http://live.shofar-tv.com/videos/3486
13-1-14
"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה" פירש רש"י, אם עתה תקבל ועליכם יערב לכם, מכאן שכל ההתחלות קשות. תחילת הדרך חייבת להיות עצמית, ורק אחר כך יקבל סיעתא דשמיא, ולכן כל ההתחלות קשות, שהעבודה העצמית קשה מאד. וכבר נתבאר שהקב"ה נקרא מלך עוזר ומושיע ומגן, הקב"ה אינו נותן הכל אלא עוזר ומסייע למי שהתחיל בעבודה, ולכן ההתחלה קשה, כיון שאין לו עדיין סיעתא דשמיא בודאי זה קשה מאד.
הגמרא בסוכה נ"ב. לעתיד לבוא מביא הקב"ה את יצר הרע ושוחטו לפני הצדיקים ולפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכים והללו בוכים, צדיקים בוכים היאך יכולנו לכבוש את ההר הגבוה הזה, ורשעים בוכים - היאך לא יכלנו לעבור כחוט השערה.
נראה לבאר שבעת שעושה התחלה והכנה כראוי לפי כוחותיו, מקבל מאת ה' יתברך סיעתא דשמיא לאין שיעור, ומכח העזר של ה' יכול להתגבר על הנסיונות הקשים ביותר שעומדים בפניו, וכך הוא מסוגל להגיע עד מסירות נפש ממש, ואף שבכל מעשיו מקבל כח מאת ה', מכל מקום מחסדי ה' יתברך וגודל טובו נחשבים פעולותיו למעשיו ממש, כי הקב"ה מחשיב גודל הטבתו כאילו תשלום על המעשה הראשון שעשה לפי כוחותיו, אז ממילא הוא מחשיב לו לאדם את הפעולות שלו למרות שהם בעזרת ה' כאילו הפעולות שלו, כיון שהן נחשבות כתשלום, ההטבה שה' עושה עמו, התשלום כאילו הוא על המעשה הראשון שעשה לפי כוחותיו. ואפילו שהתשלום גדול מאד על מקצת המעשים שאדם עשה, מכל מקום עדיין זה בגדר תשלום.
דומים הדברים למי שעשה טובה קטנה לעשיר גדול ונדיב, שנותן לו שכר רב עבור הטרחה הקטנה שעשה למענו, ובודאי שהכל נחשב כתשלום, אף על גב שאין נותנים תמיד שכר גדול כל כך עבור מעשה זה. כן הם הדברים אף בענינינו, הקב"ה מגודל טובו וחסדו נותן לאדם שכר עבור מעשה קטן שעשה, ונותן לו אפשרות לעמוד כנגד כל הנסיונות והקשיים שעומדים בפניו, ומשום כך הצדיקים בוכים משמחה, איך יכולנו להתגבר על הר גבוה כזה, כי גברו רק מכח העזר האלוקי שקיבלו. אמנם הרשעים בוכים איך לא הצלחנו לכבוש את חוט השערה, ואף שהקשיים שעמדו בפניו היו כהר גבוה, מכל מקום הרי הכל תלוי בחוט השערה, כי לו יתגבר על הקושי הראשון שהיה ביכלתו להתגבר היה מקבל סיעתא דשמיא מאת הקב"ה והיה עובר וכובש גם הוא את ההר הגבוה.
מעתה חייבים אנו לבדוק מהי ההתחלה שאנו חייבים להתמודד עמה, אז מה ההתחלה שלנו שנקבל עזר?
כתב הרמח"ל במסילת ישרים פרק ב', הולכים במרוצת הרגלם מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים. אדם כסוס שוטף במלחמה שועט לו בחיי ההרגל שלו ולא עוצר קמעא להתבונן ולדקדק בדרכים ובמעשים שלו, אין לו זמן. נמצא שהם נופלים ברעה בלי לראות אותה, וזה מקיף את הכל, וזו הסיבה הראשונה לכשלון של המעשים, כי האדם מבולבל בטרדות הזמן, ואין לו פנאי לשבת בנחת ולהתבונן על המעשים, לראות מה חובתו בעולמו, מה הוא עשה היום, מה נשאר לו לחיי העולם הבא, ולו היו מתפנים מעט להתבוננות היה כל מהלך חיינו משתנה לגמרי, כי האמת ברורה לכל, והרע אינו אלא שקר.
הנה היום מכל הרקדנים שרקדו במצות לא נשאר אחד, כולם הבינו שלא משתלם לרקוד, וחזרו למצב נורמלי.
ובכן, היינו שהוסיף שם הרמח"ל, כי יודע הוא יצר הרע שאילולא היו שמים ליבם כמעט קט על דרכיהם ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, להתחרט על המעשים, ומשום כך ראשית עבודתנו חייבת להיות לעזוב את הבלבול השולט בנו, ולהתבונן מעט ואז נזכה לשינוי. רק להתבונן מעט, יצר הרע יודע שאם ישימו לב מעט מיד יתחרטו על המעשים, לכן הוא לא נותן, הוא מכניס את האדם לבלבלה, לדאגות, אז מה אני אצא עכשיו לחפש עבודה, אני אלך בחנויות לחפש, נשאל את האנשים אם יש עכשיו זה, כן או לא, אז להשאר עכשיו פה אני אלך, איך מה מו, נו הלכת היה יום, נו הלכת, מצאת? לא, אז מה יצא? יום שלם הלך. עוד יום תלך ועוד יומיים ועוד זה ועוד זה. הגזרה לועגת להשתדלות, יש גזרה, אם בן אדם יעבוד ואצל מי ומתי, מה יקבל, ואם לא, ואם ילמד, ואם יתעלה, ואם כך, יש גזרה, והיא לועגת להשתדלות, נו נו, לך לך, נו נו, לך לך לך, נו נו, לך לך, יצר הרע יודע שאם אדם יתבונן קמעא הוא יתחרט על הכל, והוא לא נותן לו, מריץ אותו, מאיץ אותו, מראה לו את הדאגות, מערים לו את כל הבעיות לפניו, יו, זה וזה וזה ואני חייב את זה ואת זה ואת זה, ואמא שלי כבר לא רוצה ולא מסכימה ואמרו לי....... היי, מה אני עושה? מה אני עושה? הוא כל הזמן בלחץ, גמר עם זה אומר יו, וגם יש זה.... מצד שני בא יצר הרע ואומר לו, אבל אתה לא לומד, מה יהיה איתך, אתה רק מחפש עבודה, בסוף אתה לא לומד, בסוף אתה לא לומד ולא עובד, וצוחק עליו, מחרבש אותו, בסוף אתה יודע מה אני אלך ללמוד, אח"כ אומר אבל מה תעשה עם העבודה אבל אתה חייב כסף אתה צריך לשלם אתה צריך ככה, ומטריף את הבן אדם לא נותן לו לנוח. איך הוא נהנה להתעלל באנשים.
אבל אם שומעים שיעור מוסר כזה אפילו עשר דקות, כל פעם ככה טיף טיף טיף טיף טיפה ועוד טיפה, טיף טיף טיף טיף בסוף טח עושה חור בתוך הסלע ונהיים רבי עקיבא. יבבי. אז ז"א, רמח"ל מ וסיף כי יודע יצר הרע שאילולא היו שמים ליבם כמעט קט על דרכיהם ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, ומשום כן ראשית עבודתנו חייבת להיות לעזוב את הבלבול השולט בנו ולהתבונן מעט ואז נזכה לשלמות, זה מה שכתוב "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה", פששששש אומר רש"י, אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם. "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך" נו מה הוא שואל מעמך? הוא שואל מעמך את ה"עתה" לא לדחות, עכשיו, "ועתה ישראל" זה מה שהוא רוצה, את ה"עתה" אם תתן לו את העתה, אם עתה תקבלו עליכם, אומר רש"י יערב לכם. מכאן שכל ההתחלות קשות, זה רק הקושי, ההתחלה, אחרי ההתחלה הכל כבר קל, מרגע שהחלטת הכל כבר קל, העיקר הנדרש מאיתנו היא השמיעה הראשונה מתוך ישוב הדעת, ועל ידה יגיעו יערב לכם, יערב לכם, כי בהתבוננות מועטת מגיעים להכרה אמיתית, לא צריך הרבה.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...