טוען...

החפץ חיים: תשלח רוחך יבראון... | הרב אמנון יצחק

הורדת MP4 Email Telegram Twitter Facebook Whatsapp

 תאריך פרסום: 23.03.2020, שעה: 18:33


נציב יום: רות בת נעמי - שהגידול יעלם מבלוטת התריס, ולא תצטרך ניתוח כלל, תזכה לנס ממתנת אוצר חינם, ושהגליים הרדומות מן הסוכרת מהלחץ דם - יתעוררו ותתרפא מכל החלאים במהרה אמן, אמן!!!!!

אנחנו ממשיכים ה"חפץ חיים" על תהילים (תהלים קד, ל) "תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה" בדרך כלל ידוע שעם ישראל נקראים מאמינים בהשגחתו של הקב"ה הפרטית, באמינים בשכר ועונש, הן בעולם הזה והן בעולם הבא וזה עיקר מעיקרי דתנו. כמו כן אחד מעיקרי האמונה זה "תחיית המתים" שהאדם יתנער מעפרו ויעמוד לתחיה בעת שיעלה הרצון מהשם יתברך. העניין הזה הוא מעיקרי הדת, מכל מקום לאדם הפרטי תלוי דבר זה אם הוא יהיה זכאי בגין מעשיו או לא, ולא בקל יוכל אדם להשיג מעלה זאת, צריך לזה זכות גדולה ורחמים ממרומי מרומים מרובים, כמו שאומרים בתפילת "שמונה עשרה", "מחיה מתים ברחמים רבים"

"בדורנו זה" אומר החפץ חיים, לפני כ-150 שנה הוא אומר: "מי יודע מי יזכה? אם יזכה? כי בודאי תדרוש מידת הדין כשיביא האדם אור גדול אור של תורה! ושלא הוציא זמנו לבטלה, ושבשעות הפנויות עסק בתורה. על זה צריך אדם רחמים גדולים כדי שיצא פסק הדין שלו, שיש לו מספיק אור לאור באור התורה שיש לו. ולא דבר קטן הוא, צריך לזה זכות גדול מאוד לזכות הזו, גילו לנו חכמים: "מי שיש בידו אור תורה - אור תורה מחיהו. ומי שאין בידו אור תורה - אין אור תורה מחיהו".

תלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי חייהם בודאי יש להם אור תורה, אבל שארית עם ישראל שבגלל כמה סיבות אינם יכולים להשיג את אור התורה, או מפני שלא לימדו אותם אבותם, או מפני שאין להם פנאי ללמוד, מפני שהם טרודים בפרנסתם, אז גילו לנו חכמים זכרונם לברכה: שמכל מקום יש שיוכלו לזכות לזה - על ידי שיחזיקו בידי לומדי התורה, כמו שמצינו ביששכר וזבולון, שהיה לזבולון חלק גדול בתורתו של יששכר בשביל שהחזיק בו.

והנה אלה האנשים שאין בהם אור תורה, יהיו דומים לעתיד לבוא לסוחר אחד שבא לבית חרושת וציוה שיכינו עבורו סחורות גדולות ושונות, בין הסחורות ביקש סחורה אחת שהיא יקרה עד מאוד, נתנו לו כל אשר ביקש לבד מהסחורה היקרה,

"זה" אמרו לו: "קודם תשלם את כל שוויה תחילה, אין פה הקפה, כי היא "יקרה מפז ומפנינים!".

וכך הדבר בעניינו, שיגיע זמן תחיית המתים, בודאי יחפוץ כל אחד שגם גופו יקום לתחיה, וכל אחד יביא את הזכויות הרבות שעשה ובשבילן יחפוץ לזכות לתחיה, אבל כולם יקבלו תשובה, שהזכויות האלה לא מספיקות להקים את הגוף לתחיה, ובעבורו צריך לזכות בזכות אחרת, והיא חסרה להרבה מאוד אנשים, וזה "אור התורה" שאם אין את הזכות הזאת - אי אפשר לאדם שיקום לתחיה. "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיה כו, יט) מי שיש טל תחיה קם מי שאין לו - לא קם. עכשיו מובא בחכמים זכרונם לברכה: איך לומדים, כמה לומדים, כמה לומדים? כדי שאדם יזכה. רמב"ם אומר: "לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בגמרא".

אז הגמרא פורכת - אומרת: "מי יודע כמה יחיה, איך הוא ישלש?"

מתרצת הגמרא: "לא צריכא אלא ליומי" לא מדובר שליש נגיד 30 שנה מקרא, 30 שנה משנה, 30 שנה גמרא, לא, מדובר בזה שאתה משלש את הלימוד בכל יום, כל יום ילמד אדם מקרא משנה וגמרא, והנה כשיבוא האדם לעתיד לבוא,

ויאמרו לו: "עמוד! וערוך מקרא שקראית! ילה' תתחיל את כל פרשות השבוע את כל מה שקראית תסביר לנו, יופי. משנה ששנית" –

בודאי תלמיד חכם ואיש נבון שמשתדל כל ימי חייב להשיג את ידיעת התורה - יודע מקרא משנה וגמרא - יקבל שכרו מושלם ורב טוב צפון לו, ככתוב (תהלים לא, כ): "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" אבל מה יעשה אדם שלא שם לבו לזה בעודו בחיים, ולא השתדל כלל לרכוש לו ידיעת התורה, אין לו לא מקרא לא משנה ולא גמרא, וגם את הבנים לא חינך בדרך התורה, אלא חינכם בבתי ספר חופשיים, רצה שיהיה להם השכלה שיהיה להם מקצוע וכו', והמורים שם מלמדים את הבנים כפירה ומינות.

באיזה פנים הוא יעמוד לפני בית דין של מעלה? עדיין ישתדל המלאך המליץ, להמליץ עליו טוב, אבל כל הזכויות שימצא עליו לא יספיקו לחיותו חיי עולם, ואפילו אם אבא שלו תלמיד חכם עצום, שיש לו אור תורה וזכויות רבות, וירצה לזכות את הבן ולתת מחלקו בתורה - לא יעלה לו. כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "ברא - מזכה אבא, ואבא - לא מזכה ברא". הבן עם הזכויות שלו יכול לזכות את האבא אבל האבא לא יכול לזכות את הבן. אפילו אברהם אבינו לא יציל את ישמעאל בנו ויצחק אבינו לא יציל את עשו בנו,

זאת אומרת: אין לך על מה לסמוך, אם אתה לא הכנת לעצמך צידה לדרך שתוכל לעמוד, ויגידו לך ערוך מקרא שקראית משנה ששנית גמרא שלמדת, יכול שזה יהיה טוב לגן עדן באיזה שהיא בחינה לאחר הגיהינום בניכוי כל העוונות, אבל ל"תחיית המתים" זה לא מספיק. נו אז ודאי יחפש עוד המלאך המלית זכויות עליו,

ואז הוא יאמר: "שהוא החזיק ביד לומדי תורה כמה פעמים!",

או! בזה לכאורה הוא בטוח כבר המליץ שעל ידי זה מצא לו כבר זכות גדול והוא יזכה לחיי העולמים.

אבל המקטרגים שעומדים במידת הדין ממולו יעמדו נגד ויטענו: "אז מה אם כמה פעמים הוא החזיק בידי לומדי תורה? וכי עבור אחזקה של פעמים ספורות יוכל לחיות חיי עולם, בזה קונים חיי עולם?"

לכך צריך שיחזיק בידי לומדי תורה אחזקה קבועה שיוכל לסמוך עליה. וכמו שאמר רש"י על הפסוק (ויקרא כו, כא): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי" אם תלכו עמי במקרה, באופן ארעי רק לפרקים, כן, תלכו עמי עראי המצוות", עושים מידי פעם באופן מיקרי, נותנים, מבקשים, ילה' נו נותנים. מסתמא אותו דין בלימוד התורה ואחזקתה, משום שכתוב מלשון "קרי" גם "ברית", שזה גם ידוע לימוד התורה שהקב"ה כרת אתנו ברית על התורה, ובודאי גם על אחזקתה, כתוב (דברים כז, כו): "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן". שזו הגדולה שבמצוות, כל שיש בידו להחזיק ולא החזיק

- "ארור!" קיללו אותו כל ישראל.

ולא יאמר אדם: "אבל אז יהיה עת רצון, ועל ידי הבקשות והתפילות אני אפעל שאני אשכה לחיי העולם הבא, אני אזכה לתחיית המתים".

-          אל תסמוך על זה כל כך! למה?

כי גדולה מזה מצינו, כי בעת קבלת התורה היו כלל ישראל במדרגה הגבוהה ביותר, והייתה גם עת רצון גדולה מאוד, וכששמעו את הדיבור הראשון מפי הקב"ה (שמות כ, ב) "אָנֹכִי השם אֱלֹהֶיךָ" פרחה נשמתם ונשארו מתים.

והתחילה התורה לטעון: "למי אתה נותן אותי? אם לחיים אם למתים?"

מיד הוריד הקב"ה טל של תחייה - והחייה אותם. אז מה אנחנו רואים? שאחרי כל אלה, אחרי הדרגה הגדולה שהיו כלל ישראל בה, ו"פסקה מהם הזוהמה, וחזרו למדרגת אדם הראשון לפני החטא", ואחרי כל "העת רצון הגדולה" שהקב"ה ירד ליתן את התורה, ומשמיע את קולו, הנה לולא זכות התורה, שהגנה עליהם וביקשה עליהם רחמים – היו נשארים פגרים מתים עם כל הזכויות. אז מכל שכן בדורותינו אלו האחרונים, שצריכים בודאי בעת התחייה את אור התורה שיגן עלינו כדי שנוכל לקום בתחיית המתים. העולה מדברינו: מאוד מאוד צריך אדם המוני, להשתדל ולהחזיק בידי לומדי התורה, שזו עיקר הזכות שנצרכת לו לעת התחייה.

ומה נואלו האנשים האלה, כמה טיפשים האנשים האלה, הם אלה שלא התחילו בכלל לתמוך, והן אלה שפסקו לתמוך בידי לומדי התורה במדינתנו, הוא מדבר על המצב שהיה אז על ידי "ועד הישיבות". הקימו אז החכמים הגדולים בדור "ועד ישיבות" ופסקו שצריכים כל אחד מהציבור לתת X מעות כדי להחזיק את עולם הישיבות בעולם התורה כדי שיהיה זכות לכל הציבור. זה יסוד קבוע להחזקת מוסדות התורה במדינתנו, ושעל ידי זה היה להם זכות וחלק גדול בלימוד התורה של אלפי תלמידי חכמים, המקריבים חלבם ודמם על מזבח התורה הקדושה, שזו היא תקוות כל עמנו שיאירו באור תורתם לדור הבא.

ובודאי לו שמרו אחינו בית ישראל במדינתנו את התקנה על ידי "ועד הישיבות" שכל אחד ואחד מחויב לתת לכל הפחות שני שקלים בשנה, כי אז יסתייע בידינו רבות בזכות זה להחזיק בישיבות הקדושות במדינתנו.

"אבל, לדאבוני הגדול!" אומר החפץ חיים: "ישנם הרבה מאחינו בית ישראל שאינם שומרים תקנה זו ואינם נותנים לגמרי כלום, ויש שנתנו מתחילה ואחר כך פסקו מליתן, וגרמו שעל ידי זה נתמעטה תורה מישראל ונתמעטו תלמידי חכמים, ומאלה שלמדו עד עתה גם כן יוכרחו חס ושלום רבים מהם להפסיק לימודם מפני הדוחק והלחץ, ואיך יוכלו האנשים הללו לראות ולשמוע אנקת אלפי תמידי חכמים בכל הישיבות מדינתנו שנמצאים במצב נורא ודחוק למאוד, אשר זה כחצי שנה שלא קיבלו תלמידים, הרבה ישיבות לא קיבלו תמיכה מצומצמה והם חיי צער ועוני שאי אפשר לתאר, והרי כתוב בפסוק (שמות כב, כב): "כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" ולמה לא יראים האנשים האלו מזה שאני שומע צעקת הדל!! והקב"ה - אני לא רוצה להגיד מה הוא עושה למי שלא שומע.

וידוע מה שכתוב בחכמים זכרונם לברכה על הפסוק במשלי יט' (יז): "מַלְוֵה השם חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" מלווה השם חונן דל - מי שחונן את הדלים ונותן להם ומחזיק בידם, הוא נקרא "מלווה השם", מלווה להשם, מי שמלווה להשם הוא לא יחזיר לו? וגמולו משלם לו! כיצד?

אנחנו מדברים על החפץ חיים כשהיה עני ורעב, שאשתו היתה אוספת פירורים, ופעם הוא לא נתן תמורת כסף לאיסוף את הפירורים,

ואז היא באה אמרה לו: "שאין מה לאכול, כי הוא לא נתן לה בהקפה את הפירורים!".

אז הוא דפק על השולחן ואמר ליצר הרע: "אם אתה חושב שתפסיק אותי מהלימוד בגלל זה - תשכח מזה! אני ממשיך ללמוד".

אז הוא יודע מה זה עוני, הוא יודע! הוא יודע על מה הוא מדבר.

אז הוא אומר: "כיצד מלווה השם חונן דל וגמולו משלם לו, כיצד? הרי שהלך העני לקנות כיכר לחם להחיות נפשו ובידו 9 פרוטות, והיתה נפש העני מפרפרת לצאת, וניתן אחד שנתן לעני פרוטה, וקנה על ידי זה את הכיכר והחייה את נפשו.

אמר הקב"ה לנותן של הפרוטה: "הרי שהיתה נפש העני מפרפרת לצאת ואתה החזרת את נפשו, חייך! שבשעה שבינך או בתך באים לידי חולי קורונה ונפשם מפרפרת לצאת - אני מחזיר נפשם לתוך גופם".

"ואם כן התלמיד חכם שעוסק בתורה, ואין לו במה להחיות את נפשו, מדוע לא ימצאו אנשים רבים שיחזיקו את ידו להחיות נפשו, הרי נתן שכרם של המחזיקים מבואר כאן בתכלית הביאור, ומדוע אינם חפצים בטובת הבנים שלהם? תדאג לבנים שלך תהיה אינטרסנט, הרי "כֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ" (איוב ב, ד).

עכשיו החפץ חיים מתנצל: "והנה באמת לא חפצתי לכתוב את המאמר הזה, להעיר למוסר אוזני חלק גדול מאחינו בית ישראל ולעורר בזה קטגוריה חס ושלום עליהם, אבל ההכרח יאלצני לזה, כי אולי לדברי אנשי הישיבות והמנהלים לא מטים אוזן, מפני שהם נוגעים בדבר ולא ישמעו להם. אבל כשאני לעצמי כבר ידוע ומפורסם לכל שאיני יודע בזה, ואפילו מקופת הישיבה שלנו איני לוקח מאומה, ובודאי לא יחשדו אותי שעל טובתי אני דורש, אלא לבי עלי דווי, על כל התלמידי החכמים שבכל הישיבות, שכולם שמו עינים עלי שאעשה משהו לטובתם.

לכן הוכרחתי לכתוב את המאמר הזה לטובת בעלי הבתים המחזיקים בידם, לעורר את בעלי בתים שיחזקו ביד הלומדים. ועל כן אחי ורעי, מה שעבר עבר, אך הן ידוע שהתשובה מועילה תמיד, ומהיום והלאה - עליכם לשוב מדרך זו, ולקבל על עצמיכם להחזיק בידי לומדי התורה, [שלא אוכלים נבלות וטריפות], והם אלה שלא תמכו עד עתה - שיתחילו מהיום והלאה לתמוך, ובפרט עכשיו שאנחנו בחודש ניסן שיש קמחא דפסחא שצריך לעזור שיוכלו לקנות, את כל המצרכים הנצרכין למשפחות, והן אלה שפסקו מלתמוך - שיתחילו תמיכתם מחדש, כדי שעל ידי תמיכתם ואחזקתם תתרבה התורה בישראל",

ובפרט עכשיו שאנחנו פותחים את הישיבה לבעלי תשובה בעזרת השם, כל מי שיתרום לדברים האלה – אשריו! יש פה הבטחה מפסוקים שאומר לנו אותם החפץ חיים, שזה שמירה על הבנים והבנות, כדי שחס ושלום לא יפגעו במחלות ובצרות ובגזרות.

"וזאת תהיה כפרתכם!" הוא אומר: "וכמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "צדיקים באותו דבר שחוטאים - בו מתרצים". זאת אומרת: נכשלת באחזקה של תלמידי חכמים - אז תמשיך עכשיו מעכשיו וזה יתרצה לפני הקב"ה. ובעבור שעל ידי הפסקת התמיכה נתמעטה תורה מישראל - הנה עתה על ידי שתקבלו כולכם על עצמיכם להחזיק מהיום והלאה בידי לומדי התורה - תתרבה תורה בישראל ויהיה זה שכרכם!

ודבר נוסף שאנחנו צריכים לדעת, על הפסוק הבא הוא אומר (תהלים קה, ב): "שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו" יש אנשים שאני רואה שהם עובדים את השם בדכדוך, בעייפות, בחוסר סבלנות, גם אלה שמשרתים ציבור, וצריכים להאיר פנים "הווי מקבל אדם בסבר פנים יפות" וכו' וכו', קשה מאוד למצוא אנשים כאלה מאירים, "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (בראשית מט, יב) אדם שמלבין את שיניו לחברו זה יותר מהמשקהו חלב. אז אומר הקב"ה: "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו" ככה אומר דוד המלך, הוא לימד אותנו לעבוד את השם בשמחה, בשירה, בזמרה.

לא כמו הטועים שאומרים: "שאסור לשיר ולזמר!"

-          אדרבא! "שירו" אבל בלי כלי זמר שירו!

אבל למי שירו? "שירו לו" שירות ותהילות, כמו גדולי המשוררים שלנו שהיו הריה"ל - רבי יהודה הלוי ואחרים. "זמרו", מותר לזמר! אבל "זמרו לו", אבל בלי כלי זמר, "גזירת החורבן" כמו שנאמר (תהלים מז, ז): "זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ!", "שיחו" מותר לשוחח אבל במהההההההה? "בנפלאותיו", שיחו בכל נפלאותיו, לא בדברים בטלים! חבל על בדיבור. לאדם יש קצבה כמה מילים הוא יכול להגיד בחיים, אם הוא עובר אותו - הוא מת, נגמר הקצבה ככה כתוב, גם הצעדים הם ספורים ומדודים, מה שמקדים זהו.

אבל אמרו חכמים: "כל פטטיא בישין בר מפטטיא מדאורייתא" כל הדיבורים הם רעים, חוץ מדברי תורה, "מרבה תורה מרבה חיים"! כמה שאתה מדבר יותר - יותר חיים, וכל מילה - תרי"ג מצוות. אז "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו, (תהלים קה, ג) "הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ" ואז - "יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי השם" מה? למה לא כתוב "עובדי השם" או עבדי השם יראה השם? מה זה מבקשי השם?

תשמעו משל יפה! בעיירה אחת היה גביר עשיר ושמו ראובן, הציעו בפניו לבוא בקשרי נישואין עם שמעון, גם הוא בעל מכובד ובעל שם, הדבר ישר בעיניו, באו לכלל הסכמה, שבראש חודש ניסן כל אחד ישליש נדוניה בת 5000 רובל כסף ואחר כך יחתימו את התנאים בסימן טוב ובמזל טוב. הגיע הזמן שלח ראובן לשמעון להזכיר לו את ההתחייבות,

אמר שמעון לשליח: "תאמר לאדונך בשמי "יגעתי ולא מצאתי כעת ואני מבקש שירחיב לי את הזמן עד ראש חודש תמוז".

טוב שמע ראובן והתרצה. הגיע ראש חודש תמוז שלח שוב שליח לשמעון,

-          "הפעם, גם עתה יגעתי ולא מצאתי ירחיב לי עד חשוון, וגם אז לא אוכל לתת את כל ה-5000 שאמרתי כי אם מחצית",

גם זה התרצה ראובן הגביר הנדיב והסכים להמתין כי היה איש טוב ורך לבב. אבל כשהגיע ראש חודש חשוון, והשליח שוב פעם הגיע,

תמה ראובן ואמר לשמעון: "מה יהיה סוף העניין? מה אעשה?"

ענה לו שמעון בקול חלוש: "לא השגתי מאומה ואם רצונך להתחתן עמי - בלי כלום הנה מה טוב!".

אה! זה כבר לא יכול היה ראובן לשים ולתת ידו וביטל את השידוך עם שמעון ותחתיו בא עם קשרי שידוכין עם לוי, ובסימן טוב ובמזל טוב! עברה שנה ונולד לזוג בן, השמחה היתה גדולה וראובן ציווה לשמש להזמין לסעודה את כל הקרובים ואת כל קרובי המחותן החדש לוי.

אמר לו השמש: "אולי אני אקרא גם למחותן שלך משכבר הימים, לשמעון? כמעט התחתנת אתו",

ענה לו ראובן: "אם הייתי רוצה לקרוא לכל מי שרצה להתחתן עמי בגלל העושר שלי, לא היה קץ לדבר כמה הייתי צריך להזמין, כידוע כולם רוצים להתחתן עם עשיר. דע לך" אמר ראובן למשרת: "תבין תבין, אין דרך בני אדם לקרוא בשם מחותן לבני אדם רחוקים ולשמוח עמם בגלל שרצו להתחתן אתו, ואני אין מוטל עלי אלא רק לקרוא לאותם אשר הם מחותנים באמת ולשמוח עמם". סביר או לא סביר, ככה בדרך כלל כל בני אדם נוהגים.

"אכן" אומר החפץ חיים: "זו דרכו של בשר ודם, אפילו אם איש טוב עשיר ונדיב,אבל לא כן דרכו של הקב"ה, מי שחושב להתחתן עם הקב"ה ולעשות את רצונו - באחת ממצוות התורה, שהתורה נקראת "בתו". אז כידוע במדרש: "יש לי בת ואני נותן לך אותה אבל, תעשה לי קיטון אחד שאני יבוא", אז יש לי בת, בת התורה נקראת בתו של הקב"ה. אז אם אדם רוצה לבוא בקשרי חתונה עם הבת של הקב"ה, ומחמת איזה אונס או נמנע מהמצווה - גם אותו ישמח הקב"ה, כיוון שעל כל פנים הוא ביקש להתחתן עם השם יתברך ולעשות רצונו, זה מה שאמר הכתוב: "התהללו בשם קודשו" לומר לך שצריך האיש הישראלי להתהלל תמיד בשם השם,

למה להתהלל? שיש אלוקים! כזה טוב!! מה טוב? "ישמח לב מבקשי השם" רוצה לומר: שבקב"ה משמח את הלב של אלה שמבקשים אותו, אפילו שלא הצליחו להוציא לפועל את רצונם מחמת אונס, ואפילו לא איסתעייא להם סייעתא דשמיא, והם עדיין לא נקראים "אוהביו", ולא "עובדיו", אלא רק מבקשיו, גם להם הקב"ה מסייע ומטיב. אז גם אם אתה עכשיו במצב דחוק, שאתה לא יכול להחזיק בידי אלה שצריכים להחזיק אותם שהם מחזיקים את העולם "אל תקרי בניך אלא בוניך" אלה מחזיקים בניינו של עולם.

אז אם באמת אבל לעשות זאת, באמת לעשות זאת והשם רואה בלב באמת אתה גם נותן מה שאפשר אפילו בקטן, אבל הוא רואה שאתה מבקש, גם אם לא יתאפשר - הקב"ה ישמח אותך! "שיחו בכל נפלאותיו, ישמח לב מבקשי השם" מי שמבקש את השם. נו, מצאתם עוד בורא לעולם שבסבר פנים כל כך יפות, מקבל אותנו, מבין את המצב, מבין את הדוחק, מבין את העבירות גם מבין את הכל, אבל יש משפט! אם אנחנו חכמים גם אחרי כל המשפט ואחרי כל העוונות ואחרי הכל,

אומר לי: "פטנט בשבילכם לצאת מהברוך מיד, תעשו תשובה מיד, תתחרטו על העבר תקבלו לעתיד תתוודו, "וקרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" ואני מקבל אותך כמו תינוק חדש שנולד. לא מכיר את "ההוא" חדש! ותמשיך!"

נו, מי לא יקפוץ על זה? ועכשיו שיש קורונה מאיימת ואף אחד לא יודע, מי יהיו הנדבקים הבאים ואיך ומה? לפני, לפני. אז קודם: כל להתפלל, "תפילה מבטלת חצי צרה" כבר, ואחר כך מיישמים גם, עושים תשובה והכל בעזרת השם. אז מה שנשאר לנו זה באמת לשמוע לעצות של הקב"ה שמביא אותם החפץ חיים, שהוא לימוד ניסיון, 90 שנה של גדלות בתורה, ראה הרבה מאוד בחייו, עבר הרבה מאוד בחייו, ומה שהוא אומר - בדוק ומנוסה! בעל "המשנה הברורה" כל ישראל חיים על פיו, זה לא דבר פשוט, אז זה לא אני אמרתי לכם את הדברים, זה הוא אמר, אני רק הקראתי לכם. אז לקחת את זה לתשומת לב, בעזרת השם יועיל ויציל אמן ואמן, אמן!!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר השם: "חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".







יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578