טוען...

החפץ חיים: יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו | הרב אמנון יצחק

 תאריך פרסום: 20.03.2020, שעה: 17:12


נציב יום בעילום שם: לביטול גזרת הקורונה, שעם ישראל יחזור בתשובה שלימה מהרה, וניגאל בטובה ולא חלילה בדרך אחרת אמן, אמן!!

ממשיכים עם ה"חפץ חיים" בעידן הקורונה. על הפסוק בתהילים (צא, טו): "יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ" הנהגת הקב"ה עם ישראל בניו חביבים כך היא, לאחר שמרוב פשעיהם, הגלה אותם מעל שולחנו, ומסר אותם תחת האומות, לייסר אותם לפי חטאתם - כל זה למען ישובו, ויבקשו בצר להם, ככתוב (דברים ד, ל): "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד השם אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" מכל מקום לא עזבם ולא הסתיר פניו מהם, אלא הוא בעצמו כביכול הולך אתם בכל מקומות גלותם למען לא יכלו מרוב המצוקות.

וכמו שהבטיח הקב"ה ליעקב אבינו (בראשית מו, ד): "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" וכן נאמר בישעיה (מג, יד): "לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה" וכן אמרו חכמים זכרונם לברכה: "כל מקום שישראל גלו - גלתה שכינה עמהם. גלו לבבל - שכינה עמהם, גלו לאדום - שכינה עמהם". ובעת צר לישראל לרבים ואפילו ליחיד, השם אלוקיו עמו בצרתו. כמו שנאמר (תהלים צא, טו): "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" כי אז הקב"ה צופה ומביט בעין השגחתו ושוקל וסופר את ערך המכאובים של ישראל עד כמה הם מגיעים.

ואין רואה שאין בכוחם לסבול שוב התלאות, או שכבר שבו אליו בכל לבם, מצווה תכף, שיעזבו אותם הייסורים, ועוד מגדיל חסדו וטובו, עם האיש ההוא שסבל את הייסורים וקיבל אותם באהבה – את גמול מכאוביו, מגדיל חסדו עם האיש ההוא גמול מכאוביו, אשר סבל ולא התרעם על המידות של הקב"ה. כמו שמסיים הפסוק: "עמו אנוכי בצרה אחלצהו ואכבדהו" רוצה לומר: שגם "אכבדהו, אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ" (תהלים צא, טז), ואי ואי כמה שכר, לאלה שהיו בצרות, אלה שעברו ייסורים וכו'. וזה ליחיד.

ואם הכל היו שבים אל השם יתברך בכל נפשם - וצועקים אליו בכל לבם, אז היה גואל אותם מיד. כמו שנאמר במצרים (שמות ו, ה): "שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם". וליחיד: מושיע אותו על כל פנים ממצוקותיו, ומהפך את לב האנשים שמתגורר ביניהם לרחם עליו, כי הלא לבם ביד השם הוא. כמו שכתוב בבקשת שלמה המלך עליו השלום במלכים-א פרק ח (פסוקים מו-מז, מט-נ): "כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ ... וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב ... וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם ... וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם"

אז זאת אומרת: הכל ביד השם, לתת את עם ישראל ביד השובים שלהם, לרחם עליהם. אז הכל ביד השם אבל זה תלוי, אם אנחנו שבים בתשובה או לא. וכתוב אחר אומר (מלכים-א ט, ג): "וַיֹּאמֶר השם אֵלָיו: "שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּפִלָּתְךָ וְאֶת־תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי" הנה ברור מזה שאפילו אם אדם בדרגה תחתונה, עד שנפל בארץ רחוקה ביד המציקים לו, מכל מקום אל יתייאש בנפשו מפני זה, וישע שעל ידי תשובתו להשם - יתעוררו עליו רחמים מלמעלה, ויוושע מיד אויביו. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "אל יתייאש אדם מן הפורענות" פירשו המפרשים בשני אופנים, "אחד:

כשהוא נמצא בטובה אל יגבה לבו לחשוב: "שאני כבר מסולק מן הפורענויות",

כי לא ידע מה יולד יום. אדם חושב שהוא עשיר ומסודר ובריא - אז הוא אומר: "אני כבר מסולק מהפורענויות ולא צריך לדאוג". הנה בא וירוס, תפס את כולם, ורואים, אם הידרדרות (הידברות) לא מוכיחים, שס לא מוכיחים - הוירוס מוכיח. שלח השם וירוס קטן שמוכיח את כולם. ומראה: אל יגבה לבכם כלל וכלל! משום שאין אדם בטוח, לכן "אל יתייאש מן הפורענות",

אל תגיד: "אני? פורענות - לא יבוא עלי!"

-          לא, היא יכולה לבוא עליך, יכולה לבוא עליך, זה צד אחד.

צד שני להיפך: אם הוא נמצא בפורענויות, יש לו ייסורים וצרות, יש לו חששות וחרדות, אל יתייאש אדם בנפשו לומר "אבדה תקוותי ותוחלתי" זהו אני כבר אבוד והוא מתייאש מהפורענות,

אומר: "הפורענות הזאת תגמור עלי!".

כי רבים רחמי השם, הוא יוכל להתהפך מרגע לרגע, מרעה לטובה בכל עת, ככתוב (תהלים ל, ו): "בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה" זאת אומרת: אדם הולך לישון בלילה מוכה ייסורים והכל, "ולבוקר רינה"

הנה לנהג הזה של האוטובוס, גוי כפי שהבנתי, הוא היה כבר במצב מסוכן בקורונה, הכי מסוכן, ועכשיו מצבו חזר להיות יותר קל, אז זאת אומרת: יכול להיות "בערב ילין בכי ולבוקר רינה". גם יכול להיות הפוך. אבל כלל הדברים: צריך אדם לדעת שבזמן שאיש ישאל נמצא במצוק תחת יד הנוכרים או תחת הקורונה, אפילו הוא בקצה הארץ - גם אז השגחת השם יתברך סובבת על דרכו הרבה מאוד מאשר עת רווח ושלום, והקב"ה רואה בצערו ועומד לעזרתו אם יקרא אליו בכל לבו. ככתוב (תהלים לד, יט): "קָרוֹב השם לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ"

ועל כן לא ייפול לבבו בעת ההיא, ויהיה לבו בטוח בהשם, כי השם אלוקיו עמו לשומרו ולהצילו ולעוזרו בכל ענייניו, רק לא יתרפה בשמירת התורה בכל כוחו. ככתוב (דברים כג, טו): "כִּי השם אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ ... וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". אם יראה שיש בך ערוות דבר - אז ישוב מאחריך, אבל אם לא - הוא מתהלך בקרב מחנך להצילך.

"דע אחי!" אומר החפץ חיים: "כי באמת כל דבר ודבר תלוי לפי חוזק הרצון שפועל האדם בנפשו. ואספר לך: תשובה של איש אחד שהיה אביון גדול ולא היה לו ממון כלל בכל אותו הזמן הגדול והרב שהיה מתגורר בין הגויים עד שבא אל ביתו", זאת אומרת לא היה כלום. ובכל זאת, שמר עצמו ממאכלות אסורות! ולא באו אל פיו אפילו פעם אחת בכל אותו הזמן!. זאת אומרת: כל הזמן היה עני ואביון, אביון זה מתאווה מתאווה, והיה בא לביתו בלא כלום, אבל שמר את עצמו ממאכלות אסורות, ולא באו אל פיו אפילו פעם אחת בכל אותו הזמן, ואכל פת במלח טבולה בכוס חמין, ואף על פי כן היה לבבו תמיד שמח ומראהו יפה, עד שהיה הדבר לפלא בעיני כל רואיו, כמו קפז'ניקים מאירים.

ושאלו אותו: "איך פעלת בנפשך? להסתפק במשך כל הזמן הרב הזה ודוחק כזה ולהיות עוד שמח וטוב לב?!"

ויען ואמר: "אגיד לכם הנהגתי, כאילו הייתי מסתכל באמת, על כל משך הזמן הרב הזה, איככה אוכל להסתפק בזה ולסבול כל התלאות הרבות המצויות, בודאי שהיה מצר לי הדבר הרבה, אבל בכל ויום, לא דאגתי עבור מחר, מה לי לדאוג דאגת מחר, כל שכן שלא דאגתי עבור יום אתמול כי כבר עבר ואיננו. ומה נפקא מינה לי אם אכלתי אתמול פת חרבה או מעדני מלך? מי שאכל לפני שבוע מאכלים טובים, זכר ועוזר לו היום אם רעב? אז מה אכפת לי מה אכלתי אתמול? ואדרבא! בכל יום נוספה שמחה מיום אתמול, שעזר אותי השם שלא יבוא פיגול לתוך פי ולא טמאתי את נפשי, זה השמחה הגדולה שאני עומד בניסיון.

ואם כן לא היה לפני תמיד כי אם יום אחד בלבד, ומה לי לדאוג עבור ארוחת יום אחד אם אינה כל כך ברווח? אז מה קרה אם אני יאכל לחוח?"

לא צריך לפחד רבותי! שלא יהיה אוכל בסופרים הכל, אם יש לכם קמח ומים - תעשו לחוח, לא צריך אפילו שמרים, צ'יק צ'אק הכל בסדר.

-          "וככה אכלתי פיתי מידי יום ביומו בשמחה בטוב לבב, ומה שאני יכול לאכול - מאכל כשר, ולא התאוותי כלל למאכלות אסורות". מה שנכשלים בכל הדור הזה רחמנא לצלן. וזה ידוע שמראה הפנים - תלוי לפי שמחת הנפש, ושמחת הנפש זה תלוי בחוזק הרצון, ועל כן האיש הזה נראה שמח וטוב לב".

אבל מזויפים שעושים שמחות משטויות כמו הידרדרות (הידברות), הם הוציאו מודעה כאילו מנהלים את העולם, והם הביאו: "לשבת הכתר" הראשונה מאז קום המדינה, זכינו! שהשבת הזאת תישמר! בכל ארץ ישראל ללא יוצא מן הכלל. איזה שטויות והבלים, אנשים ישבו בבתים, ויראו טמבלויזיה, וישמעו מה מדברים שם, ומה החדשות, וכמה מתו וכמה חלו, איזה שמירת שבת? אתה רוצה להגיד שכולם כלואים אבל מה אומרים? "לראשונה מאז קום המדינה השבת הזאת תישמר בכל הארץ ללא יוצא מן הכלל!" פששששש.

"יהודים יקרים!" הם מבקשים: "הבה נקבל על עצמנו הפעם!!! לשמור ולקדש את השבת כהלכתה באהבה ושמחה".

-          איך? טמבל זמרי (הרב זמיר כהן), איך הם ישמרו את השבת? אם הם לא יודעים מה לאכול בכלל, הם יודעים מה זה לט' מלאכות, יש

"ישמרו שבת כהלכתה"

-          עוד אתה כותב?

"ובאהבה ושמחה".

-          מישהו נכנס לבידוד בשמחה יא קוקו? זה מה שאתה מפרסם?

"גם מי שלא שמר שבת מימיו, ניתנת לו הזדמנות להצטרף לשמירת שבת, שתאחד את כל עם ישראל עם הקב"ה",

-          יה בה בי

"ובזכות זה תשמור עלינו מהקורונה וכל הפגעים".

-          אנשי שקר המה! במקום לעורר את האנשים לשוב בתשובה אמתית במשך כל השנים, אז לא היה בא קורונה, אבל במקום זה מרחתם אותם בשוקולד ובדבש, בתותים וזה המצב! ועכשיו אתם פתאום מסבירים ככה וככה וככה. - כל אלה דברי הבלים,

אם עם ישראל לא יעשה תשובה אמתית, אמתית זה שהוא יודע איך עושים גם תשובה, ומקבל עליו לעשות את רצון הבורא, וגם אם יהיה הרהור אמיתי, אפילו שעוד לא הספיקו לעשות תשובה, אבל אמיתי! אמיתי כמו שאמר ה"חפץ חיים" מי לנו גדול מהחפץ חיים? עם כל הצרות שתיארנו בדרשות האחרונות שעברו בימיו - אמר כל זה רק אם יעשו תשובה שלימה, אם לא יעשו תשובה שלימה אז נכונו לנו... לא רוצה להגיד מה.

לכן, אני מאחל לעם ישראל בפרשת (שמות לה, א-ג) " וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה השם לַעֲשֹׂת אֹתָם, שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַהשם" אבל הסיום זה: "כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת" צריכים לדעת את זה, שבת צריך לשמור לא בגלל קורונה, בגלל שצריך לשמור, ואם לא? העונש הוא חמור ביותר! יהי רצון שעם ישראל יפנימו, ונפיץ את הדברים הלאה, ואפשר, שהקב"ה ירחם עלינו אמן ואמן. אמן!!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".