שכל מקריהם לרמוז ולהודיע את כל העתיד לבוא עליהם. והקדים לנו הרמב"ם שמעשה אבות הוא כענין יצירה, וכל חיינו עתה עם מקרה האבות, ומכח זה אנו חיים. אין נתק - האבות היו פעם ואנחנו עכשיו, הכל כרוך הא בהא תליא. מה שאנחנו חיים היום ועוברים היום זה כרוך ומחובר עם מקרי האבות שעברו בזמנו, כל חיינו עתה עם מקרי האבות ומכח זה אנו חיים. 

נורא כמה יכול להיות מונח במעשה האדם. הנה, ראה בחכמים ז"ל, שאברהם אבינו ע"ה אמר "ואקחה פת לחם" תמורת זאת נתן הקב"ה מן לעם ישראל במדבר ארבעים שנה. פעולה אחת של אברהם אבינו פרנסה את עם ישראל ארבעים שנה במדבר אכלו מן, על חשבון פעולה אחת של אברהם אבינו. מעשיו הרוחניים של האדם גבוהים ונעלים כל כך לאין תכלית שאין לנו הבנה בהם, והדברים מפורשים בהרמב"ן, אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין האבות, והוא ענין גדול, הזכירו אותו רבותינו בדרך קצרה ואמר, כל מה שארע לאבות סימן הוא לבנים, ז"א זה יבוא לבנים, וזה הסימן, מה שהם עברו גם אנחנו נעבור. לכן יאריכו בכתובים בסיפורים המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, כולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו, נמצא שיש כח לאדם להיות המכה בפטיש לגזרת הקב"ה, דהיינו מסיים כל דבר, והוא מה שכתב הרמב"ן שמעשה אבות הוא כעין יצירה. כל מקרה שבא לאבות הקדושים שהיו נביאים, הם ידעו שמה שהם יכריעו ויעשו - ההשלכה תהיה בבנים, בצאצאים. 

והענין הזה פירשו אותו במדרש, אמר הקב"ה לאברהם, צא וכבוש את הדרך לבניך אליהו, צא וכבוש את הדרך לבניך, ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו. באברהם כתוב "ויהי רעב בארץ", בישראל כתוב "כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ". ודע, אומר הרמב"ן, הרמב"ן אומר דבר שקשה לסבלו, אבל הוא אומר, דע כי אברהם חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון, ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט שמה הרשע. 

רואים שכל מעשה מתואם למעשה האבות, הוא עשה פעולה פה, פרנס את כל בניו, הוא עשה טעות בשגגה פה סבלו כל זרעו אחריו. רואים שכל מעשה מתואם למעשה האבות, שהם הגורמים לכל אשר יקרה, והכח הזה אינו רק באבות, כי אנחנו התולדות מושפעים מהאבות. וכח זה אינו רק באבות, אלא גם בכל אדם ואדם, מעשה אדם טמון כח לאין שיעור, וכאשר עושה פעולות שהן רצון ה' כוחם לאין ערוך, הבריאה כולה תלויה במעשה האדם, כח זה נתן ה' יתברך לכלל ישראל שהם הכל, ומפני שהוא חלק אלוה ממעל לכן טמון במעשיו נצחיות לאין שיעור. כל מעשה שאנחנו עושים טמון בו כח לאין שיעור, כי אנחנו חלק אלוקה ממעל, והחלק הזה הוא נצחי, אז כל מעשינו הם נצחיים. כל מעשה שאנחנו עושים הוא נצחי והוא משפיע על הדורות הבאים שלנו גם, והוא משפיע על כל העולם עכשיו, כל מעשה, כל מחשבה, כל דיבור - הכל משפיע הרגע ולעתיד. כל דבר ודבר. 

מעתה נבוא לדון בעניני יציאת מצרים, כשאמר הקב"ה לפרעה "בני בכורי ישראל" כמה אהבה וחיבה לאין שיעור טמונים בדברים הללו. "בני בכורי ישראל". וכן בכל מעשה מיציאת מצרים ענינים מופלגים ברוחניות ובגשמיות, וזה כל ענין יציאת מצרים שהיתה בו העלאת כלל ישראל למדרגות עליונות מדרגה אחר מדרגה עד לתכלית היציאה ממצרים. אז הקב"ה טיפל בנו, הביא אותנו ממצב של מ"ט שערי טומאה עד להגיע לדרגה הכי קרובה אליו, "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם", הגעתם לדרגה שביטלתם כבר את מלאך המוות, "אכן כאדם תמותון" חוזרים למות מחדש בגלל שעשו את העגל. אז ז"א הקב"ה העלה אותנו למדרגה של אדם הראשון לפני החטא במעמד הר סיני, מדרגה אחר מדרגה העלה אותנו, "בני בכורי ישראל". 

רואים מפה את מעלת כלל ישראל שהם סגולה מכל העמים, שהגיעו עד "ואביא אתכם אלי" מתוך מ"ט שערי טומאה, והתעלו עד דרגת נבואה ממש, וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן במראה הנבואה. כל זה זכו עוד בעולם הזה, זה מה שהקב"ה יכול להביא אדם בעולם הזה. על אחת כמה וכמה בעולם הבא שיכולים לזכות לאין שיעור, לאין שיעור. זה מה שמסיים הכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" אבל בתנאי "אם שמוע תשמעו בקולי". כל זה אם שמוע תשמעו בקולי - אם שומעים בקולו של ה' זוכים לכל.

מעתה עלינו להבין מה עומד לפנינו כי הדברים הללו צריכים לתת לנו חיזוק גדול בעבודת הרוחניות. הגאון מוןילנא אומר כי בכל מצוה ובכל דיבור של תורה נכללים כל התרי"ג מצוות, למה? מפני שהתורה והמצוות הם דבר ה', ודבר ה' הוא ללא תכלית, ללא מגבלה, ללא גבול, והוא נצחי. אז אם ככה כל דבר שאנחנו עושים יש בו נצחיות, וכל דבר שאנחנו אומרים הוא כלול בכל תרי"ג מצוות. 

כאשר נתבונן בזאת הלא נחרד איך אנו מבטלים זמנינו בהבלי העולם הזה ואילו המצוות והתורה חס ושלום בזויים אצלנו. הארות האלה חייבות ליתן בנו הבנה ביקרות המצוות וחשיבותם, אין לך דבר יותר יקר ממצוה, ועל אחת כמה וכמה בתורה. אם אחד מוצא שטר של מאה דולר ברחוב, יש לו שאלה אם להתכופף או לא להתכופף? אין לו שאלה, אלף דולר - הוא משתטח גם, עשר אלף דולר - נראה שמישהו יוציא לו את זה מהיד. פעם אחד נסע בחו"ל ופיזר דולרים באמצע הצומת, אנשים עם המכוניות קפצו לתוך הכביש, חוטפים.... פעם היינו קושרים שטר של עשרים שקל עם חוט דיג מהגינה, אתה רואה אנשים מבוגרים חשובים עם מזוודות עוברים, מושך לו את זה הוא בא לתפוס וזה הולך. כסף, עשרים שקל, אתה יכול לתת לבן אדם להשתטח על הרצפה, אבל בשביל מצוה הוא לא מתכופף, בשביל מצוה אפילו בזקיפות הוא לא לוקח, מה מצוה, אני עשיתי כבר אל תדאג לי, אני עשיתי כבר בבוקר תפסו אותי מנין וזה, כבר עשיתי. טמבל, ניתן לך עשרים שקל אתה תקפוץ, אייי, אתה אומר לי עשיתי, כבר עשיתי, נראה אותו שיגיד כן הרמתי מאה דולר, לא אני לא יכול להרים כל פעם, זה היה אחד שתיים אני יכול, אבל מה להתכופף כל היום, השתגעת, אייי כמה אדם חי בשקר, כמה הוא לא מבין, איזה טיפש מטופש. 

אז הקב"ה אומר, הייתם לי סגולה, סגולה, סגולה, סגולה מכל העמים אתם הסגולה, בחרו בך להיות סגולה, בני בכורי ישראל, מי אבא שלך? הקב"ה, לא טוב לך? לא טוב לו. לא טוב לו. איייי. נו, מה יהיה עם עם ישראל? מה יהיה עם עם ישראל? הקב"ה נותן מתנה הגנוזה בבית גנזי שבת שמה, אנשים הולכים לכדורגל, כדור עגל, יש שכל לאנשים? מבזבזים שבת על בעיטות? אתה נורמלי? יש אנשים באה שבת משחקים רמי, קלפים, פוקר, שש בש, רואים טמבלויזיה, בית מלא עשן, מה זה? ה' נותן מתנות זורקים אותם, עזוב אותנו מהדולרים שלך, מה אתה חושב נתכופף? לא מה, תן לנו מה שאנחנו אוהבים. אח"כ כשמקבלים את החלעות אז מחפשים פתרונות, חבל, עברו החיים אפילו אם תינצל, איפה החמישים שישים שנה שיכלת לחסוך לך כל כך הרבה זכויות לעולם הבא, מפיש.

אז הקב"ה אומר לי, "ואתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה", אתם רוצים שאני ארים אתכם מאפס, ממ"ט שערי טומאה עד אלי? אין בעיה, אני יכול להרים אתכם, אבל תשמעו לי, אם שמוע תשמעו אז אתם תהיו סגולה. אני מקווה שהבחור מאתמול שאמר שהוא לא רוצה להיות צדיק כבר חוזר בו, עוד לא שאלתי אותו אבל אני בתקוה שיכול להיות שהוא ירצה פעם להיות צדיק אז זה יהיה טוב מאד. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....