חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

לעילוי נשמת אליה בן סרסן

תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים

ולעילוי נשמת כל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש, אמן.

ממשיכים.

חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם,

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו.

הרב הקדוש מקוצק,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

ברשת דברי המשנה.

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה,

כי הנה כל אדם נברא כאשר כוח החמדה מצוי בתכונות נפשו.

כל בן אדם,

כוח החמדה מצוי בתכונות נפשו,

אבל האופן שבו ישתמש עם מידה זו

תלוי ועומד בבחירתו,

כי האדם אשר יש לו מוח בקודקודו

עומד לדברי תורה ומצוות,

ובכך גדולה תועלתו

בעולם הזה ובעולם הבא.

מי שיש לו מוח בקודקוד,

יש אנשים שלהם ג'לה,

אבל יש אנשים שזה יש גם כן משהו שעובר שם.

אבל הכסיל

שומע על העצת יצרו,

וגם הוא משתמש בכוח החמדה,

אבל תענוגי העולם הזה והבליו,

שהם קלים ונפסדים,

ומהם לא תהיה לו תועלת אמיתית.

זה שאמר התנ״ך, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה.

זאת אומרת, עניין החמדה ניתן לבני ישראל,

שיהיה בידם ככלי ביד היוצר,

והם יכולים לבחור איזה חמדה שהם רוצים,

ואל מה יחשפו בעוז.

כדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

ברכות ל״ג,

הכל בידי שמיים

חוץ מיראת שמיים.

היינו כי עניין יראת שמיים

אינו תלוי כלל בשם מתברך.

הוא נתן לנו בחירה

האם אנחנו רוצים לחמוד להיות יראי השם,

או שמא להפך.

יש אנשים שחושבים שיש להם יראת השם.

הם חולמים חלומות שיש להם יראת השם, והם אנשים אמיתיים,

והם אומרים כל מה שכתוב.

הם לא מבינים את הכתוב.

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר. קוראים הרבה ספרים, חושבים שמבינים, ולא מבינים מאומה.

שואלים אותם, יש לך רב? אני לא צריך רב.

יש לי הוכחות מהכתובים שלא צריך רב. מה עם המשנה עשה לך רב? לא ראה את זה.

לא מכיר.

אז אחד אמר לאחד הזה, אמר לו, תשמע,

תן לי את הרב שלך, אני אסביר לו מה שאתה לא מבין שאני מסביר לך, והוא יסביר לך. אמר, אין לי רב, אני לא צריך רב. יש לי הוכחות שאני לא צריך רב.

הוא יהיה הרב עובדיה יוסף של הדור הבא.

הדור הזה, לא הבא.

הדור הזה.

ככה הוא החליט.

ככה אמרו לו.

אמרו לו שהוא יהיה ככה.

לא יאומן כי יסופר.

אז הוא אמר לו, אני אגיד לך מה זה אומר.

אתה יודע,

אני לא למדתי אנגלית.

לא למדתי אנגלית.

אבל אני קורא באנגלית.

אנשים אומרים לי שמה שאני קורא זה לא נכון.

אתה לא למד אנגלית. הוא אומר, תשמע, אני קורא אנגלית וזה מה שאני מבין, ובאנגלית שלי אני מבין ככה, וזהו, אני מבין.

זה האנגלית.

תסבירו לי למה אני לא קורא נכון.

אז אומרים לי, תשמע, אתה לא למדת בכלל אנגלית, למדת מרב,

סליחה, ממורה לאנגלית, למדת בכלל אנגלית?

לא, אני למדתי לבד,

אני לא צריך מורה לאנגלית.

נו, עכשיו ברור למה הם קוראים אחרת, ואתה קורא אחרת, ולמה כל אחד מבין אחרת. קוראים את אותו כתוב,

רק אתה קורא באנגלית שהחלטת שהיא אנגלית,

והם קוראים אנגלית בגלל שהם יודעים אנגלית,

אז מי יכול להיות צודק,

אתה או הם?

והוא לא מבין את זה עדיין.

שהוא לא יודע להבין מה שכתוב.

לא יאומן כי יסופר.

יש אנשים כאלה,

הם התפרסמו.

אז הקב' ברוך הוא נתן חמדה,

נתן חמדה לבן אדם,

לכסוף.

השאלה למה הוא לוקח את זה?

יש אדם כזה שלא למד אנגלית,

והוא כוסף לכבוד,

לא תורה. תורה זה כלי בשבילו עטרה להתעטר בה.

הוא לא מעניין אותו מה אומרת התורה, מה לא אומרת.

העיקר שהוא יגיד שהוא דו-דו-דו-דו-דו, וזהו.

זה הכול.

מעבר לזה לא מעניין אותו כלום. מסבירים לו עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.

אתה לא מבין מה אתה מדבר, אתה לא זה, אתה לא זה.

שום דבר.

לא יעזור שום דבר.

הוא המבין, הוא הכל, הוא יודע הכל, בכל התחומים.

בכל התחומים, אין תחום שהוא לא יודע.

אפילו שהלבנה

היא לא חשוכה,

היא מאירה.

יש לו הוכחות שהיא מאירה, יש לו הכל.

שהארץ שטוחה היא פיתה.

כן?

הארץ היא שטוחה, היא עגולה ככה, פיתה.

זהו, פיתה. הוא החליט שהעולם פיתה, זהו.

אין מי שיזיף, הוא יכתוב ספר על זה שהעולם פיתה.

והירח

הוא מאיר כל הזמן.

זהו.

יש לו הוכחות לכל דבר.

כל דבר יש לו הוכחות.

לא יאומן כי יסופר.

אדם שבחיים שלו לא למד שחיטה,

לא ראה שחיטה,

לא יודע מה זה סכין,

לא יודע כלום,

קורא שולחן ערוך, צריך לבדוק כל סכין וסכין,

כל פעם צריך לבדוק סכין, כל פעם, כל פעם, כל פעם.

הוא מחליט שזהו, אם לא בודקים כל סכין, זה לא טוב.

מסביר לו בן אדם שחמישים שנה במקצוע ושסומכים עליו כל העולם,

ומי שאכל זה הרב שטיינמן והרב קניבסקי והרב אלישי, ממנו, משחיטתו, מבדיקתו, מה כל.

שואל אותו למה צריך כל פעם, הוא אומר שלא יהיה חסרון כיס, שלא יהיה הפסד,

הוא אומר לו בסדר, ואם בודקים אחרי 18 עופות ומתגלה שסכין לא בסתר,

מורידים את ה-18, מה הבעיה?

הוא לא יודע לענות.

לא, אבל כתוב שצריך אחרי כל עוף.

איך אפשר אחרי כל עוף לבדוק?

אחרי כל בקר ודאי אפשר לבדוק,

כי אם לא ההפסד הוא מרובה,

כל בקר 5,000 שקל וכו' וכו',

אבל עופות,

לא משלמים על זה,

בלא טוב,

לא לוקחים.

אבל אם יעבדו על כל עוף, כל עוף בדיקה, כל עוף בדיקה,

אולי

כמה אלפי יהודים יוכלו לאכול עופות כל יום,

כי כמה יספיקו?

כמה יספיקו? איך אפשר להספיק?

והרמות אומר במפורש, הרמות אומר במפורש שאפשר,

אחרי כמה לבדוק, ואם תמצא סכין,

פגומה, אז כל הקודם

מההתחלה

יהיה פסול.

אז מה הבעיה?

הרמות לא יודע.

אבל הוא החליט שזה לא בסדר.

ככה הוא החליט.

זהו, כי כתוב.

כתוב.

תבדקו אותו לפי הכתובים, תראו כמה הוא לא מקיים.

למה?

כתוב.

מה לעשות?

המרן אומר הרבה דברים, נכון?

אבל אומרים קיימה לן כמרן,

וספק ברכות לא כמרן.

מה פירוש? אם יש ספק ברכות,

אפילו אם מרן אומר צריך לברך, לא מקיימים. למה לא מקיימים? אבל מרן אמר.

מה ההבדל בין מרן הזה למרן פה?

לא משנה,

יש אנשים שהם חכמים בעיניהם ונבונים

נגד עיניהם,

אבל הם חכמים רק בעיניהם.

אבל מי ששומע אותם מבין כמה הם טיפשים.

זה לא יאומן כי יסופר איך אדם יכול ללמוד ולהישאר טיפש.

לומדים, לומדים, לומדים, ונשארים טיפשים.

כי תלוי מה החמדה של הבן אדם. אם החמדה של הבן אדם

היא

לחשוף לתורה, לקיים אותה באמת,

ולהיות תחת ממשלתם של גדולים ממנו שקדמו לו.

ילדים בני ה-26, עוד לא יצא מהביצה.

כבר הוא חושב שהוא מורה הוראות לכל הציבור.

ומבזה תלמידי חכמים חופשי כי הם לא יודעים, והם לא ידעו משהו.

בסדר, נגיד ההוא לא ידע משהו,

וההוא לא ידע משהו,

וההוא טעה במשהו, נגיד. אז זה מבטל אותם לגמרי.

משה רבנו טעה שלוש פעמים.

כעס,

ונשתקעה ממנו הלכה.

אין משה רבנו. אם היה משה רבנו בדור הזה, הוא היה אומר, אין.

זהו.

הנה, יש לי הוכחה,

הוא כעס, והוא לא יודע את הדין.

משה רבנו לא יודע את הדין. אני יודע את הדין. הנה, כתוב, כתוב, כתוב.

לא יאומן כמה אנשים יכולים להיות כל כך טיפשים.

פסססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססססס

מרן,

מרן אמר,

כל דבר צריך בדיקה, אחד אחרי השני,

מה הכוונה, למה, מה, מו, מי, לא מעניין.

זהו,

ככה הלטתי.

תגיד, אתה שחטת פעם? לא.

ראית פעם שחיטה? לא.

אז מה אתה מדבר בכלל?

מה אתה מדבר בכלל?

לא יאומן כי יסופר.

זה תלוי בחמדה. לכל אחד ניתן כוח עמדה.

כל אדם ניתן לו כוח עמדה.

השאלה, מה אתה חומד?

את התורה באמת על מנת לקיים, בדרך שכל ישראל למדו,

עשה לך רב והסתלק מן הספק,

להגיד, אני לא צריך רב?

אני לא צריך רב?

זה להבדיל, להבדיל, להבדיל, זה כמו

שישו לא צריך אימא.

הוא לא נולד מאימא.

הוא הבן של הקדוש ברוך הוא, הוא ירד ישר.

כן?

לא צריך אימא.

לא צריך רב.

לא יאומן כי יסופר.

איפה נשמע כדבר כזה?

זה כמו תינוק.

שמים אותו אצל המלמד,

והוא אומר, לא צריך אותך בכלל.

יש ספר ציורים, אני אקרא בספר.

זהו, שלום, אל תבלבל לי את המוח.

ככה זה המצב, לא יאומן.

יש אנשים מתפעלים, כי יש אנשים שקוראים,

קוראים, קוראים, ובסדר, אז הם אומרים מה שהם קוראים.

לא זמן, גם אתם תקראו הכל, הכל, הכל. תגידו הכל, הכל, הכל. מי אמר שאתם אומרים נכון?

זה אנגלית שלך.

אתה לא למדת אצל מורי לאנגלית.

זה אנגלית שאתה המצאת.

ואתה מבין מה שאתה רוצה להבין.

זה הכל.

לא יאומן כי סופר.

להגיד דבר כזה, להעיז, להגיד, אני לא צריך רב.

אני לא צריך רב.

יש לי הוכחות גם שאני לא צריך רב.

שמעת פעם דבר כזה?

הנה, עכשיו שמעתי.

אז יש כוח עמדה,

ותלוי לאן מפנים אותו.

אם אדם חומד גדולות ונצורות,

הפוך מדוד המלך שאמר, ולא הילכתי בגדולות.

דוד המלך, מלך ישראל,

רגל במרכבה אומר, ולא הילכתי בגדולות.

הוא עבר את כולם.

עוד לא יצא מהביצה, כבר עבר את כולם.

לא יאומן כי סופר.

וסופרת עובדה נפלאה עם כבוד האדמו״ר הרשאב מלובביץ'.

זכר צדיק לברכה.

בזמן היות בנו האדמו״ר רבי יוסף יצחק,

ילד קטן ורך בשנים,

והיה חכם, פיקח וטוב רואי,

ואביו אהבו אהבה עזה,

והייתה נפשו קשורה בנפשו.

פעם אחת הטפתו שינה

בעת ששהה בחדר אלימות של אביו הגדול,

אביו הגביהו בידיו

ונשא אותו למיתה.

וכשהתבונן בו,

התעוררה אהבה גדולה אליו,

וגבר חשקו לנשק אותו.

אבל מנע את עצמו מכך,

ובהתרגשות והתעוררות הזאת,

ישב לכתוב מאמר חסידות

אודות עניינים שברומו של עולם.

במקום להוציא את החשק והאהבה לילד בנשיקה,

ניצל את ההיפק הזה וכתב מאמר בחסידות.

כעבור מספר שנים רב,

קרא לבן שלו

ומסר לו את תכריך הכתב של המאמר הזה,

ואמר לו, הנה נשיקה חסידית.

זו הנשיקה חסידית. רציתי לתת לך נשיקה,

ויצאה מזה חסידות.

הביאור של המעשה הזה,

בוודאי

אין עוולה

אם אבא ינשק את הבן להראות לו אהבתו.

אבל הילד ישן,

אז הוא סבר שאין שום תועלת לנשק אם הילד לא מרגיש

את האהבה.

הנשיקה באה להביע אהבה,

והילד ישן לא ירגיש.

זה יהיה רק הנאה שלי, של המנשק.

לכן בחר

למלות את חמדתו

ולקחת רגשות אהבתו

שהתעוררו בליבו ולמסור אותם לקדוש ברוך הוא.

וכתב את המאמר על אהבת השם.

בדומה למה שעשה יעקב אבינו, שפגש את יוסף אחרי 22 שנה,

ובמקום להוציא את אהבתו לבנו יחידו,

כן, ממש יחידו, שהיה בן חכים,

ואמר שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד באותה שעה.

במשניות האלה אומר התנא רבי עקיבא שלושה עניינים,

שלושה עניינים של חיבה

שזכוי ישראל.

הביב אדם שנברא בצלם,

הביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

הביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה.

ונביא כאן מדברי המפרשים

בביאור שלושה דברים אלה ומה הם רומזים.

האברבנאל פירש את דברי רבי עקיבא אלו עולים

על דברי התנא עקביה בן מהללאל,

שאמר,

הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.

מאין באת מטיפה שרוחה וכו'.

הרי שנתן שלושה דברים

שבהתבוננותם

יבין האדם גודל פחיתותו,

ובזה יימנע מן החטא.

מאין באת לאן אתה הולך לפני מי תיתן את הדין.

אז בא מטיפה שרוחה, הולך למקום עפר רימה ותולעה,

וייתן חשבון לפני הקדוש ברוך הוא. בא רבי עקיבא

לחלוק על דבריו.

כי סבירה להם

לא זו הדרך שעל ידה התרחק אדם מן העבירה,

אלא אדרבא, על ידי שהתבונן בגודל מעלת ורוממות האיש הישראלי,

שזכה להיברא בצלם אלוקים,

ונקרא בן לקדוש ברוך הוא,

ושזכה לקבל

את התורה במתנה, כלי חמדה.

וזה ייקח ליבו לראות כמה גדולה חיבתנו לפני אבינו שבשמיים,

ואז יחשוב איך אוכל לעשות את הרעה הגדולה הזאת,

לחתו לפני הבורא,

לפני היוצר,

שאהבתו אליי כל כך גדולה.

אבל האמת ששניהם צודקים.

וזה השיטות בין קלם לבין נובהרדו,

לבין סלובודקה, סלובודקה.

בין נובהרדו לסלובודקה.

יש שאומרים שצריך האדם תמיד לראות את פחיתותו,

ויש שאומרים שתמיד צריך לראות את גדולת האדם.

זה שיטות במוסר.

אז תלוי.

יש אנשים שאתה יכול לעורר אותם בכיוון זה, ויש אנשים שאין מה לעשות.

הוא לא מבין את החרך שלו ולא מבין, אז אתה צריך להגיד לו מי אתה בכלל,

ואז הוא יכול להבין.

אחת משתי השיטות צריכה לפעול,

ואלא כל אחד צריך לגוון

בדיוק מה שמתאים לו,

לפי הכרת נפשו של האדם.

אז זה דרך,

שככה צריך להתבונן.

כתוב שרבי,

כשהלך להחזיר בתשובה

את הנכד של רבי שמעון בר יוחאי,

אז הוא שלח אליו,

ומה דיברו איתו?

אמרו לו, מה יעשו לך החברים שלך?

מה הם יועילו לך?

מה, הם ילבישו אותך טלית של רבנן?

אתה ככה תלמד תורה, תהיה רב, כולם יכבדו אותך, וזה ככה באו אליו בדברים של מעלות.

איפה אתה נמצא?

במה אתה עושה?

מה אתה מתעסק?

מה יצא לך מזה? איפה תגיע?

בוא תראה

איזה כבוד, איזה זה, זה, זה, זה, זה. וככה הוציאו אותו.

לא יאומן, משפל, שפל, שפל המדרגת.

שפל המדרגה.

רואים שיכולים

להוציא בן אדם?

על ידי זה שמראים לו את מעלתו,

שנסתרה מעיניו

בגלל העבירות.

אתה בא, מרומם אותו מהנקודה הזאת של מי אתה? בן של גדולים?

יכולים להשפיע עליו.

אז זה מה שאומר אברבנאל,

שבעצם השיטה של רבי עקיבא זה לבוא אל האדם ולהגיד לו את גודל מעלתו.

רבי עקביה בן מהללאל אמר

שהדרך שתמיד תפעל בכל מקרה על אדם זה אם יתבונן בפחיתותו,

אז זה יכול לעצור אותו, לבלום אותו מלעשות עבירות.

במדרש שמואל בהרש כוונת התנא רבי עקיבא להרחיקנו משלוש עוונות חמורים

עבודה זרה,

גילוי עריות, שפיכות דמים.

ושלושת דברי החיבה האלה חביב אדם שנברא בצלם,

חביבים ישראל,

וחיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה, כל אלה,

הם כנגד זה.

כנגד שפיכות דמים נאמר חביב אדם שנברא בצלם,

כי אמרנו שזה בא אחרי הפסוק

שופך דם האדם באדם דמו יישפך,

כי בצלם אלוהים

עשה את האדם.

אז מזה ילמד אדם להיזהר מעוון רציחה.

כנגד גילוי עריות אמר חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

שנשמת בני ישראל קדושה עד מאוד, שזכתה להתייחס כבן

לקדוש ברוך הוא.

ומזה יבין האדם,

כשם שנשמת ישראל קדושה וטהורה,

כך גם גופו צריך להיות נוצר בקדושה ובטהרה,

ולכן יתרחק מן העריות

ויישא רק אישה הוגנת לו ומותרת לו על פי התורה הקדושה.

אז כיוון שהנשמה שלך קדושה,

אתה צריך לקחת אישה קדושה.

וכנגד עבודה זרה אמר התנא,

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה,

כי אמרו חכמים זיכרונם רחב בנדרים קפאי,

כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה.

ומעתה, כאשר יתבונן אדם

למה שזכינו, שניתנה לנו התורה,

שהיא כלי חמדתו של הקדוש ברוך הוא,

בוודאי לא ירצה להיות כופר בתורה ולאבדה,

ועל כן ייזהר

מי יתרחק מעוון עבודת כוכבים.

אז אם אדם זוכה לכלי חמדה שבו נברא העולם...

מה אתה הולך, לאבד את המתנה הזאת ולאחד לעבוד פסלים שאתה עושה אותם במו ידיך?

שמוכרים אותם בשוק?

מה זה?

אז רבי עקיבא בא, ועל ידי זה מרחיק אותנו גם משלוש העבירות הכי חמורות בתורה.

בילקוט מעם לועז ביאר את כוונת התנא שנקט אלו שלוש חיבות

שזכו בני ישראל,

כי אדם נחשב כבן מעלה מצד שלוש סיבות שהן תולדה,

ייחוס ולימוד.

בכל אלה נתעתרו בני ישראל

ברוב חשיבות,

כמו שמונה התנא.

מצד התולדה,

אביבין,

ישראל,

שנבראו בצלם,

נולדו בצלם אלוקים.

מבחינת הייחוס,

אין ייחוס נעלה מהם.

שערי החביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

ומצד הלימוד שלהם,

זכו לחיבה גדולה שניתן להם כלי חמדה.

אין חוכמה יותר מחוכמת התורה.

והקדוש ברוך הוא נתן להם את התורה לעסוק בתדיר.

אז מצד התולדה, מצד הייחוס ומצד הלימוד,

אין מעולים יותר מאשר ישראל.

דיאור נוסף נותן במעם לא עז.

מה טעם זכינו שהשם בחר בנו מכל האומות ונתן לנו את התורה יותר מכל בני העולם?

הרי גם הם הצהיר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

אומר רבי עקיבא,

לכן נקט שלושה דברים אלה ואמר,

חביב אדם

שנברא בצלם.

היינו שבני האדם חביבים אצלו יתברך

יותר מכל בעלי החיים

שאינם מדברים לפי שהם נבראו בצלם.

ואמר עוד,

חביבים ישראל שנקראו בנים למקום,

שהם חביבים יותר מכל אומות העולם כי הם נחשבים בנים.

וכשם שבמהות כל אדם יש חלק ממהות של אביו,

כך בני ישראל שהם בנים למקום

הם עם מזג וחומר זך

שגורם להם

להיות להוטים אחרי מצוות

ולקיים אותם כרצון השם יתברך.

ולכן הם זכו לחיבה השלישית,

חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה,

כי הם ראויים לקבל את כלי חמדתו של הקדוש ברוך הוא.

והשפת אמת

מבאר שאלה שלוש החיבות

הנזכרות במשנה רומזות לשלושה רגלים.

מה שאמר חביבים ישראל שנקראו בנים למקום

מרמז על מועד חג הפסח,

שבו נגאלו בני ישראל מארץ מצרים מבית עבדים,

והשם קרא להם בני בכורי ישראל.

ונתעתרו בעטרה של בנים למקום.

מה שאומר חביב אדם שנברא בצלם

רומז על חג הסוכות,

שבני ישראל נמצאים בצל,

בהגנה מכל רע,

בזכות מה?

שנבראו בצלם אלוהים,

שהוא שומר עליהם ומצילם.

הוא מצילם.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא שם אותנו בצל סוכה.

צילה דמהימנותא.

ואנחנו נמצאים תחת שני שמות השם. סוכה זה שני שמות של השם.

עדנות הביאה.

והחיבה השלישית,

חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה,

זה על חג השבועות

שזכינו לקבל מתן תורתנו.

ומגודל חיבת השם יתברך עלינו,

נתן לנו את התורה החביבה,

שהשתעשע בתת-תקעת דורות קודם בריאת העולם.

שם קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז.

כל אלה הזכויות שלנו. רבי עקיבא מספר לנו כמה זכויות יש לנו בצלם, בני,

כלי חמדה.

וואי, וואי, וואי.

צריך לנצל את זה. ועוד נתן לנו את השבת.

השבת.

ואנחנו מקיימים סקירת השבת על ידי שאנחנו אומרים,

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרי שבת מקוראי חונג שבת.

ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת מקוראי חונג

שומרי שבת וקוראי חונגים סקירת השבת.

עונג שבת ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת עם.

מקדשי מקדשי מקדשי שבת עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי

מקדשי שבת וקוראי שבת וקוראי שבת.

מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שמיעי שבת שבת שבת שבת שבת שבת שבת שאלו.

הריני מחמר כי היום מצוות חכמים רבי חנין הוא ברגשי אומר

נשוא הקודשי במחוז הקודשי ישראל

ובפיקו אחר בעולם תורו ומשואות

שנה אמר אדונו וסלמה הנציגו יחדיל תוארו מי האדיר.