על ידי השמיעה לתורה נעשים סגולה | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
כן, רגע.
נציב יום,
זרע חי וקיים, אליהו בן אור התאומים.
אמן.
ועתה
אם שמוע תשמעו בקולי ויהייתם לסגולה מכל העמים.
רואים שלא טבע הקדוש ברוך הוא שמירת כל התורה והמצוות
כתנאי לקבלת סגולה.
אלא רק אם שמוע תשמעו בקולי.
זאת התביעה היחידה מכלל ישראל,
לעטות את אוזנם ולשמוע בקולי.
ובאור העניין,
שבשעה שנמצאת שמיעה נכונה,
כבר כל התביעות והדרישות קיימות.
ודאי שמי ששומע טוב, הוא גם יקיים את הכול.
כי התורה כולה כל כך פשוטה ומובהנת,
ורק מה שחסר לנו, שמיעת האוזן.
ובשעה ששומע דברי התורה, מזה בלבד יראה ויכיר את כל האמת,
וממילא יבוא לקיים את התורה כולה.
והנה, בפשטות, עניין השמיעה הוא
בעת ששומע לדברי המוכיחים והמלמדים.
זה נקרא שמיעה שאדם שומע.
ומי שאינו זוכה לשמוע מאחרים,
לכאורה חסר לו עניין השמיעה.
אמנם, נראה להוסיף, שיכול אדם לשמוע אפילו על ידי עצמו,
בשעה שהוא לומד
ומתבונן ומתפעל מן הדברים שהוא למד,
בכוח ההתפעלות הזו
נכנסים הדברים לתוך אוזנו עד שנעשה שמיעה ממש.
ראיה לזה מהגמרא בקידוש אין כב,
אוזן ששמעה על הר סיני כי לב עיני ישראל עבדים,
ולא עבדים לעבדים.
והלך ומכר את עצמו,
מה דינו?
ירצע.
רוצעים את אוזנו במרצע.
אף על גב שהמוכר עצמו
לא שמע ממש בהר סיני, העבד הזה הוא אחרי מתן תורה מאות שנים,
והוא מכר את עצמו לעבד.
אדם כזה עבר על מה שהאוזן שלו שמעה
בהר סיני,
כי לי בני ישראל עבדים,
לי,
ולא עבדים לעבדים,
כל השאר הם עבדים גם.
אז איך אתה מוכר את עצמך לעבד?
אנו עבדא תקוד שבריחו, לא עבדא לעבדא.
אז איך אתה אומר לו, אבל אוזן ששמעה הוא מאות שנים אחרי?
הרי שבכוח ההתבוננות העצמית
להשריש הדברים בקרבו,
זה כשמיעה ממש.
זה כמו ששמעה בהר סיני.
אדם שקורא ולומד
ומפנים,
קורא בקול ומשמיע לאוזנו,
זה ממש כשמיעה בהר סיני.
לכן נכון לומר עליו אוזן ששמעה בהר סיני.
אה, הוא לא היה בהר סיני, עברו מאות שנים.
אבל אם הוא לומד, כמו שאמרנו,
ומשמיע לאוזן, הרי זו שמיעה ממש.
ולמה השמיעה לא תמיד משפיעה עלינו?
שמענו.
ולמה זה לא משפיע תמיד? יש דברים כן, יש דברים לא.
למה?
מפני שאף שהשמיעה בכוחה להביא אותנו אל התכלית,
כמו שראינו אצל יתרו, וישמע יתרו, שמע עובה,
אבל מצינו שגם עמלק שמע, בדיוק אותה שמועה.
והוא לא התעורר מכך, אלא להפך.
השמועה הביאה אותו למחות עם חטא זכר עמלק.
זה עוד גרם לו הפוך.
ולא רק עמלק, גם אומות העולם.
כמו שאומר הרמב״ם באיגרת תימן,
כל שנאת אומות העולם לישראל ורצונם להעביד את ישראל,
נובע מכוח מעמד הר סיני.
שמכאן יצאה שנאה לאומות העולם.
למה נקרא שמו סיני?
שירדה שנאה לעולם. ברגע שישראל קיבלו את התורה, נתקנאו אומות העולם בישראל
בשנאות ישראל.
לא יכולים לסבול
מחמת הקנאה את כל הטוב שנתן הקדוש ברוך הוא ישראל במעמד הר סיני,
אפילו שהוצע להם לפנינו.
רואים שבכוח השמיעה להביא גם לעונשים ולרע לאין שיעור.
אנחנו צריכים שיהיה לנו בחינת שימעו וטחי נפשכם.
שהשמיעה תביא
לחיות הנפש.
זה מה שאנחנו צריכים.
לדעת להיות שומע, אבל למדנו שזה לא שמיעת האוזן רק, אלא שמיעת הלב. לב שומע תוכחת מוסר.
בקרב חכמים תלין.
כן, אחד כזה,
הוא כל הזמן נמצא קרוב לחכמים האמיתיים.
אוזן שומעת תוכחת מוסר,
אז ודאי שהוא בקרב חכמים תלין, כי הוא רוצה לשמוע עוד ועוד מוסר, עוד הדרכה, עוד הישרה.
אז איך זה ייתכן אבל שהאוזן, אותה אוזן יכולה לשמוע ולהבין, ואחרת להפך את הכול?
על זה אומר הנביא.
השמן לב העם הזה ואוזניו אכבד.
השמן לב העם
ואוזניו אכבד. בעת שהלב של אדם מלא תאוות
ורצונות
של העולם הזה,
אז האוזניים שלו כבדות,
ואין השמיעה שמיעה, והוא לא מסוגל לפעול.
בכוחות הנעלים שמצינו בשמיעת האוזן.
רבנו בחייא אומר שהאוזן יותר יקרה מהעיניים.
האוזן יותר יקרה מהעיניים.
אנחנו מבינים שאדם עיוור ומסכן ומת, נחשב מת.
אבל אם אדם פגע בעינו של חברו, נותן לו דמי עינו.
כמה אדם שווה פחות עין, ככה נותן לו.
ואם פגם באוזניו, נותן לו דמי כולו.
לא דמי העבר וחסרונו,
אלא דמי כולו.
שכל החיות של הבן אדם זה מהאוזניים.
זה לא דבר פשוט, מי שיש לו אוזן שומעת.
זה מעלה גדולה.
זו מעלתו של יתרו.
והנה נתבהר בדברי הגאון מווילנה על הפסוק יערוב קם מטר לקחי,
שהתורה נממשלה למטר.
כשם שמטר מצמיח מה שזרעת,
אם זרעת קוצים,
אז המטר יצמיע לך קוצים.
אם זרעת פירות טובים, יצמיע לך פירות טובים.
אז יערוב קם מטר לקחי, לקחי זה התורה.
כי לקח טוב נתתי לכם,
תורתי אל תעזובו.
המטר הוא כמו לקחי, ולקחי הוא כמו המטר.
זאת אומרת,
התורה היא כמו מטר. כמו שהמטר מצמיח את מה שאתה זרעת,
ככה התורה, כשהיא באה אליך, ללב שלך, היא מצמיחה מה שיש לך בלב.
מה יש לך בלב?
אם הלב שלך זרוע בזרעים של העולם הזה, אתה רוצה רק העולם הזה להתקדם,
להתברג, לעשות דברים כאלה ואחרים, יש לך כל מיני דמיונות.
אז שמיעת האוזן מצמיחה פירות באושים.
וזה מה שמצינו בעמלק,
שהשמיעה שלו הביאה אותו למחייתו.
מחותם חית זכר העמלק.
כי הוא היה קנאי, קוץ ודרדר,
ולכן השמיעה הביאה אותו, שאדרבה כל הכוחות, להתנגד.
כמו השסניקים.
שומעים שיש דרשה, אפשר לקרוא המודעות.
ישר.
זה מראה שכל הלב שלהם באושים.
הם לא מחפשים רוחניות.
קנאה.
מבואר בחכמים, זיכרונם לברכה,
שבשעת מעמד הר סיני השקיט הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה,
וציפור לא צייצה.
שיראו שאין עוד מלבדו בעולם.
שום קול לא נשמע בעולם.
והוא בקע את השמיים בתהום, שיראו
שאין עוד מלבדו.
אין.
אם היה משהו עושה ציץ, אז כאילו הוא כוח מפני עצמו.
כלום.
אין עוד מלבדו.
בשעת מעמד הר סיני השקיט הקדוש ברוך הוא את כל הבריאה, וציפור לא צייצה.
כי רצה הקדוש ברוך הוא שתינתן לתורה בחוש ממש ללא פקפוק כלל.
מה אנחנו אומרים בתהילים? אשר שמענו ונדעם.
רשי אומר,
שמענו מצדיקים וחסידים,
וזו צריכה להביא אותנו לידי ונדעם.
עצם זה ששמעת מפי צדיקים וחסידים אמיתיים,
זה כבר
מביא אותך לידיעה ברורה ומוחשית.
כל שכן, כשנודע לנו זאת בגדר סיפור, בהרחבת הדברים,
בוודאי שחייב לגרור אחרי זאת, ונדעם.
נו, אז מעתה כמה פשוט
שרק בעת שמטה את האוזן לשמוע,
אז כל ענייני העולם הבא יהיו ברורים ומחוורים לפניו.
אבל יש תנאי מוקדם,
לעקור את האשמן,
את לב העם.
שלא יהיה לך שמן משמנת
וכל העולם הזה על הלב שלך יושב.
תסיר את כל האשמן, כי זה עושה אוטם לב.
ואז
לא נכנסים הדברים,
כיוון שאתה יש לך שאיפות אחרות.
וכשבא המטר,
הוא מצמיח מה שיש לך בלב.
אם לא תפנה את הזרעים הרעים,
את הפירות הבאושים,
אז השמיעה תגרום לך הפוך.
ואם אתה תפנה את הלב שלך מזה, ותאר ליבנו,
אז נוכל לעובדך באמת, והיא תיתן את הפירות הטובים.
נחזור להתחלה.
הפסוק אומר, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי,
והיא תיתן לי סגולה מכל העמים.
אז אמרנו שלא טבע הקדוש ברוך הוא שמירת כל התורה והמצוות כתנאי לקבלת הסגולה,
בשביל להיות סגולה,
אלא רק אם שמוע תשמעו בקולי.
זאת התביעה היחידה מכלל ישראל,
לעטות אוזן ולשמוע בקולי.
אבל שמיעה נכונה,
בלי השמנה על הלב.
וכך זוכים להיות סגולתו של הקדוש ברוך הוא.
רבי חנניה ברקשי אומר.
עושה הקדוש ברוך הוא זו קוד ישראל.
לפי כוח ירבו לעולם תורה ומסורת.
שנאמר אדונאי ואסלאם עשו את זה.