לצייר ציורים בחוש | הרב אמנון יצחק
לצייר ציורים בחוש
נציב יום יעל עזרן - צבי שמעון בן דיאמנתה לרפואת הנפש והגוף וחזרה בתשובה והצלחה לו ולכל יוצאי חלציו אמן ואמן!
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" (שמות כ"ב כ"ד)
פירש רש"י זכרונו לחיי העולם הבא 'את העני עמך הווי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני'. מה זה "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"? "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" מה זה את העני עמך? אומר רש"י אתה צריך להסתכל בעצמך כאילו אתה עני. את העני עמך, שהעניות היא נמצאת עמך. הכוונה של רש"י מבוארת שהכתוב, הפסוק נותן עצה לאדם אל תתעצל להלוות, כי טבע האדם להתעצל בזה. זה לשון נקייה כזאת, להתעצל כאילו, אנשים קמצנים לא רוצים לתת, זה פה שם.
'ואמר הכתוב הווי מסתכל כאילו אתה עני האם היה טוב לפניך שיתעצל המלווה'? אם אתה היית זקוק, היית רוצה שהוא המלווה יתעצל מלתת לך? 'כן לא תהיה אתה מתעצל מלהלוות'. אז לכן אומר רש"י 'הווי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני'. כמו שאמרו חכמים 'אל תדון את חברך עד שתעמוד במקומו'. זאת אומרת אתה צריך להעמיד את עצמך במקומו, ואז תדון.
'הרי מבואר בהדיא', בפירוש, 'כי הכתוב מצווה לקרב את הדבר אל החוש כאילו אתה העני', אתה צריך לצייר את זה. אומר רש"י, הווי מסתכל בעצמך. איך אני מסתכל בעצמי? אם אני עשיר, איך אני מסתכל בעצמי שאני עני? תדמה, תקרב את זה אל החוש, בציור, כאילו אתה העני, ואז יקל לך לעשות את ההלוואה, לתת את ההלוואה.
'מעתה, אם בדברי העולם שיש לאדם הֶרגש, יש לאדם לקרב אל החוש כדי שיעשה עליו רושם הרצון להועיל'. אדם יודע מה זה עני, הוא רואה איך הוא נראה, הוא רואה איזה מסכן, רואה את הבגדים שלו, רואה איך הוא חיוור, רואה איך הוא מבויש, רואים את זה. מה שייך לצייר? מה שייך לצייר? זה דבר ברור, רואים, רואים מה ההבדל בין עשיר לבין עני, זה לא בעיה. אז 'אם בדברי העולם שיש לאדם הרגש', הוא רואה, מרגיש, עדיין יש לאדם לקרב אל החוש, עדיין צריך לצייר בעצמו, לא מספיק שאתה רואה על אחרים, כי אתה לא מרגיש את הרגשתם, אתה צריך להרגיש בעצמך את הרגשתם. אז 'יש לאדם לקרב אל החוש כדי שיעשה עליו רושם הרצון להועיל'. כמו שאתה רוצה שהוא היה נותן לך אם אתה עני, ככה אתה צריך להרגיש כדי שתרצה לתת לו ותועיל לו.
'אז עכשיו בדברים שאין לאדם הרגש בהם כמו עניין המיתה', אדם לא מרגיש, אין לו הרגש של מיתה, הוא עוד לא מת. אז אין לו הרגש. והנה אנחנו שומעים שמתים כל יום אנשים מסכנים שלא שמעו, ולא האזינו, ולא רצו לקבל, ועשו חיסונים ומתו. או שפחדו מהשקורונה, בגלל שבלבלו להם את המח השקרנים, ומתו. אז קודם כל אנחנו לא מרגישים בכלל, אז בסדר אז יש לנו סטטיסטיקות ומספרים, 5,000 פלוס וזה, וכל מיני מילים. מישהו מרגיש, מישהו כואב, מישהו בוכה, מישהו מצטער, מישהו פועל למנוע את זה? מישהו... אין הרגש, אין הרגש. עכשיו, זה האנשים שמתו. ומה הפסידו, ובאיזה גיל, ומה יכלו לעשות, וכולי וכולי, וכמה תלויים בהם, ועכשיו אלה שנשארו אחריהם, הילדים והנכדים והאישה וההורים, כל הדברים, מי מרגיש. רק אם יהיה איזה סיפור, משהו וישמעו ויראו ויהיה איזה סרט, וראו אותו קודם וזה.
הנה אישה אחת התפלספה, בת 24, היא בחודש ה-14 להריונה והיא הצטלמה שהיא עושה חיסון! עשו לה חיסון! ואחרי יומיים הפילה את העובר. כל הכבוד לך, גברת! כל הכבוד! מי יודע כמה בגללך טיפשות הלכו ועשו כמוך ומי יודע מה יקרה להן. למה? הם רוצים להאיץ את ההריונות, לדפוק לכולם זריקות. מה שפייזר עוד לא התירו, מה שבעולם לא לוקחים, פה בישראל כולם. עוד מעט תינוקות ועוד מעט לעוברים יזריקו גם כן. לא יאומן כי יסופר השיגעון הזה.
אז אין חוש, במיתה אין חוש. אז בוודאי שצריך לקרב את הציורים אל החוש. אם בדברים שאנחנו מכירים ורואים צריך לקרב אל החוש, עד שתרגיש בעצמך, כל שכן בדברים שאין לנו בהם הרגש.
'ומכל שכן מה שלאחר המיתה', השכר והעונש לאחר המיתה, שזה שמה שכר ועונש מופלג, 'ואין לאדם שום הרגש בהם בחייו', בחיים חיותו, אין לו מושגים מזה. 'אין עצה לאדם שיעשה עליו השכר והעונש רושם רק על ידי שיקרב את הדברים לחוש'. אם לא תצייר לעצמך כמו שנתתי דוגמאות בדרשות ישנות, אתה רוצה לדעת מה זה גיהנום? אל תלך בגדולות ובנפלאות, תדליק מצית, תשים את היד שלך מתחת למצית, נראה אותך שאתה סובל דקה. אתה לא יכול דקה? אז אתה לא יכול לסבול גיהנום. ומה זה גיהנום? השמש זה רק הגפרור שמדליקים איתו. אז עכשיו צייר לך, קדימה תתחיל!
אישה אחת שאלה אתי פעם, תשמע, מה אתה זה פה שם זה אש גיהנום וזה פה שם. אז היא אומרת 'אבל חשמל אני מדליקה בשבת, זה לא אש'. אמרתי לה 'אין בעיה, תשבי על הפלטה חמש דקות, נראה אם זה אש או לא אש'. צריך ציור. אחרי שיושבים על פלטה יודעים מה זה גיהנום. וזה בפלטה, חרטה, זה לא חום, זה חום של שבת, זה לא חום רציני.
אז אם אדם לא מצייר ציורים, הוא לא יכול להגיע, לא יכול להגיע למשהו שיבלום אותו. הרי כל המטרה של העונשים זה לא להעניש, זה למנוע, שאם אתה יודע שיש עונש כזה, משתלם לך? הנה נתנו סנקציה, מי שלא יודע לחזור על הדרשה כמו שצריך, 3 ימים סנקציה. אז יש, יש יהודי אחד קוראים לו משה כהן, קיבל שלושה ימים, ואחרי שלושה ימים מאז הוא כל דרשה מביא, חביבי, פיקס, הוא לא רוצה עוד פעם ללכת 3 ימים. קיבל אתמול 500 שקל וארוחה במסעדה והכל. בטח, מי שכמה פעמים מצליח, סימן שהבנאדם רציני, רציני. הוא הבין, לא משתלם העונש, מה צריך עונש? אפשר לקבל פרסים, אפשר לקבל מתנות, למה לקבל עונש? אז כשאדם מצייר את הדברים, או שבא הציור עליו כבר במציאות, אז כבר יותר קל אחר כך להיזהר, להתרחק מהדבר הלא ראוי וכולי.
'אז אדם שמצייר ציורים כאלה עליו נאמר "הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד" (משלי ו', ה')', אל תחכה, תפוס לך את הציור הכי מרתיע כדי להישמר. זה הכל, זה לטובתך. זה לטובתך. ואז לא תבוא חלילה לידי עונש ולא כלום. זה ישמור עליך, זה המטרה. למה ה' שם באדם פחד? זה חיובי, פחד, זה מזהיר אותו, לא לעבור את הכביש, לא לעשות שטויות, לא למהר ככה, לא לעשות ככה, לא להתחסן, לא לשמוע לשקרנים הממומנים. זה בַּרַבַּש המחרבש, הוא ממומן דרך פייזר והוא נותן הצעות? גילה רב ממומנת על ידי פייזר נותנת הצעות, יועצת שלהם? כל אלה שמביאים בטמבלוויזיה זה אנשים שממומנים, כולל הטמבלוויזיה! ממומנים על ידם ומדברים בשמם ומלמדים אותנו מה צריך לעשות! אתם מטעם, כמו הרבנים מטעם! אז אין בזה שום טעם. אז מי ששומע להם צריך להיות אהבל. ואנחנו שולחים את ההוכחות ואת הראיות והכל, ואנשים רוצים להיות סתומים, והולכים אחד אחרי השני כמו עדר לבית קברות. לא יאומן כי יסופר.
עכשיו, מה נעמו הדברים שאמרו חכמים 'יזכיר לו יום המיתה', פירוש לו עצמו, יזכיר לו יום המיתה. אדם שלא עוזר לו כל מה שנתנו עצות חכמים איך הוא יתרחק מעבירות, בסוף בסוף הם אומרים לו תשמע, 'יזכיר לו יום המיתה', תזכיר לעצמך את יום המיתה. מי לא זוכר שבסוף מתים? לא זה הכוונה. יזכיר לו יום המיתה - תצייר איך אתה מת. איך פתאום אוי! נפלת וזהו, ואלה שסביבך צועקים "אוי, וואו, הצלה, הצלה וואי וואי" ואתה חביבי... זהו, נגמר הסיפור. ואז מודיעים לאישה ולילדים ואיזה זעקות שבר, ואיזה מה, ופה ושם. ובאים אמבולנסים ולוקחים אותך ושם, ואחר כך שוטפים אותך ומגלפדים אותך מימין ומשמאל, ועושים לך חוקן ומה לא עושים לך, וזה ואחר כך כורכים אותך בתכריכים וכל זה ואיזה פאדיחות, ואתה שוכב שמה, ואחר כך שמים אותך באלונקה, ואחר כך מלווים אותך, ואנשים זה, ואתה רואה כמה יש שמחים גם, הא הא, סוף סוף הוא הלך, וזה ככה, וזה וזה, ומביאים אותך עד לקבר, ואיך משלשלים אותך, יואו יואו יואו, וסוגרים עליך עם בלוקים וזהו ואתה תישאר שמה והתולעים יתחילו לרחוש, והם ילכו לשמחות ואתה תישאר לאנחות וזהו. תאר לך את זה ביותר, אני אמרתי בקיצור, כן?
אז זה נקרא יזכור לו יום המיתה. אז מה אמרו בעצם? יזכור פירושו יביא את זה לציור חושי. אז אם בנאדם עושה ככה, הוא יכול להינצל מכל דבר רע. רבנו בחיי מביא שהייתה עיר אחת שהיו עושים ליד הפתח של הבית קבר פתוח, וכשהיו נכנסים לבית ויוצאים מהבית חייבים לעבור מעל הקבר. זאת אומרת, אין שכחה, אי אפשר לשכוח שאתה צריך למות. והיו כאלה שהיו מדי פעם, לא באותו מעשה, שהיו מקפידים ללכת פעם בשבוע לשכב בתוך קבר בשביל להרגיש את התחושה. ויש כאלה שתלו את התכריכים בארון כשהם הולכים לקחת בגדי שבת. ולכן יש כאלה שלובשים לבן ביום הכיפורים, ולובשים בראש השנה, ולובשים בזה, להזכיר את התכריכים, את יום המיתה וכולי. זאת אומרת, אדם צריך ציורים בחוש.
אז מאיפה לקחו חכמים את עצמם 'יזכיר לו יום המיתה' דהיינו לעצמו, לו? מפה! "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ", אומר רש"י 'הווי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני'. כי אי אפשר לאדם להבין היטב לאשורו שום דבר שכלי, רק על ידי התקרבות לחוש. וזו הארה לכל המידות, לצייר כאילו הוא זולתו, וכאילו זולתו זה הוא. אז אם אתה תעמיד את עצמך בכל ציור כך, אז יהיה ברור. נותנים הצעה למישהו לעשות שיפוצים, צריך לראות איך היית רוצה לקבל מחיר יותר מוזל או יותר יקר. תעמיד את עצמך במקום, וכן הלאה.
רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).