גנות השקר והשקרנים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת שאול בן יוסף

וחיים בן גדליה, מנוחתם עדן.

מדבר שקר תרחק.

כתב בספר שערי תשובה

רבנו יונה

החלק הרביעי,

מכת השקרים המשקר בסיפור הדברים אשר שמע.

הוא מחליף קצתם במתכוון

ואין לו תועלת בשקריו ולא הפסד לזולתו.

אדם שמע דברים,

וכשהוא מספר אותם

הוא מחליף קצת

במתכוון

ואין לו מזה תועלת

שום שקר

והוא גם לא גורם הפסד

לשומע או לאחרים.

אבל כה משפטו

מאהבתו שקר

מדבר צדק סלע

הוא מעדיף את השקר, הוא אוהב שקר, אוהב,

ממה שלדבר צדק תמיד.

ופעמים שהוא בודה מליבו סיפור הדברים כולו.

אז האיש הזה

יקל עונשו מצד אחד

על כי אין הפסד לאיש בשקריו ובפחזותו.

האדם הזה הוא שקרן ופוחז,

אבל העונש שלו יהיה יותר קל מאלה שהוא מנע

לפני כן

כי אין הפסד לאיש בשקריו,

אבל גדול מאוד עונשו

בעוז פניו,

שהוא מעיז פניו לשקר,

במתכוון,

וגם אהבת השקר.

הוא אוהב שקר.

ויכבד עוונו

כי יאהבהו לבלי תועלת.

העוון שלו כבד, כיוון שהוא אוהב את זה, אז זה רק מתרבה ומתרבה ומתרבה כל השקרים שלו, והתורה הזהירה מדבר שקר תרחק.

לא הרחיקה התורה שום איסור

חוץ מהשקר.

השקר זה הפך האמת כמובן,

אבל אמת זה התורה,

תורת אמת, השם אמת,

ומי שהוא קרוב אצל השקר ורחוק מן האמת, הוא רחוק מהשם יתברך.

וכת שקרים אינה מקבלת פני שכינה.

והנה הרבה טועים ואינם מבינים

שהאיסור לדבר שקר

שייך אפילו במקום

שאינו גורם שום היזק לזולתו.

זאת אומרת,

גם עם שום נזק, קוראים לזה היום חרטם, חרטיית ככה, סתם ככה. הוא אוהב לחרט, הוא אוהב לחרט.

הם אומרים ממש את רבנו, יונה, בלי להבין.

הוא אוהב לחרט, כן, הוא אוהב לחרט.

אז הרבה טועים

ואינם מבינים שהאיסור לדבר שקר שייך אפילו במקום שאינו גורם שום היזק לזולתו.

ואפילו אלה שמבינים שהאיסור שייך בכל מקום,

אין דבר כזה.

יש היזק, לא היזק.

יש מבינים, אסור לומר שקר בכל מצב אפילו בלי היזק.

אבל הרבה מהם גם אינם מבינים את יסוד האיסור.

מה יסוד האיסור?

הם סוברים שאסור לשקר זה אחד מחוקי התורה,

שיש איסור על פעולת שקר,

פעולת הדיבור שקר,

כמו שאסור לאכול חזיר

בשאר האיסורים שבתורה.

אבל כשאנחנו מעיינים בתורה ובדברי חכמים זיכרונם לברכה שמבארים את העניין,

מתבהר לנו שאיסור שקר הוא שונה ואינו דומה לשאר חוקי התורה.

יש מצווה בתורה, לא תישא שמא שווא.

מובא בשערי תשובה לרבנו יונה,

והנה הוזהרנו מן התורה שלא לקבל לשון הרע.

אולי,

הנה הוא שב ודבר כזב

מאיפה אתה יודע שמה שהוא אומר לך זה אמת לאמיתה

אולי

זה שב ודבר כזב

על זה נאמר לא תישא שמא שב

וכתב שם עוד

רבנו יונה

איש שקר

גם הוא מאזין ומאמין על לשון אבות.

חרמון

איש שקר

גם הוא מאזין

ומאמין על לשון אבות.

זאת אומרת

איש שקר מהפירוש זה המציאות שלו הוא

שקרן איש שקר זה המציאות שלו

אז הוא לא רק אומר שקרים עם תועלת בלי תועלת

אלא הוא גם מאזין ומאמין

על לשון אבות לשון של שבר של נזק

כי אחרי אשר לא ירחק מדבר שקר

הוא לא מואס בשקרים אז על כן ימהר לקבל לשון הרע

מתאים לו לספוג כמו מספג

ספוג

קבל הכל

ודברי רבנו יונה צריכים ביאור

הרי בתורה לא מצינו אלא שאסור לדבר שקר

אבל לא מצינו שאסרה לשמוע ולהאמין דברי שקר

מהיכן העסיק רבנו שאסור לשמוע לשון הרע מהסיבה

אולי הוא שב

הוא דבר כזב

אולי הוא שב אולי מה שהוא אומר זה דברי שב

אולי זה כזב מאיפה אתה יודע

צריך לומר שהתורה אסרה לא רק את הפעולה של דיבור שקר בלבד

אלא שהתורה אסרה כל אותה מידה של שקר

והמסתעף ממנה מדבר שקר תרחק בין אתה דובר

בין אם אתה שומע

ראינו שהאדם חייב להרגיש שנאה בליבו לשקר

חייב להרגיש שנאה בליבו לשקר

היה אחד לפני כמה ימים

שיקר אותי

דיבר קודם כל דבר שקר השתמש בשמי ואמר שאני אמרתי כך וכך צריך לעשות לאחרים

ואחר כך שוכחתי אותו איך אתה אומר בשמי דבר שלא אמרתי

הוא אמר כבודו אמר

שיקר במצח נחושה

אחר כך הוא אמר לא אמרתי

לא אמרתי לו מה שאתה אומר שאמרתי

אמרתי לו אתה שקרן אתה אמרת את מה שאני אומר

אז הוא אומר כבודו אני לא אמרתי

הבאתי לו שיחה מוקלטת שהוא אומר את מה שאמרתי שהוא אמר.

אז הוא אמר לא אני לא אתכוונתי זה באמת נפלט לי אבל זה לא התכוונתי ככה.

והמשיך לשקר.

ובכן על זה הדרך.

שקרן אמרתי לו חודש אני לא רוצה שתפנה אליי אפילו.

חודש.

אדם חייב להרגיש שנאה בלבו לשקר

ושיהיה שקר מאוס בעיניו.

אחד שמאליו לא ירצה לקבל לשון הרע.

וזה אפילו מאיש נאמן

מפני החשש פן מעורבים בדבריו גם דברי שקר.

כמו הנאמן

שמשקר כל פעם בעלונים שלו והקול שקוראים לו הנאמן.

אז מפני החשש כי מעורבים בדבריו גם דברי שקר.

רבנו יונה מוציא מהכלל הזה שיש מי שאף פעם לא אומר שקר ולא

נתפס בדבר שקר זה מותר להאמינו כשני עדים.

נמצא שהאיסור לדבר שקר

אינו איסור כשאר איסורי התורה

שבהם אסרה לנו התורה פעולה מסוימת

אלא התורה אסרה את מידת השקר באופן כולל.

על כן חייבת האדם

לעבוד על מידותיו

ולשנות את טבעו

להרגיש בליבו

שנאה לשקר.

לכן מסתעפים מאיסור שקר ענפים רבים

ורובי גופי תורה תלויים בו.

רבנו יונה מונה תשעה גדרים של שקר

ויש בזה עוד הסתעפויות.

אם יהיה אדם איש אמת

וימאס בשקר

כל ידיעותיו והשקפותיו יהיו נכונות ואמיתיות

כי הוא לא יניח דבר עד שלא יגיע למיצוי הדין והאמת.

לכן, כל ידיעותיו והשקפותיו יהיו נכונות ואמיתיות.

מי זה?

מי שהוא איש אמת?

מי שהוא מואס בשקר?

ויושרש בטבעו שלא להאמין לכל דבר שאינו אמיתי.

מה זה אמיתי? שנתברר.

מה שאין כך

אם לא ימאס בשקר יבוא להאמין בכל מיני סברות משובשות

שהיצר מחדש אותן

כאשר ירצה למלא את תאוותו.

כשיהיה לו איזה תאווה או משהו

יצר הרע ייתן לו צידוקים שקריים

ובגלל שהוא לא מואס בשקר הוא יאמץ אותם

ויגונן על עצמו ועל תאוותיו ועל הכל וימשיך להיות איש שקר.

וכך כתב רבנו יונה בפירושו על משלי ג' ג'.

ובכלל עניין האמת

שאם יחלוק עם חברו וינצחהו באמת,

יודע עליו.

זה נקרא מודה על האמת.

יש מחלוקת.

אתה וחבר מתווכחים על איזה נושא.

בסוף הוא ניצח אותך.

מה זה ניצח?

הביא ראיות, הוכיח.

מה זה ויכוח?

הוכחות.

זהו, הוא מביא הוכחה. זה מביא הוכחה. לא ויכוח זה צעקות.

ויכוח זה הוכחות.

וניצח אותך, אז אתה מודה על האמת. אומר, אתה צודק,

אני טעיתי, שגיתי,

וכו'.

אז בכלל עניין האמת שאם יחלוק עם חברו וינצחהו באמת,

יודע עליו.

וכן בכלל,

אם ישפוט בני אדם על פי עדים,

יחקור, ירבה לחקור העדים.

לא להאמין, זה אמר ככה וזה אמר ככה,

מאמין.

צריך לחקור.

ואם נראה לו כי הדין מרומה לפניו,

זאת אומרת, הוא לא יכול להגיע לבירור האמת, כי הוא מרגיש שיש פה משהו מרומה, משהו לא מסתדר,

אבל הוא לא יכול להוכיח שאחד מהצדדים משקר או משהו,

יחמיץ אותו ולא יחתכנו.

הם באו לפניו לדין,

והוא מבין שהדין מרומה,

אז יחמיץ אותו. זאת אומרת,

לא ימשיך את הדיון ולא יעשה את הדין ולא יחתוך את הדין ולא יפסוק את הדין.

למה? כי הוא לא יכול להגיע לבירור האמת.

אם הוא לא יכול להגיע לבירור האמת,

אז מה אתה מכריע?

על סמך מה, אם אתה רואה שהדין מרומה?

וכן בכללו,

שלא יקבל לשון הרע,

ולא יאמין כל מה שישמע,

פן יאמין בדברי שקרים,

אך ישימה דברים בספק

עד היותם נחקרים אצלו.

זאת אומרת, למי חש בעי?

לחוש מותר, להאמין לו.

אתה שומע דבר?

שמעת שאומרים פלוני זה, זה, זה?

מותר לחוש לדבר, אבל לא להכריע שזו אמת.

עד שיתבררו הדברים.

וכן המעלות השכליות

בכלל האמת.

כי היזהר מן הדעות המשובשות

ומן הסברות הנפסדות.

מעלה שכלית

זה גם כן דבר שכלול במידת האמת.

צריך להיזהר מדעות משובשות

ומן הסברות הנפסדות.

יש ליצן אחד שפרסם עכשיו

שברלנד

זה ראש הל״ו צדיקים.

אי אפשר להגיד אפילו שזה דעות משובשות וסברות נפסדות,

זה טמטום שאין כדוגמתו.

כי הוא אומר אני עבריין ואני עשיתי מעשים שלא יעשו ומגיע שישרפו אותי והכול.

והכל מפרשים שזה הכל ענווה והכל זה הוא לוקח את כל העוונות של הדור הוא ממש השעיר לעזאזל.

ובכל חוכמה אשר יעסוק

ובכל דברי אמונה אשר יתבונן

ירבה לחקור האמת

לא ילאה במחקרו

לא ייעף ולא ייגע

ויירא לנפשו

פן ייקחהו ליבו דבר שקר.

זאת אומרת

כל חוכמה שאתה עוסק

ובכל דברי אמונה שאתה מתבונן

ירבה לחקור האמת

ולא יתעייף במחקר, יגיד די,

מיציתי את כוחותיי מספיק,

הבנתי את הרעיון, בסדר,

זהו,

כבר מאמין.

לא!

לא ייעף ולא ייגע.

ותמיד יהיה ירא שלא חלילה ייקחהו שקר

ויישאר בהמתחתו דבר שקר.

כשאני התעוררתי לחזור בתשובה

אז אני לא האמנתי סתם, כאילו.

כי להאמין

שיש אלוקים, הנחילו לי מהבית.

אבל ברגע שהבנתי שיש פה דברים שהם סותרים את מה שלימדו אותי בבתי ספר חילוניים,

העמדתי דבר מול דבר.

רגע, מה אמרו לי פה ומה התורה אומרת?

מה התורה אומרת ומה אמרו לי פה?

וביררתי את הכל מכל הצדדים עד שהאמת הפכה להיות מוצקה.

ב-44 שנה אני עומד במבחן, בטסט,

שכל המחריטים מנסים להפיל את אמת התורה ולא מצליחים.

למה? כי האמת מבוררת אצלי עד תום.

לא הנחתי פינה שלא ביררתי כל מה שחרטטו אותי במשך חיי.

הנה מבואר,

כמו שכתבנו למעלה,

הגדרה של שקרן.

מי זה שקרן?

זה איש שאינו שונא את השקר.

אפילו הוא לא משקר,

לא אמר דברי שקר, הוא לא שונא את השקר.

ולכן הוא יכול לומר שקר לתועלת עצמו,

מי שהוא לא שונא שקר, מה הבעיה שהוא השתמש בו?

וכן לא ייזהר מלקבל סברות ודעות

אשר בשקר יסודן.

ובזה הוא מפסיד את כל מעלותיו השכליות.

זאת אומרת, זה לא בגדר אדם כבר.

מאבד את כל המעלות השכליות.

זה חסר שכל.

אבל איש אמת

הוא איש השונא את השקר

ומואס בו.

ולכן,

לא יגיד דבר שקר

אפילו לתועלת עצמו.

ויתרה מזו,

איש האמת ייזהר לא לקבל דברים שנכללות בהם סברות ודעות

לא אמיתיות

ועל ידי זה הוא משיג את כל המעלות השכליות

כי אין לו שיבוש, אין לו בלבול.

וכל מה שבנוי אצלו, בנוי על אמת.

אמת מוחלטת, מבוררת.

לא מאמין ובונה תילי-תילים על אמונת שווא.

עכשיו, תשמעו דבר מבהיל.

יש ללמוד לקח כמה צריך אדם להתרחק אפילו מדכאות זכירה של שקר.

גמרא בשבת פ״ט ואמר רבי יהושע בן לוי

בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא

בא השטן ואמר לפניו, ריבונו של עולם, תורה היכן היא?

אמר לו, נתתי על הארץ.

הלך אצל משה.

אמר לו, תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא, היכן היא?

אמר לו,

מכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

משה,

בדי אתה?

בדי? בודה דברים?

מה אתה משקר?

בדי אתה?

הוא לא אמר לו, אתה בדי, כאילו מציאות של שקרן.

הוא שואל אותו, בדי אתה?

איך אמרת לו? הוא שואל אותך.

תורה, תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא, היכן היא?

מה ענית לו?

מכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה?

אז עונה משה רבנו לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום.

אני אחזיק טובה לעצמי?

מכי מה אני שנתן לי הקדוש ברוך הוא?

תורה.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הואיל ומיעדת עצמך,

תיקרא על שמך,

שנאמר, זכרו תורת משה עבדי.

רואים בגמרא,

בתחילה היה משה רבנו נקרא חלילה בדי ושקרן,

עד שביאר את דבריו,

שאמר אותם לא להחזיק טובה לעצמו.

אבל הדבר טעון ביאור.

אז למה בהתחלה הוא נחשב בדי?

הרי כבר בתחילה ברור היה שהכוונה לומר כן הייתה מפאת הענווה שלו.

כי הדברים הראשונים שהוא אמר במפורש, וכי מה אני?

וכי מה אני?

ואנחנו מה?

שנתן לי הקדוש ברוך הוא תורה.

אז מדוע בהתחלה הוא נקרא שקרן ולבסוף הוא לא נחשב שקרן?

צריך לומר,

רק אחרי שמשה רבנו ביאר את הדברים הראשונים,

שהם נאמרו בכוונה ובהרגשה אמיתית שהוא באמת לא מחשיב את עצמו לכלום,

שהוא ראוי לקבל טובה.

ומתוך ההרגשה הזאת הוא הוציא את זה משפתיו,

לכן אין לקרוא אותו שקרן.

אבל בתחילה שהיה נרעש משה לא הוציא דבריו מתוך הרגשה שלמה בליבו,

לפיכך נחשב שקרן.

זאת אומרת, השומע מה שומע,

הוא לא יודע את הכוונה.

הוא שומע, וכי מה אני? כאילו מה?

מה אתה מחפש את התורה אצלי? וכי מה אני שנתן הקדוש ברוך הוא תורה?

והאף שהיה ידוע מכבר שמשה רבנו הוא הענו הגדול מכל האדם והרגיש בליבו שאינו ראוי לקבל את התורה,

בכל זאת, היות שהיה כאן מקום לחשוש שהוא לא הרגיש את זה בהחלט,

שהייתה חסרה הרגשה זעירה בעומק ליבו הנצרכת למדרגה של אמת מוחלטת,

לכן ייחשב שקרן,

מכיוון שאמר דבר אשר אינו מרגישו בהרגשה מוחלטת

בעמקי ליבו.

זאת אומרת, עד שלא מתברר, עד שהוא לא פירש את דבריו,

עד שהוא לא אומר,

כלפי השומע זה ייחשב עדיין שקר מצד המציאות,

שהרי הוא קיבל.

אז הוא מוכח מכאן שאפילו הוא אומר דבר

ואינו מרגיש אותו בליבו,

לא לגמרי בתוך עומק הלב,

חשוב הדבר כשקר.

ונכון לאדם שיתרחק מזה ולא יאמר דבר שהוא לא שלם עימו בליבו,

חוץ מהדברים שמותרים על פי ההלכה

לשנות או לשקר.

במקרים של הצלת נפשות,

כדי להוציא מידע גוזל את הממון שחייבים, יש דינים,

מה מותר, מה אסור,

מה לשנות מפני השלום.

אז כל השינויים האלה הם גם אמת.

יש מכתב מאליהו שאומר שאמת זה לא,

אמת זה לא,

כשאדם אומר את סדר האירועים והדברים כסדרם,

זה אמת,

שהוא לא משנה שום פרט לפי סדר ההתרחשות.

זה לא אמת.

כי האומר לשון הרע

על דבר אמת נקרא לשון הרע.

אדם מספר באמת

שהוא שמע את פלוני צועק על פלוני והיה רעש אצלם בבית,

והוא אמר ככה וצעק ככה וקילל ככה.

הוא לא שינה כלום.

אמרת כל אמת,

זה נקרא שקר על פי התורה.

זה נקרא לשון הרע.

למה?

אמת זה לא רק סדר הדברים,

זה תכלית העניין.

מה התכלית?

האם התכלית היא אמת או התכלית היא שקר?

אם אתה מתכוון להרע,

אז זה לא תכלית של אמת.

אתה לא אומר את זה בשביל לספר כאילו משהו.

אתה בא להשמיע שפלוני הוא כזה וכזה וכזה. אתה הולך להגיד דבר שיהיה רע.

לא לתועלת,

להרע.

לפרסם קלונו ברבים.

זה לא אמת.

על פי התורה זה לא אמת. אסור לך לעשות דבר כזה, ואסור לשני לשמוע את זה.

אלא צריך שהתכלית תהיה גם אמת.

התכלית שהתורה רוצה,

זה האמת.

אז לכן אמת זה לא במושגים של החילונים,

ושקר זה לא במושגים של החילונים.

עכשיו נגענו קצת נגיעה קלה בשביל להבין נקודה בתוך מידת השקר.

שאפילו המשקר

שלא לתועלת עצמו ולא להיזק חברו נקרא שקרן והוא איש שקר.

הוא מפסיד את שכלו ולא יכול להגיע לסברות נאמנות ונכונות.

ואם אתה רואה, לכן הרחיקו חכמים ואמרו.

הבעל שם טוב אמר שבאחרית הימים,

איך תדע מי צדיק באמת ומי לא,

אם יימצא בפיו שקר

אפילו פעם אחת,

זה סיטרא אחרא,

צא יאמר לו,

טמא.

אדם שנזקק לשקר,

טמא יאמר לו.

זה הבירור.

ואנחנו הבאנו כמה משקרים, אנשי ש״ס

וכל הרבנים שלהם.

מדבריהם.

לא אמרנו דעות.

משוויעים אותם מה אומרים פה, מה אומרים כאן.

מה אומרים פה, מה אומרים כאן. איך חוזרים להם מפה לכאן.

איך משנים מכאן לכאן. איך דנים את זה כך ותהו כך.

הפוך ממה שהתורה אומרת, ממה שהם אומרים.

הם חותמים, אסור להשמיע זמרים פסולים,

ומביאים עכשיו לא רק זמרים פסולים, גם חילונים מביאים.

כי צריך בחירות.

משקרים את הציבור.

אומרים עד כדי כך שאם ליברמן ולפיד

יעשו את מה שחושך אומר להם,

אז תצא בת קול מן השמיים ותאמר להם שהם מזומנים לחיי העולם הבא.

זה לא שקר, זה הבא לה.

זה צריך להיות טמטום שאין כדוגמתו.

זה כאילו בן אדם אחראי על הבת קול, על המלאכים.

שם בשמיים זה רק ש״ס. הקדוש ברוך הוא לא מעניין אותו מאף אחד, לא מהתורה, לא מכלום, רק מש״ס.

ואם

מצביעים ש״ס,

ואם ליברמן ולפיד יסכימו למה שהם אומרים להם אנשי ש״ס,

אז הם בני העולם הבא.

הם יכולים להמשיך לאכול נבלות, טרפות, לחלל שבת,

לעשות כל העבירות שבתורה.

אבל אם הם בעד ש״ס,

בת קול תצא מן השמיים ותאמר להם, אתם זומנים לחיי העולם הבא.

אתם מבינים איזה עולם הבא מחכה לאלה שאומרים דברים כאלה?

אפילו בגיהינום אין מקום לאנשים כאלה.

לשקר בשם התורה, זה לא תורה אפילו, זה, מאיפה זה בא? כאילו מאיפה יכול לצאת שטות והבל כזה?

לכן לא נותנים לו עכשיו בבחירות האלה לדבר בכלל.

אחרים מדברים שלא יהיה עוד חוכמות כאלה בחוץ טרונה.

רבי חנניהו ברגשי אומר עושו הקדוש ברוך הוא זו קודת ישראל לפי כוח הרבו לעולם תורה ומשמאל שנה אמר אדונו וסלמה אנשי דגו יגדיל תורה ויעדיר.