מדוע נתעכבו ישראל עד החודש השלישי לקבל את התורה? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום רפואה שלמה במהרה למשה בן שרה זהרה שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולא יזדקק לה לניתוחים ויזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן

‫בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים באו מדבר סיני.

‫מה זה בחודש השלישי?

‫בניסן יצאו,

‫אייר,

‫ובסיוון קיבלו את התורה.

‫אז זה בחודש השלישי.

‫תענא רבי שמעון בר יוחאי, ‫בשועה שיצאו ישראל ממצרים,

‫למה היו דומין?

‫לבין מלך שעמד מחוליו.

‫אמר לו פדגוגי,

‫ילך בינך לאסכולי.

‫אמר לו המלך,

‫עדיין לא בא בני בזיבו שנשתנה מחוליו,

‫אלא יתעדן ויתענג בני שלושה חודשים ‫במאכל ובמשתה,

‫ואחר כך ילך לאסכולי.

‫כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים,

‫היו בהם בעלי מומין

‫משעבוד טיט ולבנים.

‫אמרו לו מלאכי השרת,

‫הרי השעה,

‫תן להם את התורה.

‫אמר להם הקדוש ברוך הוא,

‫עדיין לא באה זיבתן של בני משעבוד,

‫אלא יתעדנו בני שלושה חודשים,

‫בבאר ומן וסלב,

‫ואחר כך אתן להם התורה.

‫ואמתי?

בחודש השלישי.

‫עד כאן מדרש רבה, ‫שיר השירים, פרק ב'.

‫אז רבי שמעון בר יוחא אומר

‫שבני ישראל, כשיצאו ממצרים,

‫בגלל שהיו במצרים, היו חולים

‫מהשעבוד, מהטיט, מהלבנים,

‫מהעבודה זרה,

‫היו חולים.

‫ואיך שהם יצאו,

‫אז לכאורה היו צריכים לצאת ‫בשביל לקבל את התורה.

‫אבל הקדוש ברוך הוא לא רצה ‫לתת להם את התורה מיד.

‫למה? כי עדיין לא חזר זיוון, ‫כמו אדם חולה,

‫בשעה שהוא חולה, כדי להחלים, ‫אפילו אם המחלה שרה, ‫עדיין הוא תשוש וחלוש,

‫וצריך שיחזור לכוחותיו הראשונים, ‫שיחזור זיוו

ומראהו, כמו שאומרים,

‫לשלמותו.

‫משל, לבן מלך שהיה חולה ונתרפא,

‫ואז הפדגוגי המחנך שלו אמר, ‫שילך לאסכולי, ילך ללמוד כבר בבית הספר.

‫אז המלך אמר עוד לו, ‫תן לו קודם כל שלושה חודשים,

‫שיתעדן גופו והכול, ‫ויהיה בריא ממש,

‫ואז ילך. ככה הקדוש ברוך הוא עיכב,

‫את קבלת התורה, ‫עד שיחזרו בניי לזיבתן.

‫נתבהר לנו

כי עם ישראל נזקקו להכנה ‫לקראת קבלת התורה.

‫זאת אומרת, בלי ההכנה הזאת ‫אי אפשר לקבל את התורה.

‫ולימדונו חכמים זיכרונם רחב,

‫כי יש דרגות רבות בגדר הכנה.

‫אפילו מלאכי השרת יודעים היו ‫שאי אפשר להשיג את התורה ‫בלי הכנה הראויה לכך,

‫אלא דימו לחשוב שכלל ישראל ‫כבר מוכנים לקבל את התורה.

‫לכן הם אמרו, עתה,

‫שייתן להם כבר, מייד.

‫ובאמת העידה עליהם התורה ‫שהם היו מוכנים לקבל את התורה, ‫כי בטרם צאתם ממצרים ‫כבר הגיעו ישראל ‫לדרגות ומעלות עליונות של אמונה,

‫ושאיפה לתורה.

‫ועוד כשהיו ישראל שקועים בחומר ובלבנים,

‫כבר אז העיד עליהם הכתוב ‫ויאמן העם.

‫אמונה עמוקה ושורשית,

‫שבאה להם כירושה מאברהם אבינו,

‫שנאמר,

‫והאמין באדוני.

‫הרי הקב' ברוך הוא גער במשה ואמר לו,

‫ישראל מאמינים בני מאמינים,

‫שנאמר, ויאמן העם, ‫וכתוב שהם בני מאמינים, ‫והאמין בשם, אברהם אביהם.

‫ומעת החלו המכות לבוא על מצרים ‫כל אותה שנה

שהם ראו את משפט האלוקים, ‫עלו ישראל מעלה-מעלה,

‫בהבחינם בראייה חושית,

‫את הנהגת השם יתברך,

‫כמו שכתוב,

‫אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים.

‫וכך היו עולים באמונה, ‫עילוי אחר עילוי,

‫עד יום י״ד בניסן.

‫ביום הזה הם התקדשו והטהרו ‫בשחיטת אלוהי מצרים לעיניהם,

‫קורבן פסח,

‫ולערב הוסיפו מעלה על מעלתם ‫באכילת פסחים.

‫כידוע לכם שתרגום יונתן בן עוזיאל ‫אומר שה' מטיס אותם

‫על כנפי נשרים לירושלים ‫לאכול קורבן פסח?

‫הוא מחזיר אותם.

‫בהיותם מוקפים במצוות היום,

‫איזה מצוות היו להם באותו יום? ‫דם פסח ודם מילה.

וביום היציאה הגיעו לביטחון מופלג, שם,

מה כתוב? ‫וגם צדה לא עשו להם.

זאת אומרת, הם הסכימו לצאת ממצרים ‫בלי להצטייד.

‫איך אדם יוצא למדבר לתקופה ארוכה ‫ולא לוקח איתו אוכל ומזון מספיק לכל הדרך?

‫ועל זה אמר להם הקדוש ברוך הוא, ‫זכרתי לך חסד נעורייך,

‫לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

‫זאת אומרת, אתם יודעים שאין זרע ואין קציר.

‫במדבר הכול שממה וצייה,

‫ואתם יוצאים בלי כלום ובוטחים בי במאה אחוז.

‫אני זוכר לכם את החסד הזה.

‫אז הם היו בעלי דרגה גבוהה מאוד,

‫מיליונים יוצאים עם ת'

ואין להם אוכל.

‫וכן מצינו עוד שבהיותם במצרים ‫הייתה להם שאיפה לקבל את התורה, ‫והיו מצפים ליום הגדול,

‫שיזכו לעבוד את האלוהים על הר סיני,

‫ויבחרו לעם סגולתו של בורא עולם.

‫וכך מבואר ברמב״ן בחודש השלישי ‫לצאת בני ישראל מארץ מצרים.

‫וזה לשונו של הרמב״ן,

‫בעבור היות ביאתם במדבר סיני, ‫שמחה להם

ביום טוב.

‫ומעט צאתם ממצרים נחשפים אליו,

‫כי ידעו ששם יקבלו את התורה,

‫כי משה הגיד להם,

‫תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

‫ואם כן,

‫מי היו חסרים ישראל

‫בהכנה הראויה לקבלת התורה,

‫עד שהם צריכים עוד הכנה נוספת?

‫לכן המלאכים אמרו, ‫אתה ייתן להם הקדוש ברוך הוא את התורה.

‫והם חשבו שההכנה הזאת ‫שלמדנו עכשיו היא מספיקה,

‫אז למה צריך עוד הכנה שהשם אומר,

‫שעדיין לא הגיעו לזיבתן,

‫וצריך להמתין עד החודש השלישי?

‫באור החיים שם הקשה גם כן.

‫כיוון שגילתה לנו התורה, ‫עוצם חיבתו יתברך לישראל,

‫וגודל חפצו לתת להם זאת התורה,

‫למה נתעכב השם?

‫מיטיטה לנו עד החודש השלישי.

‫כלל ישראל עומדים מוכנים ומוכשרים באמונה,

‫אשר הקדוש ברוך הוא מכנה אותה ‫אהבת כלולותייך.

‫והם חדורים בשאיפה עמוקה לקבל את התורה,

‫שאיפה שהביאה אותם לכלל שמחה ויום טוב.

‫והקדוש ברוך הוא עצמו חפץ ‫לתן להם את התורה.

‫במצב שכזה מובנת לכאורה ‫טענת מלאכי השרת,

‫הרי השעה

תן להם את התורה.

‫אבל לא כן עלתה במחשבה של הקדוש ברוך הוא,

‫עדיין לא בזיבתן של בניי משעבוד טיט ולבנים,

‫כאותו בן מלך,

‫אף על פי שעמד מחוליו, עדיין לא בזיבו.

‫ברישומי המחלה טרם סרו ממנו,

‫כך ישראל.

‫הן אמנם עמדו מחולי מצרים,

‫ונמצאים בדרגות עליונות ‫המכשירות לקבלת התורה,

‫אך רושם שעבוד טיט ולבנים ‫עדיין ניכר בהם.

‫זיו בני מלאכים עדיין לא בא.

‫זה שאמר הכתוב בחודש השלישי,

‫לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ‫פרש אור החיים הקדוש,

‫לצאת בני ישראל.

מה פירוש? ‫לסיבת יציאתם ממצרים,

‫זהו הסובב את העיכוב עד החודש השלישי.

כי מאיפה הם יצאו?

‫הם יצאו ממצרים.

‫כי לא היו ישראל ראויים ‫לקבל את התורה ‫מפני היותם בארץ הטומאה,

‫והיו לנידה ביניהם.

‫לכך הוצלחו להתרחק מן הטומאה,

‫ולספור טהרתם שבע שבתות.

‫כדרך ספירת שבעה נקיים. ‫יש שבע סוגי טומאה,

‫שכל אחד צריכה טהרה שבעה,

שבעה כפול שבעה,

‫ארבעים ותשעה יום.

‫אלו המ״ט ימים שבין פסח לעצרת.

‫מזמן שהם יצאו מפסח,

‫עד לעצרת יום מתן תורה.

‫ובהם נזדככו ונטהרו מכל זיק טומאה וזוהומה,

‫שנדבקה בהם בהיותם בארץ מצרים.

‫ואז הם עלו ממ״ט שערי טומאה,

‫לחמישים שערי קדושה.

‫זהו שהשיב הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת.

‫אומנם כנסת ישראל שלמה היא באמונתה לתורה,

‫והגיעו להשגות עליונות שאפילו עוברין

במעי אימן השיגו זיו שכינתו יתברך,

‫אך עדיין לא באו לידי זיכוך הנפש בתכלית הזיכוך,

‫וזקוקים הם לעידון באר,

מן וסלב.

‫סוד זיו המן

‫התבאר בדברי הרמב״ן.

‫עכשיו תשמעו דבר מדהים.

‫מה היה סוד המן?

וזה לשונו.

‫ודע,

כי יש במן עניין גדול,

‫רמזוהו ריבותינו במסכת יומא,

לחם אבירים אכל איש.

‫לחם

שמלאכי השרת אוכלים.

‫מלאכי השרת אוכלים לחם?

כן,

יש לחם שהם אוכלים. ‫מהו המן?

מה זה המן?

‫והעניין הוא שקיום מלאכי השרת, ‫איך מתקיימים?

מזיו השכינה.

מה זה הלחם שהם אוכלים?

זה זיו השכינה שזן אותם.

‫ומקיים אותם.

‫והמן הוא מתולדת האור שנתגשם

‫ברצון בו רועיד ברח,

‫ונמצא שאנשי המן

ומלאכי השרת

‫ניזונים מדבר אחד.

‫סוד זיוותן של ישראל טמון היה בסוד זיו המן, ‫שהוא תולדת זיו השכינה.

‫אי אפשר לישראל להסיר מעליהם רושם ‫טיט ולבנים של השעבוד הרוחני.

‫הרי הם שעבדו שעבוד רוחני שם, ‫היו קשורים וכפותים לעבודה זרה.

‫היה קשה להם להתנתק, הרי היה שבצ'יק צ'אק ‫הם חזרו לעגל,

‫כי הרושם עדיין עדיין נשאר בדקות,

‫וזה יתפרץ.

‫אז איך עושים? ‫בשביל שלא יהיה להם את כל הטומאה,

‫אלא אם כן מפסיקים את היניקה והחיות מן החומר,

‫צריך להתנתק מן החומר,

‫ומתדבקים ביניקה רוחנית.

‫לא אוכלים אוכל ממש חומרי,

‫לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ‫כי על כל מוצא פיישם.

‫שם יחיה האדם.

‫מאור השכינה הם ניזונו.

‫אז זה מזכך את גופם ‫מהחומריות העבה והגסה ‫שהייתה להם במצרים,

‫ומהכרה של הטומאה ‫של עבודת הגילולים שם.

‫וכל זה כדי להגיע למצב ‫של כאילו לא היו בארץ הטמאה.

‫אז היו צריכים להתעדן ‫באכילת המן, לחם אבירים,

‫שכל האוכלים דבקים בו יתברך,

‫וזוכים לברעיתם את כבוד אדוני.

‫ורק אחרי הדבקות בו יתברך, ‫עד כי דמו לבני העליון,

‫זכו ישראל לקבלת התורה.

‫וכידוע שהבאר היא הייתה גם כן ‫לא מים רגילים,

לא חברת מקורות,

‫זה מים מהדעת,

‫שמי ששותה אותם מקבל דעת וחוכמה,

‫בהבנה,

בטהרה.

‫כמו שידוע מאמר חו,

‫שהרי הקדוש רצה ללמד אותו ‫את כל התורה שלו,

‫כי הוא בא בשבילו.

‫והוא לא יכול היה לקבל תוך שנה וחצי, ‫בסך הכול הם היו ביחד,

‫לקבל את כל התורה כולה של הארי הקדוש,

‫שבשעה שהוא היה ישן בשינת הצהריים בשבת,

‫אז היו מגלים לו סודות

ששמונים שנה צריך להסביר ‫מה הוא למד בסוד פי האתון.

‫שמונים שנה.

זה בשינת צהריים.

‫אז להעביר את כל מה שהוא יודע,

‫למרחו צריך אלפי שנים.

‫אז מה עשה? איך העביר לו בסוף?

‫לקח אותו לבעירה של מרים ‫שנמצאת בימת טבריה,

‫ושמה השקע אותו מן המים,

‫ואז נפתחה לו הדעת,

‫כי המים האלה הם קדושים כמו שהסברנו,

‫ואז הוא יכול היה לספוג הכול בבת אחת.

נו, זה הכנות בשביל להזדכך לקבלת התורה,

‫זה לא דבר פשוט.

‫אז מפה אנחנו למדים שכל מי שהוא גס וחומרי ‫ובעל תאוות לא יכול לזכות לתורה.

‫לא יכול.

‫תורה עם שניצל זה לא הולך כל כך.

‫אם זה לקיום, בסדר, ‫אבל אם זה חביבי,

‫הכינו היום שניצל עם צ'יפס,

‫אם אתה חומרי וגס כזה, ‫אז זה קצת בעיה.

‫אומנם אף לאחר זיכוך גופם בנפשם ‫הוצרכו ישראל להכנה על גב הכנה,

‫כדי להיות מוכשרים ומזומנים לקבל את התורה,

‫וזוהי הייתה ההכנה למעמד הר סיני,

‫שכן המעמד כשלעצמו היווה מעלה גדולה מאוד,

‫שעל ידה זכו לתוספת קרבה ‫אל הקדוש ברוך הוא.

‫לא רק מה שהם האמינו ולא רק מה שהם הכירו ‫וראו את מכות ה' במצרים,

‫עכשיו עצם המעמד

‫זה תוספת קרבה אל הקדוש ברוך הוא, ‫וזו זכייה גדולה.

‫זוהי מעלת

יראת חטא שבאה להם על ידי הקולות והברקים,

הלפידים,

‫וכל השופר שקדמו לנתינת התורה, ‫הם זכו ליראת חטא.

‫ועל היראה הזו אמר להם משה רבנו, ‫עליו השלום,

‫ובעבור תהיה יראתו על פניכם ‫לבלתי תחטאו.

‫ובעבור תהיה יראתו על פניכם ‫לבלתי תחטאו.

‫ולאחר הכנה על גבי הכנה של דבקות ‫בו יתברך

‫ויראה, יראת חטא מלפניו,

‫זכו קל ישראל לעלות

‫למעלת

פסקא זו המתן,

‫והגיעו למדרגה של אדם הראשון לפני החטא.

‫שאין מוות

ואין שכחה

ואין שעבוד מלכויות, אין גלויות,

‫וזהו, מתוקנים,

‫והעולם מגיע לתיקונו.

‫ולהתקרב עוד ועוד, ‫עד אשר קיבלו את התורה ‫בנבואה של פנים בפנים,

‫דיבר אדוני עמכם,

‫ושמעו את קול האלוהים חיים ‫מדבר מתוך האש.

‫שלא יבואו טמבלים ויגידו ‫שהיה שם JDC,

‫והם שמעו את זה.

‫מתוך האש.

‫שמעו את קול השם, מדבר איתם, ‫אנוכי

אדוני אלוהיך,

‫לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

‫זה אומר מי שאומר,

הקדוש ברוך הוא.

‫לכל זה הם זכו,

‫אבל רק אחרי ההכנה של החודש השלישי דווקא,

‫באכילת המן, שתיית

המי באר,

‫והסלב,

‫שהגוף שלהם יתעדן ויחזור לזיבתן ‫כדי שיוכלו לקבל את התורה ‫בלי שמץ של טומאה, ‫ויעלו מכל הטומאות הקיימות,

‫ולכן שבע כפול שבע ארבעים בתשע, ‫וביום החמישים,

‫קבלת התורה.

‫רבי

חנניו בן

עגשיו אומר,

‫עושה הקדוש ברוך הוא חזקת ישראל, ‫לפי כך ירבו להן תורו ומסורות,

‫שנאמר אדם אבס למען סלגו יגדיל תורו ויאדיל.