סיפור יציאת מצרים כולו הכרת הטוב לקב"ה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יום כל הישועות שמירה בריאות וזיווג לענבל בת נעמי

ולילדיה אריאל ובנימין אברהם בני ענבל

בתוך כלל ישראל אמן

סיפור יציאת מצרים מביא להכרת הטוב ולקבלת מלכותו

יתברך.

היסוד של קבלת עול מלכות שמיים ועול תורה נעוץ בהכרת הטוב לשם יתברך

ובמיוחד הניסים שעשה עם ישראל.

ניסי יציאת מצרים הם שהביאו את ישראל לידי קבלת עול תורה ועול מלכות שמיים

ואכן זוהי התכלית של יציאת מצרים

להביא את ישראל לידי הכרת הטוב

ועל ידי כך לקבל עול תורה ומצוות בסיני.

וכך הוא מאמר הכתוב

וזה לך האות

כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים

תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

תכלית היציאה

קבלת התורה בהר סיני

בעל חובת הלבבות

כותב בראש השער השלישי

שער עבודת האלוהים

מפני שביארנו

במה שעבר חיוב ייחוד האלוהים

בלב שלם

ואופני בחינת טובותיו

על האדם

התחייבנו לזכור אחר כך

מה שהאדם חייב לנהוג בו

כשהתבררו אצלו

והוא קיבול עבודת האלוהים

כפי אשר יחייבהו השכל למיטיב

על מי שהטיב לו.

וראוי להקדים בפתיחת השער הזה באור אופני הטובות

וחיובי ההודאה עליהן

אל מה שאנו חייבים בו לבורא יתעלה מן השבח

וההודאה

על רוב חסדו וגודל טובו עלינו.

זאת אומרת, הטובות שהאדם מושפע בהן מאת הקדוש ברוך הוא

הן המחייבות על פי השכל להכיר טובה לקדוש ברוך הוא ולהתחייב בעבודתו.

זאת אומרת, תמצית מה שנאמר כאן

זה

מה שמשפיע הקדוש ברוך הוא טומעות על האדם

השכל מחייב

להכיר טובה לקדוש ברוך הוא ולהתחייב בעבודתו.

הקדוש ברוך הוא השריש אל תוך כוחות הנפש לאדם

את כל הנצרך

לעבודת השם.

זאת אומרת, טבוע בנו וטמון בנו

כל הכוחות שאנחנו נצרכים,

כדי לעבוד את השם.

ומאחר והכרת הטוב

היא יסוד גדול לעבודת השם,

על כן הוטבע באדם טבע של נהמה דחיסופה.

דהיינו, שאין אדם רוצה לקבל לחם בושה,

זה נקרא נהמה דחיסופה.

הוא לא רוצה לקבל לחם בושה, זאת אומרת לחם שהוא מתבייש בו, הוא לא פעל ולא עמל כלום,

ומתנת חינם.

וממילא, כאשר מקבל,

מרגיש את עצמו חייב לפחות להכיר טובה למטיב.

זהו היסוד של הכרת הטוב.

טבע שמכריח את האדם הישר

להשיב טובה.

אבל מי שכבר קלקל את מידותיו,

אז הכוח הנפשי שהקדוש ברוך הוא השפיע עלינו,

קלקל אותו.

ממילא הוא לא מכיר טובה, ומתחמק ממנה כמו שנלמד.

טבע זה של בושה במתנת חינם,

הוטבע אפילו בצומח.

זאת אומרת, אותו כוח נפשי שהשם הטביע בנו,

שזה כוח

טבוע בנו,

שיש לנו בושה

לקבל מתנת חינם,

זה מוטבע גם בצומח,

כמו שמובא בירושלמי בעורלה פרק א',

וגם בתוספות קידוש יל״ו עמוד ב',

גבי זמורה שהבריחה בזקנה,

שכל זמן שיונק

מן הזקנה פטור מעורלה.

וכיצד יודעים אם יונק עם לאו?

זאת אומרת, לוקחים זמורה של גפן ומבריחים אותה, הברכה,

עם זקנה שקיימת כבר.

כל זמן שיונק מן הזקנה,

אז הוא פטור מעורלה.

אבל כיצד יודעים אם יונק עם לאו?

רבי בבה

בשם רבי חנינא.

אם היו עלים הפוכים

כלפי הילדה,

כלפי היונקת,

אם העלים הם הפוכים, זאת אומרת, אם פה היונקת בעלים הפוכים כלפיה,

דבר בריא שהוא חי מכוח הזקנה.

ואם היו עלים הפוכים כלפי הזקנה,

דבר בריא שהוא חי מכוח הילדה.

אמר רבי יהודן בר חנין, סימנה

דאכיל מן חברי בהית מסתכל.

זאת אומרת, האוכל משל חברו

בוש הוא מלהסתכל בפניו והופך פניו לצד אחר.

ככה מביא פני משה.

זאת אומרת,

אמרנו שאם הילדה

העלים הפוכים כלפיה, כלפי הילדה, היא לא רוצה להסתכל על הזקנה שהיא יונקת ממנה.

אז זה דבר ברור שהיא חיה מכוח הזקנה, כי היא לא יכולה להסתכל עליה, כי היא מקבלת ממנה, היא מתביישת.

אבל אם העלים הם הפוכים לצד של הזקנה,

אז היא לא מתביישת.

זאת אומרת שהיא חיה כבר בזכות עצמה, והיא תהיה חייבת בעור לה.

הקדוש ברוך הוא נטע את הטבע של נהמה דחיסופה, לחם בושה, שמתביישים לקבל לחם בחינם

אפילו בצומח,

עד שהאילן המקבל בוש מלהסתכל בפני האילן המניק

ומטאת עליו אל הצד ההפוך.

ובוודאי שעשה הקדוש ברוך הוא כך כדי שהאדם ילמד מהטבע.

הטבע הוא בעצם ספר תורה לאדם,

וכך כתוב בעירובין כ',

בעירובין כ' כתוב, אלמלא ניתנה תורה לישראל,

אם חלילה לא הייתה ניתנת תורה,

היינו למדים גזל מנמלה, דהיינו שאסור לגזול כמו שנמלה לא גוזלת,

עריות מיונה שהיא לא נזקקת למישהו אחר,

צניעות מחתול שהוא מכסה את צרכיו,

ודרך ארץ מתרנגול שהוא מפייס את התרנגולת.

אז היינו לומדים את כל המידות האלה,

היינו לומדים את זה מבעלי חיים כי השם טבע בהם

גם כן דברים אלו.

מן הטבע יכול וצריך אדם ללמוד על ההנהגה הרצויה,

שהרי אף הטבע הוא יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

ואם כך, הטביע הקדוש ברוך הוא בבריאה,

הרי מכאן שזהו הטבע הבריא.

ואם כן, אדם שאין בו בושה

ומוכן להיות מקבל,

אדם זה אינו בריא.

בהנהגתו אינה טבעית.

שהרי האדם נברא כנותן,

כמו הקדוש ברוך הוא שהוא רק נותן,

הוא ברא אותנו כנותנים ולא כמקבלים.

עכשיו, כשנתבונן בדבר, נראה שכך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו.

והנה הקדוש ברוך הוא ברא בעולמו את כוח הרע.

הכוח הזה גורם לחילול השם.

ונשאלת שאלה, למה ברא אותו הקדוש ברוך הוא?

למה לא היה די בכוח הטוב לבד?

אלא שאם העולם היה מונהג כולו בכוח הטוב,

אדם לא היה זכאי לשכר וגמול.

כי כל המעשים שלו הטובים היו טבעיים.

יש לו ברירה אחרת?

אין לו.

בכל שכר שהיה מקבל

היה לחם חינם,

נעמא דחיסופה,

לחם שמתביישים בו.

על כן החדיף הקדוש ברוך הוא כביכול לצמצם את יכולתו

ולתת בחירה ביד האדם על ידי זה שהוא יבחר

בין הטוב לרע, בין להיות מקבל,

בין להיות נותן,

וכאשר אז יזכה האדם לשכר

בלי שיחושו נעמא דחיסופה,

שהרי הייתה לו בחירה,

והוא בחר בטוב

ולא ברע, לכן מגיע לו שכר,

ועל השכר הזה הוא לא מתבייש.

כי בכל אופן הוא פעל מכוחו בעצמו, בהחלטתו ובחירתו הטובה,

לעשות את הראוי והנכון.

ההרגשה הזו של נעמא דחיסופה יש לה דרגות רבות.

אינו דומה מי שמקבל מתנה מאדם

שאינו אמיד,

שהנתינה בעצם מחסירה מהממון של הנותן בצורה מורגשת,

נגיד אחד שמרוויח

אלף שקלים והוא נתן מאתיים שקלים,

אז זה מחסיר ממנו בצורה מורגשת.

זה לא דומה מי שמקבל מאחד כזה למי שמקבל מעשיר גדול

שיש לו מיליונים והוא נתן לו מאתיים שקלים.

זה ברור שזה לא דומה.

שאז המקבל אינו מתבייש כל כך.

אז נמצא שהרגשת הנעמא דחיסופה

שלנו

כלפי הקדוש ברוך הוא היא פעוטה. הרי אין גבול ליכולתו

מכל מה שייתן לנו

זה אפס אפסים.

אז לכאורה אנחנו לא צריכים בכלל להתבייש.

כי הרי הכל יכול,

ומה שהוא מטיב לנו אין לו שום קושי,

ואין גבול לעושרו.

ויתרה מזאת,

הרי אפילו העשיר הגדול ביותר שאינו מרגיש שבנתינתו נחסר לו משהו,

אבל על כל פנים 200 שקל חסרו לו מתוך המיליונים.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא חסר כלום

בנתינה שלו.

ואף על פי כן בטובו הגדול

ברא הקדוש ברוך הוא לנו את הבחירה.

וואו וואו וואו איזה חידוש זה.

ומוכן לסבול את חילול השם של החוטא שלא יבחר בטוב.

רוב העולם לא בוחרים בטוב.

כל הביזיונות האלה בחילול השם,

שעכשיו השם מתקן לאט לאט עם הקורונה,

אז כל זה היה מוכן בשביל שאנחנו לא נסבול.

חינם הדכיסוף הקטן קטן קטן שאנחנו אוכלי חינם ולא עשינו כלום בשביל זה.

כל זה למנוע מאיתנו אי נעימות כלשהי של בושה במתנת חינם

על ידי שאנחנו בוחרים בטוב.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא כל כך טוב.

הסברנו את זה פעם,

על פי דעת הרמח״ל.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בדומה לו,

בצלמנו כדמותנו. מה פירוש?

היות והוא טוב גמור,

והוא רוצה לתת לנו טוב הכי גמור שאפשר,

אבל היות ואנחנו נבראים ולא קיימים כמוהו,

אנחנו מושפעים

מכל מה שהשם משפיע עלינו,

אז הכי דומה לו,

היות והוא נותן גמור, לא מקבל,

כי הוא ברא את הברואים.

הוא לא מקבל מהברואים כלום. הוא ברא אותם, נתן להם את כל האמצעים והיכולות והכל אפשרות לדבר,

לשבח ולהלל. הוא נתן,

אנחנו לא נותנים לו שום דבר,

אבל

מה כן?

הוא נתן לנו בחירה.

ובבחירה אנחנו נהיה נותנים

כמוהו להיות בחינת נותן, זה הכי טוב שיכול להיות.

אבל הוא נתן לנו בחירה כמו שלא יש בחירה לעשות כך, לעשות כך, לעשות... אנחנו היחידים בבריאה שיש לנו בחירה. למה לאחים אין בחירה?

לנו יש בחירה בדומה לו.

ואם אנחנו עושים את מה שהוא רוצה ומכוונים לרצונו,

אנחנו הכי דומים לו, בפרט אם אנחנו בבחינת נותנים,

נותנים, נותנים, נותנים,

כל הזמן על ידי הבחירה ועושים את הטוב כמו שהוא רוצה.

על זה מגיע לנו שכר, ולא נתבייש בו.

לא נתבייש. למה לא נתבייש? כי פעלנו ועשינו.

הסברנו פעם שוב לפי רבנו בחייה.

רמב״ן אומר, אם צדקת, מה תיתן לו? אם אתה תהיה צדיק ותקיים את כל התרג מצוות,

מה תיתן לו? עשית את המינימום המחויב. מה עשית?

כל מה שהיית חייב.

אחד ששומר את החוקים צריך להריע לו,

הוא חייב לשמור את החוקים.

אבל אם אתה בא ונותן לו, מה אתה יכול לתת לו? אם אתה מחזיר אנשים בתשובה, אם אתה לוקח אנשים אחרים, אתה מחוץ מהבחירה שלך, אתה נותן להם,

משפיע עליהם חיות, חיים, תחיית המתים, ממש.

או, זה אתה נותן לו.

זה בחירת נותן-נותן. כמו שהשם חיה מתים

ברחמים רבים,

אנחנו הולכים לישון, מפקידים את הנשמה אצלו,

והוא מחזיר לנו אותה אפילו שלא ראוי להחזיר אותה בגלל רק העבירות של היום.

אז הוא מחיה מתים ברחמים רבים.

אז גם אנחנו יכולים לחיות מתים ממש, כמו שאומר רבי יונתן היבשיץ, שמי שמחזיר בתשובה הוא מחיה מתים יותר מאלישע ואליהו הנביאים,

שהם חיות המתים.

אז אם כן,

ההרגשה הזו של נעמה דחיסופה, אמרנו,

יש הבדל בין מי שמקבל מאדם שיש לו אמצעים דלים לבין מי שמקבל מאמצעים רבים,

וכל שכן אם מקבל מהקדוש ברוך הוא, לכאורה לא היה צריך להיות לנו שום בושה.

אבל בכל אופן הקדוש ברוך הוא, מה עושה?

הוא אומר בשביל שאתם לא יהיו לכם אפילו גרע מילי גרע,

מילי מילי מילי.

אני מוכן לסבול את חילול השם שעלול לנבוע מבחירה לא טובה שאתם תבחרו בשביל שאתם לא תתביישו אפילו כהוא זה בקבלת שכר חינם.

נשאלת השאלה, מדוע לא נברא אדם בלא הרגשת נעמה דחיסופה?

אפשר להקשות.

למה לא ברא קדוש ברוך הוא את עולמו בלי הרגשה של נעמה דחיסופה?

ולא היה צורך בעבודת הבחירה.

ואז לא היינו צריכים בכלל לבחור.

אוטומטית היינו עושים כל מה שצריך, כמו המלאכים.

אך אי אפשר לשאול שאלה מסוג זה,

כי היא נכללת בבחינת מה למעלה ממך.

יש בזה אריכות, אני לא נכנס להסביר עכשיו את כל הדברים האלה,

אבל אנחנו נגיד רק בקצרה כמה נקודות מתוך זה.

לא נגיד, לא צריך. זה קצת ארוך, נקצר.

אבל אני הסברתי כבר קודם שיש טעם וסיבה למה הקדוש ברוך הוא לא ברא אותנו בלי בחירה,

והיינו עושים את הטוב כאילו היינו רובוטים בעצם.

אז הסברנו.

עכשיו, הכרת הטוב מחייבת קבלת עול מלכות שמיים.

ממשיכה חובת הלבבות.

העניין השני,

טובות הבורא על עם מן העמים ואומה מן האומות,

כמו שיטיב לבני ישראל בהוציאם

בארץ מצרים, באביאמר זקנען,

וחייב אותם בזה עבודה יתרה על העבודה הראשונה,

והיא התורות השמחיות.

זאת אומרת,

כל העולם מחץ עם זה שנברא בצלם אלוקים על ידי הקדוש ברוך הוא, חייבים בשבע מצוות בני נוח.

אבל הקדוש ברוך הוא, כיוון שעשה טובה לעם שלנו יותר מכל האומות,

הוציא אותנו מעבדות לחירות ממצרים, הביא אותנו לארץ כנען,

זה מחייב אותנו בעבודה יתרה על העבודה הראשונה שהיא שבע מצוות,

ונתן לנו את התורות השמעיות.

זאת אומרת, המצוות השכליות

הן מצוות

שבכוח כל אדם להבין את חיובן ולקיימן,

אלה שבע המצוות,

שהרי הן מחויבות השכל.

לזה מספיק הכרת הטוב רגילה של כל נברא.

אבל מצוות השמעיות שהשכל אינו מבין את הצורך לקיימן,

שועטנס, פרה אדומה, כל מיני מצוות שאין לנו הבנה בהן,

בהכרח קשה יותר לאדם לקבל.

לכן הוציא הקדוש ברוך הוא ישראל ממצרים,

היטיב להם יותר משאר העמים,

כדי שיהיו מחויבים לו בהכרת הטוב נוספת

על שאר הנבראים.

מתוך החיוב הזה יבואו לקבל מלכותו ולקיים את המצוות השמעיות ברצון.

זאת אומרת, אלה המצוות שקיבלנו ושמענו בהר סיני.

והן עבודת השם יתברך.

כלומר,

כוח הכרת הטוב

זה כוח שבא להקל על האדם

לקבל מלכות שמיים ברצון.

ואת קיום המצוות שהן שימחיות,

שהשכל לא מחייב לקיים אותן,

אלא העבדות לשם יתברך, שהיא באה מתוך הכרת הטוב. הרי הקדוש ברוך הוא, כשהוציא אותנו ממצרים,

היינו עבדים לפרעה.

והוא הוציא אותנו ואמר,

כי לי בני ישראל עבדים עבדיהם. מעכשיו אתם לא עבדים לבשר ודם,

רשע ורוצח והכול.

עכשיו אתם תהיו עבדים למלך הרחום וחנון, אבינו מלכנו,

שמזה שנעבוד אותו נקבל שכר בעולם הזה ולעולם הבא.

אז מה יש לנו לשאול בכלל?

למה? מה? מתי? איך? כמה?

אנחנו חייבים הכרת הטוב. הוציא אותנו מעבדות

עולם לחירות עולם.

את כל חיינו לנצח נצחים אנחנו חייבים לו. מה שיבקש אנחנו צריכים לעשות מהכרת הטוב על מה שהציל אותנו מעבדות עולם, להיות משועבדים ללא תכלית וללא מטרה,

רק לטובת עריצים שמשעבדים את גופנו ונשמתנו.

וכן כתבה אבן עזרא,

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים,

שכתב שיציאת מצרים והכרת הטוב הבאה ממנה היא שמחייבת את קיום המצוות.

וזה לשונו.

כי אתה חייב בעבור שהוצאתיך מבית עבדים להיות ללחבת שתעבדני.

כי הטעם של השאלה למה אנחנו חייבים לעשות מצוות השם יותר מכל אדם? למה אנחנו קיבלנו תרי״ג?

למה הם קיבלו שבע?

הלא הבורא הוא אחד לכולנו.

כן, אבל העבדים היינו לפרעה.

והוא עשה לנו את זאת הטובה הגדולה.

על כן אנחנו חייבים לשמור כל מה שיצווינו,

אפילו אם לא נדע את טעם המצוות.

אז מפורש בדברי אבן עזרא,

כי יסודו של חובת הלבבות שהמצוות השמחיות,

אלה שאין אנחנו יודעים את טעמן,

במצוות האלה התחייבו ישראל כהכרת הטוב לקדוש ברוך הוא,

על שהוציא אותנו ממצרים.

אם כן, מה המענה? עכשיו אנחנו נכנסים לאגדה.

מה המענה לשאלת הבנים?

מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?

מה עונים לו?

עבדים היינו.

כלומר,

בגלל שהיינו עבדים ויצאנו לחירות

על ידי השם יתברך,

אנחנו מכירים טובה לקדוש ברוך הוא ומקיימים את כל המצוות השמחיות ואת החוקים.

מה שאלת?

מה העדות והחוקים והמשפטים

אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?

עבדים היינו.

בגלל שהיינו עבדים, הכרת הטוב חייבים לעשות בלי להבין בכלל.

אם כן,

אפילו שוודאי היה כוח ביד הקדוש ברוך הוא כבורא עולם להטיל על ישראל

את המצוות השמחיות,

מכל מקום,

הקדוש ברוך הוא,

מה עשה?

אילולא שניתן לנו הכלי המחייב

של הכרת הטוב שטבע אותו בנפשנו,

אז זה היה בשבילנו נטל כבד מדי בקיום, אלה המצוות.

מה שאין כן,

משקיבלו עליהם מצוות

בתורת הכרת הטוב,

שוב יש כאן קבלת מצוות ברצון, ללא כל קושי. נגיד

אחד נכנס לסופר,

הוא עושה פרצוף מסכן, ויכול להיות שהוא באמת,

ואז הוא אומר, אין לי משהו לאכול, וזה אם אתה יכול לעזור לי.

הוא אומר לו, קח עגלה, תמלא אותה.

קח בשר, קח עופות, קח מצות, קח הכל, קח יין, קח, קח, קח, קח, קח,

לקח מילת הכל.

אחר כך הוא אומר לו, רגע, לפני שאתה הולך,

אתה לא צריך לשלם.

יש לי בקשה, אני צריך להעביר מפה דברים למקום הזה. אתה מוכן לעזור? בטח, בטח.

אחר כך הוא אומר לו, ויש לי גם מפה, להרים לפה, ולסדר פה, ולהזיז לפה.

הוא התאונן?

הוא מבין, יש לו הכרת הטוב. הבן אדם מילא לו את הבית, עגלה שלמה של אוכל, שלה לו שום אפשרות ושום אמצעים.

הוא ישאל אותו, למה אותי לקחת? למה דווקא אני? למה מפה לפה? תן לי דבר יותר קל,

אל תתן לי ככה. ברור שיש לו הכרת הטוב.

אז מי שיצא מעבדות עולם לחירות עולם,

פשיטא שהכרת הטוב תחייב אותו לעשות כל מה שיבקש הבורא,

ורק ירצה להוכיח ולהראות כמה הוא מכיר טובה לקדוש ברוך הוא על מה שעשה לו.

גם הרמב״ן שכתב אשר הוצאתיך מארץ מצרים,

הוא מלמד את יסודות האמונה.

כי הוצאתה משם,

ההוצאה שהוצאתה את עם ישראל משם היא מורה על המציאות

של הקדוש ברוך הוא.

ועל החפץ,

על הרצון שהכל תלוי ברצונו של הקדוש ברוך הוא,

כי בידיעה ובהשגחה

ממנו יצאו ממצרים.

אם לא היה יודע הקדוש ברוך הוא מישראל שהם שם המשועבדים,

אם לא היה משגיח עליהם, איך היו יוצאים?

אז ברור שלומדים אמונה מיציאת מצרים,

שיש מי שיודע,

ויש מי שמשגיח,

ויש מי שהוציא אותנו,

ועל היכולת הזאת אנחנו לומדים על ייחודו יתברך שהוא אחד והוא הכל יכול והוא עושה מה שהוא רוצה.

והמבית עבדים שכתוב, שהוציא אותנו מבית עבדים,

זה מחייב קבלת עול מצוות,

שהם חייבים שיהיה הקדוש ברוך הוא הגדול והנכבד

והנורא זה להם לאלוהים שיעבדו כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים כטעם כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם

מארץ מצרים.

על הדברים האלה של הרמב״ן כותב רבנו ירוחם הלוי ממיר,

וטעות

במי שחושב שתכלית יציאת מצרים זה שיצא לנו מזה אמונה בלבד.

כל זה היה בשביל שנאמין שיש בורא ומשגיח וכו'.

וראיה לדבר מבעל הגדה עצמו.

מה אומר בעל הגדה שאנחנו צריכים להגיד

בליל פסח?

שחייב אדם לראות את עצמו, עצמו, ב-2020 בשנת תש״פ שזה עתידין ישראל לגאל,

גימטריית תש״ף,

שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא עתה ממצרים.

ככה הלשון של הרמב״ם באגדה.

שאילו היה כל היסוד שהתעמתו אצלנו הניסים של יציאת מצרים שהיו אז,

ועל ידי כך תתברר לנו האמונה במציאות השם,

למה אנחנו צריכים שיראה כל אחד את עצמו כאילו הוא עצמו היה מיוצא מצרים?

שהרי לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים זה תלוי בהרגשת הלב.

איך אני יכול להרגיש כאילו שאני הייתי במצרים ועכשיו אני יוצא ממצרים?

צריך הרגשת לב.

אבל בשביל לברר יסודות האמונה זה עניין של שכל.

או שאתה מאמין או שאתה לא מאמין או שאתה בודק את המציאות או שאתה מנתח את הדברים זה בשכל לא צריך רגש

אלא המטרה היא קבלת עול מצוות ועבדות לשם יתברך מתוך הכרת הטוב.

מתי זה אפשרי?

מתי אפשר להרגיש?

מתי אפשר להרגיש קבלת עול מצוות ועבדות מתוך הכרת הטוב?

זה אפשרי רק מתוך הרגשת הכרת הטוב על ידי שמצייר

ומחדש בלבו כאילו הוא יוצא הלילה הזה ממצרים.

וכך הוא מבאר. עניין יציאת מצרים

הוא קבלת עול מלכות שמיים של השם יתברך

ושהוא שליט באדון כל.

מחייב זה שתצא מזה עבדות

שמההוצאה צריך לצאת הכרת הטוב

בביאור האמיתי של הכרת הטוב הוא עבדות

והשתעבדות

לבעל הטובה למי שיטיב לנו.

כמו שהסברנו עם הדוגמה עם הסופר

רק זה בארבה לעין ערוך

וכיצד יבוא אדם לידי הרגשת הכרת הטוב?

נו, איך אנחנו מגיעים לזה עכשיו בליל פסח?

על ידי שאנחנו יודעים את כל פרטי הטובה שנעשה עימנו

ועל כן הצטווינו במצווה לספר ביציאת מצרים, להיכנס לתוך הציור, להרגיש שאנחנו חווים ועוברים עכשיו את כל התהליך הזה

בדיוק של יציאת מצרים על ידי הסיפור.

לכל הפרטים אדם מחיה ומחדש את הטובות של הקדוש ברוך הוא עימנו כשהוציא אותנו ממצרים

כאילו הוא יצא ממצרים ומרגיש את חיוב העבדות מתוך הרגשת הכרת הטוב

כי זוהי סגולת הסיפור והציור לחיות את העבר בהווה.

אפשר קצת ככה בשביל להמחיש טיפה אחרי עבודה קשה של אנשים בבית ויש כאלה שעוזרים קצת

אחרי כל זה שמרגישים את העבדות כמו שאומרים לקראת הפסח ולנקות ולהכין ולהצטייד ולפשפש ולבדוק מה הכל

אחרי הלילה הזה מרגישים שיצאו לחירות

חול המועד זה כבר ממש

חופש גדול אפילו בבידוד

כאשר אדם

מספר אירוע מרגש שקרה בעבר הוא מתרגש מחדש עד לדמעות כאילו הדבר קורה לו עכשיו

כך באותה מידה שאדם מרבה לספר לפרט בניסי יציאת מצרים

מתרבות בלבו הרגשות של הכרת הטוב לשם יתברך בגדולת מעלתו

כמו שהביא רבנו ירוחם הלוי ממיר זכר צדיק וברכה בשם הסבא מקלם זכר צדיק וברכה

כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ובעצמו משתבח

זאת אומרת משביח את עצמו ונהיה משובח יותר ויותר לכן

סיפור ההגדה מתחיל בגנות

ומסיים בשבח

ולא מספיק לספר רק בניסי יציאת מצרים לא רק בחלק הטוב אנחנו עוסקים בלילה הזה אלא צריכים לספר ולבאר גם מהגנות

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

ואחר כך לספר את הצרות שהיו עם לבן

ואחר כך עבדים היינו לפרעה

ורק אחר כך מספרים את השבח ויוציאנו אדוני ממצרים ואחר כך ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו

כי אם היה מטרת הסיפור

רק לברר ולאמת את האמונה שהשם מצוי ובעל יכולת

היה מספיק לספר את השבחים בלבד

אבל מכיוון שעיקר המטרה של הסיפור של יציאת מצרים זה לקבל

עול מלכות שמיים מתוך הכרת הטוב

לכן חייבים להתחיל בגנות

כי כפי גודל הגנות שהייתה לנו ככה גדולה הכרת הטוב על הגאולה וההצלה

כתוצאה מכך מתעלה האדם בעבודת השם

ואז הרי זה משובח הוא הופך להיות משובח ממש

כדי לחיות את יציאת מצרים בהרגשת הלב בהווה מי שלא מבין למה אני צועק קצת

אני מנסה להתגבר על הרמקול שמתפללים בחוץ עם רמקול במרפסות

עכשיו כדי לחיות את יציאת מצרים בהרגשת הלב בהווה

עשו לכך חכמים זיכרונם לברכה דגמה מוחשית

כמו שאמרו

אמרו אמר לה רב נחמן נדרו עבדה

עבדה דמפיק למרה לחירות ויעב לה כספה ודבה מהי בא אליה ממרלה?

אמר לה בעלו דויה ולשבוחיה

פתח ואמר

עבדים הויינו לפרעה במצרים מה הוא אמר לו?

לפני שהוא קורא את ההגדה

רב נחמן אומר לעבד שלו שקראו לו דרו

הוא אומר לו שאלה תגיד לי

עבד שמוציא אותו האדון שלו לחירות וגם נותן לו כסף וזהב

מה הוא צריך לומר לו?

אז הוא ענה לו

צריך להודות ולשבח

אחרי זה הוא התחיל לפתוח בהגדה כדי שיהיה לו חוש

יהיה לו מוחש הנה עבד עומד פה לידו והוא יודע מה הוא היה עושה אם היו משחררים אותו עכשיו לחופשי

ואז הוא פתח ואמר

עבדים היינו פירש רשבן פתח ואמר

התחיל לומר עבדים היינו וגומר את ההגדה בשבח ובהודאה

כלומר כן כמו שהמחיש עם דרו העבד

ככה עשה לנו הקדוש ברוך הוא היינו עבדים

והוציא אותנו משם

כדי לחזק את הבנת השכל

לא היה צריך רב נחמן להמחיש תחושת השחרור של העבד שלו דרו

אולם כדי שהלב

יחיה את הדברים

אז המחיש רב נחמן על ידי דרו

את תחושת עבדות ושחרור

וכך פסק הרמב״ם מלכוד חמץ ומצא פרק זן הלכה ב'

מצווה להודיע לבנים

ואפילו לא שאלו

כיצד

אם היה קטן או טיפש אומר לו

בני

כולנו היינו עבדים

כמו שפחה זו

או כמו עבד זה

במצרים

ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא ויוציאנו לחירות זאת אומרת אם אתה יכול להביא דוגמה בהמחשה עדיף

יש כאלה שלוקחים

מצות על הכתב וכאילו הם באים ויוצאים ממצרים עושים כל מיני המחשות בשביל לרגש את הלב

לפי היסוד הזה של מצוות סיפור יציאת מצרים

המטרה היא להכיר טובה

עכשיו אנחנו נבין למה בעל ההגדה

שם לאבן בניין עיקרית את דרשות חכמים זכרונם לברכה בהבאת הביקורים

למה לא הביא את הפרשיות בחומש שמות

שעיקרן סיפור השעבוד והיציאה

כי לשתי המצוות הללו מטרה אחת להכיר טובה להשם יתברך

כמו שבאר רבנו ירוחם הלוי ממיר זכר צדיק וברכה

הוא אומר כך והנה כל סדר ההגדה

הוא על פרשת ארמי עובד אבי

שעניין קריאת הפרשה של ביקורים שאנחנו קוראים בהגדה

כמו שכתב רשי בדברים כוו ג'

לומר שאיננו כפויי טובה

ושמח את זה בעל ההגדה כאן

הרשת תכלית שניהם אחד הוא

והוא שלא להיות כפוי טובה ולהכיר טובה לבעל הטובה

זאת אומרת גם כשהיינו עבדים יצאנו ממצרים אז אנחנו צריכים להכיר טובה

וגם פרשת הביקורים שעולים לירושלים עם סלנו על כתפינו ראשינו עטורים ומביאים את הביקורים הבכור שיוצא לנו מכל פרי ופרי

מביאים לה שם

ראשית

ביקורי אדמתך תביא בית השם אלוקיך ואז אנחנו אומרים לה קדוש ברוך הוא אנחנו לא כפויי טובה הדבר הראשון הבכורה שאדם חומד אותה ממתין לה שלוש שנים עד לשנה הרביעית הנה אנחנו מביאים לך אנחנו מכירי טובה

וכך נאמר שם ובתא אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגעתי היום לאדוני אלוהיך

כי הבאתי אל הארץ אשר נשבע אדוני לאבותינו לתת לנו

וכי היום הוא בא אל ארץ ישראל

הלא אפשר שכבר דורות הוא הבן של ארץ ישראל

אז ואז הגעתי היום כי הבאתי

אל הארץ

כתב שם בתרגום ירושלמי

ותמרון לה

עוד אינן ושבחינן יומה הדין ארום עלינן לארעה זאת אומרת

אתם תאמרו לו לקדוש ברוך הוא ולכהן כמובן לפני

אנחנו מודים ומשבחים היום הזה שעלינו לארץ

הוא לא מתרגם הירושלמי הרי עלית אני עליתי בלשון יחיד

כמו שאונקלוס מתרגם

אלא נמצא שבאמירת כי באתי הוא לא מציין את בואו הוא

אלא אני מודה ומשבח על כל הביאה של עם ישראל לארץ ישראל

ומאחר הוא אומר את האמירה הזאת מתוך הכרת הטוב

כמו שאמר דרו עוד אינן משבחינן להודות ולשבח

ממילא הוא חי את הדברים

כאילו הוא עצמו ממש היה מבאי הארץ עתה

בפרשת הביקורים

נמצאנו למדים עד כמה מביא הביקורים חי את הסיפור של יציאת מצרים

ועל כן דווקא פרשה זו מהווה את היסוד

לדרשות של חכמים זכרונך על סיפור יציאת מצרים

כי כל עיקר ותכלית הסיפור

הוא שאדם יחיה את הדברים מחדש

שהרי רק כך הוא יוכל לבוא לידי הכרת הטוב אם אתה קורא את זה טקסט ככה וגומר אותו העיקר להגיע לאוכל

חבל על כל המאמץ חבל

לא מספיק להבהיר ולהודיע שכל זה ניתן על ידי הקדוש ברוך הוא

כפי שבכל אכילה

מקדימים ברכה

להודיע ולהודות שהמזון של הקדוש ברוך הוא

פותח את ידיך ומשביע לך אחרי רצון זה אתה אתה בורא פרי הגפן אתה בורא פרי האדמה אנחנו מודיעים ומודים

אלא לא מספיק כל זה צריך האדם להפליג בהודאה וסיפור

עד הירידה למצרים והגלות שהיו שמה ישראל לעם

ויהי שם לגוי גדול תארו לכם בתוך כל השעבוד הזה נוצר עם

כנגד כל הכללים ההיסטוריים

שלפיהם עם מתגבש דווקא במולדת

ואילו עם ישראל דווקא במקום השעבוד בגלות

הוא נוצר לעם

כל זה להוציא מליבו

שלא יהיה לו שום שמץ של כוחי ועצם ידי

כמו מדינת ישראל שאומרת לנו כבר שבעים וכמה שנה

אנחנו פה בזכות זה וזה וזה כוחי ועוצם ידי ולכן מערערים עלינו כל הזמן מסביב לגרש אותנו מפה כי אנחנו תולים את זה בכוחי ועוצם ידי והתורה מתחילה בבראשית

והיא אומרת למה לומר לנו שאם יבואו אומות העולם יגידו ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממים

אנחנו נאמר להם הקדוש ברוך הוא כל הארץ שלו

הוא נתן אותה למי שהוא רוצה ואחר כך הוא נטל אותה מהם ונתנה לנו

זה רק הוא עושה הוא יצר אותנו לעם הוא ייעד את ארץ ישראל לנו הוא הביא אותנו זה הוא לא אנחנו אנחנו אנחנו צריכים לצאת מהתמונה ולהכיר בזכות מי אנחנו פה

אז כל זה להוציא מליבו כל שמץ של תחושה של כוחי ועוצם ידי שהיא עלולה להתעורר מליבו

שמי שנתן עמלו באילן והוציא פירות

אז הוא אומר בואנה בואנה יש לי שדה ואני זרעתי וזה הצמיח כי אני השקיתי ואני טיפלתי ואני ריססתי ואני זה ותן לי לאכול עזוב אותך מה עכשיו

לא

האדמה לא מוציאה רק בגלל שאני נתתי לה כוח הזרע לא נפתח

לא נרקב ומוציא ממנו

את התבואה רק אני נתתי לו את הכוח הזה הגשם ירד מלמעלה וגם המים שאתה אוסף זה שלי לא שלך

ואחר כך שלא בא שרף ולא באו תולעים ולא באו חרקים ולא באו כל מיני זה ולא בהרבה ולא זה אני שאמרתי לך על הכול

ואחרי כל זה שאתה קיבלת את הפרי נכון שיש עליו ריסוס שלך שזה מרעיל אותך אתה צריך עוד לנקות אותו אבל בסך הכללי זה שלי

לכן תעלה לירושלים תודה ותשבח וכו' שאין פה כוחי ואין פה עוצם ידי

ואתה לא אדם מומחה בענייני שדות בוטניקאי וכו' וכו'

ורק כאשר מופקע אדם מכוחי ועוצם ידי

וממילא הרגשת הכרת הטוב ממלאת את אישותו

אז הוא מגיע להתבטלות גמורה לשם יתברך מתוך הכרת הטוב הבאה לידי ביטוי

של השתחוואה בפישוט ידיים ורגליים לפני השם

ומאחר וזהו תוכן הבאת הביקורים

לכן בעל ההגדה תיקן לנו את אותם הפסוקים של הבאת ביקורים

שהם בפרשת כי תבוא

כי כל הפרשה כולה עבדות השם

מתוך הכרת הטוב

כמו שאומר הזוהר הקדוש

תשמעו איך הקדוש ברוך הוא משתבח בנו בליל פסח

הקדוש ברוך הוא אומר למלאכים בשעת אמירת ההגדה זילו ושמעו

סיפורא דשבחא דילי

אומר הקדוש ברוך הוא מלאכים לכו לכו ותשמעו

את הסיפור של השבח שמשבחים אותי

לא זילו ושמעו סיפור יציאת מצרים לא אלא סיפורא דשבחא דילי

לכו תשמעו את הסיפור של השבח שהוא תוצאה של הכרת הטוב

תראו שבני ישראל למטה מכירים טובה על שהוצאתי אותם מעבדות לחירות

בזה יבוהרו כמה פרשיות שביציאת מצרים דבר מדהים החידושים שאני אומר לכם כרגע

אוי אוי אוי כמה שווה ללמוד תורה

הנה כשמשה ביקש מפרעה את יציאת ישראל מארצו

מה אמר לו משה?

דרך שלושת ימים נלך במדבר

למה לא אמר לו אנחנו הולכים ולהתראות או לא להתראות?

למה?

בחמת זה מובא ברש״י על הפסוק ויגד למלך מצרים כי ברח העם

וזה לשונו

אקטורין שלח עמהן

זאת אומרת היו שליחים שבאו עם ישראל לראות שהם הולכים שלושה ימים כמו שהם אומרים

וכיוון שהגיעו לשלושת ימים שקבעו ללך ולשוב

וראו שהם אינם חוזרים למצרים

באו והגידו לפרעה ביום הרביעי

ולכאורה למה באמת הבטיח משה על שלושה ימים?

וכי זו הייתה תחבולה?

אלא מבואר בזה

שרצון השם היה

שיהיו ישראל משועבדים בהכרת הטוב רק אליו בלבד

ולכן הראה להם

שאין להם לזקוף כלל את היציאה ממצרים לפרעה

כי הוא מצידו הסכים רק שלושה ימים

ואז אנחנו נהיה חייבים הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא לבד

שהוא גאל אותנו במחויבים רק לא בהכרת הטוב

אם היו אומרים לו אנחנו יוצאים ואין לך מה לעשות

אז היינו צריכים להכיר טובה שהוא באמת שחרר ולא התעקש כמו במכות הקודמות

והיינו צריכים להכיר לו טובה

אז לכן הקדוש ברוך הוא אמר רק שלושה ימים תגיד

ואז הוא לא יסכים ממילא לא חייבים לו הכרת הטוב אז למי כן?

לקדוש ברוך הוא

בדרך זאת גם נבין מה שציווה הקדוש ברוך הוא וישאלו איש מאת רעהו

ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב

ולכאורה למה הזקיק אותם לשאול את הכלים

וייתן השם את חן העם בעיני מצרים אז יכולים לקחת במתנה

אם כבר נתת להם לב אחרי מכת בכורות

אחרי כל הצרות

שהם עברו ולתת את החן של העם אז תן להם כבר את החן שייתנו להם מתנה

אלא אם היו מקבלים מתנה מהמצרים הייתה מקננת בליבם תחושה של הכרת הטוב למצרים

וכך ציווה הקדוש ברוך הוא שיקחו בשאלה

ואז אין מקום להכיר טוב על המצרים שהרי לא נתנו מאומה רק השאילו על מנת לחזיר

ואז יבין כל אדם מישראל שהכרת הטוב היא לקדוש ברוך הוא לבדו ולא למצרים

ועכשיו תשמעו חידוש אחרון יפה שיהיה לכם משהו לספר

זה מה שנאמר בהגדה של פסח באילו

לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים

הרי אנו

ובנינו

משועבדים היינו לפרעה במצרים

הפשט הפשוט

אם השם לא ימשחרר מצרים סגורה ומסוגרת בכשפים

שום עבד לא ברח משם מעולם

מצרים כתוב במם פתוחה ומסתיים מצרים במם סגורה

לומר להיכנס למצרים אפשר אבל אחר כך זה עוצר אי אפשר לצאת

אז זאת אומרת במצרים אי אפשר לצאת

אז זאת אומרת אם לא היה מוציא אותנו כזאת במצרים היינו אנחנו ובנינו עד היום משועבדים לפרעה במצרים

יש מסבירים לא כך

אומרים שזה לא משנה מצרים זה לשון מצרים כל האויבים בעמים מצרים לישראל למצרים נקראים כולם

אז אם לא היה מוציא אותנו ונותן לנו את התורה והופך אותנו לעם מיוחד כמו שאנחנו עם סגולה

אז היינו משועבדים בכל מיני מדינות וארצות והכול לא היה ניכר, לא היינו ניכרים בין הגויים ולא כלום, שלום על ניסויין,

אז היינו משועבדים עד היום.

אבל תשמעו עכשיו פירוש יפהפה לאור מה שאמרנו, מדהים.

עוד פעם,

ואילו לא הוציא הקדוש ברוך את אבותינו ממצרים,

הרי אנו ובנינו,

משועבדים היינו לפרעה במצרים.

מה זה אומר?

אם לא שהקדוש ברוך הוא שהוציא את אבותינו,

אלא שאפשר היה לייחס גם לפרעה חלק ביציאת מצרים,

אז היינו משועבדים לדורות, משועבדים בהכרת הטוב גם לפרעה.

כמו שהצטווינו,

לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.

אפילו שזרקו לנו את הזכרים ליאור,

שיא אכזריות.

אבל בגלל

שהם היו לנו אכסניה,

אירחו אותנו בשעת הדוחק,

כשירדו אבותינו למצרים בגלל הרעב,

אז בגלל שהם היו אכסניה, צריך להכיר להם טובה.

מכוח הכרת הטוב.

אם כן, כל שכן,

אם פרעה היה מוציא אותנו ממצרים,

אז היינו משועבדים בהכרת הטוב לפרעה.

לכך ההדגשה על ידי בעל הגדה היא

ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו, רק הקדוש ברוך הוא, את עבודנו ממצרים.

אז הרי אנו ואנו משועבדים בהכרת הטוב היינו לפרעה במצרים,

שהוא הוציא אותנו.

לפי כך ההדגשה,

הוציא הקדוש ברוך הוא.

ולכן אנחנו משועבדים בהכרת הטוב רק לקדוש ברוך הוא. וגם נזכיר

שמשה רבנו לא מוזכר בכלל בהגדה,

כי את כל הכרת הטוב אנחנו חייבים רק לקדוש ברוך הוא.

משה זכה להיות השליח,

אבל...

את ההכרת הטוב אנחנו צריכים לזכור לקדוש ברוך הוא.

מטרה עיקרית זו

של קבלת עול מלכות שמיים

על ידי הכרת טובה עמוקה

שהיא באה כתוצאה מהסיפור

בחוויה של יציאת מצרים בליל הסדר

עלולה להישכח מאיתנו

מרוב הטרדות בהכנה לפסח שאנשים כבר אומרים אני עייף, אני עייף, נו תסיים כבר ואין לי כוח

די אין לי כוח, מה עוד כוס יו? מה עוד זה? די, די, אין לי כוח, אוי, תיזהרו

עלינו להתכונן לכך

כדי להגיע למדרגה הנעלה הזו מתוך עבודת ליל הסדר, זה עבודה, ליל עבודה אמיתי

ליל שימורים

לעורר

שוב

מהעבודה הזאת של ליל הסדר

לכל ימי חיינו, כל יום במשך כל השנה,

את זכירת יציאת מצרים שאנחנו בני חורין.

הנה היום אנחנו מגישים קצת,

קצת מה זה שעבוד.

אנחנו מקבלים הוראות

מכל מיני אנשים שמחמירים, מחמירים, קיצונים, קיצונים.

לא נותנים לנו לצאת מהבית?

לא נותנים לנו לצאת מהבית.

תארו לכם שעכשיו היה משטר דתי והיו אומרים שבת,

סגור הכל,

כל הערים סגורות,

שוטרים שומרים, אין לצאת, אין מכוניות, לא נוסעים.

מה אתם עושים פה?

אומרים להם, תשמע, זה איסור סקלה,

אתה יודע מה זה סקלה?

יכולים למות, זה ארבע מיתות בית דין, זה חמור.

עזוב אותי, אתה מה שטויות שלך? וזה, וזה, וזה,

וזה. עכשיו באווירוס קטן, אף אחד לא יודע מי הוא, איפה הוא, מתי הוא, מאיפה הוא מסתובב.

ואומרים לך לא לצאת, הוא נמצא, תיזהר, לא לצאת, אתה תדביק, אתה תמיט, אתה רוצח, אתה פה. יואו, איזה דברים, איזה

לימוד, הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו

בפסח הזה.

אבל כתוב בלילה הזה, אל יצא איש מפתח ביתו עד בוקר.

פה אמרו עד מוצאי שבת,

אולי עד יום שישי, נראה.

אבל

אחרי זה נגעלנו.

יהי רצון שבעזרת השם, אחרי זה כבר אור הגאולה יפציע עלינו, ואפשר שיתראה כולו,

ונזכה לביאת הגואל, בעזרת השם.

עתידין ישראל לגאל, בניסן עתידין לגאל, בניסן עתידין לגאל,

תשפ.

יהי רצון, אתם יודעים, זה תלוי. אחישנה, אם נעשה תשובה,

נספיק עד הפסח,

אפשר שניגאל ואחישנה.

אם לא,

זה יתאחר הלאה,

ואז זה יהיה בעיטה,

וזה יהיה עם בעיטה,

אשר מלחם על עמו ישראל, אמן.

פסח כשר ושמח לכל עם ישראל.