החפץ חיים על תוכחת ותכלית האדם | הרב אמנון יצחק

נציב יום: אביה בת הילה, שתזכה לגדול יהודיה טובה, בהצלחה וברכה ותלך בדרך השם תמיד. אמן!

ה"חפץ חיים" על הפסוקים בתהילים כב':

"הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי, אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. יִרְאֵי השם הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל"

דוד המלך מבקש: שהקב"ה יציל אותו, "מפי אריה ומקרני ראמים עניתני". דיברנו על זה על הזמיר (הרב זמיר כהן) הזמרי שפרש את הדינוזאור עם הקשקושים שלו, והסברנו את הפסוק הזה. אז הוא אומר אחרי הצלה: "אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך", אומר רש"י: "אתאסף על כנסיותיי אך אני אספר את שמך לאחי", עכשיו כל בתי הכנסת יסגרו אותם משפחת יוסף (הרבנים יצחק ודוד יוסף),

אז אחרי שייגמר העניין של הקורונה בעזרת השם, צריך להתאסף כל בתי הכנסת והכל "לספר שמך לאחי בתוך קהל אהללך, ויראי השם הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו, וגורו ממנו, תראו ממנו כל זרע ישראל". אומר ה"חפץ חיים": "אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך", אמרו חכמים זכרונם לברכה בשבת נה': "מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה" אם הקב"ה הבטיח טובה הוא לא חוזר בה, מעולם לא יצתה מידה טובה מידי הקב"ה וחזר בה לרעה. "חוץ מדבר זה, יחזקאל ט' כתוב: "וַיֹּאמֶר השם אֵלָיו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים".

אמר לו הקב"ה לגבריאל: "לך ורשום על מצחן של צדיקים - תו של דיו", האות תי'ו של דיו במצח, "שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחן של רשעים - תו תי'ו של דם, כדי שישלטו בהם מלאכי חבלה",

אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם! מה נשתנו אלו מאלו?" למה אלו לחיים ואלו למיתה?

אמר לה: "אלו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים!".

אמרה לו: "ריבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו!", הצדיקים היו צריכים למחות ברשעים והן לא מיחו,

אמר הקב"ה: "גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם", אז אני יודע שזה לא יהיה מועיל,

אמרה לו מידת הדין: "אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי?" אתה גלוי לפניך בפנימיות של כל אדם מה הוא יעשה מה הוא יחליט, מה הוא יבחר אבל לפניהם מי גלוי? איך הם יודעים שלא יענו להם לא יסכימו, לא יקבלו לא ישמעו?

מיד כתוב: "וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ", "תני רב יוסף: "אל תקרי ממקדשי אלא מקודשיי, אלה בני אדם שקיימו את התורה כולה, מאל'ף עד תי'ו, יצאה מידת הדין ופגעה בהם והרגה אותם את הצדיקים שקיימו את התורה מאל'ף עד תי'ו! למה? בגלל שהם לא מיחו". תראו כמה חמור שאדם יש לו את האפשרות למחות בחברו למחות צריך לומר אבל אנחנו מדברים בשגרא דלישנא של אנשים, אז צריך להבין שהקב"ה בלית ברירה הורג גם את אלה שהיה להם למחות ולא מיחו. ככה מתו כל דור המדבר שלא מיחו במרגלים, וגם פה חזרה מידת הטובה והפכה לרעה בגלל קטרוג של מידת הדין, למה הן לא מיחו? צדיקים מאל'ף עד תי'ו קיימו את כל התורה הכל טוב ויפה אבל לא מיחו, לא מיחו – אמר: "ממקדשי אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי תחלו". ומידת הדין הרגה אותם.

אומר החפץ חיים: "איתא בקהלת "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" המתרגם תרגם: " סוֹף פִּתגָם דְּאִתעֲבֵיד בְּעָלְמָא בְצִנעָא כּוֹלָא עֲתִיד לְאִתפַּרסָמָא וּלאִשׁתְּמָעָא לְכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא", "סוף דבר" כל מה שנעשה בעולם הזה בצנעה בסתר, עתיד כולו להתפרסם ולהישמע לכל בני האדם. הכל יראו על כל אחד בדיוק מה הוא עשה. "והנה כשיבוא יום הדין הגדול והנורא, כשישפוט הקב"ה את כל העולם כולו, ויביאו את האדם לדין, הרי שם יתפרסמו כל מעשיו שעשה הן בסתר והן בגלוי, ויטבעו ממנו דין וחשבון עליהם. "דין"- על מה שהוא עשה, נגיד הוא עשה עבירה 10 דקות, בחשבון שב-10 דקות היה יכול לעשות מצוות. אז דנים אותו על זה. וכך אומר ה"גאון מווילנה".

"בודאי יתרץ האדם את עצמו ויאמר: "אני לא אשם כל כך... אני לא ידעתי את חומר העוון... האשמים בזה - תלמידי חכמים הלומדים בעירי, הרב הראשי לישראל, רב העיר רב השכונה, הם לא מיחו בי! הם לא הודיעו לי את חומר העוון, הם אפילו התירו טלפונים בשבת! ולסגור את הבתי כנסת, ואילו הוכיחו אותי - הייתי נמנע מאותה פעולה".

"ולכן" אומר החפץ חיים: "יהיה גורל התלמיד חכם כגורלו של האיש העושה את הדבר, יאשימו את הרב שלא הוכיח אותם והוא ייתפס בעוון שלו ושל כולם!", אז תארו לכם מה זה "רב ראשי", כל מה שחוטאים ישראל - על הראש שלו זה כאילו השעיר לעזאזל.

וככה גם אמר הרב עובדיה (יוסף): "תעזוב אותם זה הכל באחריות של הרבנים הראשיים!".

"עוד איתא שם בגמרא: "תניא: "וְאָהַבְתָּ אֵת השם אֱלֹהֶיךָ" שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, שיהיה קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהיה משאו ומתנו באמונה, ודיבורו בנחת עם הבריות,

מה הבריות אומרות עליו? "אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג): "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" נפלא מאוד! זה מי ששם שמים מתאהב על ידו, הוא מקיים "וְאָהַבְתָּ אֵת השם אֱלֹהֶיךָ".

אבל מי שאינו קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות,

מה הבריות אומרות עליו? "אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לרבו!", אוי אוי אוי, גם אוי לאביו שלימד אותו תורה, למה? כי אם התורה הזאת לא עשתה שהדיבור שלו יהיה בנחת עם הבריות אוי ואבוי, ואוי לו לרבו שלימדו תורה. פלוני זה תראו את הדתי הזה, החרדי הזה, פלוני שלמד תורה תראו כמה מקולקלים מעשיו, כמה מכוערים דרכיו, ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ): "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם השם אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ".

הם גורמים לחילול השם הכי גדול, שהקב"ה מצטרך להגלות את עמו, וכל הגויים מצביעים ואומרים: "אה.... תראה! תראה עם השם, תראה מארצו יצאו, גרש אותם, סילק אותם".

איזה חילול השם עכשיו שיש גם את הקורונה בישראל, והשם לא הפלה בינינו לבין הגויים? זה חילול השם. "כללו של דבר, שכל האדם גדול יותר - מוטל עליו החילול יותר שלא יצא חילול השם על ידו, ואפילו שאם יודע בעצמו שאינו תלמיד חכם כל כך, אבל העולם טועים בו, חושבים אותו תלמיד חכם, גם אז הוא צריך להיזהר מאוד מאוד, שלא יצא חילול השם על ידו, שהרי בענייני חילול השם זה לא מדובר רק איך האמת, אלא כפי מה שהעולם חושבים אותו, מכיוון שהם חושבים אותו תלמיד חכם, והוא לא אומר להם שום דבר", או אומר להם הפוך, כמו השסניקים - זה בעיה חמורה! זה חילול השם.

כמו כל השסניקים עכשיו דארעי (אריה דרעי) וכל חבריו וכל השנירים (שניר גואטה) הזה... : "תשמרו את השבת הזאת, בואו נראה לקב"ה, אתה מבין זה פרשה שמדברת על השבת, אז בואו נראה ובואו זה ילה' שבת אחת, בואו ילה' שבת אחת!". זה השיטה של כל הדוארעים (אריה דרעי) וכל המרצים החדשים שלו שהוא מגייס אותם.

"עוד אמרו חכמים זכרונם לברכה בגודל עוון של חילול השם: "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם", זאת אומרת זה אותו דין, "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם", חילול השם זה חילול השם, "ואמרו חכמים: "אין מקיפים בחילול השם", מה פרוש? בעוון חילול השם לא מאריכים לו את הזמן לפירעון החוב, זאת אומרת אדם נפרעים ממנו מיד, וגם בנביא ביחזקאל נאמר שמאריכים שמה מאוד בגנות העוון של חילול השם, על כן צריך כל אדם לראות, להיזהר שלא יצא חילול השם על ידי מעשיו ויקויים בו "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר".

עכשיו בהמשך מדבר ה"חפץ חיים" על הפסוק (תהלים כד, ג): "מִי יַעֲלֶה בְהַר השם וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ" אז אומר: "לפעמים מצליחים לעלות, אבל העיקר הוא לקום ולעמוד שם, עלית בהר השם - אז צריך להישאר שם, שכן לפעמים אין מרשים לאדם לעמוד שם, אומרים לו לצאת משם, אז זאת אומרת זה לא כל כך פשוט, לזכות לעלות בהר השם, אבל צריך לעמוד שם. אז מי זוכה לזה? "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה"

על דרך משל: אדם אחד ירד מנכסיו נותר בעירום ובחוסר כל, אחד מידידו ראה את המצב העגום, הלווה לו שטר בין 500 רובל, שיוכל להיבנות שוב ולחזור למעמדו הראשון, עברה שנה והמלווה בא לתבוע את חובו, לתדהמתו הלווה ניגש לארון מוציא משם את אותו השטר של 500 רובל שנטל בהלוואה, מחזיר אותו לבעלים.

-          "קח את כספך לא נגעתי בו אפילו בידי, כשם שנתתי לו אותו כך נשאר אצלי מונח כל העת הזאת".

המלווה המום, מזדעק: "מה זו? הלזה הלוויתי לך הון רב כזה? שיישאר אצלך מונח בארון כאבן שאין לה הופכין?! הלא נתתי לך את הכסף להיבנות ממנו, לא להחזיק אותו בארון!"

זה ברור מה היא הטמיעה ומה היא ההזדעקות. זה כוונת הפסוק: כאשר יבוא האדם לעולם העליון להחזיר את הנשמה שהופקדה בידו, גם אם היא תהיה נקיה וטהורה כמו שקיבל אותה, בלי שום לכלוך של חטא,

יתבעו אותו בדין: "הייתכן שנתנו לך נשמה בעולם הזה בלי שום תועלת?! הלא העיקר היה לקנות תורה, ולהיות לאיש, ואתה לא עשית זאת!"

זה שאומר הפסוק: "אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי" זה לקח את הנשמה לשווא בחינם ולא פעל עמה שום דבר ממה שהשם רצה ממנו, ויתבעו אותו על כך ביותר! זאת אומרת:

כל הטיפשים שאומרים: "זה לא העיקר רק ללמוד תורה ולקיים מצוות, צריך להיות בן אדם טוב",

אלה טיפשים גמורים! טיפשים גמורים, אפילו אדם לא עושה שום עבירות, כלום לא עשה עבירות, לא רק הוא אדם טוב – הוא לא עושה גם עבירות, הוא שמר את עצמו, כמו שהנשמה ירדה נקיה וטהורה – הוא מחזיר אותה בדיוק כמו שהוא קיבל, פששששי מחיאות כפיים, מי יכול לעבור את העולם הזה ולחזור ככה?

אומרים: "קוקו, מה נתן לך 500 רובל לשים אותם בארון? נתנו לך נשמה שתקנה בה נכסים! שתצא פה עם תכשיטים! תצא עם מצוות, מה עשית!! תביעה", אז "מי יעלה בהר השם? מי יקום בהר קודשו? נקי כפיים ובר לבב", אבל, "לא נשא לשווא נפשי", זה לא מספיק שאתה "נקי כפיים ובר לבב", לא מספיק, צריך גם "לא נשא לשווא נפשי, ולא נשבע למרמה!" אתה נשבעת במעמד הר סיני: שתקיים את כל התורה, אתה נשבעת גם כשהנשמה ירדה לעולם: שאתה תקיים את כל התורה, אתה נשבעת! אתה נשבעת למרמה, מי שלא רימה ולא הונה את השני, שהרי כל יכולת האדם להונות ולרמות, זה בא לו רק בגלל שיש לו נשמה, והנשמה זה השכל והדעת.

הראייה: כל בעלי חיים שאין בהם שכל, לא יודעים לרמות, מי יודע לרמות? רק מי שיש לו נשמה שיש לו שכל. אז זאת אומרת: כשאומר שהאדם שבא לעולם, הוא "לא נשא לשווא נפשי", זאת אומרת: הוא לקח את נפשי את הנשמה שנתתי לו בשביל לרמאות בני אדם, אחד שלא נשא לשווא נפשי, לא לקח את הנשמה ורימה בני אדם - זה "יעלה בהר השם ויקום במקום קודשו". וגם פרוש השני: "לא נשא לשווא" - זה חינם, כלומר אדם לא חטא כלל בנפשו, אבל באותה מידה גם כן לא הרוויח, כלום נשאר ריק ללא תורה ומצוות, ממילא הוא מגיע כקבצן לעולם הבא, אדם כזה גם כן לא יכול לעלות בהר השם. כי בנוסף לנקיות מעבירות, אדם צריך לסגל לעצמו תורה ומצוות.

עובר ה"חפץ חיים" לפסוק (תהלים כה, י): "כָּל אָרְחוֹת השם חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו" זאת אומרת הקב"ה כל אורחותיו זה "חסד ואמת", למי? לאלה שנוצרים שומרים את הברית את התורה "ועדותיו" את המצוות. אומר ה"חפץ חיים": "כשנתבונן במצב הזמן, ובגודל המצוקות והתלאות נראה כי נורא הוא עד מאוד. ידוע לכל שהעיקר הראשון ב"שלוש עשר עיקרים": שהקב"ה בורא ומנהיג לכל הברואים, והעיקר הזה כתוב ומפורש בכל התורה כולה מראשה ועד סופה. ומי שחושב אחרת - כופר באלוקים חיים! ואם כן לכאורה ייפלא - מה זה עשה האלוקים לנו? הרי הקב"ה לא חשוד חלילה שעושה בלא דין,

אבל אם נתבונן מהנהגותנו, לעצמנו בעניין קיום התורה בכלל, ובעניין שמירת השבת בפרט, וכן בהנהגה שלנו עם בנינו, נמצא כי "משפטיו אמת וצַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד). וכבר ניבא עזריהו בן עודד נביא בימי אסא מלך יהודה על הדורות העתידים כולל דורנו, בין לעניין הנהגתם ובין לעניין עונשם, ומזה ניקח מוסר לעניינו. ואלו דברי הנביא בדברי הימים-ב' פרק טו' (פסוקים: א-ג): וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן השם עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם, וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה".

מה הכוונה? מדובר על העת שהיו שרויים בגלות בין עובדי גילולים, ועליהם נאמר (דברים ד, כח) "וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם", והתעצלו לעבוד את האלוקים באמת, זה נקרא "ללא אלוקי אמת וללא כהן ומורה", כי אף אחד לא שאל אותם בכלל דברי תורה, באותו העת יהיה צר מאוד לישראל.

איך צחק אמנון לוי, אמר: "אמנון יצחק אומר שלא צריך לשאול את הרופאים צריך לשאול את הרבנים".

מה כתוב פה? שבגלל שלא שאלו את הכהן והמורה - באו עליהם כל הצרות (דברי הימים-ב טו, ד) "וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל השם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם". זאת אומרת עם ישראל ישובו מתי שצר להם לאלוקי ישראל, יבקשו אותו - אז הוא ימצא להם, "וּבָעִתִּים הָהֵם אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא וְלַבָּא {מתי שלא מבקשים את השם} כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת". שישראל לא עושים את מה שצריך לעשות – בא מהומות רבות על כל יושבי הארצות, "וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה. וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם" ככה אמר הנביא עזריהו בן עודד ברוח האלוקים אשר נחה עליו,

"וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַנְּבוּאָה עֹדֵד הַנָּבִיא הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח השם אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם השם". אז זאת אומרת: אסא שמע, נראה אם עם ישראל עכשיו ישמע, ויבין את כל הסיפור של הקורונה, נוכל להביא גאולה, כי כל המטרה שנתעורר ונתקרב לבורא.

"ראה אחי" אומר ה"חפץ חיים": "כי חלק גדול בדבריו מתקיים בימינו, ואנחנו אומרים גם בימינו אנו, והגם כי עובדים אלוקים חיים, אבל יתר הדברים נפרצו מאוד בעוונות הרבים, ועל כן בא עלינו כל המצוקות והתלאות. אבל ניחומים גדולים בדבריו, "וישוב בצר לו", כמו שכתוב התורה בפרשת ואתחנן (דברים ד, ל) "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד השם אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" במדרש כתוב זה מדובר על זמן של הגאולה ימינו אנו. הרי אנו רואים בחוש שהזמן שהתקיים "וְכֻתְּתוּ גוֹי בְּגוֹי וְעִיר בְּעִיר" אז תהיה אז התעוררות לתשובה ויקוים "וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם" אז אם נבקש את השם - הוא ימצא לנו.

ועוד סיים הנביא: "וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם" רוצה לומר: בעבור שיש הרבה שסרו מן הדרך, אבל אתם הנותרים צריכים להתחזק, ולא לרפות ידיכם משום זה, צריכים אתם לידע כי יש לכם שכר עבור זה. ואף שהנביא אמר זה לאסא, זה שייך גם כן לעניינו, שצריך להתחזק בכל עוז להקים את דת השם, ובכל יהיה שכר לפעולתנו גם לזה וגם בבא.

לא כמו הליצנים, שס: "תעשו משהו קטן תראו לקב"ה, תעשו..."

-          צריך לחזור בתשובה! כמו שאסא עשה והתחזק ויעבר השיקוצים, ולכד, ויחדש את מזבח השם, ככה צריך לעשות.

עכשיו עובר ה"חפץ חיים" לומר לנו על הפסוק (תהלים כה, יז): "צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי" שואל החפץ חיים: "מה הטעם שאנו סובלים צרות רבות כל כך? הדבר יבואר במשל.

בנוהג שבעולם אחד שמנהל עסק, אז הוא נותן שהקפה בזמן קבוע ידוע מראש. אבל איך אם המנהג אם הסוחר רוצה לסגור ולחסל את העסק? כמו עכשיו סוגרים עסקים, מתפטרים ומפוטרים אנשים, אז אם אחד רוצה עכשיו בהקפה,

יאמר הסוחר: "אחי! מתוק שלי, כל זמן שניהלתי את העסק יכולתי לתת לך בהקפה, עכשיו אני סוגר את העסק אני כבר לא יכול להקיף אני צריך לגבות את כל החובות ומיד!"

כך הדבר, כשהקב"ה עומד לסגור את העסק, מגיע זמן של הגאולה, סוגרים את העסק: "עד עכשיו נתתי לכם בהקפה, המתנתי והמתנתי והמתנתי והמתנתי ועכשיו אני סוגר את העסק, צריך לבוא המשיח, אני יותר לא מקיף, אני גובה עכשיו את כל החובות!". יה בה בי, אז זאת אומרת זה מצב מסוכן, למה? כי אם סוגרים את העסק, אי אפשר להשאיר עוד בעלי חובות, צריכים, לפרוע, צריכים להיזהר זהירות גדולה.

עכשיו בואו נראה (תהלים כו, ג) "כִּי חַסְדְּךָ לְנֶגֶד עֵינָי וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּאֲמִתֶּךָ" אומר ה"חפץ חיים": "שמעתי על מעשה גביר אחד בעל עסקים גדול פרש מהבלי העולם, והחל עוסק בתורת השם יומם ולילה, זהו עזב הכל נכנס ל"בידוד" גמרנו. חברו עליו אחיו, בית אביו, אנשי ביתו, ביקשו להחזיר אותו לעניינו הראשון, אבל הוא לא היטה להם אוזניים, נתייאשו ממנו.

שאלו אותו, תמהו: "איך השתלטת על המצב ולא עינית לאף אחד? איך הצלחת לעמוד בזה?"

הביט בהם העסקן וגילה להם את הסוד: "התבוננתי במאמר חכמים: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". זאת אומרת: אם אדם ידמה לעצמו שכבר גמר את כל עסקיו בנה העולם, ואם עתה מת בקורונה והוא מובל עכשיו אל דינו בעולם העליון, הרי יבואו אתו חשבון על כל השעות שאיבד לריק ולבטלה, בלא שעמל בהם בעבודת השם כראוי, ויוציאו אותו חייב בדינו.

ואז הוא יצעק מרה: "אויה לי! ואי לי אוי ואבוי לנפשי!, איך קלקלתי עתותיי והרשעתי דרכיי?!".

אבל אז יהיה כבר מאוחר עבורו לעשות תשובה, אין תשובה בעולם העליון, איך דימיתי לעצמי חייתי בדמיוניות!

וממשיך עכשיו אותו גביר, ואומר להם: "אילו היה הקב"ה פונה לאדם שמת מקורונה באותה שעה ואומר לו,

-          "בני! אני נותן לך הזדמנות לרדת לעולם הזה לזמן מה ולשוב בתשובה".

"ודאי שאותו אדם היה חוזר לעולם הזה ולא יטה אוזן לאף אחד בעולם, לא לחדשות ולא לאנשים, ולא לשסניקים, לאף אחד! בכל עסקו היה רק לנצל את השעות הנותרות בתשובה ומעשים טובים. עכשיו אתם מבינים למה אני לא שומע לאף אחד?" סיים העסקן ואמר להם ושב לתלמודו.

ובאמת כל צריך אדם לדמות לעצמו, לפי עוונותיו היה צריך למות עוד לפני הקורונה, הקורונה זה איתות אחרון לכולם, ולו יצוייר שאחר המוות היה הקב"ה גומל עמו חסד ומורידו לזמן לזה העולם כדי שישוב בתשובה, ודאי שלא היה מתרפה מכך כלל. ואם כן מה נגרע מכך חסדו יתברך שהוא מחיי אותו ומאריך ימיו לפני שיגיע הקורונה. אתה עוד לא בקורונה, יש חשד "בידוד", למה אתה צריך להגיע לקורונה וחלילה למות? השם מאריך את ימיך, לא נותן לך לבוא אליו ואחר כך להחזיר אותך בגלגול וכו',

הוא אומר לך: "נו הנה, הבאתי קורונה תיזהר, תכתיר אותי במקום את הקורונה על הראש שלך, תכתיר אותי, "כתר יתנו לך" אז זאת אומרת: אדם צריך לזרז את עצמו בעבודת השם כראוי, לא להטות אוזן לכל אלה שמבקשים להפריעו, לא להאזין לחדשות, להפחדות והכל, יש לנו אלוקים חיים, יש לו תכנית מסודרת, הוא עומד לסגור את העסק, הוא לא מקיף יותר, הוא גובה חובות, לכן כדאי לשלם אותם מיד. עושים תשובה ומתחילים ללמוד תורה ומצוות בזריזות ובשמחה, ואז יהיה שמירה גדולה מהשם יתברך, אמן ואמן, אמן!!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".