החפץ חיים: אשר יומרוך למזמה נשוא לשוא עריך | הרב אמנון יצחק

נציב יום: משפחת דניאל הררי, כולם יהיו בריאים ושלמים לעבודת השם, יתעלו ביראת שמים ויצליחו במעשה ידיהם, ולא יחסר להם מאומה בעבודת השם ובגשמיות, אמן ואמן.

 חפץ חיים ממשיכים על תהילים הפעם הפסוק: "אשר יומרוך למזמה נשוא לשוא עריך" רש"י אומר: מזכירים שמך על כל מחשבות רעתם ומכנים אלוהותך לעבודת גילולים, "נשוא לשוא" כמו נשאו לשוא, "אחריך" זה אויביך, נשאו לשוא אויביך את שמך. "אשר יומרוך למזמה" פירוש: כמו "אתה האמרת את השם אלוקיך", מאמירים את הקב"ה משבחים אותו והכל, אבל מעלים את הקב"ה כאילו לא מסתכל התחתונים, הוא גבוה מזה..... בשביל שיוכלו לעשות זימה, "אשר יומרוך" כל זה יומרוך להעלות אותך כביכול למזימה, ו"נשוא לשוא עריך" והם נושאים את שמך כל השונאים לשוא,

 - "ברוך השם ברוך השם ישתבח שמו"

 - קשקושים!.

אמרו חכמים זכרונם לברכה על עגלון מלך מואב, שאמר לו אהוד, "דבר אלוקים לי אליך" כתוב: "ויקום מעל הכיסא". עגלון מלך מואב מלך גוי, שומע את אהוד אומר לו

"דבר אלוקים לי אליך"

 - הוא מכבד את השם עצם זה שאומרים לו דבר בשם השם - הוא עומד, המלך עומד, בזכות זה זכה עגלון שיצאה ממנו רות המואביה, וממנה דוד המלך ומשיח צדקנו. וכן על נבוכדנצאר, בזכות כמה פסיעות שרץ לכבוד השם יתברך, בעת שהיה סופר אצל סנחריב - זכה אחר כך לכל הכבוד. זה הקדמה שנותן החפץ חיים. ובפרט העם אשר בחר השם לחלקו שנקראים אצלו בשם בנים, "בנים אתם להשם אלוקיכם", ודאי שצריכים אנחנו להזדרז ליתן כבוד לשמו, והיינו לקבל עול מלכותו יתברך עלינו באמת, וללכת בדרכיו, ולשמור מצוותיו ומשפתיו. ככתוב: "את השם האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו מצוותיו ומשפתיו" שהוא הכל כבוד השם, כאשר אנחנו מחבבים את דרכיו ומצוותיו ומשפטיו - ללכת בהם. והנה כאשר אדם נותן כבוד למלך הכבוד, זה כבוד גדול גם לעצמו, שזכה לתן כבוד לאלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר הוא מלך הכבוד סלה. והנה כמה אדם שמח וטוב לב כשבא מלך לאיזה עיר, הוא נבחר להיות ממקבלי פניו, לתן לו את כבודו הראוי לו, על אחת כמה וכמה צריך להיות האדם בשמחה עצומה כאשר הוא זוכה לכבד את בורא העולמים, אדון כל יצורי מעלה ומטה, ובפרט שזה הכבוד שהוא נותן לו בחייו - ייזכר לעד ולנצח נצחים. שזה האיש נתן כבוד לאלוקי השמים, וכמובן שיותן לו כבוד הראוי לו עבור זה, ככתוב: "כי ממכבדי אכבד" והנה השם יתברך מלך העולם, אנו מכוונים בתפילות שלנו בשם אב "הלא הוא אביך קנך" ואם כן איך נוכל לחשות כאשר בעוונותינו הרבים מתחלל כבודו יתברך מיום אל יום, על ידי הפרת תורתו ומצוותיו, הלא אם היו פוגעים באדם בכבוד של אביו בפניו, או אפילו רק בכבודו על ידי אחד מבניו - האם היה מחשה, הלא לפידים יוצאים מפיו על האיש המבזהו, אז איך נוכל לחשות בביזיון אדון הכל, מלך עולמים שיצר נשמותינו והוא אבינו מעולם ועד עולם,

כמו שאומר מלאכי הנביא: "ואם אב אני איה כבודי"!

הקב"ה שואל: "אם אב אני אתם קוראים "אבינו מלכנו!" - איה כבודי?!

אומר החפץ חיים: "ו............ ידעתי כי יחשוב האדם, מה אני יכול לעשות בזה? האם יש לי עוז למחות במפירי הדת, הרי בודאי לא ישמעו לי, כי הם פושעים ומורדים. אכן באמת אין זו תשובה כלל, שגם אנו אין כוונתינו לרפא את אלה המתים שכבר מתו, ואין בהם לחלוחית של אמונה בתורה, אולם על כל פנים צריכים אנו לחזק את נפשות החלושים שנותרו, כדי שגם הם לא יחלו על ידי ההסתה של מפירי הדת, והדבר דומה לעת אשר שולטת רחמנא לצלן מחלת החולירע בעולם, שהרפואה שלה זה לשפשף את הגוף בכוח ולעורר את כוח החיים אשר בקרבו, ועל ידי זה יחזור אדם לבריאותו, והנה למי עושים את זו הרפואה? רק למי שיש בפנימיות עדיין קצת מכוח החום, אבל מי שנתקרר לגמרי - מסתלקים תכף ממנו והולך אל בית עולמו. מי שלא נשאר לחלוחית - אז הוא כבר אבוד, אבל צריך לדאוג לאלה שעדיין נותרה בהם לחלוחית. וכך הוא בעניין הזה בעוונותינו הרבים, שולטת כעת כוח המינות והכפירה בעולם, ומי ששאב שתוכו רוח רעה זו - לא תועיל לו כל תרופה. ועל זה אמר שלמה המלך בחוכמתו במשלי ב' "כל באיה לא ישובון" אז אל מי יהיה עסקנו? מי שלא שאב עדיין בתוכו את הרוח הרעה הזו, כי גם את נפשו הנדכאה צריך לחזק מן האויר הרע,

כמאמר הרופאים הגדולים: שבשעת המגפה קורונה רחמנא לצלן שגוברת בעולם - כל בני האדם חלושים מן האוויר המקולקל וצריכים חיזוק. והנה כתוב בפסוק ישעיה נט': "והיה כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע" אמרו חכמים זכרונם לברכה על זה, שמרמז על מה שנשבה ארון השם בשדה פלישתים, ולבסוף כבדה יד השם מאוד על הפלישתים עד שהוכחרו לשלחו אל מקומו.

איי!!

אומר הקב"ה אל עם ישראל {איזה בושות}: "אילו תרנגולת של אחת מכן היתה בורחת, כמה רחובות הייתם רודפים אחריה, על תרנגולת. וארון בריתי, ארון הברית בשדה פלישתים ואתם לא חוששים לא רצים להחזיר אותו לא עושים כלום!? אלא – "ותושיע לי זרועי"

גם אנו נאמר בעניינינו, אם היה נולד דבר בעיר, ועל ידי זה היה מתקלקל כל העסק, כמה תחבולות היה עושה כדי לפרוע את הדבר ההוא. אתם רואים מה המצב היום, פיטורים בכל מקום, למעלה מ-800 אלף מפוטרים, יש מתוכם לא יחזרו לעבודה יישארו עניים, בלגן, עסקים קורסים, מצב קשה - זה בא על זלזול בכבוד שמי. הקב"ה מראה מי הבעל הבית על העולם, אפילו הקב"ה נתן לנו עוד איתות לפי מתים בכמה ערים פתאום, פה בארץ ישראל מה קרה? הבהמה שהזיקה אז הורגים אותה על פי הדין של התורה, החרב שהרגה גם קוברים אותה. והתחיל עם עטלפים בחוץ לארץ

אמרנו "אך תראי אותי תקחי מוסר, השם הזהיר אותנו עוד לפני והזהרתי קודם לפני שהגיע לפה, שכל זה מכוון לישראל, לא שומעים - הנה זה הגיע, בשביל לסמן לנו שכך הדבר, מתים עטלפים, למה הם מתים? כדין התורה, מי שפגע המזיק עצמו יוזק, אבל אתם רואים שהחרדים לוקים יותר, לא רק בגלל שאין זהירות, הרי הכל בגזרת שמים.

אישה בת 103 חלתה בקורונה וחזרה לחיים. אחד בן 101 עבר קורונה והכל בסדר, כולם עם מחלות רקע כמובן. אז איך זה בן 20 מת וילדה קטנה בת 12 וכ"ו? הכל בחשבון, נכון שאסור להתקרב אל הסכנה, כי על פי טבע צריך להיזהר "דבר בעיר כנס רגלך" אבל הקב"ה נותן אפשרות לכל בן אדם לחזור בתשובה, ואם לאו - יש חשבון שמים, וגם "בשעה שניתנת רשות למשחית - אינו מבחין בין צדיק לרשע ומתחיל מצדיקים", ולכן ראינו הרבה ראשי ישיבות רחמנא לצלן שנפטרים בכל העולם, וזה לא פשוט הגזרה הזאת באה לעורר אותנו. לחוש על כבוד שמים, אבל כשאין אנו עושים כן ואנו מחשים - מזה נראה שאין חוששים לכבודו חס ושלום וכדאי ביזיון וקצף, כעין זה מצינו גם במעשה קורח ועדתו, השמש לא רצתה לזרוח, עד שיעשו דין בשביל בן עמרם משה רבינו,

אמר הקב"ה לשמש: "לכבודי לא מחיתם כשהגויים משתחווים לכם ולכבוד בשר ודם מחיתם!! אתם לא מתביישים?!"

 השמש לא רוצה לזרוח עד שהקב"ה ינקום את הביזיון של שנעשה למשה רבינו,

השם אומר לשמש: "אוי אוי אוי אוי - כשעובדי עבודה זרה משתחווים לפניך – את לא מוחה, על הכבוד שלי את לא מוחה, אבל על כבוד של בשר ודם אתם מוחים?"

וכן לעניין פילגש בגבעה, גם כן מצינו בסוף ספר שופטים, כשהתרעם הקב"ה על שלכבודו לא מחו על מעשה של פסל מיכה, שהיה ביניהם פסל מיכה, ולא מחו, ובשביל בשר ודם התקבצו לנקום על מעשה פילגש בגבעה. מזה נראה שהקב"ה מקפיד על בני האדם על כל העניינים האלה שלא מוחים על כבודו. לכן אנחנו משתדלים כל הזמן למחות לכבוד שמים, על הנבלות וטרפות, על הזמרים הפסולים, על איסור ביטול לכתחילה, על כל דבר שמזלזלים, על כל דבר שלא שמים לב, על כל השירים ששומעים למרות גזרת החורבן. אז הקב"ה בסוף רואה לא מוחים לא מוחים לא מוחים כולם מבליגים, הקב"ה בא לעורר ולהוכיח את צדקת דרכנו, שהקב"ה תובע עלבונו. ויזכור האדם את הידוע לנו שהקב"ה מתנהג עם האדם מידה במידה, ואשר על כן סוף כל סוף תבוא נפשו לפני כבודו יתברך, ויבקש שיכבדו אותו מפני פמליה של מעלה, מה יענה אם ישאלו אותו: מדוע לא חששת על כבודי? לעיניך חיללו את כבודי וכבוד תורתי! ואמרו במלאכי: "ומה בצע כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית מפני השם, מקרא מלא הוא "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו". וגם זאת ידע אדם, כאשר הוא מוכיח לאחד ומזרז אותו לעשות דבר לפלוני ופלוני, שזה דבר נאות ומחויב לעשות כן, צריך על כל פנים הוא בעצמו גם כן לעשות את הדבר הנאות הזה.

"למה אחרים לא מוכיחים את הציבור? למה רבנים שותקים?"

 כי בעצמם נכשלים באותם דברים בעצמם, הם המכשילים ומחטיאי הרבים, אז לכן הם לא מוכיחים, ולכן מי שמוכיח הם קוראים לו קיצוני. אבל השם אומר שחייבים להוכיח, "הוכיח תוכיח" אפילו מאה פעמים. והנה אנחנו מזרזים בכל יום אפילו לאומות העולם

ואומרים "הבו להשם משפחות עמים, הבו להשם כבוד ועוז, הבו להשם כבוד שמו, חילו מלפניו כל הארץ, אף תיכון תבל בל תימוט"

אם כולם כל העמים יתנו כבוד ועוז להשם, לא לשררה לא לפוליטיקה, לא לסלב, לא לכוח לא לכסף, באיטליה זורקים כסף ברחובות, מה צריך כסף אם הולכים למות! "הבו להשם כבוד שמו"! חילו מלפניו כל הארץ! אז תפחדו מהקב"ה, הנה תראו מווירוס אחד מה הוא עושה..... ואז "אז תיכון תבל בל תימוט" אז העולם יוכל להתקיים ולא ימוט, אבל רצוננו לומר שראוי בודאי שתתנו כבוד לשמו יתברך, ולפי זה כל שכן שבודאי ראוי ומחויב עם ישראל! לתת כבו לשם השם תמיד. אבל אם חס ושלום אדם מעלים עין מזה - אז מה הוא צועק כל יום לבני עם אחר שיתנו כבוד, "הבו להשם משפחות עמים, הבו להשם כבוד ועוז" ומה הוא הכבוד לה? כשאדם מכבד את תורתו ומצוותיו לעיני כל, ומזרז גם את האחרים שיקיימו את דבריו. זה מה צריך לעשות רבותיי!

והנה אני אקריא לכם מה אומר אור החיים הקדוש בפרשת ויקרא על הפסוק: "אדם כי יקריב מכם קורבן להשם" עוד ירמוז לצוות את אנשי חיל, לקרב לצוות לקרב את הלבבות של עם ישראל לעבודת השם ולזה יקרא "קרבן להשם" זה הקורבן הנבחר והמעולה שהשם רוצה. לא בקר לא בהמה לא צאן הוא רוצה, תביאו לי את בניי! אלה שהתרחקו ממני. כי על ידי חטא האדם יתפרד הדבקות של עם ישראל עם אביהם שבשמים, ככתוב: "ואתם דבקים בהשם" עם ישראל דבוקים בהשם, אבל על ידי החטא נפרד הדבקות, ויהיו מובדלים ומרוחקים מהשכינה, ואדון ברוך הוא יקפיד כביכול על הדבר ויתאווה לקרב אותם אליו.

אם תשאלו: איזה תאווה יש לקב"ה?

התאווה לקרב אותם אליו את הבנים שהתרחקו, וציווה להוכיח לכל הרחוק ולקרב את לבו, ולא רק שציווה - גם העניש למעלים עין לדבר, כל מי שמתעלם ולא מוכיח את הציבור - הוא מעניש אותו, וזה לך האות אשר ציווה השם להתחיל ממקודשיו, כמו שידוע אצל יחזקאל הנביא

שאמר לו: "והתוית תו על מצחות האנשים"

והתחיל שמה מאלה ששמרו תורה מא' ועד ת' בגלל שלא הוכיחו את הציבור, ולמדנו שהוכיחו אבל ברפיון. זאת אומרת: אפילו הוכיחו וברפיון - נהרגו הם הראשונים הצדיקים. על מה? על שלא מוכיחים את הציבור. והגדיל את השכר של המזכים את הרבים, ומוכיח אותם, כמאמר התנא "באבות" "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו" כי ישמרנו השם משיגיונות, הקב"ה לא יתן לו אפילו שגגות לעשות, שומר את המזכה הרבים באמת, ולמה אני אומר באמת? עוד מעט נדע.

ממשיך אור החיים הקדוש ואומר: אלה הם הדברים הנאמרים כאן, "אדם כי יקריב מכם קורבן" אדם - דקדק לומר אדם ולא איש לשון חשיבות כאמור בזוהר, אז האדם הזה שהוא חשוב מאוד, "כי יקריב" את מי יקריב? פירש הכתוב ואמר מכם! מן הפחותים שישנם בכם, אשר פשעו בהשם ויומרו לאל "סור ממנו ולדעת דרכך לא חפצנו" ונתרחקו מהדבקות של הקב"ה.

אומר הקב"ה: "את זה יקריב" אדם החשוב הזה, את אלה אני רוצה שתקריב, ולזה יקרא "קורבן להשם" אדם כי יקריב מכם - זה קורבן להשם, כי יקריב נצר מטעיו קודש לשורשו, אלה נטיעות של הקב"ה שנטע את בהנשמות האלה וצריך להחזיר אותם אל שורשם הקדוש. ואדם כזה שעושה זאת, שהוא נקרא "איש חי" אדם כזה אין צריך להביא לא נדר ולא נדבה, הוא לא צריך להתנדב ולא צריך לנדור נדרים, כמו שכתוב על משה רבנו בפרשה שהיה לו צער, שכולם הביאו תרומות למשכן והוא לא הביא, אז הקב"ה אמר לו שהדברים שלו יותר חשובים מכל נותני זהב וכסף. ומה היו הדברים שלו? שהוא היה מקפיד להדריך אותם שלא ישגו במלאכת המשכן ועומד עליהם כל הזמן, "ביום כלות משה להקים את המשכן" וכי הוא העמיד את המשכן? אלא כיוון שהוא היה מעשה אותם ככתוב: "גדול המעשה יותר מהעושה" אז הקב"ה החשיב אותו יותר מכולם מנותני המלאכה, מנותני הנדבה ועושי המלאכה. לכן כל סיום של מלאכה שעשו כתוב, כאשר ציווה השם את משה. אז זאת אומרת: אדם כזה שמזכה את הרבים, אין צריך להביא לא נדר ולא נדבה, גם אין מציאות להביא לא חטאת ולא אשם, כי אין לו שגגות, השם שומר אותו אישית. על דרך אומרם זכרונם לברכה: "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו" {רק שס לא יודעים את זה} ואם אין שוגג אין קורבן, עד כאן זה הפירוש של אור החיים הקדוש מה הוא הקורבן הנבחר.

אבל אחרי שגמר אומר מעשה קורבן הנכבד והמעולה - אמר "אדם כי יקריב מכם קורבן להשם" המשיך ואמר "מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן" תקריבו את קורבנכם, למה המשיך ככה? אם למדנו מכם הפחותים שבכם, אומר: דבר זה ישנו בכל אדם, אלה שלא עושים את מה שנאמר קודם, כי לא השיגו "מבחינת רבים השיב מעוון" כי הם לא זכו ולא עשו כדי להשיב רבים מעוון. אז אלה יצטרכו להביא קורבן מבהמה בקר וצאן.

עכשיו נראה האם באמת כל אחד נקרא "מזכה הרבים" כמו שהיום מעניקים את המושג הזה לכל אחד, "גדול מזכה הרבים, מגדולי מזכה הרבים, מגדולי המחזירים בתשובה",

אז בואו נשמע את "הכלי יקר" מה הוא אומר. אומר: "אדם כי יקריב מכם קורבן להשם" התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים "תקריבו קורבנכם" בהתחלה "יקריב" ובסוף מסיים את הפסוק "תקריבו קורבנכם". ומה שפרש רש"י: שניים מתנדבים עולה בשותפות, זה בא ללמד שאדם יכול להקריב קורבן וגם שניים יכולים להשתתף בקורבן עולה. אומר "הכלי יקר": אינו מספיק לי אשר במקרא לחבר אותו מסופו לראשו, כי לא ידענו היכן הפסיק העניין, ונראה לי אומר "הכלי יקר" שרצה להזהיר כל מקריבי קורבן להשם שלא ייכשלו בשני דברים אשר נכשלו קין והבל שהיו ראשונים בהקרבת קורבן. כי קין נכשל ממה שהביא מן הפחות והגרוע והוא זרע פשתן, והחטאים בנפשותם צריכים להביא נפש הבהמה תמורת נפשם. זאת אומרת: הקב"ה רוצה משהו בדומה לך, בעל חי כשראתה תראה את כל הנעשה בקורבן - תבין שהיה ראוי שייעשה בך, וזה יכפר על מעשך ויקרב אותך להשם שהשם קיבל תמורה בעבורך, שאתה היית צריך למות והקורבן הזה מכפר עליך. אבל אם אתה מביא זרע פשתן - מה זה קשור כקורבן. קין נכשל מה שהביא מן הפחות והגרוע הוא זרע פשתן, אומר "הכלי יקר" אבל החטאים בנפשותם צריכים להביא נפש הבהמה תמורת נפשם, ובדוחק התיר הקב"ה לעני להביא מנחה שאין בה נפש, ומעלה עליו כאילו הקריב נפשו, כמו שפרש רש"י על הפסוק: "ונפש כי תקריב מנחה". עני שהוא דל בדלים ואין לו אפשרות להביא בעל חי, אז הקב"ה נתרצה שיביא מעט מעט מנחה להשם, וזה יחשב כאילו הביא את נפשו ממש, אבל זה בדוחק התיר הקב"ה. ומה היתה הבעיה עם הבל? והבל אף על פי שהביא מבכורות צאנו, מכל מקום לא טוב עשה שלא נתעורר אלא קורבן מעצמו, ולא נזדרז למצווה הזו מעצמו, רק אחר שראה שהקריב קין קורבן - אז הוא נתקנא בו, והבל הביא גם הוא להשוות את עצמו אליו. בקיצור הוא היה חקיין, כמו שדיברנו על המרצים החדשים שכל זה חקיינות, זה לא שנתעוררו מעצמם, זה ראו שמשתלם, יש כבוד פרסום כסף, אז יצאו לדרך. אז רואים שאפילו שהקב"ה שעה וקיבל את המנחה של הבל - בכל אופן הקב"ה, לא טוב עשה, למה לא נתעוררת מעצמך ונזדרזת? ורק אחרי שראית את קין התקנתה בו? רצית להיות שווה לו הה?

 {כמו שיגעל (הרב יגאל כהן) אמר: "אני מקנא בך!"

ויצא לדרך ומכר אותי בלירה}.

על כן אמר: "אדם כי יקריב מכם" לשון יחיד למה? לומר לך שהמקריב יהיה כמו האדם ראשון מקורבנו, שהיה יחידי בעולם, וכשם שזה הצד היה ניצול מן הגזל, שהיה יחידי והיה הכל שלו ולא היה חשש גזל, כך מזה הצד היה ניצול גם מן הדבר שנכשל בו הבל, כי לא היה לו ממי לקנא, כי מצד שהיה יחידי בעולם, ודאי שהוא התעורר לקורבן מעצמו ולא מצד שראה אחרים עושים. ועל זה אמר, אדם - כשיהיה כמו האדם הראשון "אדם כי יקריב מכם" שתהיה הקרבה מכם!! מהפנימיות שלכם לא מזולתכם, לא העתקה ולא חקיינות, כי אם מכם ובכם יבוא התעוררות אל המקריב, זה! קורבן השם. כי ודאי אין כוונתו כי אם לשם השם אמתי! אבל לא מי שהתעורר על ידי קינאה, להוציא מי שאינו תתעורר מעצמו, כי אצלו לא מתקיים מכם! וזה אינו קורבן להשם! כי אינו מכם. כי ההתעוררות באה לו מאחרים, חקיינות והעתקה ולא מכם. וזה לא קורבן להשם אומר "הכלי יקר" כי כל מה שקינאת איש מרעהו אינו עושה כי אם להתהדר עצמו לפני הבריות ונמצא שאינו קורבן להשם כי לשם הבריות.

כמו שאמר פעם הרב גלינסקי, שהוא עבר ברחוב ראשי וראה אברך עם קבלן עומדים בחצר,

ואומר לו: "תעשה לי פה שיש כזה וכזה"

אז הוא אומר לו: "לא! תעשה כזה"

ומתווכחים איזה שיש לעשות והכל,

אז הרב גלינסקי עצר ואמר: "תעשה שיש איטלקי",

אז הוא אומר: "סליחה! מה אתה מתערב?"

אז הוא אומר לו: "מה פרוש "מה אני מתערב?" הרי את כל השיש אתה עושה בשבילי, שכשאני אעבור אני אראה איזה שיש עשית..."

ואחר כך אמר אחרי ה"קורבן להשם", אמר "מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן" להוציא זרע פשתן, שלא יביא זרע של פשתן אלא יעשה כהבל שהביא מבכורות צאנו, ומה שאמר תקריבו קרבנכם - היינו זה מחלביהם החלק המובחר שאדם בוחר לעצמו, זאת אומרת: זה נקרא "קורבנכם" מה שאתם אוהבים בעצמכם, אותו תקריב לגבוה, ופה נקט לשון רבים כפרוש רש"י לומר ששניים מקריבים בהמה. אז בקטע האחרון של הפסוק הוא מלמד שלא להביא פשתן ולהביא מהחלב. לא להביא פשתן כי אומר להביא מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, ולהביא מן החלב מהדבר המשובח, זה קורבנכם, זה מה שאתם אהבים וראוי לכם, מה שאתם בוחרים לעצמיכם אז תביא לפני השם. היוצא לנו: שמלאכת שמים הגדולה ביותר, ושיכולה בעצם לעצור את הקורונה - זה מה שנרבה כבוד שמים בעולם ולקרב את אחינו, וזו ההזדמנות שהלבבות פתוחים, וכולם יש להם פחד ויראה ומתחילים להתבונן על מה ולמה. מצווה לפרסם את הדברים ולהודיע לרבים,

עכשיו הוצאתי עשרת אלפים ראשונים של דיסקים על כל מה שדיברתי בענייני הקורונה, מלפני שהתחיל ושהתחיל, ומי שרוצה לתרום לדבר הזה, ומי שרוצה לחלק יכול לצלצל לארגון "שופר", ובעזרת השם יזכה להיות כמו שאור החיים אומר, מאנשי החיל שהשם בוחר ורוצה בהם, השם יעמוד לימינם, שכל המזכה את הרבים חטא לא בא על ידו, וישמור אותו מכל דבר ומגפה, מכל חולי ורעה, אמן ואמן.