פלפולים ברש"י פרשת יתרו
תאריך פרסום: 07.02.2015, שעה: 20:52
http://live.shofar-tv.com/videos/4680
7-2-15
אנחנו אומרים פלפול קטן ברש"י פרשת יתרו, סיפרנו לכם בפלפולים הקודמים שיש ספר של הרב ברנדוו יין, שכתב אילני דמלבלבי, אילני גימטרייא 101 פעמים שרש"י מביא את בעל המימרא בפירושו על התורה בעוד שבמקומות אחרים הוא לא מזכירם, ולכל מקום שהוא מביא יש סיבה, והספר אילני דמלבלבי מתמודד עם הנושא ומפרש מה הטעם לדעתו שרש"י נקט בהזכרת שמו של בעל המימרא.
הפסוק הפעם "ויאמר אל העם, היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אשה". אז משה רבינו אומר אל העם, שהם יהיו נכונים לשלשת ימים דהיינו יתקדשו ויפרשו מן הנשים שלשה ימים שזה הזמן של הכרת, עדיין בשלשה ימים האלה אשה יכולה לפלוט, לא נפרש יותר, לכן צריך להמתין שלשה ימים. לסוף שלשה ימים אומר רש"י, הוא יום רביעי לשלשת ימים, מביא רש"י שני פירושים, לשלשת ימים זה יום רביעי, ולשלשת ימים כפשוטו ביום השלישי.
אבל בטעם הזה שהוא אומר לסוף שלשה ימים הוא יום רביעי, אומר רש"י שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי רבי יוסי. אומר שיום רביעי פירושו, אם ה' ציוה לשלשת ימים והכוונה שלשה ימים שלא יגשו אל אשה, לפי רבי יוסי הוא הוסיף יום אחד. משה רבינו הוסיף מדעתו יום אחד, כאילו ליום הרביעי.
ועכשיו נשאלת השאלה, הא דפירש רש"י רבי יוסי איהו בעל מימרא זו, נראה לפרשו דבאמת דברי רבי יוסף קשיא בהו, יש קושיה על דברי רבי יוסי, מה הקושיא? כבר כתב בספר תורה שלמה, דנראה שסבר רבי יסוי דאיכא ראיה מכאן להא דקיימא לן יש כח ביד חכמים לבטל מצוה מן התורה בשב ואל תעשה, דהא אליבא דרבי יוסי משה מדעתו גזר על ישראל לבטל מנשותיהם יום נוסף והוי ביטול מצוה דפרו ורבו. מה אמרנו, בספר תורה שלמה הוא אומר שנראה שרבי יוסי סבר שיש ראיה מכאן "ויאמר אל העם היו נכונים" הכוונה זה יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו, שזה ראיה מכאן למה שמקויים לנו שיש כח ביד חכמים לבטל מצוה מן התורה בשב ואל תעשה, חכמים יכולים לומר, יש מצוה והם יכולים להורות שב ואל תעשה. והא דאליבא דרבי יוסי, משה מדעתו גזר על ישראל לבטל מנשותיהם יום נוסף, והוי ביטול מצוה דפרו ורבו, אם ה' ביקש ששלשה ימים הם יפרשו מן הנשים, אז בשלשה ימים האלה הם לא יכולים לקיים מצות פרו ורבו, אבל ביום הרביעי הם יכולים, ומצוה מן התורה פרו ורבו, אז אם משה הוסיף מדעתו יום אחד, להגיד להם שהם עדיין לא יוכלו, פירושו של דבר שהוא ביטל אותם מצות עשה, מצות עשה של פרו ורבו, אז בעל הספר תורה אומר שהוא סובר רבי יוסי שמכאן יש ראיה למה? שחכמים יכולים לומר לנו על מצוה שב ואל תעשה. ופרו ורבו כבר נצטוו בה מדורו של נח.
ובאמת יש לתמוה, יש לתמוה בזה בסברא דרבי יוסי הלזו, דהא ילפינן לכח הנ"ל של חכמים משני כתובים, ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, אז אם יורוך אפילו בשב ואל תעשה, או מדכתיב "ושמרתם את משמרתי" שזה עשו משמרת למשמרתי, מותר לחכמים לגדור גדר. וכלהו לישראל ואלה הפסוקים והלימודים האלה הם לישראל נאמרו, ולא לבני נח, כי ושמרת לעשות ככל אשר יורוך זה לבני ישראל נאמר, ושמרתם את משמרתי לישראל נאמר ולא לבני נח. ואם כן היאך ביטל משה את ישראל מן המצוה בטרם ניתנה התורה, והלא דין בני נח הוה בהוא, עד שהם לא קיבלו את התורה הם היו נקראים בני נח, כשקיבלו את התורה נקראו ישראל, ומה שלמדו שמותר ויש כח לחכם להגיד לעם ישראל על מצוה שב ואל תעשה, זה מרגע שיקבלו את התורה אבל עוד לא קיבלו את התורה, והמצוה הזאת כבר היתה קיימת פרו ורבו מימי נח, אז איך ביטל משה את התורה? איך הוא ביטל את המצוה הזאת?
ברם נראה דהתירוץ דהנה אמרו במסכת עבודה זרה בדף ה', תניא רבי יוסי אומר, לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המוות שולט בהם, היינו שמיועדים היו לחיות חיי נצח. אז רבי יוסי, אותו רבי יוסי אומר בעבודה זרה דף ה', כל מה שקיבלו ישראל את התורה לאיזה סיבה, כדי שלא יהיה מלאך המוות שולט בהם, והם יחיו חיי נצח. ומקשה הש"ס, אם כן מצות יבמה ונחלה היאך כתיבא באורייתא? אם הם יחיו מקבלים את התורה והם יחיו ולא ימותו, אז איך יש בתורה מצוה של יבמה? הרי לא ימות בעלה, כי הם לא ימותו, אז מי צריך יבם ויבמה? ומי צריך מצות נחלה? האבא לא ימות, וממילא לא תעבור הנחלה לאף אחד. אז אם זה המטרה שאמר רבי יוסי, מקשה הגמרא, מה עם יבמה ונחלה? איך זה כתוב בתורה?
ומתרץ דעל תנאי ניתנו, שאם יחטאו אז יבואו המצוות האלה לעולם. אם הם יחטאו אז יבואו המצוות האלה לעולם.
אז אחד שאל אותי, אז איפה יהיה תרי"ג מצוות? גם היום אנחנו לא מקיימים, אפילו שיש תרי"ג מצוות אנחנו לא מקיימים את כל המצוות, יש מצוות שתלויות במה? בבית המקדש והוא לא קיים. ויש מצוות שאנחנו לא מחוייבים לקיים, אתה לא חייב לגרש את אשתך, יש מצוה כזאת, אבל אתה לא חייב, אתה גם לא לוי ולא כהן, יש מצוות לויים וכהנים.
ואיתא בכמה מפרשי טעמי המצוות, ביניהם זה החינוך במצוה ראשונה ומצוה רצ"א, שיסוד מצות פרו ורבו כדי שלא יהיה לקב"ה תוהו, כך אמרו חכמים, לא תוהו בראה לשבת יצרה, הקב"ה לא ברא את העולם שיהיה תוהה ובוהה, אין בו כלום ריק, אלא לשבת, שיהיה ישוב בני אדם, פרו ורבו ומלאו את הארץ, הוא רוצה שהעולם יתרבה, היינו בני האדם יתרבו. יען כי האדם הולך כל ימיו אל מותו, ואם לא ילד בן אחריו שימשיך נמצא העולם חרב. אז זה טעם למה צריך להוליד, פרו ורבו.
וכן כתב האבן עזרא בפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו", כיון שנגזרה עליו מיתה וידע שלא יחיה לנצח, קודם הוא היה מתוכנן לחיות לנצח, כיון שהוא חטא, ידע שלא יחיה לנצח, הוצרך לילד לקיים המין. לכן "והאדם ידע את חוה אשתו".
ומעתה נחזור לרבי יוסי, רבי יוסי שסבר שמתן תורה, היה מציל את נפשותיהם ממוות, כיון שאז פסקה זוהמתן ומלאך המוות לא שולט בהם יותר והם יחיו לנצח, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם, אז כיון שרבי יוסי סובר שמתן תורה היה להציל את נפשותיהם ממוות ויחיו לנצח, ורק כשהם חטאו בעגל הם חזרו למות, אם כן לדידי, גם מצות פרו ורבו לא ניתנה לישראל אלא על תנאי שאם יחטאו יזדקקו לקיימה, כמו יבמה ונחלה, אבל אם הם לא יחטאו הם יחיו לנצח ולא צריך להוליד. על כן סבר שלא ביטל אותם משה בזה שהוסיף יום אחד מדעתו, לא ביטל אותם מפריה ורביה, למה? כי מבלים מחר את התורה והם יחיו לנצח, אז לא צריך לקיים את מצות פריה ורביה לפי הטעמים שאמרנו שזה כדי לקיים את המין כי אנשים מתים, אבל הם כבר לא ימותו, אז אין את המצוה של פריה ורביה לכן משה רבינו לא עבר על מצוה בכלל לרבי יוסי.
אייי, זה מה שדקדק רש"י להביא משמי דרבי יוסי, דלא תקשי לך היאך ביטלם ממצוותם, קיימא לן ברבי יוסי איהו בעל המימרא ולדידי הוו עתידין לזכות לחיי נצח ביום המחרת, ועדיין לא הוצרכו לפרו ורבו שהיא מצוה שלדעתו ניתנה רק על תנאי אם יחטאו ויבואו לידי מוות. לכן רש"י הביא את רבי יוסי בשמו, שלא יהיהק שה עליך איך משה רבינו מוסיף יום מדעתו ומפסיד אותם מצות פרו ורבו, אבל לרבי יוסי אין שום בעיה, למה? כי כל פרו ורבו זה מתי שמתים, אז מי שמת צריך להביא את הזרע אחריו שימשיך, אבל אם כבר לא מתים אז לא צריך את פרו ורבו לטעמים האלה, לכן הביא את רבי יוסי ואמר לסוף שלשה ימים הוא יום רביעי, שהוסיף משה יום אחד מדעתו כדברי רבי יוסי.
וזה נקרא כפתור ופרח או בלשוננו חנג'ורי.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.