"אתה בחרתנו"

שחיבר החפץ חיים את ספרו, היה עליו להגישו לאישור הצנזור הרוסי. הצנזורים היו מומרים או פורקי עול, בורים, שוידאו שאין פגיעה בספרים בדת הנוצרית. לכן בכל מקום שהם מצאו את המילים "מין", "כופר", שיכול להתפרש עליהם, החליפו את זה בעכו"ם. עכו"ם, עובד כוכבים ומזלות. לומר שהכוונה היא לגוים הקדמונים.

וכך מחק צנזור אחד את "שבעת המינים" וכתב "שבעת העכו"ם". במקום "מין קטניות", כתב "עכו"ם קטניות". במקום "פאה נוכרית", "פאה עכו"ם". במקום "ערל שפתיים", "עכו"ם שפתיים". במקום "גוי קדוש", "עכו"ם קדוש". במקום "ונוכרי לבני עמי", "ועכו"ם לבני עמי".

בספר "אהבת יהונתן", בהפטרת שבת חול המועד פסח, נדפס במקום "וצדקה תרומם גוי", "וצדקה תרומם עכו"ם". ובמקום "מין ומינו אינו בטל", עכו"ם בעכומו. היש עקום כמוהו?! ומהם היה צריך לקבל הסכמה כשהוא כותב בספרו שמותר לדבר לשון הרע על הגוים ועל הכופרים ועל המלעיגים על דבר חכמים זכרונם לברכה, הקדושים. כמו שכתוב בהלכות רכילות סוף כלל ט' והחכות לשון הרע כלל ח, ה-ז.

אז למרות שמותר לדבר עליהם,הם הקפידו מאוד על כבודם והחליפו כל מקום שיכול להפרש עליהם על הקדמונים. על הקדמונים, עובדי כוכבים ומזלות אין בעיה. מבחינתם זה בסדר. כמו שאומרים "תלכלך עליהם לא עלינו".

היה צנזור משכיל... "המשכילים" זה אלה שהלכו ונטו אחרי הגוים ואחרי התרבות שלהם והלימודים שלהם. אז הצנזור המשכיל יהושע שטיינברג חתנו של אדם הכהן, זה היה היהודי היחידי שהחפץ חיים הסמיך לשמוט את הכינוי "ימח שמו", כי היה חוטא ומחטיא, מסית ומדיח וניסה לצוד את החפץ חיים עצמו בנערותו ולפתותו להשכלה, להסיתו לכפירה. הוא ריחם על האברך המוכשר, המשקיע עצמו בחיבור ספר הלכה וניסה לפקוח את עיני החפץ חיים לראות את האור שבהשכלת האומות.

כמו ש"דורעי" משתדל לקלקל כמה שיותר אברכים ולתת להם ללמוד באקדמיה, והוא מתפאר, הוא ואשתו, וכל החבר'ה האלה.

תמה החפץ חיים איך אפשר להשוות בין התורה הקדושה לחוכמה אנושית? בין ישראל להבדלי האומות?? על אחת כמה וכמה להפנות עורף לתורת ישראל ולהעדיף את חוכמת האומות. תשובתו של החפץ חיים הציתה את זעמו של המשכיל. "איך אפשר לומר להבדיל בין יהודים לגוים? אין שום הבדלה! כל בני אדם שווים".

התעניין החפץ חיים: "האם במסגרת עבודתך כצנזור בסמכותך לצנזר גם את התנ"ך? להשמיט פסוקים מן התורה?".

-"לא", הודה שטיינברג. "מדוע אתה שואל?".

- "כי מקרא מפורש הוא: ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי". פסוק בספר ויקרא פרק כ, פסוק כו. "אני ה' אלוהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים", ספר ויקרא פרק כ,פסוק כד. "את הפסוקים האלה אני לא כתבתי,, אמר לו החפץ חיים. "הם מופיעים בתורה גם בתרגום רוסי".      

- "הדברים אמורים בגוים הקדומים שהיו עובדי אלילים", ענה שטיינברג. "לא על העמים המתורבתים שבזמננו".

אז החפץ חיים ענה: "לשיטתך, כשעם ישראל משך ידו מעבודה זרה בגאולת מצרים והכיר בבוראו, נעשה מובדל מעמים, עובדי האלילים שבזמנו?".

- "אכן כן." ענה שטיינברג.

- "ועם זאת עדיין לא הפך לעם הנבחר עד שקביל את התורה. ורק אז נאמר לו: 'והייתם לי לסגולה מכל העמים'"...

אז מה מבדיל? התורה הקדושה היא מבדילה בינינו לבין אומות העולם.

כסיפר זאת החפץ חיים אמר: "לכאורה ההבדלה זועקת. המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים, כמו שיש הבדלה מוחשית בין אור לחושך, כמו שיש הבדלה שהיא מהות שונה לחלוטין, שני הפכים, כך בין ישראל לעמים. ואיך ייתכן שהמשכילים יכפרו בכך? מה התירוץ אתם יודעים? אבל כבר אמרו בירושלמי, בברכות פרק ה, הלכה ב: שאם אין דעת הבדלה מניין. אתה חונן לאדם דעת. אחרי שאתה חונן לאדם דעת, אם יש דעת, אז יש הבדלה. יכולים להבדיל, אבל אם אין דעת, איך מבדילים. נו, ולמה אין הבדלה, למה אין דעת?

מאכלות אסורות מטמטמים את הלב! המשכילים אוכלים נבלות וטרפות. ממי ששמע אתמול את השיעור מבין מה טמון פה.  וכל עבירה מטמטמת. גם עברה מטמטמת. לא רק מאכלות אסורות. כמו שכתוב ביומא לט.

אז מניין להם השגה באותה הבדלה? איך הוא יכול להבדיל? איך הוא יכול להשיג את זה? הרי הוא מטומטם. "לנו ברורה היא", אמר החפץ חיים.

השר הצדיק שר משה מונטיפיורי, שר האוצר בממשלת אנגליה, גדול היהודים ורצוי לרוב אחיו, נשאל בפרלמנט הבריטי: האם זה קשה להיות יהודי שומר תורה ומצות? וענה תשובה ניצחת:

"אם זה קשה ואם לאו, זה עדיף מאשר לא להיות יהודי שומר תורה ומצות. הן אנו מברכים בשם ומלכות 'שלא עשני גוי', על אחת כמה וכמה שכאשר מתקלפת מסכת הנימוסים ושכבת התרבות השטחית מתגלה מהותם האמיתית חיות אדם חסרות מעצורים. מדברים על אכזריות הגרמנים, האם הפולנים לא כלאו יהודים בבתי כנסיות והעלו אותם באש, על נשיהם וטפם, האם האוקראינים לא ערפו ראשי יהודים באתי חפירה?

"ושחוקר רוסי הכני עד זוב דם", אומר הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא, "בניסיון לחלץ ממני הודעה כוזבת, שאלתיו: 'כמה מהמכות היו במסגרת תפקידך וכמה משום שאני יהודי?'. שתק במבוכה. שתיקה כהודאה.

שהרבי מקלויזנבורג, זצ"ל, עבד בפלוגות הכפייה במחנה המוות, תחת מגלב הנוגסים, שאל אותו יהודי שעמד לצידו: "נו, רבי, התמשיך להתרונן ב'אתה בחרתנו מכל העמים'?" ענה לו: "ודאי! עכשיו ביתר שאת ועוז! אשריי שאני מן הנרדפים ולא מן הרודפים. ההיית מתחלף בחיות טרף אלו?".

הארץ רעשה וגעשה בביקורו הממלכתי של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. כותרות הענק בעיתונות ומקום בראש החדשות, אבטחה לאורך המסלול, שיבוש סדרי התנועה והחיים. באותם ימים עליתי, אומר רבי יענקלה בבית מרן הרב שך, זצ"ל, וקיבל את פניי משועשע.

"אמור לי", שאל, "ברכת היום ברכות השחר?".

תמהתי, "מה השאלה?!".

- "ברכת ברכת שלא ענשי גוי?".

תמהתי גברה. "על מי חשבת שברכת?"

-על מי? על הפלונים, על הרוסים, על מי לא".

-" אני ברכתי על קרטר", אמר הרב שך. "אתה מבין מה רבותא להודות שלא עשני מוז'יק רוסי או פויר פולני, איכר סיני או עבד כושי. אבל שהארץ רועשת מנשיא המעצמה הגדולה בעולם, מרגיז הממלכות, שידם עצומה כה רבה והכל מחניפים לו, רועדים ממנו, וחפצים קרבתו, ואני? איני מוכן להתחלף עמו בעד שום הון שבעולם! להפך, אני בז לו! איפה הוא ואיפה אני. הוא גוי ואני יהודי"

"עלינו לשבת לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגוי ארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם".

כיון שכך שאלתיו מדוע מברכים אנו בשלילה? "שלא עשני גוי", מדוע איננו מברכים בלשון חיוב :"ברוך אתה ה'.. שעשני ישראל", "שעשני יהודי". הרי אנחנו לא מברכים "שלא עשני עיור", "פוקח עיורים". "ושלא עשני משותק".

חייך את החיוך הנפלא, ואמר: "רבי יענקלה, הלא אתה מנובהרדוק איך אתם שואלים כזו שאלה? שלא עשני גוי, זו הודאה לבורא. אבל להיות ישראל, להיות יהודי, זה עבודתנו שלנו. וזה קונים בעמל וביגיעה. בכל מצוה ומצוה אנו יותר יהודים! בכל דף גמרא אנחנו יותר יהודים. כמו שהגמרא דורשת: 'ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אותם", אל תקרא "אותם", אלא "אתם". כאילו עשיתם את עצמכם. ע"י "ושמרתם את חוקותיי ועשיתם אתם, אתם עושים את ה"אתם" שלם. ע"י חוקתי אתה נהיה יותר יהודי.

וכשנעיין נראה שזהו שאמר הקב"ה לעם ישראל לפני מתן תורה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ". הקב"ה יכול להחליט מה שהוא רוצה! הוא מחליט שאנחנו הסגולה, מה אני יכול לעושת?! הוא יודע מה שהוא מדבר, לא? הוא יודע מי הוא ברא, איך? מה? מו?

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".

הקשה אורח חיים הקדוש, זצ"ל: צריך לדעת למה הוצרך לומר :"ואתם"? כיון שעד עתה היה מדבר "להם". כך הקשה גם המלבי"ם.

אבל לפי מה שאמרנו יש כאן שתי דרגות:

האחת: "עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שלא עשנו כגוי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה", זאת הפעולה של הקב"ה. "שלא עשני גוי". "והייתם לי סגולה מכל העמים". אבל "ואתם", מה מוטל עליכם? מה עליהם לעשות? ואתם תהיו לי ממלכת כהנים משרתי ה' וגוי קדוש, להיות יהודי בעל מעלה ודרגה, זה העבודה שלנו! וזה לא נקנה מאליו אלא בעמל וביגיעה.

אז זאת אומרת "שלא עשני גוי" זה אנחנו מודים לה', אבל ש"עשני ישראל" אי אפשר להגיד. אתה עושה את עצמך, אתם עושים את עצמכם."ועשיתם אתם". וזה רואים בפסוק במפורש. שהוא מחלק. "ואתם תהיו לי ממלכת..", אתם! אתם תהיו לי ממלכת כהנים", זה לא אוטומט. אתם תהיו לי.

אז זה התבשרנו לפני מתן תורה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ומה זה "ממלכת כהנים"? הגמרא בקידושים נב, בבא קמא יב, ובחולין קכ, אומרת שהכהנים משולחן גבוה כזכו. אוכלים כביכול על שולחנו של הקב"ה. שולחן גבוה זה שולחן של הקב"ה. הם אוכלים כביכול על שולחנו של המקום.

וכשכתוב: "אתם תהיו לי ממלכת כהנים", כל ישראל יש להם את הבחינה הזו. שהרי אמרו בברכות נה: כל זמן שבית המקדש קיים, מזבח מכפר על עם ישראל. ועכשיו שאין בית המקדש, שולחנו של אדם מכפר עליו. שהשולחן הוא כמזבח והמאכל כקורבן. שולחן שלך בבית, במטבח, בסלון. ואפילו יותר מקורבן, השולחן שלנו היום הוא אפילו יותר מקורבן. איך?

שתמהה יצחק אבינו "מה זה מהרת למצוא בני", ותמהה איך חזר יעקב כל כך מהר עם המטעמים. צריך לצוד צייד, זה לוקח זמן. הוא חזר מהר. ענהו יעקב: "כי הקרה ה' אלוהיך לפני". פירושו במדרש: אם לקורבנך המציא לך הקב"ה שנאמר: "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל ויעלהו לעולה תחת בנו". אז למאכלך על אחת כמה וכמה.

מה כתוב כאן? יעקב עונה לו: "כי הקרה ה' אלוהיך לפני", הקב"ה המציא לפניי במהירות. ומה הוא טוען לו: אם לקורבנך, הרי הוא היה צריך להיות קורבן, יצחק בעקידה, ואז הקב"ה המציא לו את האיל תחתיו, שנאמר: "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל ויעלהו לעולה תחת בנו". אז אם לקורבנך המציא הקב"ה צ'יק צ'אק, אז למאכלך על אחת כמה וכמה. ככה אומר המדרש. הרי שהמאכל אף נעלה מן הקורבן. ואדם האוכל הרי הוא ככהן המשרת לפני ה'.

אז "והייתם לי ממלכת כהנים", כמו שהכהנים אוכלים בשולחן גבוה, גם אנחנו. פעם היה קורבן מכפר, היום שולחנו של האדם מכפר והמאכל שלפניו כקורבן.

הרב שך זצ"ל סיפר: בשעתו התגלה בנובהרדוק דיבוק. נשמה נדחה שנכנסה בבחור והייתה מגלה לכל אדם חטאיו. איימו עליה שיביאו את בחור לפני פלוני ופלוני, שהם ידועים כמקובלים, יכריחו אותה לצאת בהשבעות ובקמעות. לעגה עליהם: "אני לא פוחדת מהם!". איימו שיביאו אותה לפני הגאון מוילנא, זצ"ל, ואז היא אמרה: "כן, אם הוא יגזור שאני אצא, אצא". שאלו אותה: "מדוע את פוחדת ממנו יותר מהמקובלים שמסתגפים ומתענים?". אז היא ענתה: "אכילה שלו עושה רושם בשמים יותר מהתעניות שלהם".

כי בגמרא אמרו שבני נח, שימו לב! הגמרא בזבחים קטז: בני נח מקריבים עולות ואילו ישראל מקרבים גם שלמים . מה הביאור? הביאור הוא שגם גוי יכול למסור לשמים תאוותיו ולהינזר מהם. יש גוים שיכולים להינזר כמו הנזירים. יעני, יעני, כן? נזירים. אז הוא יכול להינזר מתאוותיו והא יכול למסור לשמים תאוותיו, כמו קורבן עולה שקורבן עולה מוקרב כליל לה'. כולו לה'.

אבל לאכול לשם שמים, להנות לשם שמים זה יכול רק יהודי. גוי לא יכול להנות לשם שמים. אין דבר כזה! הוא אוכל! קולינרי. זה תרבות אכילה וזה מה זה, זה עניין! עניין! גם עכשיו התחילו להכניס את זה פה לישראל. אין מטבח יהודי כידוע, אין מושג כזה "מטבח יהודי". יש... אלה אוכלים ככה, אלה אוכלים ככה, אבל אצל הגוים זה "תרבות". שפים, זה עם כובע גדול לבן. עד התקרה. זה אדם חשוב.

אז אצלנו יש קורבן שלמים, מה זה קורבן שלמים? שאתה גם נהנה ממנו. הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים. מהאכילה של הכהן נהיה לך כפרה. אתם שומעים? גוי לא יכול להקריב שלמים. אין דבר כזה! רק עולות. כי הם לא יכולים להנות מאכילה לשם שמים.

ידוע שיעקב ועשו חילקו בינהם את העולמות. עשו נטל חלקו את העולם הזה, ויעקב את העולם הבא. כשראה עשו את הכבוד והכבודה של יעקב אבינו, את הנשים והילדים, "ויאמר מי אלה לך", איך זה מגיע לך? הלא העולם הזה חלקי הוא? ענהו יעקב: "הילדים אשר חנן אלוהים את עבדך", העולם הזה הוא בסיס לרוחניות אצלי והוא שייך לעולם הבא.

ומובא שזה העניין שאמרו בפסחים סח: "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם".

עצרת, חג מתן תורה, כולם מודים שצריך יהיה גם לכם. דהיינו, שאנחנו נהנה גם מאכילה ושתיה. גם לכם. לכם. לא רק לה', אלא גם לכם. כולם מודים. הביאור הוא שלשיטת  רבי אליעזר: יכול אדם לעשות כל החג כולו לה' בלימוד תורה או כולו לכם באכילה ושתיה. אבל בחג השבועות, בחג מתן תורה הכל מודים שאין להקדיש כולו לתורה, אלא לחלקו. חציו לה' וחציו לכם.

ולכאורה צריך היה להיות ההפך, שבחג מתן תורה ירבה בלימודה ויהיה כל כולו לה'. זה יום מתן תורה. אבל לפי מה שאמרנו קודם: "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ביום הזה שאנחנו הפכנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, גם אכילתנו היא בקדושה ובטהרה ומשולחן גבוה.

מאליו יובן שככל שזוכה אדם יותר לתורה, הוא זוכה יותר לבחינה זו של קדושה. כמו שכתב המסילת ישרים פרק כו: "והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימנך אכילת קדשים, שהיא עצמה מצות עשה. ואמרו בה שהכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים בכך. והנה איש כזה הוא בעצמו נחשב כמשכן, כמקדש וכמזבח. וכמו שאמרו בבראשית רבא פב: שהצדיקים מרכבתו של המקום. כי השכינה שורה עליהם כמו ששורה במקדש. ומעתה מאכל שהם אוכלים הוא כקורבן שעולה על גבי האישים. וכל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקרבי בכורים. ככתוב בכתובות קה. וכן אמרו ביומא עה: שהרוצה לנסך יין על גבי המזבח בזמן הזה, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין.

וכך נבין מה שאמרו בירושלמי שבת, פרק טו ומובא בבית יוסף באורח חיים רפח, בשם התנחומא: שהפועלים העוסקים כל ימות השבוע במלאכתם יקדישו את השבת לתורה. ואילו תלמידי חכמים העוסקים בתורה כל השבוע, יתענגו בשבת יותר, במאכל ומשתה. למה? היינו שאצלם גם מאכל ומשתה הם רוחניות ועבודת ה'.

וכך הסביר הגאון מוילנא, זצ"ל, את דברי הגמרא בסנהדרין לט: שאותם ימים קדמונים היו מאמינים בשניות. זאת אומרת לא היו מאמינים שהקב"ה אחד, יש בו גם טוב וגם רע כביכול. אמרו אין דבר כזה! יש אחד טוב ויד אחד רע. זה הם מאמינים בשניות. בשניים כאלו, בשתי ראשיות.

אחד מהכהנים שלהם אמר להמאמר: "חציך עליון שייך לפועל הטוב וחציך התחתון שייך לפועל הרע". היינו, אדם מחציו הוא למעלה הוא נעלה. שם בחצי העליון משכן השכל והנשמה, כח הדיבור שמייחד את האדם מן הבהמה. ומידותיו הטובות שבלבו. אבל חציו תחתון. הוא חציו בהמי. הקרביים, התאוות, הוצאת הפסולת.

ענהו המאמר 31:02: "אם כבדרך, איך מניח החלק הנעלה להעביר מאכל ומשקה בתחומו?". אם זה שייך לחצי התחתון מה פתאום שהעליון יעביר את הרע, כמו שאתה מבין, דרכו? והיינו, מדוע אותו אבר שמשמש לדיבור הנעלה והרוחני, הוא בעצמו משמש לאוכל הגשמי? תחליט זה טוב או לא טוב.

 על כורחנו שגם הגשמיות יכולה וצריכה להפך לנעלה ולעבודת ה', לא פחות מהתפילה שבמקום הקורבנות. התפילות הם במקום הקורבנות ואכילה במקום קורבנות. שניהם בפה. אז זה לא חצי ולא חצי ולא שניות, ואל תבלבל את המח!

ואפילו רבי שמעון בר יוחאי, ואפילו! רבי שמעון בר יוחאי שאמר בירושלמי ברכות פרק א' הלכה ב', שאילו הוא היה בהר סיני, היה מבקש שתי פיות, שתי פיות: אחד לדבר בדברי קדושה ולימוד התורה והפה השני יהיה לשאר הדיבורים, דיבורי חול. אבל הוא לא ביקש מיוחד לאכילה. כי ודאי שהיינו אוכלים בפה המיועד לדברי תורה. גם אם היה מקבל אדם שני פיות, פה אחד לדברי תורה ופה אחד לדברי חולין, לאכול ודאי הוא היה אוכל בפה של דברי תורה. למה? שהרי אכילתנו היא גם עבודת ה' צרופה.

זה "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כמו שהכהנים אוכלים בשולחן גבוה, גם השולחן שלנו זה היום במקום מזבח, והאוכל במקום קורבן, וזוהי עבודתנו.