מסירות נפש של משה | הרב אמנון יצחק
מסירות הנפש של משה
נציבי יום: שמואל בן נעימה - פרנסה טובה, בריאות איתנה, וזיווג הגון אמן.
ולע"נ מַנְגֶּסְטֶה בֶּן בַּלֶּטֶשׁ מנוחתו עדן.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" (שמות כ"ד י"ב)
בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה, טענו מלאכי השרת לפני הקב"ה "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תהלים ח') עד שמשה התיירא שמא ישרפוהו בהבל פיהם, ואחז בכסא כבודו כדי להתגונן מפניהם. לבסוף החזיר להם תשובה וניצח אותם עד שכל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם" (תהלים ס"ח י"ט). עד כאן גמרא בשבת פ"ח.
לכאורה תמוה כיצד משה בשר ודם, והמלאכים שלא הבינו איך הוא בא למחיצתם, ושאלו "מה לילוד אישה בינינו" ניצח את השרפים והאופנים, שהם שכלים נבדלים ושוכני מעלה. התשובה היא שהוא זכה לכך משום שמסר נפשו על התורה, כמו שאמרו חכמים ז"ל אמר משה לבני ישראל שמא אתם יודעים כמה נצטערתי על התורה, כמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה, שנאמר "וַיְהִי שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" (שמות ל"ד כ"ח). נפשי נתתי עליה כוחי נתתי עליה. כל זה מופיע בספרי בהאזינו ל"ב.
אז רק זכות של מסירות נפשו של משה עמדה לו שניצח את המלאכים והוריד את התורה מן השמים. והנה לאותה מסירות נפש היה זקוק משה לכפר לבני ישראל את חטא העגל, כי גם שם כתוב "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי". כמו שכתוב בדברים ט' (פסוק י"ח).
חכמים ז"ל אומרים שישראל לא היו ראויים לחטא העגל, אלא שכוונתם הייתה לשם שמים, כמו שלמדנו אתמול. אמר רבי יהושע בן לוי 'לא עשו ישראל את העגל אלא לתן פתחון פה לבעלי תשובה'. וכשם שדוד לא היה ראוי לאותו מעשה, אלא שבא ללמד תשובה ליחיד, כבר למדנו על זה בדרשות קודמות, כך לא היו ישראל ראויין לאותו מעשה העגל, אלא שבאו ללמד תשובה לציבור, וזה גמרא בעבודה זרה ד'. שאם יאמר חוטא 'לא אשוב, שהוא לא יקבלני', אומרים לו 'צא ולמד ממעשה העגל, שכפרו ונתקבלו בתשובה', רש"י במקום שם.
הרי שישראל חטאו בעגל מתוך כוונות טובות, כדי ללמד תשובה לעם, ומסרו נפשם על כך. וכבר למדנו שאף כשעוברים חטא חמור, אם הכוונה לשם שמים, התורה מגינה עליו. כמו שאנחנו מוצאים במקושש עצים, שחכמים זכרונם לברכה אמרו עליו שכיוון לשם שמים, ומסר נפשו כדי לפרסם בעם שחייבים מיתה על חילול שבת. משום כך, כשרבי עקיבא גילה שזה היה צלופחד, אמר לו רבי יהודה 'עקיבא בין כך ובין כך עתיד אתה ליתן דין וחשבון, אם כדבריך שזה צלופחד, התורה כיסתהו ואתה מגלה אותו?' למה אתה מגלה אותו? אם התורה כיסתה ולא גילתה אותו, למה גילית את שמו? גמרא בשבת צ"ו. זאת אומרת שהתורה כיסתה כשהוא התכוון לשם שמים, אז היא כיסתה את שמו, לא פרסמה את שמו.
אם כן, גם במעשה העגל, לאחר שכוונתם של ישראל הייתה לשם שמים, והם מסרו את נפשם על זה, הרי לא היה בזה חומר כל כך, לא היה בזה חומר כל כך גדול, ובכל זאת היה צריך משה רבנו למסור נפשו באותה צורה שמסר את נפשו בשביל להוריד את התורה, ולהתנפל לפני ה' ארבעים יום וארבעים לילה כדי לכפר על החטא הזה שהיה לשם שמים.
ובאמת הקב"ה טען על ישראל, לא על העגל, אלא על קשיות עורף, "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (שמות ל"ד ט'), ולא על עצם מעשה העגל. ולמדנו אתמול למה, אולי נדבר על זה מחר.
הרי כמה חמור כל חטא דק שאין עליו תשובה, אלא על ידי מסירות נפש. ואם כן, כמה יש לנו לדאוג על העוונות והחטאים שהם לא לשם שמים. אז אם לשם שמים התכוונו, צריך ארבעים יום התנפלות של משה רבנו בשביל לכפר. אז אדם, שהוא לא עושה חטאים ועוונות לשם שמים, אז מה התקנה היחידה שיש לו? מסירות נפש, מסירות נפש ללמוד תורה, ובפרט בדורות האלה שלימוד התורה מוזנח וישנם מכשולים וניסיונות קשים, בוודאי יש צורך במסירות נפש כדי לשקוד בתורה, ועל ידי מסירות נפש יש תקווה להצליח ולהתגבר על כל המאבקים והמכשולים. כמו שמשה רבנו בשעתו נלחם עם המלאכים, ובזכות זה זכה להוריד את התורה לישראל.
למסקנה, משה רבנו ניצח את המלאכים שפחד שישרפו אותו בהבל פיהם בזכות המסירות נפש, והוא מעיד על עצמו כמה הוא עשה בשביל עם ישראל להוריד את התורה, ארבעים יום בלי אכילה ושתייה וכולי, ואותו דבר ארבעים יום להתנפל לפני ה' שימחל להם על מעשה העגל שהיה לשם שמים. בקיצור, עם מסירות נפש אפשר להוריד תורה, אפשר למחוק עוונות, עם מסירות נפש בלימוד התורה אפשר לתקן הכל ולהשיג את כל המעלות. אבל תנאי ראשון מסירות נפש. לא עושים מסירות נפש - ה' ירחם על עמו ישראל, אמן.
רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).