טוען...

החפץ חיים: אין עוד נביא... | הרב אמנון יצחק

 תאריך פרסום: 22.03.2020, שעה: 18:41


נציב יום: ... מנוחתה עדן.

ממשיכים עם ה"חפץ חיים" בתקופת הקורונה. אומר על הפסוק בתהילים (עד, ט - י): "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה. עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר יְנָאֵץ אוֹיֵב שִׁמְךָ לָנֶצַח" רש"י אומר: "אותותינו - לא ראינו, מה שהבטחתנו ביד נביא, אין אנו רואים בימים הרבים שאנו בגולה, עד מתי? עד מתי נהיה בצרה הזו? אין עוד נביא ולא אתנו יודע מה, עד מה? מפני מה אין בגלות הארוך והמר?

שואל החפץ חיים: "מפני מה אין בגלות הארוך והמר הזה נביאים שיחזקו אותנו, ויפעלו לטובת כלל ישראל, ולו על ידי הנבואה היינו יודעים היכן אנו עומדים? וכמו שהיה בזמנים עברו. אלא העניין הוא: כמו שאנו רואים בתורה הקדושה, כאשר משה רבינו היה במצרים, ועדיין לא הגיע הזמן לגאול את בני ישראל, השעבוד היה ממש קשה מנשוא, ומשה היה צריך לראות בעיניו את הצרות הגדולות. והנה כשמשה היה רואה יהודי נאנק בייסורים תחת העבודה הקשה - מיד היה עומד לסייע לו במה שבידו. כשיהודי היה מוביל מריצה עם טיט - היה משה ממהר לדחוף איתו. כשראה יהודי סוחב לבנים על כתפו - היה משה מטה כתפו לעזרתו.

כשראה איך מצרי מכה יהודי - קם משה והרג את המצרי. ופשוט הדבר, כמה היה משה מצער את עצמו על כלל ישראל. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "נתן ליבו ונפשו להיות מצר עליהם". והיה מדבר ועושה כל מה שביכולתו עבור בני ישראל. ובבכייתו וצעקתו לקב"ה ממש - לא נתן דומי לו, לשעבד כל כך את עם ישראל, והיה מתחנן להשם לא שותק, בשביל שהקב"ה יסיר את השעבוד מעל עם ישראל. אומנם השם יתברך ידע כי הצרות וקושי השעבוד דוקא הם לטובת ישראל, מה עשה?

סיבב שמשה יהיה מוכרח שיהיה בורח למדין, ואז יוכל הוא להכביד עליהם את קושי השעבוד לטובתם של ישראל, כדי לקרב את הקץ דרך קושי השעבוד. במקום שישהו 400 שנה - 210, קיצר להם 190 שנה, אז לכן הוא סילק את משה רבינו, גרם שהוא יברח למדין, ואז הוא יכול להכביד את השעבוד. כי אם לא הוא היה מונע ממנו, בתפילות, בבכיות, בתחינות, הקב"ה עושה לטובתם של ישראל, השעבוד הוכבד כדי לקצר את משך השעבוד, במקום 400 - 210, חישב את הקץ, הוריד את הקץ - 190 מתוך ה-400 נשאר 210. אז כמו כן הדבר בזמננו - אילו היו נביאים, הם היו רועשים,

והיו צועקים להשם יתברך: "מה זה אריכות הגלות הזאת כבר 2000 שנה!!"

אך הקב"ה הרי יודע שהשעבוד הארוך הזה והקורונה - זה לטובתנו. כי בזה הגלות אפשר לגמור את כל העסק, והשם יתברך הרי רוצה להחזיר את ישראל בתשובה, והוא רוצה דוקא בזמן הזה את לימוד התורה, ולכן הוא לא שולח נביאים, כל זה לטובתנו כי אם הם יבואו הם יתחננו לפני השם ויבקשו - ואז הוא יקל, יקל זה יתארך, והקב"ה רוצה לסגור את החנות אמרנו, אין יותר ב"הקפה", נשלם מזומן ונגמור.

באותו מעמד שדיבר את הדרשה הזאת החפץ חיים, ישב הרב רבי משה לנדינסקי והביא סיוע לדבריו ואמר: "אנו רואים באמת את הדבר הזה גם כן בחורבן הבית, בשעת החורבן לא היה ירמיה הנביא בירושלים, כי אם היה שם ודאי שהיה צועק, ולא היה נותן להביא את החורבן, והשם יתברך הרי ידע שהחורבן הוא לטובתנו. כמו שכתוב (תהלים פג): "מִזְמוֹר לְאָסָף" ומקשים חכמים זכרונם לברכה: "היה צריך להגיד "קינה לאסף"? אלא ששפך את חמתו על העצים והאבנים". זאת אומרת: הקב"ה עשה חסד, במקום להכות את ישראל, אז שפך את חמתו וזעמו על העצים והאבנים על בית המקדש החריב אותו.

וזה לא היה נותן לו ירמיה, לכן הוא סילק אותו מירושלים. וכמו שצריכים לעשות ניתוח לילד, משלחים את האם מחוץ לחדר שלא תפריע בעבודה, כי אם רואה את הבן שלה ככה הולכים לחתוך אותו, לא תיתן! צועקת! אי אפשר לעשות ניתוח במצב כזה. וכך עשה הקב"ה עמנו",

ואת כל הדברים שאמר רבי משה לנדינסקי לחפץ חיים - הסכים על דברו גם כן כתוספת לדבריו שלו. זה גם הסיבה שמשה רבנו לא נכנס לארץ ישראל כי אז אם היה בונה את בית המקדש - לא היה חרב כי מעשה ידיו לא היה מתבטל, והיה צריך הקב"ה לפגוע בילדים. במקום זה הוציא חמתו על האבנים ועל העצים.

על עוד פסוק אומר החפץ חיים (תהלים קד, ד): "עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט" בכל התקופות שולח השם דברו על ידי מלאכים. כשישראל זכו - היה מלאך משה רבינו אדון הנביאים. "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך". וכמו כן כל הנביאים שבאו אחרי משה רבינו עד מלאכי הנביא האחרון, ואחרי תקופת הנביאים זכינו לתקופות של התנאים והמוראים הגאונים הראשונים והאחרונים, כולם בשעתם היו בחינת מלאכים, להזהיר את העם ללכת בדרך השם, אולם בעוונות הרבים, הגענו כעת למדרגה נמוכה כזאת, שאין לנו לא נביא ולא חוזה, ולא תנאים ולא המוראים ולא גאונים, {במודעות יש מלא "גאונים" במציאות? אין!}

אולם בכל זאת עושה הקב"ה שליחותו, וכעת שולח השם את דברו על ידי משרתיו עושה רצונו מן הדוממים. אש, רוח, עפר, מים, קורונה. כמו שנאמר על ידי דוד מלכנו: "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט" – "הרבה שלוחים למקום", והשלוחים האלה לא שבים ריקם, אלה מקיימים את רצון קונם ומקיימים את הכל עד הסוף. והלואי בנתיב דרכנו ויסורו המלאכים הללו כלעומת שבאו, אבל זה תלוי אם אנחנו נבין ולא נמשיך להיות סתומים בעקבות המאכלות האסורים נבלות וטרפות.

ואני רוצה להקריא לכם מהרש"א, אומר המהרש"א: "דבר בעיר כנס רגליך" ממש כמו ההוראות שנותנים לפי "הלכות ליצמן"; "דבר בעיר כנס רגליך" הנה המהרש"א זכרונו לברכה פירש הכוונה: "אם אין אתה בורח חוץ לעיר ובורח למקום אחר - אז תעשה תקנה זאת להיות "וסגר בביתך" סגר! ישר הולך המהרש"א על סגר! לא צריך לחכות כמו שחיכו פה חודש +, ישר הוא אומר: "או שאתה בורח מהעיר איפה שיש את הדבר את המגפה את הקורונה, או שאתה סוגר את עצמך בבית, מוסגר בביתך, ולא תצא מפתח הבית",

והרב "עיון יעקב" זכרונו לברכה פירש את הכוונה: "שהבריחה מן העיר היא טובה ונכונה קודם שנתחזק הדבר בעיר". זאת אומרת: שעוד התפרצה המגפה כמו שבאיטליה, או באיראן. זה עדיין יכול להיות טוב קודם שנתחזק הדבר בעיר, "אבל אם הדבר בעיר כבר התחזק - לא תועיל הבריחה, שגם הדבר ילך עמהם למקום שהולכים". וכמו שכתב המהרי"ל זכרונו לברכה בסימן נ', וכן כתב הרב "תורת חיים" זכרונו לברכה עיין שם, ודע, כל זה שכתב המהרש"א זכרונו לברכה וגם הרב עיון יעקב, הוא בדבר, כל זה מדובר בדבר, אבל בחולי הכולירע - אפילו אם נתחזק החולי בעיר - טוב שיברח! וגם בזה לא יועיל ההסגר בבית בעיר, יען כי החולי של הכולירע, יזיק לאדם הפחד והבעתה ויתהווה בו החולי מחמת הפחד והבעתה אשר יפחד ויבעת.

ועל זה אומרים הרופאים מעשה בדרך משל ומליצה: פעם אחת היה חולי הכולירע בעיר אחת גדולה, וקודם שנתחזק החולי מצא אדם אחד את המשחית הממונה על הכולירע,

ואמר לו: "כמה נפשות אתה רוצה לקחת?"

אמר לו: "5000 אלפים",

בסוף דבר מתו באותה העיר 15000 אלף באותו חולי,

מצא אותו האיש את המשחית אמר לו: "למה שיקרת? אמרת לי שאתה נשלחת לקחת 5000 אלפים למה לקחת 15.000 אלף?"

השיב לו: "לא שיקרתי, אני לקחתי בחרבי רק 5000 אלפים, ו-10.000 אלפים מתו מחמת הפחד והבעתה שהיה להם בעבור החולי הזה בעיר!".

עד כאן המשל בדרך מליצה, להודיע לנו שיש נספה ללא משפט, מחמת פחד ובעתה, לכן הכולירע טוב לברוח למקום רחוק, כדי לא לשמוע באוזניו ולא יראה בעיניו החולי השולט בבני אדם ויבוא לידי פחד ובעתה, ואז הוא ילקה חס ושלום.

נו, והשם יתברך ברחמיו יבטל כל גזרות וקשות מעלינו ומעל כל ישראל, ולא ישמע שוד ושבר בגבולנו ובגבול כל עמו ישראל, ובילע המות לנצח, ולא נוסיף לדאבה עוד אמן כן יהי רצון. ועל זה נאמר מעשה אמיתי עד כמה הדברים צודקים.

הרמב"ם היה רופא גדול מאוד, ונבחר על ידי מלך מצרים לשרת אצלו ברפואה, ונתקנאו בו הרופאים האחרים ודיברו עליו לשון הרע אצל מלך מצרים. כידוע לשון הרע עושה רושם,

ואז הם טענו: שהוא לא רופא כזה גדול כמו שהמלך מחשיב אותו,

אמר להם: "מה ראיתם שהוא לא בסדר?"

אמרו: "המלך יבחן אותנו, איך יבחן אותנו? כל אחד יכין שיקוי של רעל וישקה את השני, ומי שיצליח להינצל מהשיקוי של הרעל - הוא הרופא המומחה!".

אמר: "הדברים נשמעים", קרא להרמב"ם אמר מה הם מציעים,

אמר הרמב"ם למלך: "תפאדל שיתחילו, הם יכינו לי שיקוי של רעל, אני אשתה אותו, ואם אני יינצל ממנו - אני רופא מומחה, אבל אחר כך אני גם משקה אותם כן? יופי".

לפני שמשקים אותו את הרעל שהם הכינו, הוא אמר לנער שלו: "תקשיב, אחרי שאני שותה את הכוס רעל, אתה לוקח את כל העשבים האלה שאני הכנתי, ואתה עוטף אותי עם כל העשבים האלה מכף רגל ועד ראש, וככה אני במשך יום יומיים ואחרי זה אני יקום".

וכן היה, ואחרי יומיים אחרי שתיית הרע קם בריא ושלם, מה היה הפטנט? הוא הכיר את העשבים שהם שואבים מהגוף את כל הרעלים, כשעוטפים את הבן אדם עם העשבים האלה - הם מושכים את כל הרעלים החוצה. כל הרעל יצא והוא נשאר בריא ושלם. הגיע לארמון המלך הופתע, אחרי שהם הכינו והם תכננו והם יעצו את העצה - ולא הצליחו להרוג אותו עם הרעל הזה, זה באמת רופא מומחה.

עכשיו הוא קרא להם אמר להם: "תגיעו לארמון"

הרמב"ם הגיע, הם לא האמינו!

והרמב"ם מחייך ואומר: "עכשיו תורי לתת לכם נכון?"

אין ברירה! אימת מלך עליהם. ככה נותן להם הוא מוציא בקבוקון קטן כזה כמו של האלכוהול, טזטז נותן להם כל אחד בכוס,

-          "כל אחד ישתה לא צריך הרבה לא כוס שלם, קצת כל אחד ישתה קצת",

איך שהם שתו נתפגרו מתו על המקום.

המלך התפעל אמר: "מה זה? מה עשית? איזה סוג רעל יצרת?"

אומר לו: "כבודו ישתה",

אומר לי: "אני? חס ושלום! אתה רוצה להרוג אותי?"

אמר לו: "לא! אין בעיה בא תראה גם אני שותה, ושתה את כל מה שהיה שמה",

הוא אומר לו: "איך זה יכול להיות שעליך זה לא פועל, ועליהם זה לא פעל?"

הוא אומר: "הם לא מתו מהרעל – הם מתו מהפחד!".

זה מה שאמרו לנו פה, הפחד יכול להפיל חללים יותר מהקורונה. אז לכן, כמה שפחות לשמוע, רק את האזהרות ורק את הכללים, את השמירות ולאו דוקא את הנתונים. אז זאת אומרת כל בן אדם ישתדל בעזרת השם להעביר את הדברים הלאה לאחרים, אני אמרתי את ה... אני לא יודע אם אני יכול לחזור עוד פעם על מה שאמרתי? זה היה, אמרתי את זה בהתחלה, אני מצטער!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".