מלאך ההצלחות ומלאך החלומות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום, מיכל חן בת נורית וניסים אברהם בן שושנה

וכל יוצאי החלציהם יזכו לשמירה מכל נגע ומחלה,

בריאות שלמה ואיתנה,

התחזקות רוחנית וריבוי בלימוד התורה בשמחה,

שפע והצלחה בכל התחומים, אמן.

מאמר נפלא

ממרן החפץ חיים, זכר צדיק לברכה.

השגחת השם יתברך על כל צעד ושעד.

חלק גדול של האנשים בעולם הזה נבערים מדעת.

הם טועים בשני יסודות.

הם לא מבינים עד כמה הם קטנים ושפלים

ועד כמה הקדוש ברוך הוא גדול.

באופן יחסי, כן, אין גודל.

אם אדם היה מבין כמה הוא קטן

ומה ערכו,

הוא היה צריך להחליט שאין אצלו מושג של אני,

משום שלולא ההצלחה שהשם יתברך נותן לו בכל צעד ושעל,

ובכל מעשה שהוא עושה,

אז הכל היה נחשב לכלום.

אין בעולם הזה מקרים.

מה נשאר מאדם לאחר פטירתו?

מה נהיה עם האני שלו?

הצעדים של האדם נתקנו על ידי השגחתו וחשבונו של המכין מצעדי גבר.

ועל כל מעשה טוב שהוא עושה

צריך מחשבה קודם למעשה,

ואת המחשבה הוא מקבל ממעל.

ואם חלילה נגזר על אדם אסון,

נגזר

על כורחך משמיים,

שיוסתר מעיני שכלו המחשבה הנכונה,

וממילא על ידי מחשבה עקומה

הוא נופל לאותה צרה.

יאב לך עצה למקנה נכסין

או להפסיד נכסין,

להצליח או להפסיד.

ובעולם נוהגים לומר כשקורה לאחד אסון

מה שבן אדם עושה לעצמו לא יוכל השונא הכי גדול לעשות לו.

זאת אומרת הבן אדם בעצם הוא מפיל את עצמו,

מה שאדם עושה לעצמו אפילו שונא לא יכול לעשות.

ושוכחים

שאין כזה מושג

אדם עושה לעצמו.

ודאי כשאדם שקורה לו כך

וכך

הוא בעצמו גרם לזה אבל על ידי המעשים הלא טובים

וזה העונש

מה שקוראים הוא עושה לעצמו זה לא עושה לעצמו

זה העונש שנגרם בעקבות המעשים שלו הלא טובים בחשבון הרוחני

בבית הלוי על התורה

ובשפת אמת בחוקותיי

בערוץ העניין מה זה שכר עבירה עבירה ושכר מצווה מצווה

העונש המגיע לאדם עבור העבירה

הוא בעצמו גם כן עבירה בפני עצמו מה שאתה גורם

שהקדוש ברוך הוא יביא לך עונש

על עבירה שלך זה גם עבירה שלך

מאחר והבורא רוצה להיטיב לך ולישראל כולם

ואתה גורם במעשים שיענישו אותך

מהשם עושה את ההפך ממה שהוא רוצה הוא רוצה להיטיב ואתה גורם לו להרע

נמצא שמגיע לך עונש גם עבור העונש

מה שגרמת שתקבל עונש תקבל עוד עונש על מה שגרמת על העונש כי הוא רצה להיטיב ואתה גרמת לו להעניש

כמו שאומר הכתוב בירמיה ל״א ייסרטני ואיבשר

פירושו ייסרטני

מי גרם?

אני

ואיבשר גם על זה שיסרטני

עכשיו עבור הייסורים מגיעים לו עוד ייסורים עבירה גוררת עבירה

השם יתברך

אה

איך זה מתאים לה עכשיו

תשמעו מה החפץ חיים אומר

השם יתברך אינו צריך חיילים

כדי להעניש בני אדם

הוא רק

מסיר לרגע כת את ההשגחה מאדם אחד וזה נגמר

הכל תלוי

רק במעשיו של האדם

השם יתברך

דן דין צדק

כמו שהגמרא אומרת

כמו שהגמרא אומרת

שבית דין של מעלה נקרא צדק

לפעמים נגזר

להסיר את ההשגחה לרגע מהשכל של האדם

זה מה שנקרא שהוא איבד את העשתונות פתאום הוא מצא את עצמו על עץ עם המכונית

מסירים לו את ההשגחה רק רגע אחד

ולפעמים נגזר להסיר את ההשגחה מהגוף של האדם

אדם הולך

טראח נפל

לא צריך שכל בשביל זה מסירים את ההשגחה מהגוף

בן אדם נפל

וזה ההבדל בין בית סוהר אנושי לבית סוהר של הקדוש ברוך הוא כביכול

אתם רואים שהקדוש ברוך הוא

עם וירוס קטן בלתי נראה

מכניס את כולם לבית סוהר, בידוד

עכשיו הולכת להיות מדינה בסגר בפסח

בידוד

הוא השתמש הקדוש ברוך הוא בחיילים? כן, של צה״ל

אמר להם אם אתם רציתם שבני ברק ילכו לצבא עכשיו אתם תלכו לבני ברק

הקדוש ברוך הוא עושה צחוק מכולם מראה להם איך הוא מטפל עם וירוס קטן

בלי מלחמות, בלי הוריקנים, בלי שום דבר

ממש לא מזיז שום דבר מאיתני הטבע כמו שנוהגים לומר איתני הטבע, כאילו הטבע הוא עצמאי

הוא שולח רק וירוס קטן

ומכניס את כולם למאסר.

עולם ומלואו במאסר

עולם ומלואו במאסר

הדלתות לכאורה פתוחות

אפשר לצאת ללכת

הכל בסדר, הוא לא ריתך את הבתים

אבל העולם במאסר

מי שיוצא מסתכן בחייו ומסכן אחרים

ממעשיו של כל אחד ואחד

ואפילו ממחשבותיו

נבנה למעלה חשבון מדויק בדיוק מה שמגיע לו עבור מעשיו

לא רק המעשים של האדם קובעים למעלה גם המחשבות

לולא היה האדם יכול להציץ בספר החשבון הזה

שיש למעלה על כל מעשיו ומחשבותיו

היה רואה ותופס את עצמו היכן הוא עומד בעולם

לאדם נדמה תמיד שהוא יוצא ידי חובתו בעולמו כלפי הקדוש ברוך הוא

הוא חושב שהקדוש ברוך הוא עוד חייב לו חוב

אם אדם היה רושם בפנקס את כל מעשיו כלפי שמיים

כמו שהוא רושם בפנקס את כל החובות שחייבים לו

אז היה מבין עד כמה הקדוש ברוך הוא טוב ומטיב לו

שאינו מתחשב כביכול על הרגע בכל מה שאדם עובר על מצוותו בכל יום על לאווים

ועל מצוות עשה של התורה

ועדיין נותן לו בריאות ופרנסה ונחת מהילדים ומנצל את כל הכוחות שהשם נותן לו נגדו

אנשים שחיים עלי אדמות עשרות שנים

אין להם זמן דקה לעשות חשבון נפש

זה בטוח מביא את האדם לשקוע לתהום הנשייה

תהום עם עבירות קשות

קשה לצאת מכך

כמו אחד ששוקע בתהום של חובות

ואין לו אגורה שחוקה לרפואה

והוא לא יודע איך לצאת מהתסבוכת כמו עכשיו מיליון אנשים במצב

אין מה לעשות 70% מובטלים באילת מי ישקם אותה?

איך? מתי?

נגיד

במים הבודדים והפרטים

לא היה לכם זמן רגע לחשוב על העסק האמיתי לא העסק של כל החודש שמביא אלפי שקלים

על העסק של החיים אז השם הכניס את כולם לבידוד

יש לכם מספיק זמן תפסיקו לחשוב מה יהיה עם הפרנסה מה עם הכול

תחשבו מה יהיה עם החיים כי יכול להיות שנדבקים בקורונה והולכים

תחשבו מה שתספיקו לחשוב מה עשיתם עד היום בשביל

לרצות את הקדוש ברוך הוא שברא אתכם עשרות שנים

אתם פה אצלו על חשבונו ובכלל לא מסתכלים עליו

וגם אלה שעובדים אותו כביכול איך שהם רוצים

איך שמתאים להם

איך שנוח להם להסביר את התורה שלו

אז הקדוש ברוך הוא אומר פסק זמן

תחשבו

נותן לכם זמן

ואחרי זה נחליט איך ממשיכים

יכול להיות שאחרי קורונה יש ארונה

יכול להיות שדברים אחרים יכולים להיות מלחמות יכול להיות צרות

מחלות נוספות וכו'

אבל הקדוש ברוך הוא אמרתי כבר בדרשות הקודמות

כשהחנבני סוגר

את החנות הוא כבר לא מקבל

מהאנשים בהקפה

רק מזומן מי שיש לו לשלם

בבקשה מי שלא לא מקבל

יש לך זכויות תישאר אין לך זכויות להתראות

כשהיה מצב רגיל אפשר היה בהקפה

והם משלמים מדי פעם ככה וככה

עכשיו סוף העולם

בסוף העולם

סוגרים את החשבון

מי שראוי נשאר ואנחנו רק בהתחלה

כי לפי מה שכתוב בנביאים

זה עוד אפס אפסים למה שצפוי כי שליש מכל הצרות שהיו בעולם

יהיו רק בדור הזה, בדורו של משיח.

שליש

מכל מה שעברו בכל העולם.

הסיבה השנייה לכך שאדם טועה בדרכי החיים היא שאינו מבין כמה גדול הוא השם יתברך כביכול.

נדיר למצוא אדם שיוכל לתאר ואפילו במשהו את גדלות השם יתברך

על כל הרקיעים ועל כל העולמות.

כמו שהגאון מוילנא מפרש את הפסוק

המשפילי לראות בשמיים ובארץ.

הגאון מפרש שכביכול הקדוש ברוך הוא צריך

להשפיל את עצמו כדי להסתכל בשמיים ועוד יותר להסתכל בארץ.

שערי השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך.

הוא המלך על כל העולמות וכל העולמות נמצאים בו.

הוא נקרא מקומו של עולם.

וכל המלאכים והשרפים מיליונים מיליונים מיליונים.

אפילו למלאך אין רשות לעשות דבר על דעת עצמו,

ובכל שליחות ושליחות צריכו לזכור שהוא עושה רק את רצון הקדוש ברוך הוא.

בזוהר הקדוש כתוב שהמלאכים שהגיעו אל לוט אמרו לו כי משחיתים אנחנו את המקום.

אז הם נידונו בנהר דינור,

נהר של אש,

משום שאין מושג כזה לומר אנחנו.

מלאכים אומרים אנחנו, משחיתים אנחנו.

הם נדחו 138 שנה מלהגיע למקומם.

אז אפילו אצל המלאכים

קיים כלל שנראים נושאים

והם בעצם נשואים.

השם יתברך אומר השמיים כסאי

והארץ אדום רגליי.

כל שמי השמיים והמלאכים, השרפים והאופנים,

הם רק בבחינת כסא,

כסא שכביכול, כביכול עליו השם יושב, כביכול.

והעולם שאנחנו נמצאים פה, פה למטה,

הוא לא יותר מאשר אדום רגליי.

כמו איזה מתקן ששמים עליו ומניחים את הרגליים.

וכאן בא אדם קטן,

נבער מדעת,

מתנשא ומתגאה,

ומקשה קושיות על ההנהגה של הקדוש ברוך הוא

עם העולם.

אם לאדם היה מותר לדעת את החשבונות שמיים,

ודאי

היה יודע אותם.

אבל תשמעו פירוש יפה.

תשמעו פירוש יפה יפה.

אבל הפסוק הראשון בתורה מראה לנו שהשמיים,

שמיים לאדוניי,

והארץ נתן לבני אדם.

מה פירוש?

השמיים,

שמיים לאדוניי. עזוב את השמיים, אל תשאל שאלות שמה.

זה לאדוניי.

הארץ נתן לבני אדם. איפה רואים את זה?

התורה מתחילה ככה

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

אם כן, לפי הסדר היה צריך לפרש עכשיו,

והשמיים.

הסדר שמה הוא כך וכך.

לא.

התורה אומרת ישר.

והארץ הייתה תוהו ובוהו בחושך על פני תהום.

רגע, ומה עם השמיים? התחלנו עם השמיים.

צריך לדבר ראשון ראשון ואחרון אחרון.

אלא התשובה, חשבונות שמיים זה לא עניינך בכלל.

ולא צריך לכתוב אותם בתורה.

ולכן עוברת התורה ישר לארץ. מה שנוגע אלינו

זה ארצמת המקשה קושיות

כלפי מעלה. איזה, מי אתה בכלל?

איי, איי, איי, איי. ותשמעו עוד פירוש נפלא, מדהים.

באר הרמב״ם,

ביסוד הזה,

את התשובה של הקדוש ברוך הוא לשאלות של איוב.

איוב שאל למה יש סבל בעולם.

כמו שאומר איוב, ויען אדוני את איוב מן הסערה ויאמר.

מי זה מחשיך עצה במילין בלי דעת?

אזור נא כגבר חלציך,

ואשאלך והודיעני.

איפה היית?

ביסדי ארץ.

הגד עם ידעת הבינה.

מי שם ממדיה?

כי תדע.

או מי נטע עליה קו?

תקראו את כל פרק ל״ח ול״ט באיוב.

שואל אותו הקדוש ברוך הוא את איוב שאלות.

ובגמרא בבבא בתרא תראה שבכל הפרקים הללו

שהקדוש ברוך הוא לא ענה לו כלל על השאלה.

רק הראה לו שידע שהעולם לא הפקר

ויש בעל הבית לעולם

והכל נעשה על פי דין.

אבל תשובה והסבר?

אני בתור אלוקים לא חייב לך בכלל.

התפקיד שלך לעבוד אותי בכל עת, בכל מצב, בלי שאלות.

פשטייסט?

צריך להבין.

מי אתה קרוץ מחומר?

אתה לא נראה מלמעלה אפילו בגודל הווירוס קורונה.

אתה מקשה שאלות וקושיות וכולי. זה כאילו הווירוס ישאל את הקרוץ. למה שלחת אותי לסין?

למה אתה שולח אותי, מטריח אותי עד אמריקה?

למה אתה שולח אותי לישראל?

הווירוס ישאל?

מלאך שואל?

אז מי אתה שתשאל?

הבן אדם שואל.

בכלל, צריך אדם להבין את חשבון חייו

עד גיל 20 שנה, הרי הוא ילד.

מגיל 60 הוא כבר זקן.

אז נשאר לו רק 40 שנה להתעמק בחשבונות שמיים.

ואם כך, איך הוא רוצה להבין את החשבונות

של הקב' ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד בזמן כל כך מועט?

וכמו המשל הידוע שהחפץ חיים אמר,

והוא חוזר עליו שוב,

כשאדם מגיע, עורך לעיר ונכנס לתפילת שבת בבית הכנסת, זה נורא דבר מוזר,

שהגבאי מעמיד את זה כהן, ומשם הלווים, ומפה ישראל, ומעלה רביעים מכאן, וזה בלי סדר.

ואז הוא שואל, מה קורה פה? למה הוא עושה ככה? למה הוא לא הולך לפי סדר מסביב?

אז אמרו לו, חביבי, אתה בא פה לשבת אחת ואתה כבר רוצה לדעת את כל ההנהגה?

יש פה פנקס מסודר,

הכל רשום מי קיבל כבר, מי לא קיבל, מי היה חסר, מי לא היה חסר.

יש סדר, אל תדאג, הכל מסודר.

אבל אתה לא יכול מביקור אחד

כבר לשאול שאלות וקושיות.

ככה אדם מגיע לעולם הזה לזמן קצר, אורח,

ורוצה בתוך זמן זה להבין את כל חשבונות שמיים. למה זה עני?

למה זה עשיר?

למה זה חולה?

למה זה בריא?

למה זה נפטר?

למה זה חי?

למה זה ככה ולמה זה ככה?

הוא שוכח שהכל רשום בשמיים, בפנקס,

והכל מתנהל עם חשבון מדויק.

שם למעלה יש חשבונות של פוקד עוון אבות

על בנים.

ויש חשבונות

של זכויות

שהם מצילים את האדם גם מכל פורענות אפילו שהוא בעצמו לא ראוי.

כמו שאמרנו,

שהצור תמים פעולו ככל דרך המשפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא.

השם לא יוציא דינו של אדם למיתה, אלא אם כן הוא ראה שכל הסובבים איתו

ראויים לעונש הזה.

אז אם יש מישהו שיכול לגונן,

אז הוא יעכב את מיתתו של זה.

עכשיו,

לשם ביאור והמחשה לרעיון של החפץ חיים הזה ששמענו,

הבאנו משל,

לפני כמאתיים שנה,

לפני מאתיים שנה,

נקראו תושבי עיר הבירה וינה לראות פלא גדול,

נסיעת הבכורה של הרכבת.

מרכבה שנוסעת

ללא סוסים, פעם ראשונה בהיסטוריה.

נקהלו בני העיר והתגודדו ליד מפלצת ברזל אימתנית

והיה שם יהודי אחד ריאלי, רציונליסט, מפוכח

והוא טען שם בפני כולם

אין דבר כזה, מתעתעים כאן בקהל.

מעולם לא נסעה מרכבה בלי סוסים.

מה עוד מרכבה כבדה כל כך מברזל ופלדה?

היא תוכל למשוח אחריה שורה של קרונות בלי סוסים?

אמרו לו, תשמע, זו המצאה חדשה,

כולם מדברים בזה.

והוא בשלו.

רעות תראו, הרכבת לא תמוש ממקומה.

הקטר הוא שק,

תימרות עשן עלו מן הארובה,

והאיש עדיין נחרץ בדעתו.

כל זה הצגה ותו לא.

גם התנור בבית שלי מעלה עשן כבר שנים,

אבל הוא עדיין לא זז סנטימטר אחד.

הקטר, צופר, צפירה חדה.

הוא צוחק, צפצפה, יכולה להחליף סוס.

נו, תהיו רציניים.

היא לא תזוז.

הרכבת התחילה לרעוד והגלגלים החלו לנוע באיטיות.

אז מה אומר עכשיו?

אמרתי לכם, הניסיון נכשל.

תראו איזה איטיות.

בקושי חצי סיבוב.

והרכבת נכנסה לתאוצה,

ובשקשוק גלגלים פתחה בדהרה.

האיש ספג כפיים ואמר,

יואו,

היא לא תיעצר לעולם.

זה הרציונליסטים, המבינים, הריאליים, כל החבר'ה האלה שיודעים להסביר תמיד כל מצב.

הסיפור ממחיש לנו תכונה יסודית מאוד שמקננת בנו.

כיצד כל דבר עכשווי

נראה בעינינו כל כך קבוע ונצחי.

כאילו לא השתנה כלום, ככה זה ככה.

אין מה לעשות, זה המצב.

אתה אומר, תשמע, הבורא יכול ברגע להניע את העולם.

עולם כמנהגו נוהג, אתה עושה טובה, יש תאבה וזה. לא.

איי איי איי, כשברית המועצות הייתה מעצמת על,

נראתה כענק אימתני.

אבל היא קרסה.

וכבר ספדו לה ומחקו אותה מן התודעה.

ואתם רואים שפוטין חזר והיא לא קרסה ולא בטיח.

כשלא יורדים גשמים,

אז מחליטים שהמדבר מתפשט.

יש לייבא מים מטורקיה.

ככה היה בזמנות, אם אתם זוכרים, לפני עשרות שנים.

לא ירד גשם מספר שנים רב,

והכול התייבש,

ורצו להביא מים מטורקיה בבקבוקים.

כמו שהביאו ביצים עכשיו.

וכשירדו גשמים,

החליטו שכבר המבול הגיע.

כך נראית

גדולת החכמים האמיתיים, חכמי התורה,

שהמשנה באבות אומרת איזה הוא חכם, הרואה את הנולד.

הם לא דנים לפי הרגע.

הם לא נסחפים בהתרגשות החולפת.

המבט מקיף יותר ורחב יותר.

באשרי השומע לקולם.

זאת אומרת, מי שחושב שימצאו פתרון לקורונה

ומתעסק בטפל,

תתעסקו בשורש, על מה ולמה זה בא,

אין לכם תשובות כי אין לכם ידע בזה, זה לא התחום שלכם.

אתם מתעסקים בפיזיקה,

בכימיה,

אתם מתעסקים במורגש,

אבל אתם לא יכולים להתעסק במכוון,

מי המכוון

ולמה מכוון.

זה התורה נתנה את הכלים רק לחכמים.

מה לעשות?

איך אמר אמנון לוי?

שהרבנים קובעים ולא הרופאים.

הם לא קובעים, הרבנים, הם רק אומרים

מה נקבע מהשמיים,

על מה ולמה? מהכתובים.

מהכתובים כבר כתובים,

לא ממציאים אותם עכשיו מחדש.

וכל מה שאמרו כתובים מאז ומעולם, הכל מתקיים.

תראו, כל מה שהזהרתי,

אני לא נביא ולא בן נביא.

הכל, הכל, הכל מתקיים כסדר.

מי יכול היה להגיד שיסגרו גבולות,

ארצות, ולא ייתנו לצאת והכול,

וסגר וכל הזמן? מי יכול להגיד דבר כזה?

ואמרנו את זה מראש.

זאת אומרת,

אם היו שואלים רופא, ייתכן, שואלים מדינאי, זה ייתכן,

שואלים פוליטיקאי, זה ייתכן,

אסטרולוג זה ייתכן.

מי יגיד דבר כזה?

איזהו חכם הרואה את הנולד.

דבר דומה קרה גם במכות מצרים.

הכל טמאים, מדוע פרעה הקשה את ליבו?

כיצד יכול להתעקש לנוכח המכות?

את התשובה משמיע לנו על שייח הקדוש.

וככה גם אלה הרופאים והפרופסורים ומשרד הבריאות וכולם בדיוק אותו דבר,

כמו פרעה.

הגיעה, למשל, מכת ערוב.

חיות הג'ונגל פשטו על הערים

ועשו שמות בבקר, בצאן,

אבל המכה עברה.

פרעה סקר את הנזקים,

נאנח לרווחה, נו, לא נורא,

עוד נותרו המוני עדרי צאן.

אין זאת חשב אלא שאלוהי מצרים הצליחו למתן את המכה.

זאת אומרת, הרופאים והפרופסורים והמדענים הצליחו לרכך ולשבר את העקומה של הקורונה.

ואז הגיעה מכת דבר,

אבל גם היא חלפה,

ופרעה סקר את הנזק ונשם לרווחה.

אמנם המון בקר וצאן מתו,

אבל עוד נותרו רבים בהם, לא נגעה מכה לרעה, לא נורא.

ממש כמו בסין.

אמרו שהתגברו על הקורונה, ועכשיו היא פורצת שוב טעם, שוב פעם, ועכשיו עושים עוד סגל.

אבל אחר כך הגיעה מכת הברד,

והעמידה את כל הבקר שהיה בשדה,

ופרעה נרגע גם מזה, לא נורא.

עוד נשארו הבקר והצאן שבמכלאות,

ואם לא, גם ניקח את הצאן של ישראל.

מה הייתה הטעות

של פרעה והמדענים והפרופסורים והכול? מה הטעות שלהם?

הטעות היא אווילית, אבל היא כל כך אנושית.

כי הוא דן כל מכה לגופה,

כשלעצמה,

באורך סיכום, לפני הזמן, כולם דוחקים כבר בתשקורת

מתי האסטרטגיית היציאה מהמשבר כבר. כל הזמן שואלים מתי.

עוד לא נכנסנו.

אתם כבר שואלים על היציאה?

אז זאת אומרת, כל הזמן עושים סיכום לפני הזמן.

ג'ורג' בוש קרא על המגפה שהייתה

ב-2018 בספר בנחרד,

ואמר שצריכים לעשות הכנה למגפה כזאת לעתיד.

אבל הוא אמר, ואף אחד לא עשה,

ואובמבה השאיר את כל המחסנים רקובים,

והכול עם עובש, ולא חידש מלאי ולא כלום.

וטראמפ התרברב, שזה הכול שפעת כלה ולא יהיה שום דבר, ועכשיו אוכלים אותה כולם,

ויחפשו את האשמים,

וכמובן ועודות חקירה כמו שאוהבים כולם,

וזה יפתור את הבעיה.

אם העולם לא יבין שהקדוש ברוך הוא סוגר את המכולת,

צריכים להתכונן.

חבר'ה,

להכין את הבגדים לביאת משיח,

אבל עם תשובה ומעשים טובים.

זה ההצלה, כמו שהסברנו בדרשה קודם.

עכשיו,

אבל

היה מי שידע כיצד להתבונן,

היה מי שידע שנסתכל על חצי דבר,

קראו לו יתרו,

וישמע יתרו את כל אשר עשה אדוני למשה ולישראל עמו,

הוא התבונן במבט כולל והבין

שמה שהקדוש ברוך הוא הותיר פלטה במכת ערוב

זה בשביל שלמכה בה הדבר יהיה במה לפגוע,

במה לכלות.

וגם הדבר הותיר פלטה כדי שיהיה לה ברד במה להכות.

ובמכת ברד הורה משה רבנו שהכניסו את בעלי החיים הביתה,

ופרעה חשב שהדבר הוא לטובתו.

ולמעשה מה היה?

על ידי כך היה לפרעה סוסים כדי לרדוף אחרי ישראל,

בשביל שיוכל לטבוע אחר כך בים.

פרעה וכל חילו טובעו בים סוף.

לסיכום,

כל דבר שנראה כשלעצמו לטובת פרעה ועמו,

היה עוד שלב נוסף במכה וברעה.

מה הלקח עבורנו?

לדעת שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם במבט מרחיק ראות,

בסדרה של שלבים

שלא נבין אותם אלא בסופם,

אלא אם כן נקרא את הנביאים ונתייחס אליהם.

מי שמתבונן בחלקי הדברים בתהליך של ההתהוות עומד ותוהה

רק החכמים הרואים את הנולד במבט של התורה,

שהיא גילתה כבר בשירת האזינו את כל מהלך הדורות עד לגאולה,

רק אלה יכולים להבין את פשר המאורעות

ורואים איך כל מאורע הוא שלב

במכלול של המצבים והדברים שיביא בסוף לגאולה.

ממשיך החפץ חיים ואומר

כוחו של יצר הרע שמפתה את האדם

שהעולם הזה הפקר.

אתה יכול לעשות מה שהלב חפץ ותהנה מכל רגע בחיים.

האדם נותן ליצר הרע

להנהיג אותו כעיוור

והוא שוכח שיגיע היום ויצטרך לתת דין וחשבון על כל דבר.

כוחו של יצר רע גדול מאוד

אפילו שאדם רואה

לוויה

ומלווים בני אדם בדרכם האחרונה,

אפילו שהוא רואה את התוצאות

כמה אנשים מתים בקורונה בארץ,

בתפוצות ובכל העולם כולו,

יצא רע אומר לו אל תיבהל אתה לא מהחבר'ה של המתים

חבר'ה שטראבר

הנפטר הוא מאותה חבורה

והאדם נותן לפתות את עצמו ועושה שוב כל העולה על דעתו

ורואים שאנשים לא נזהרים ולא מבינים את גודל הסכנה כי מגפה

זה מגפה ואין

המשחית מבחין בין צדיק לרשע.

כל יהודי יודע שהתכלית

של החיים עלי אדמות זה לעבוד את השם, כל יהודי.

והגוף נוצר רק לשמש את הנשמה

נר השם נשמת אדם

והנשמה היא העיקר

מה עושה אדם?

הופך את הנשמה עבד לגוף

ומוכר את נשמתו

לעשרות שנים לגיהנום על ידי חילולי שבת

לא מניח תפילין, אוכל מאכלות אסורות,

שומע זמרים פסולים,

הכל לשם עבדותו לגוף.

אפילו להקה עכשיו יצאה לנגן ברחובות בני ברק למרות שאמרתי שהם טיפשים,

שהם עושים ההפך מרצון הבורא, שמחים, אנשים מתים.

ועוד הם כותבים למטה שזה בהנחיה של

ראש העיר שהלך לשמח את האנשים

לא יאומן כי יסופר.

והיה אפשר לחשוב שחלק גדול של אותם אנשים

דנים את גופם ונשמתם לגיהנום

משום לחם לאכול,

שאין להם פשוט ממה לחיות.

אם הם לא ישעבדו את הנשמה לגוף לא יהיה להם מה לאכול.

הם פוחדים.

ואפילו אם זה כך,

זה גם לא צודק.

מי אמר שאתה צריך לשעבד את הנשמה שלך כל החיים רק לעבודה,

לעבודה, לעבודה? מה אתה שונה מחמור וסוס?

על פי דין תורה צריך אפילו ללכת מבית לבית לקבץ נדבות,

אבל לא לחלל שבת אחת. אתה אומר אם אני לא אעבוד בשבת,

איך אני אתפרנס 300 אחוז אני מרוויח בשבת?

אבל גם בלי זה, זה לא נכון.

משום שחילולי שבת יותר נפוץ אצל אותם אנשים שהרכוש שלהם רב

ויש להם עסקים גדולים,

ואם הם יסגרו את החנויות והעסקים בשבתות בימים טובים,

אז הם לא יפסידו כלום.

אבל יצר רע אומר, יש לך מנה,

תרצה 200, יש לך 200, תרצה 400, לא מרפא.

ומפתה אותם שהם מפסידים

ושהם עדיין לא מסודרים, זה לא נקרא עדיין פרנסה מיליונים.

וצריך להגדיל עוד את העסקים,

כי צריך להחליף רהות, צריך לקנות עוד בתים, עוד בניינים, עוד מגרשים, עוד קרקעות,

עוד, עוד, עוד, עוד.

לאור כל זאת,

אומר החפץ חיים מתבקש כל רב ורב בעירו לייסד

חברות של שומרי שבת ובעצמם ללכת לדבר ולבקש מכל אחד בנפרד

על שמירת שבת קודש. זאת אומרת, החברה

זו קבוצה של אנשים שהרב מפעיל אותם ללכת לעסקים לפני שבת,

לבקש מהם לסגור ולעשות את כל המאמצים שלא יתחלל חס ושלום.

שבת בעירם.

הרב,

כל רב של כל מקום,

צריך לדעת שחילול שבת במקומו נוגע אליו כמו למחלל שבת עצמו.

משום שזה יותר מוודאות, אומר החפץ חיים. כשהרב

באותו מחלל שבת יגיעו לעולם האמת

והמזיקים יובילו את המחלל שבת לגיהנום,

הוא בוודאי יתענה,

מה יש לכם אליי?

הנה נמצא כאן הרב של העיירה או בית כנסת שבו הייתי מתפלל,

קחו אותו לגיהנום, הוא אף פעם לא אמר לי ולא הזהיר אותי על חומר האיסור שבדבר,

והמרצים החדשים אפילו מתירים לי, התירו לי.

תעשן רק פחות, יופי, רוקדים בשמיים ממך.

וכך יהיה המצב מאוד מר, מאוד מר. יש שם הרבה נר נשמה לזכר הדרשות.

ואל יחשוב הרב

שהמחלל שבת בטח יתבייש ממנו ולא יעיז פנים לטעון כלפיו בפמליה של מעלה.

אל יחשוב כך.

למה?

אל תחשוב

כי אין אהבה וידידות גדולה יותר מהגוף לנשמה

והנשמה לגוף שחיים עכשיו ביחד שבעים שנה.

יש לך אוהבים יותר מהגוף והנשמה ביחד? אף אחד לא רוצה לעזוב את השני.

אבל אומרים חכמים, כשהם יישפטו בעולם האמת,

אדם יטען כלפי הגוף,

והנשמה תטען כלפי,

הגוף יטען כלפי הנשמה, והנשמה תטען כלפי הגוף.

ואז ירכיבו שוב את שניהם יחד,

ויקיימו בהם את הפסק דין.

הנשמה תגיד, אני לא יכולתי לעשות שום דבר,

הגוף לקח אותי לאן שהוא רוצה ועשה בי מה שהוא רוצה, ואני לא יכולתי לעשות שום דבר.

הנה, עכשיו אני מחוץ לגוף, אני עושה מה שאני רוצה, אבל כשהוא היה, אני לא יכולתי.

והגוף יגיד, אני יכולתי לזוז, הנה הנשמה יצאה ממני, אני לא זז אפילו, אני לא יכול לזוז.

אז מה יעשו?

זה כמו חיגר וסומא,

ששלח אותם המלך,

נשמור לו על הכרם.

ואז החיגר אמר לסומה,

תשמע, תרימו אותי עליך, אני חיגר, אין לי רגליים.

אתה לא רואה, אבל לי יש עיניים.

שים אותי עליך, נלך שנינו ואני אקטוף

אשכולות ונאכל.

מצא המלך שהכרם מתרוקן.

שאל אותם, מה עשיתם? מי אכל? אמרו לו, מה, אין לי רגליים אחת. הוא אומר לו, אין לי עיניים.

הוא אמר, אה, ככה.

שם אחד על השני, אמר רע, עכשיו אתם אחד שלם.

חלע, חלע,

חילע אותם.

ככה יהיה הדין.

וככה יהיה הדין לרבנים,

שהם חושבים, מה, הוא יגיד עליי? הוא יגיד עליי לי? יש לו בושה, הוא מכבד?

לא מכבד ולא בטיח, אתה איתו, תתכבדו בגיהנום.

בקיצור, אם נתחיל לחשוב מה חובתנו בעולמנו כלפי הריבונו של עולם,

נזכה לזמנים מהירים שיקוים בנו הפסוק, סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.

איפה?

איפה לשמור? איפה זה? עכשיו, בכל מקום, בבית,

בבידוד, ברכבת,

בכל מקום מה אנחנו שומעים אנשים?

מדברים רק פוליטיקה, פרנסה,

ראית, קורונה, עניינים.

אבל סוף דבר,

כשיקויימום על ארץ דעה את השם,

אז הכל נשמע,

הכל נשמע,

נשמע מפי כל דבר אחד, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור,

משום שזה כל האדם.

כל העולם יכירו שזוהי עבודת השם והתכלית היחידה בעולם.

עכשיו אני מספר לכם סיפור שאתם תספרו אותו בשולחן של פסח.

תשמעו סיפור סיפור שמבהיר את המצב שלנו.

יום אחד

נפגשו שני מלאכים בכירים

בשמי מרום.

מלאך אחד ממונה על החלומות

ורעהו ממונה על ההצלחות.

השניים פתחו בשיחה נרגשת,

כל אחד מתאר בפני חברות מעשיו.

מלאך ההצלחות סיפר על עני מרוד

שהעלה אותו לגדולה בהבזק של רגע.

מלאך החלומות סיפר על חלום ארוך ומוצלח

שהוא זימן לפלוני אלמוני.

וככה הם מחליפים ביניהם סיפורי הצלחות.

השניים נפרדו תוך הבטחה לשוב להיפגש

ולהמשיך לספר את מעליליהם.

כשנפרדו השניים גמלה החלטה בליבו של מלאך החלומות

שהלילה

הוא יפעיל את כל קסמיו

ויעולל חלום

שכמותו לא היה.

והסיפור מתחיל.

ימים רבים לא ראו

מקיריו של מר הנרי אותו במצב רוח כה קודם.

מספר חודשים

שהיינו מרוצה מה נעשה בסניף הנמצא בניו יורק

ולאור הנתונים שהונחו בפניו

הבין

שליבו לא שיקר לו.

כל חייו האמין מר הנרי

שהאושר של האדם תלוי בו בעצמו בלבד.

אתם יודעים מה הוא היה אומר כל הזמן לעובדים שלו, משנן להם.

אם תתאמצו, תצליחו.

על השולחן המהודר היה שלט קבוע,

תקשיבו מה הוא כתב.

סוד ההליכה על המים

טמון בידיעה היכן מונחות האבנים.

מי יכול ללכת על מים?

מי שיודע איפה מונחות האבנים.

מי יכול להצליח בעסקים?

מי שיודע שאיפה שאפשר למצוא את העסקאות הכי טובות.

כל עובד חדש שהתקבל לעבודה הוזמן לקרוא את השלט שעל השולחן של הבוס.

הוא היה טופח לעובד הצעיר על השכם ואומר ידידי

אם תסתכל

תתבונן

ותשקול את מעשיך תצליח

אין אפשרות אחרת.

אבל כשהקדוש ברוך הוא רוצה ישנה גם ישנה אפשרות אחרת.

העסקים של מר הנרי הלכו והידרדרו מדחי אל דחי

והוא לא ידע את נפשו כי כנראה הוא לא מצא את האבנים מתחת למים לדרוך עליהם.

איש של כבוד היה מר הנרי

אבל עתה הוא החליף את משנתו

בתקופה הקשה הזו הוא חזר ושינן לעצמו

כי לא ההצלחה עושה את האדם למוצלח

אלא הוא עצמו בהתנהגותו קובע זאת.

נחמד.

ילדינו ושכנינו לא ידעו מאומה שהמצב הידרדר.

סיכמו ביניהם הנרי ורעייתו

רמת האוכל ירדה פלאים

הילדים שהורגלו למסעדות יוקרה נאלצו להסתפק בפרוסת לחם בחצי לבן

על בגדים חדשים כבר איש לא חלם

ואיכשהו הצליח מר הנרי לעבור תקופה של מספר חודשים

עד שיום אחד קרה דבר

הילדים הלכו לישון עם כיבה ריקה אין אוכל בכלל

באותו הלילה החליט מלאך החלומות להתעמר במר הנרי

כשאורות הבית כובעו

והנרי עלה על יצועו

טרם נרדם

החלו לרצד מול עיניו תמונות ילדותו

שהוא כל כך עמל להשכיח אותה מליבו

ועתה לא הרפו ממנו

בקרבו

כאילו הדברים מתרחשים זה עתה

עומד הוא נער צעיר ורזה מיוזע מכף רגל ועד ראש מהשמש הקופחת

תוקע מסמרים בעוד ארגז שעשה את דרכו על המסילה האוטומטית

שקט מוחלט

שרר בבית

מר הנרי

והוא ממשיך לטבות את קורי המחשבה אל תוך חלום מתוק

הנה

הנה הימים היפים

שהצליח להקים סניפים רבים

להשקיע במקומות הנכונים

והוא חולף ביעף

על פני התקופה הקשה והנה לפתע הכל חלף עבר

חבר ילדות הציע לו להשתתף איתו בייסוד

עסק חדש שפרח והצליח

ורווחיו העצומים כיסו את כל חובותיו

ואף נותר לו בידו סכום הגון שיכול לשמש כבסיס איתן

להפרחת הפעילות הכלכלית

חיוך רחב השתפך על פניו של מר הנרי

שמזה חודשים ארוכים לא חייך

הן בהקיץ והן בחלום

כהודיה לקדוש ברוך הוא על הטוב אשר גמלו

זימן מר הנרי קבוצת ידידים קרובה

ורב מכובד

לסעודת הודיה מפוארת שנערכת בביתו

שולחנות מפוארים ערוכים בסדר מופתי

על ידי צוות מלצרים ענובים בפפיונים המקבלים את פני הבאים

בעל הבית קיבל את פני האורחים כשבידיו מגש כוסיות לחיים

מעל פניו צהלה רבתי

המוזמנים התיישבו סביב השולחנות ומר הנרי

נעמד על דרגש קטן

הכין

עצמו לשאת את דבריו

שעות ארוכות קודם המסיבה התלבט מר הנרי

עם עצמו איך לפתוח את הנאום

לבסוף החליט כי הדבר המתאים ביותר לעשות הוא לפתוח בשירה וזמרה לבורא עולם שחילץ אותו מהמצר

מר הנרי הניף את ידיו באוויר

כשמגרונו בוקעים ברננה פסוקי הנחמה של ירמיהו

חסדי השם כי לא סמנו כי לא חולו רחמו

והנוכחים נשאו עפם את ידיהם במחיאות כפיים הרעידו את קירות הבית

לפתע

חברו פניו של מר הנרי

מבעד לחלון

נראה קנה של רובה מכוון ישר לעברו

והרובה

אחוז בידיו האמונות של הפושע המפורסם

שתמונתו פורסמה בהבלטה על ידי השלטונות בכל הדרכים האפשריות

וזעקות

הצילו הצילו נוראות שבקעו מגרונו

של מר הנרי המבועד פילחו את דממת הלילה

תוך מספר דקות

מר הנרי מצא את עצמו עומד במרכז של המולה נוראה

שכנים מבוהלים פרצו לבית מכל עבר

בידיהם מתעתים ומקלות שעשו במהירות ושעטו לביתו של השכן

שהזעיק אותם באמצע הלילה הצילו הצילו

דממה השתררה בבית

מר הנרי עומד בסלון של הבית החשוך

מסביבו כל השכנים

שהשינה נקרעה מהם בחטף

אט אט תרפו שכנים מן המקלות מן המתעתים

הביטו בחפה

מלה על מר הנרי המסכן.

דקה ארוכה עומד מר הנרי, צובטת לחייו. זה אמיתי מה שקורה פה?

עדיין לא היה ברור לו איזה חלק שייך לחזיון העוועים

והיכן מתחילה המציאות.

אבל הילדים שלו התעוררו מהשינה עם יבבות.

זה החזיר אותו לעולם המעשה.

ילדים ידוע שאינם מתביישים.

זה היה גם אחד המשפטים האהובים על מר הנרי.

היה אומר לעובדים, תרגיש כמו ילד,

תרגיש כמו ילד.

היה אומר לעובד ביישן,

גם ללקוח, תלחץ יד בטבעיות, תפתח שיחה על מזג האוויר, תנסה.

ואכן ילדים לא מתביישים.

הילדים היו רעבים

והם טבעו בקול בוכים, אבא אוכל, אבא לא אכלנו, אבא

אבא לא אכלנו רעבים.

לא נלאה אתכם בכל פרטי המאורע,

אך בסופו של דבר כמה שכנים רחמנים

הביאו מהבית מצרכי אוכל בסיסיים למיסטר הנרי,

שיש לו את כל העסקים הגדולים בניו יורק,

ופתחו שולחן וערכו ארוחת ערב לילדים האומללים.

בבוקר כבר רווחה השמועה שמר הנרי ירד מנכסיו,

ויכול להיות שגם ירד מדעתו.

או,

למחרת

נפגשו מלאך החלומות

ומלאך ההצלחות.

מלאך החלומות לא הצליח לעצור את החיוך בשעה שתיאר את מר הנרי,

ההמום עומד באמצע הלילה,

אדום כמו אש מבושה,

כמו עוד שהשכנים מחטטים במקרר הריק

להאכיל את ילדיו הרעבים.

אה, עיניו של מלאך ההצלחות

נפערו בתדהמה.

אתה?

אין לך בושה?

הרי זו אכזריות נוראה.

ביזית אותו לעיני כל,

וגם נטעת בו אשליות שווא בחלום.

בהתפכחות, אם החלום הייתה מרה וקשה,

איך אתה עושה דבר כזה?

הפעם הגיע תורו של מלאך החלומות

לפעור את עיניו.

אתה?

אתה תלמד אותי לקח על נטיעת אשליות שווא?

הרי אתה, מלאך ההצלחות,

משלה אנשים במשך 70-80 שנה.

אתה לוקח בן אדם,

נותן לו עשירות והצלחה,

והוא בטוח שיש לו הכל ולא חסר לו כלום.

הוא בשיא ההצלחה,

אין לו זמן לתורה,

אין לו זמן לשיעורים,

אין לו זמן לכלום, הוא עסוק מאוד בגללך.

ואז כשהמסך יורד

וההצגה מגיעה לקיצה,

עולה הבן אדם לבית דין של מעלה ומגלה שהכל היה חלום.

אין עשירות

ואין הצלחה. גורנישט,

אני מרודו.

אז מי אכזרי?

אני?

שאני רק לילה אחד השליתי בן אדם?

הוא התש משלה אותו לאורך כל ימי חייו.

מלאך ההצלחות השפיל את עיניו.

אתה צודק, ידידי.

אבל אני סומך עליהם, על בני אדם, שהם ינצלו את השכל להבין מה זה הצלחה אמיתית.

אני סומך עליהם.

משק הכנפיים של המלאכים

העיד שהשיחה הסתיימה.

אבל אנחנו נשארנו עם המסר החודר בנוקב.

יש לנצל כל יום.

הקורונה זה זמני יחסית בתוך מכלול החיים שלנו עד עתה.

אבל פתאום אנחנו מתעוררים מהחלום של ההצלחות ושל הכל.

קורונה.

יואו, וירוס משתולל.

אבל זה טוב, זה פעם ב יכול לעורר את הבן אדם לחזור בתשובה,

לחזור לעצמו, להבין את המציאות.

זה טוב.

בלי זה,

אם אתה חי בהצלחות כמו שהיה עד הקורונה,

אתה יכול לגמור את החיים בבית אבות משען.

לא מקורונה,

מסיבוכים אחרים.

ואף אחד לא יזכיר אותך בחדשות, לא ידעו שהיית בכלל.

אבל אתה תגיע למעלה, מה יגידו לך?

חלמת חלומות.

המציאות זה פה למעלה.

לא הסתכלת מלמטה למעלה.

היה לך קשה להרים את הראש, נכון? הסתכלת רק למטה.

זהו.

לכן יש לנצל כל יום.

לא לתת ליום לחלוף לידינו בלי שננצל אותו ללימוד תורה.

יום ללא תורה אתה עוקר אותו מלוח השנה.

כאילו מעולם לא היה היום הזה.

יום שאתה לומד בו תורה נרשם באותיות של זהב בספר החיים.

אין חיים.

אלא תורה ומצוות.

לא באנו לפה בשביל פן.

לא מרצים חדשים, לא זמרים פסולים, לא נבלות טרפות, לא איסור לכתחילה לבטל,

לא כל הקשקושים שאנחנו מזהירים.

לא.

אתם החרדים אני מדבר, לא החילונים.

החילונים בפנן.

אבל אלה שעוד קוראים לעצמם חרדים, מגדירים את עצמם,

תדעו,

לא מושלמים,

אפילו לא בדרך.

אולי.

עכשיו זה יחלחל לאט לאט.

אולי

נצליח להשתפר.

ובעזרת השם,

נעבור את מה שצריך לעבור

הכי קל שאפשר.

אבל נצטרך לעבור.

זה לא הולך להסתיים.

ולא מהר.

וגם לא עם קורונה רק.

היכונו לקראת הבאות. איזה הוא חכם?

הרואה את הנולד.

ויש עוד חכם ששומע.

מה עתיד להיות.

והכל מבוסס על פי הנביאים.

תודה על ההגשמה.