ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום נועה בת לימור שהילדה בעזרת השם תשמע באוזניה
מהרה ותרפה מהר אמן ואמן ואמן
ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים
מחלוקת שאינה לשם שמיים
מחלוקת לשם שררה או ניצוח
מפרש הברטנורה היא מחלוקת בה כוונה בתכלית האנשים החולקים
היא בקשת שררה ואהבת הניצוח, לא לשם שמיים
כמו מחלוקת קורח ועדתו תכלית וסוף כוונתם הייתה
כבוד ושררה
סופה
לא להתקיים
מחלוקת זאת סופה לא להתקיים
הם לא ישיגו את התכלית שרצו,
לא קיבלו את הכבוד, לא ניצחו, נפלו בבאר שחת.
ודי בצד אחד של מחלוקת שהוא לא לשם שמיים.
תפארת ישראל מעמיד אותנו שכוונת התנא במחלוקת שאינה לשם שמיים,
לדבריו,
לא צריך ששני הצדדים יהיו לא לשם שמיים,
אלא דיו עם צד אחד בלבד מן החולקים
יהיה לא לשם שמיים,
על מנת שזה ייחשב
מחלוקת שאינה לשם שמיים ואין סופה להתקיים.
גם הן דבריהם נכתבים ונזכרים.
לדברי המדרש שמואל אמרנו שבמחלוקת לשם שמיים, כיוון שהכוונה
של שני הצדדים היא לבקש את האמת לאמיתה,
לכן ראוי להזכיר בהרחבה את דברי שני הצדדים.
אבל במחלוקת שאינה לשם שמיים,
כיוון שאין הכוונה של החולק אלא לקנטר,
להעלים את האמת,
אין ראוי להרחיב בדעתו ולהזכירה.
כמו שהיה במחלוקת קורח ועדתו,
לא הוזכרו בתורה טענות שלהם בהרחבה,
אלא בהעלמה ובהסתר,
כיוון שאין תועלת להזכיר
את הדברים הללו.
לכן אומר התנא, אין סופה להתקיים.
אין ראוי להזכיר ולקיים דעת החולקים שלא לשם שמיים.
לעומת זה,
אם הכוונה לשם שמיים סופה להתקיים,
כותבים את הסברות של שני הצדדים,
אפילו מי שאינו צודק בסופו של דבר,
כיוון שדברי שניהם
ביחד מבררים את האמת והיא יוצאת לאור.
איך יודעים אם אלה שמקשים על הרב הם לשם שמיים?
הכנסת ישראל מביאה מאל המילואים,
כי רואים שבשעה שהרב דורש יש מי שקם ומתפלפל איתו בחוזקה,
ואפילו אם הרב משיב לו תשובה נכונה,
אין הוא משתתק.
וזהו באמת פלפול של הבל.
רק להראות להמון שהוא למדן,
ואנשים ששומעות את הוויכוח
מברכות עוד את הבנים שלהם, שיהיו טמבלים כמוהו.
ואין הן יודעות ומבינות
שהלב שלו ריק מן התורה,
והוא מעיז פנים ומתגאה בפני הרב.
כמו שחסמתי את הליצן מברסלב שהיה בפתח תקווה מצד שמאל בשורות הראשונות, שהתחיל להציג
תיאוריות שלמות.
ואם יטען אדם,
שהרי ישנם גם לומדים שמפלפלים בכוונה לשם שמיים,
ההבדל,
מי שכוונתו לשם שמיים, אם יהיה לו דבר קשה,
ילך לבית של הרב ויפלפל איתו ביחידות.
ואם הרב ישיב לו תשובה נכונה, יודע על האמת ויקבל.
לא כן מי שהכוונה שלו להתפלפל על מנת לקנטר,
ממתין עד שהרב ידרוש ברבים,
ואז יעיז פניו לקום ולסתור את דברי הרב.
ואפילו אם יענה לו תשובה נכונה,
לא יקבל.
כי הוא רוצה להעמיד את דבריו
כדי שיאמינו כולם שהוא תלמיד חכם, חריף וזחוגי.
כך היה אצל קורח.
אמר למשה רבנו, טלית שכולה תכלת,
האם היא פטורה מן הציצית?
אמר לו משה, חייבת.
טען קורח,
טלית שכולה תכלת,
אינה פוטרת את עצמה.
אז ארבעה חוטים, פוטרים אותה?
ככה הוא התלוצץ.
עוד שאל קורח,
בית מלא ספרים.
האם הוא פטור מן המזוזה? אמר לו משה, חייב במזוזה.
טען קורח,
אם כל התורה של הספרים אינה פוטרת את הבית,
ספר תורה מצוי בבית, לא פוטר מחובת מזוזה.
אז פרשה אחת, יש שתיים,
פרשה אחת שבמזוזה תפתור?
ולכאורה השאלות שלו חזקות.
אז למה קצף עליו משה?
אלא הייתה כוונת קורח
לא לשם שמיים. אם היא הייתה לשם שמיים,
היה שואל כדרך תלמיד ששואל את ריבו.
והיה משה רבנו שבע עונג
בנחת מדבריו.
והיה מלמד אותו ומגלה לו את המצוות ואת הפירושים והסודות.
אבל קורח רצה לחלוק
בדברי ריבות ואפיקורסות,
ולכן צייד 250 אנשים.
אם באת לשאול שאלה, מתי מ-250 ראשי סנדראות איתך?
מדוע צריך לקחת כל כך הרבה?
אם דעתו לשם שמיים, לך למשה רבנו לאוהל ותשאל.
אלא הכוונה היא כמובן לחלוק על משה,
לכן לקח ריבוי אנשים להראות שהוא חכם יותר גדול
ממשה רבנו.
על זה יצא הקצף של משה רבנו.
זאת אומרת, למה הוא צריך את ה-250?
הם לא התערבו.
תראו איך אני מנצח אותו, תראו.
אני נותן לו שאלות פצצה,
הוא עונה תשובה קצרה ולא עונה על הקושייה שלי. ראיתם?
מי החכם?
זה לא לשם שמיים, לכן קצף עליו משה רבנו.
מעשה ברב האחרון של וילנה,
בספר כנסת ישראל מביא מעשה שהיה בעיר וילנה עם הגאון מורנו הרב שמואל,
שיצא שמו לתהילה בין הגאונים ונהג את רבנותו בענוות צדק,
והיה טוב עם אלוהים ואנשים.
בשנת תקלח
החליטו ראשי קהל וילנה ופרנסה להעביר אותו מהרבנות,
כי דימו למצוא בו עילה שאין הרב מתמיד בלימודו כראוי לו,
כיוון שבמספר לילות לא נראה אור דלוק אצלו אחר חצות.
איזה כלי מדידה היה בדורות ההם.
וחשבו שהמחלוקת שלהם היא שם שמיים,
בתהי המחלוקת למאכולת אש
התעוררו הרגשות התמונות ואהבת הניצוח, השנאה והנקמה.
אחר שנפטר הספידו אותו גדולי וילנה,
בתוכם המחותן של הגאון,
מורנו הרב נוח מנדס,
שהרבה להצדיק את הצדיק ולגול מעליו את אשם המחלוקת. באמר,
במחלוקת שאינה לשם שמיים,
אין התנא אומר מי חלק עם כורח ועדתו.
כתוב מחלוקת כורח ועדתו, נגד מי?
לא כתוב נגד משה.
לא כתוב.
זה לא על שם שמיים, לא כתוב עם מי חלקו.
אבל במחלוקת הלל ושמיים אנחנו שומעים.
הדבר הזה בא ללמד
שאם בכל מחלוקת שישנה בעולם כל אחד מן הצדדים יש לוצת זכות וחובה,
כמו אצל הלל ושמיים,
שעליהם אמרו חכמים אלו ואלו דברי אלוהים חיים,
זה בסדר. אבל אצל כורח לא היה מצד משה רבנו שום סיבה למחלוקת,
אלא כל המחלוקת הייתה רק מצד כורח ועדתו שיהיו רשעים.
ודבריהם אבן מרשעה.
וזה רק נגדו.
אם כן זה נקרא מחלוקת שאינה לשם שמיים.
וכך הייתה המחלוקת על הרב של וילנה,
אמר המספיד.
המחלוקת הייתה רק מצד אחד,
שכן הוא היה צדיק
וכיסאו נקי,
ולא היה בו שום דופי וסיבה למחלוקת.
מסורת היא בפי זקני וילנה,
כי האלוהים טבע את כבוד האב בדין הצדיק,
וכל אוהביו ומחזיקיו האריכו ימים,
ומתנגדיו ספו תמו בטרם באה עת פקודתם.
השם קיצר את עימיהם
של כל החולקים ועמדו במחלוקת.
אז רואים?
זה מתאים למשניות הקודמות שלמדנו,
שיש מי שאומר, סופה להתקיים זה סופם.
או סופם להתקיים או סופם לא להתקיים,
אלה שחולקים.
במחלוקת נענשים גם הבנים על שם סופם,
בואו רואה כמה קשה עם מחלוקת מביא רשי,
שהרי בית דין של מטה אין עונשין
אלא עד שיביאו שתי סערות ובית דין של מעלה עד עשרים שנה.
וכאן עבדו במחלוקת קורח
אפילו יונקי שדיים.
שואל הגאון רבי חיים שמואלביץ בספר שיחות מוסר,
שאכן יש להבין מה טעם הדבר,
מדוע עובדים גם תינוקות,
אם גדולים חטאו, קטנים חטאו,
מדוע הם נענשים?
יסוד הדבר כתוב ברמב״ן
על הפסוק בדברים כ״ט, פן יש בכם
שורש פורה ראש ולענה,
שורש רע
אצל האב
יפרה וישגה,
ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות.
הרי מכיוון שהאבות הן בעלי מחלוקת,
והן השורש פורה ראש ולענה,
הרי אף בניהם אחריהם יהיו בעלי מחלוקת כמותם ויותר מהם,
שהרי שורש מורעל זה יפרה וישגה אצל הבנים,
ובהכרח יצמיח מרורות אצל הבנים.
ומצאנו בחכמים, זיכרונם לך, בסנהדרין עין,
שבן שורר ומורה נהרג על שם סופו.
אמרה התורה מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב.
אשר על כן עובדים במחלוקת
גם יונקי שדיים, כי מוטב שימותו זכאים
ואל ימותו חייבים.
אמרתי פעם בהרצאה,
שאני מכיר תימני אחד שאבא שלו אמר לו,
אני רואה עליך שאתה שוער אש רוע,
אמר לי אומן אבי, מי אבא שלי.
עוד כתב שם הגאון רבי חיים שמואלביץ, עד כמה מרחילה היא מחלוקת
שמכלה אפילו צדיקים.
כמובן בירושלמי פאה, פרק א' הלכה א',
מטעם הדבר כי מקום משכנו של השטן
בתוך פירוד ומחלוקת.
ומקום שהשלום סורר בו,
אין דריסת רגל לשטן.
חכמים זיכרונו לברכה
מספרים על שני אנשים שהתגרה בה עם השטן כל ערב שבת.
מבאר הגאון רבי חיים כי השטן התגרה בערב שבת דווקא,
כי יום השבת טבעו זמן מנוחה, שלום ושלווה.
יום מנוחה קדושה לעמך נתת,
מנוחת שלום ושלווה והשקט בבטח.
וכתוב בזוהר על הכתוב
לא תבערו אש בכל מושבותיכם מיום השבת.
הכוונה היא על אש המחלוקת
וכיוון שיום השבת אינו מסוגל למחלוקת,
אז עוזר השטן כל כוחו בערב שבת
להבעיר אש
כלשהי של מחלוקת.
לסיום,
שלח לי שלומי חברה,
שבדור
מגדל בבל
הם היו שפה אחת ודברים אחדים.
ומה עשה הקדוש ברוך הוא?
ביקש להפריד אותם.
להפריד, והפריד אותם ל-70 לשונות ופיזר אותם בכל העולם.
עכשיו הבונים החופשיים,
אלא שהם ממשיכים.
מה הם עושים?
עוד פעם הם מתאחדים,
ושוב פעם הם בונים את המגדל עם שפיץ ועין מלמעלה,
והם רוצים אותנו להפריד ולבודד,
שאותנו יתפזר, כל העולם יתפזר, והם יישארו מאוגדים
עם התוכנית השטנית של השטן.
השם יפר עצתם,
בזכות המחלוקת שלנו לשם שמיים כנגדם,
לעקור אותם מן העולם. אמן ואמן.