החפץ חיים: בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים | הרב אמנון יצחק
נציב יום: לע"נ מרדכי יאיר מיכלוביץ בן חוה ואשתו בתיה בת חוה, זכרונם לברכה מנוחתם עדן.
ממשיכים על החפץ חיים בתהילים (קמח, יב) "בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים" אומר החפץ חיים: "דע, כי מה שמתפרץ היום במנהג בכמה מקומות שהבחורים פורעי מוסר ובני בלי תרבות, מרקדים עם הבתולות בשמחת החתונות, עוון פלילי הוא ועוברים בזה על כמה וכמה איסורים.
כבר אמרו חכמים זכרונם לברכה בשבת סד': "המסתכל באשה אפילו באצבע קטנה של האשה כיוון שמסתכל בה כדי ליהנות - אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים, לא ינקה מדינה של גיהינום". וזה אפילו בהסתכלות בעלמה, כל שכן בזה שהוא מרקד עמה ועובר בזה על מה שכתוב (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"
ועבר על מה שכתוב (דברים כג, י): "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" ואמרו חכמים זכרונם לברכה בכתובות מו': "שזוהי אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה" שהרי אפילו הרהור בעלמא שלא כהוגן - אסרה התורה. כדי שלא לבוא לידי טומאה, וכל שכן בזה שהוא עושה מעשה בפרהסיה, להביא את עצמו לידי הרהור ולידי הסתכלות, ובודאי לידי טומאה בלילה לבסוף. חוץ מחילול השם כמובן.
ועל כולם מצוי שעובר על ידי הריקוד גם על לאו (ויקרא יח, ו) "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" שהתורה אסרה כל מיני קריבה לערווה. כפי מה שידוע שכתבו הפוסקים, שבתולות דידן בכלל נידות הן שיגיעו לזמן וויסתן, ובכלל עריות הן. ולפעמים מחבקים ומנשקים אשת רעהו בעת הריקוד, והיצר הרע בוער בקירבם ועוברים בזה על לאו זה. כמו שכתבנו בשם הרמב"ם,
ועוון פלילי הוא מאוד, והוא מאביזרייהו דעריות, שצריך להיהרג ולא לעבור על זה אפילו אם כופין אותו על זה. ואוי ואבוי לעושים כך בשאת נפש. ואפילו אם היא עתידה להיות אשתו, כגון שהוא אחר כתיבת התנאים, גם כן אסור בכל הדברים האלה, ואין שום היתר בזה מחמת שנקשר עמה בתנאים, אם יכול לבוא מעניין זה של התקרבות אחד לשני לכמה איסורים גדולים - של עוון כרת רחמנא לצלן.
וכבר אמרו חכמים בנזיר, שבת יג': "לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב". מי שהוא נזיר מן היין
אומרים לו: "לך לך רחוק מסביב מסביב לכרם!", שלא יעבור חלילה על נזירותו.
ומובא בספר "חסידים" וסימן קס"ח וזה לשונו: "אל תערב בנים ובנות פן יחטאו" וככתוב בירמיה לא (פסוק יב): "אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל" היינו לבדה, אבל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו - לא, לכן נאמר פה "בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת" לא אמר בחורים עם בתולות, כמו שאמר "זְקֵנִים עִם נְעָרִים" זקנים יכולים להיות עם נערים אבל בחורים לא יכולים להיות עם בתולות אלא בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת כל אחד רוקד בנפרד.
ומעשה באדם שהיה רוכב יחידי בלילה, והלבנה זורחת עליו במילואה, והנה כאשר קרב האיש אל תוך המדבר, מחזה מבהיל נגלה לנגד עיניו, חיל גדול עגלות גדולות, עשו את דרכם על החול, על העגלות ישבו בני אדם, ומושכי העגלות היו בני אדם, ותמה הרוכב: "מה הם עושים?" וכשנתקרב אל השיירה הכיר קצת מהם שכבר מתו,
שאל אותם האיש: "מה זה שאתם מושכים כל הלילה עגלות ומקצתכם על העגלות?"
אמרו לו: "אויה לנפשנו, הן זה בשביל עוונינו, כשהיינו חיים באותו עולם היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים בעגלה עד שאנחנו מתעייפים ומתייגעים ואין בנו יכולת לנהוג יותר, או אז יורדים אותם שעל העגלה ואנו עולים ונחים, ונוהגים אתנו עד שיגעים ועייפים, ואחר כך שוב חלילה הם עולים ונחים".
זה מה שנאמר בעמוס הנביא (ב, יג): "הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה" היינו שמכל עוון נברא משחית, והוא נעשה כבד מאוד, כעגלה טעונה שצריך למשכו בעבותות גדולות, ובעל כורחו צריך האדם למשכו מפני אימתו, והעניין הזה הוא מידה במידה, כמו שהיה פה מרקד כל אחד לפני חברו עד שהיה מתייגע ושובת, וחוזר שני ומרקד לפני חברו עד שמתייגע וחוזר חלילה - כמו כן נעשה אחר כך העונש.
והישרים מכים את המוליכים, הישרים הם שלוחי בית הדין ההולכים עמם בצוותא, כמנהיגים את הבהמה בעגלה. שנאמר (תהלים מט, כא): "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" מה כתוב אחרי זה? "וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר" (מט, טו) אז ממש נמשלים לבהמות שהם סוחבים את העגלות או את המזיקים, "וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר" רודים בהם. שמע מינה: שהישרים רודים במוליכים כמו מנהיג את הבהמה,
ומי שעושה מעשה בהמה בחייו - יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה. עד כאן מספר "חסידים" בשינוי לשון מעט שמביא החפץ חיים זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, ועל כן צריך האדם להיזהר מאוד מאוד, כך מובא ב"גדר עולם" של החפץ חיים. גם זה מסוג הדברים שגורמים את הצרות שאנחנו עוברים עכשיו, ולא חסר עוד הרבה סיבות ובהמשך נמנה עוד. יום טוב.