30-1-13
"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת". האמת היא מיסודי הנפש, ביסוד הנפש יש את האמת, הנפש היא מן העליונים כלשון רבינו יונה בשערי תשובה ב' י"ז, הקב"ה אמת והנפש הבאה ממנו יסודה אמת, בכל זאת נקרא האדם כולו שקרים מצד הגוף וכוחותיו. מי היטה את האדם שיהיה כולו שקרים? זה הגוף וכוחותיו, דהיינו המידות הרעות של האדם שהן מוטות לדרך של תאוות וכו'. אז לכן הוא כולו שקרים, רצה הקב"ה כי זה שכולו שקרים יהפך לאיש אמת, ז"א אנחנו צריכים לנטרל את הרצונות ומאוויים שלנו מהגוף ולהיות אמת, הוי אומר האמת הוא באדם וכח מצד נפשו, אז מצד הנפש האדם אמת, ועבודתו היא שהאמת תהיה בפועל, עד שגם גופו וכוחותיו יהיו אמיתיים. אז היות והאמת יסודה בנפש אבל היא רק בנפש, יש לנו גם גוף וכוחותיו זה המידות, צריך שגם הכוח הזה הגוף והמידות יהיו כולם אמת. דהיינו מחוברים לנפש היסודית שהיא אמת, ולא יתנגדו לה ולא ילכו אחר שקרים, שקר זה ההתרחקות מן האמת. אז נחזור על הכל בריצה ונבין, האמת הוא מיסודי הנפש, הנפש היא מן העליונים, הקב"ה אמת, והנפש הבאה ממנו יסודה אמת, בכל זאת נקרא האדם כולו שקרים מצד הגוף וכוחותיו, רצה הקב"ה כי זה שכולו שקרים יהפך לאיש אמת, יהפך כל כולו לאיש אמת, דהיינו נפשו וגופו אמת, הוי אומר האמת הוא באדם בכח מצד נפשו, ז"א בפוטנשן, בפוטנציאל, בבכח שלו האדם הוא אמת, עבודתו היא, אז מה העבודה של האדם? שהאמת תהיה בפועל עד שגם גופו וכוחותיו יהיו אמיתיים, ז"א כל תנועה שלו, כל מחשבה שלו, כל דיבור שלו, כל מעשה שלו יהיו אמת.
רש"י כתב על הפסוק "ואתה תחזה מכל העם אנשי אמת", אנשי אמת אלו בעלי ההבטחה שהם כדאי לסמוך על דבריהם. ז"א אם הם הוציאו דבר מפיהם כמו שכתוב בפסוק "נשבע להרע ולא ימיר", על זה אני עובד עשרות שנים, אפילו אם אדם נשבע להרע, מה פירוש להרע, שיצא לו מזה רע, בסופו של דבר מה שהוא אמר יצא רע, לא ימיר, לא יחליף את זה, לא ישנה את דיבורו, יצא לך מהפה, אמירה של יהודי זה לא צחוק, השאלה מאיפה היא נובעת, אם אדם אמת והיא נובעת ממקור האמת אז הוא צריך לבצע את מה שהוא אמר, זהו יצא, נאמר, אז לכן אומר רש"י, מה זה אנשי אמת? אלו בעלי הבטחה שהם כדאי לסמוך על דבריהם, ז"א כשהוא אמר משהו אתה יכול לסמוך עליהם. הרי האמת הוא לקיים הבטחה, לא כמו ש"ס לא מקיימים שום הבטחה, לא לבוחר ולא לנבחר.
והנה המבטיח בודאי מתכוון לקיים הבטחתו ובכל זאת לא נקרא זה אמת עד שיקיים, כשאדם מבטיח משהו לא שקרן כרוני, אבל מי שמתכוון אז הוא מתכוון, פירושו של דבר, בודאי הוא מתכוון לקיים את הבטחתו, אבל זה לא נקרא עדיין אמת, מתי זה יהיה אמת? מתי שתקויים ההבטחה. וכן כתב בתחילת פרשת וארא על הפסוק "ושמי ה' לא נודעתי להם" לא הודעתי, אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי, לא ניכרתי להם במידת אמיתית שלי, שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי, ז"א רש"י מסביר ושמי ה' לא נודעתי להם, פירושו שלאבות הקדושים לא נודעתי בשם ה', שזה שם הויה ב"ה, לא נודעתי להם, למה? אומר רש"י לא ניכרתי להם במידת אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, למה לא ניכרתי להם? למה הם לא הכירו אותי עדיין במידת האמת שלי שנקרא ה' שם הויה, שהרי הבטחתים ולא קיימתי, יש כמה הבטחות שאמרתי להם והם עדיין לא קוימו כמו שהם ירשו את הארץ וכו', אז ממילא ההבטחה היא אש וקיום עדיין אין, אז ז"א מידת האמת עדיין לא ניכרת. לכן הוא אומר, "ושמי ה' לא נודעתי להם", לא לא הודעתי להם, אלא לא נודעתי, לא נתוודעו לשם הזה במהותו האמיתית, שהוא מקיים את מה שהוא מבטיח. והנה הבטחת הקב"ה היא בודאי אמת, אתה יכל לסמוך על מה שאמר? ודאי, בכל זאת מידת אמיתותו יתברך היא דוקא קיום הבטחתו כל זמןש לא קוימה ההבטחה עדיין זה לא אמת במלוא מובן המילה של אמת, אפילו אצל הקב"ה כל זמן שזה עדיין לא קויים, לא שהוא ישנה, אני ה' לא שניתי, הוא לא ישנה מדיבורו, אבל כל זמן שזה לא יצא לפועל אז זה עדיין לא ניכר במידת האמת הגמורה והשלמה, אז אם אצל הקב"ה זה כך קל וחומר אצל בן אדם שמה שהוא מבטיח זה עדיין לא אומר שזה אמת, לכן אני אף פעם לא סומך על אף אחד ולא מאמין לאף אחד, אם אדם אומר לי משהו אני אפילו לא לוקח את זה בערבון מוגבל, כי זה כאילו הוא לא אמר לי, עד שזה יקויים, כשזה יקויים אז אני אחזור להבין אם הוא אמר או לא אמר, לא סומך על כלום, לא תולה בכלום.

ש. אבל הם כן האמינו בו

הרב: ודאי, הוא לא אמר שהוא לא יקיים, אבל כל זמן שלא רואים בפועל, לדוגמא, הוא אומר כי ביצחק יקרא לך זרע, אח"כ הוא אומר העלהו לעולה, ואיפה מידת האמת לכאורה? כרגע, כרגע, כשאומרים לך עכשיו העלהו לעולה, איפה מידת האמת? אתה אמרת לי כך ועכשיו אתה משנה בדיבור, אתה אומר אותו אחד שממנו אני אקים לך זרע לפני שהוא יקים לך זרע תהרוג אותו, מה זה ישר היו צריכים להרהר אחר מידותיו של הקב"ה לומר איפה מידת האמת, ולא הרהרו, כי האבות הקדושים ידעו שהקב"ה אמת. הבנת? זו. אז יכול להיות שהקב"ה הבטיח, יכול להיות שההבטחה היא לא הבטחה היא רק אמירת נסיון.
נמצאנו למדים, כי ההבטחה עצמה אע"פ שהיא אמת אפילו שאדם מבטיח הקב"ה מבטיח הבטחה, אע"פ שהיא אמת, הבטחה אמיתית, לא סתם אומר לך מילים, אינה אלא אמת בכח, זה רק עדיין בכח, זה עוד לא יצא לפועל, יש בכח באפשרות בפוטנציאל, זה עדיין לא אמת גמורה, כשזה יקוים זה נקרא שיצא בפועל. ורק כאשר תבוא לידי קיום היא אמת בפועל. הן אצל אדם והן אצל הקב"ה.
מזה יצא לנו עיון חדש בימות העולם מאדם הראשון עד המשיח, גם על אדם הראשון קודם החטא נאמר שהוא כולו שקרים, מה האמת טענה, מידת האמת טענה, למה לא ייברא האדם? שכולו שקרים, אז כשהיה דיון האם לברוא את האדם האמת אמרה שכולו שקרים, אז ז"א, אם הוא כולו שקרים אז לא כדאי לבראותו אומרת מידת האמת. על מי מדובר? על אדם הראשון לפני שחטא, הוא המיוחד מכל הנבראים שניתנה בו דעת ותבונה, אבל זוהי אליה וקוץ בה.

ש. מי ידע שהוא שקרן

הרב: מידת האמת ידעה איך הולכים לברוא את האדם, נעשה אדם. אבל זוהי אליה וקוץ בה, לכל הנבראים נתן הקב"ה חוק וזמן שלא ישנו את תפקידם, כל הנבראים נתן להם הקב"ה חוק וזמן שלא ישנו את תפקידם, ואדם מפני שיש לו דעת ותבונה יכול לשנות את תפקידו. אז לכן נאמר על גרמי השמים שהם אמת ופעולתם אמת, כמו שאומרים בלבנה, ברכת הלבנה, למה? הוא פועל אמת, למה? שפעולתם אמת, למה? כי הם לא משנים ממה שאמר הקב"ה, בל אדם יכול לשנות, ברצונו הוא עושה כך ברצונו עושה כך. אז זה אליה וקוץ בה, כל הנבראים נתן הקב"ה חוק וזמן שלא ישנו את תפקידם, והאדם מפני שיש לו דעת ותבונה הוא יכול לשנות את תפקידו. כל בעלי חיים גם לגופם ניתן חוק וזמן ואינם משנים את תפקידם, מזדווגים בזמן קבוע ורק אז מתעורר יצרם לפעולה, אוכלים רק מה שהוקצב להם לשבעם, ינסו להאכיל את הפרה והסוס מעדנים שלנו, בוז יבוזו לו, רק עשבים ותבן הם מאכלם, ורק האדם בהיותו בר דעת יצריו מופקעים מקביעות של חוק וזמן וביכלתו להשתמש בהם בשרירות לב אפילו על מצוה אחת שנתן לו בוראו הוא עלול לעבור, וגם עבר עליה. אז אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, יש לו את כל הגן לאכול את כל סוגי המאכלים, רק עץ אחד הוא אומר לו לא תאכל ממנו, וגם זה הוא לא החזיק מעמד שעה. על מצוה אחת שנתן לו בוראו היה עלול לעבור וגם עבר עליה.
הרי אדם הראשון בגן עדן גם הגוף שלו היה בדרגת בית המקדש ממש, כי מלאכי השרת ביקשו לפניו קדוש, הם חשבו שהוא הבורא, הרי אמת בפועל אך לא לגמרי, כי בעל בחירה הוא ויכול לבחור בין טוב ורע ובין אמת ושקר, וכל עוד לא הכריע את עצמו לצד הטוב והאמת עדיין האמת שלו בכח, עדיין לא יצא מגדר של כולו שקרים. בנסיון הזה של הבחירה הוא לא עמד, מאז כל המשא ומתן מאדם הראשון עד סוף כל הדורות לבטל השקר ולהיות אנשי אמת בפועל. אתם מבינים מה המעלה עכשיו של אלה שהתחברו לפז? להיות מחוברים לאמת בפועל, תוך מסירות נפש, תוך איומים, תוך גידופים, תוך חרמות, תוך השמצות, ולעמוד עד הסוף ולא עוד לעמוד ולהקהל על נפשם, לעשות קהילה, קהילת פז, זה דבר אדיר, זה אחרית הימים, זה מה שלמדנו אתמול בליקוטי מוהרן, שכל זה היה תפקיד של המחזיר בתשובה באחרית הימים זה לברור את אנשי האמת ולקבצם, כי כל השאר זה לא אמת. אמת בכח זה לא אמת, אמת בפועל שאדם מוציא את פעולת האמת עד תום, זה איש אמיתי, זה אמת.
הקב"ה ניסה את אברהם אבינו ע"ה בעשרה נסיונות והוא עמד בהם, שואל הרמב"ן למה צריך לנסותו? והרי הוא יתברך יודע האמת כי יעמוד בעקידה, אז הוא שואל למה צריך לנסות אותו? ותירץ, כי כל נסיון הוא לטובת המנוסה, לא שהקב"ה רוצה לברר האם הוא יעמוד בנסיון או לא יעמוד בנסיון, לא, הוא יודע שהוא יעמוד בנסיון, אז למה הוא עושה את זה? אומר הרמב"ן, כי כל נסיון הוא לטובת המנוסה, מה פירוש, לתת שכר מעשה טוב, לתת שכר על המעשה בפועל טוב ולא שכר על לב טוב, אם לא יביא אותו הקב"ה לעשיית מעשה והוא יודע גם טרם המעשה שהוא יעשה, אז הוא יכול לתת לו שכר רק על לב טוב שהוא יודע שהוא יעשה, אבל הוא לא עשה, וזה הבדל בין מה שאדם בפוטנציאל יכול לעשות למה שהוא עשה באופן מעשי, לכן הקב"ה מביא את האדם לנסיון להוציא בפועל את האמת שלו, ואז הוא מקבל שכר על מעשה.