שנשיכתן נשיכת שועל | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

שושן, זה תושב אילת, זה

גר מעוץ לארץ, בא לפה.

כן,

נציבי יום,

שמואל בן סמרגנד יזכה היום בענק,

בערעור ובדיון מול ביטוח לאומי,

בהצלחה גדולה,

יקבל כמה שיותר שיוכל לתרום יותר.

לעילוי נשמת דוד בן רחמה,

ויקטוריה, נועה בת אלגריה,

השם יניחם בגן עדן, אמן.

אורלי בת ציונה,

רפואה שלמה והמחלה תצא ממנה ותעבור

תמיד לקלאוז שועה במה שמו וזכרו, אמן.

יאללה, נשתחרר ממנו כבר.

ובכן,

אנחנו במשנה באבות של נשיכתן נשיכת שועל,

ועקיצתן עקיצת עקרב,

ולחישתן נחישת שרף.

כתב רבנו עובדיה מברטנורה,

מדמה נשיכתן

לנשיכת שועל,

ודווקא,

ולא לשאר חיות,

כיוון שהנשיכה של השועל,

רפואתו קשה,

שיניו עקומות דקות ועקושות.

כדי להוציא את השיניים שתחובות בבשר האדם,

צריך הרופא לחתוך את הבשר בהזמן,

להרחיב את הנשיכה.

גם אדם

המזלזל בכבוד תלמיד חכם,

רפואתו עולה לו בקושי.

בילקוט מעם לא עוז להוסיף לומר,

כשם שנשיכת שועל.

אין אדם מרגיש את הצער תכף ומייד, אלא לאחר זמן.

כך נשיכת החכמים.

בתחילה נראה שאין בה ממש, לא קרה כלום.

רק אחר כך

מרגיש את חומרתה.

במדרש שמואל

ביאר שהכוונה של המשנה להזהיר את האדם

לא לחלוק על דברי חכמים זיכרונם לברכה.

והנה דבריהם מתחלקים לשלושה.

אחד,

מדרשים אשר אין יוצא מהם נפקותא לדינא.

שתיים,

דיני ממונות.

שלוש,

ענייני איסור והיתר.

זאת אומרת,

דברי חכמים יש בהם חלוקה לשלושה מדרשים,

שאין מזה עניין לעניין דין,

אבל יש דבר שני שזה ממש דיני ממונות.

ודבר שלישי, זה ממש איסור והיתר.

כנגד אלה,

השלושה נקטה תנא שלוש לשונות.

נשיכת שועל

זה כנגד המדרשים.

כשהמדרשים אמרנו, לא יוצא מהם נפקותא לדינא.

גם הנשיכה שלו אין סכנת מיתה, אלא צער וסבל גדול.

אבל בעקיצת עקרב,

יש בו סמא מוות.

זה כנגד דיני ממונות.

וכשעבר,

כבר על דברי החכמים זיכרונם רכה,

וחייבת זכאי וזיכה את חייו,

ראוי הוא להיענש.

אמנם כיוון שהקלקול בדיני ממונות

ניתן להשיב,

ויכולים לקיים, והשיב את הגזלה,

לכן הוא נענש בעקיצת עקרב,

שאפשר על ידי רפואות לרפא.

אבל בדיני איסור והיתר,

אם הפוסק בהם את הדין לא כדברי החכמים, זיכרונם לברכה,

הפסק מעוות שלא יוכל לתקון.

ואז לחישתן,

לחישת שרף,

מזה אי אפשר לרפא לעולם.

לכן לא כדאי להיכנס לנושא עם הארץ שטוחה, עגולה,

עוס גלגלה וכו'.

הזוהר אומר שהעולם ככדור, ורב אמנונה אומר, מתגלגל בעיגולה,

תנאים קדושים,

וכל מי שיבוא אחריהם ויסביר,

אנחנו לא נכנסים לעניינים אלא כלל,

שאם מישהו חלילה יטעה,

לחישתן נחישת שרף,

ומזה אי אפשר לרפא לעולם,

בה תקלה וחילול השם יהיו גדולים לאין גבול.

בספר אוצרותיהם של צדיקים

הביא עובדה שהייתה עם הגאון הצדיק רבי משולם זלמן,

אב בית דין טופורוב, זכר צדיק לברכה,

שניגש פעם להתפלל לפני העמוד

במחיצת קודשו של הרב הקדוש מרן,

הרב אהרון מבלז,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

ודרכו בקודש של הרב הקדוש היה להתפלל במהירות נפלאה,

ותפילתה ממהרה תקבל ברצון.

ותכף, כשפסל אחריו,

כשגמר תפילת יח',

דהיינו שמונה עשרה, התחיל רבי משולם זלמן

לומר חזרת השץ,

שליח ציבור.

שאלו אותו איך הפסיק באמצע התפילה,

ועשה דבר שלא על פי פסק של השולחן ערוך.

פתח פיו בחוכמה ואמר, שנינו במשנה,

בברכות,

אפילו נחש כרוך על עקביו

לא יפסיק.

ואמרו על זה בגמרא,

דף ל״ב,

כאשר עקרב

כרוך על עקביו,

יפסיק.

נחש לא יפסיק, אם הוא לא ארסי.

עקרב

יפסיק,

מפני שבעקיצתו יש חשש סכנת מיתה.

וכיוון שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בעקיצתן,

עקיצת עקרב,

מפני כבוד הצדיק,

הוא הפסיק את התפילה.

כשאמרו את הדבר הזה לפני הרב הקדוש מביילס,

הוטבו הדברים בעיניו.

זה לא להלכה, כמובן,

אבל זה

מעשה שהיה.

בעיר רבנו יונה, מה זה בכל דבריהם כגחלי אש?

הכוונה של התנא הקדוש לומר,

על יום הר אדם,

גם בי יש רוח חיים.

אני אוכל לחלוק על דברי החכמים,

אני אוכל לחדש סברות מליבי כמותם,

כיוון שדברי החכמים בחידוד ופלפול.

זה נובע מחוכמה הבוערת בקרבם?

איי, איי, איי, איי, איי.

אתה לא יכול לחדש סברות כמו זה. אתה יודע איזה לב יש להם, אתה יודע כמה הם למדו,

אתה יודע מה הם השקיעו, אתה יודע איזה מסירות נפש.

מה אתה מקשקש?

אתה חושב שיש לך קצת פיקחות?

אל בינתך אל תישען.

אנשים לומדים עשרות שנים במסירות נפש.

באהבת השם ממש בירת שמיים גמורה. אתה חושב שכל אחד שיש לו טיפה שכל, שהוא חושב,

יכול להתנגד, לחלוק לזה?

מה אתה חושב, שאתה מבין את עומק הדברים?

נראים הדברים פשוטים, אבל הדקדוקים שבדבריהם הם עצומים.

בספורנו כתב,

כי אפילו שנתבאר,

שמי שמקרב את עצמו לצדיק יותר מדי,

הוא נכנס לכלל סכנה,

שרי נשיכתה נשיכת שועל.

מכל מקום צריך אדם להתקרב אליהם תמיד, ללמוד מהם אורחות חיים.

למה?

כפי שכל דבריהם הם כגחלי אש,

והגחלים מאירים,

מחממים,

ואפילו שיחה בטלה שלהם צריכה לימוד.

לא לחשוב שהם מדברים כמו שכולם מדברים.

הם שוקלים מילים,

מה להגיד,

איך הדברים מתיישבים, ואיך ייכנסו ללב האנשים וכו'.

במדרש שמואל כתב בשם רבנו יהודה אל שכר,

שצריך אדם להיזהר בכבוד חכמים, בין בחייהם, בין לאחר מיתתם.

כי לאחר מיתתם הם קרויים חיים ושומעים חרפתם,

ולכן מדמים אותם לגחלת.

בחיים הם כמו אש ממש,

ומיתתם הם כמו גחלת עמומה, אבל אש יש.

אף על פי שהיא תמונה כבר בארץ,

כמו שהגחלת

תמונה באפר,

עדיין האש בוערת בתוכה,

ואם יתקרב אדם אליה, עלול לקוות.

ככה המזלזל בכבוד תלמיד חכם אפילו לאחר מיתתו,

כאשר הקדושים בארץ הם היכול לקוות מעצם זה שדיבר עליהם חלילה.

יש חרם קדמוני שלא לדבר אחר מיתתם

של הנפטרים.

החידה,

זכר צדיק לברכה,

אותו תגן עלינו אמן,

דייק בלשון מה זה וכל דבריהם כגחליהם.

לרבות הדברים הנראים לכאורה כמו מילי דעלמא,

גם כשמדברים דברי שיחה או חכמות העולם.

לכל כיוצא בזה,

במשלים של החכמים,

שמושלים משלים למתק את דבריהם, לקרב אל השכל,

ולהשריש בלבבות המון עם,

ובכל דבריהם יש ממש,

וכל דבריהם כגחלי אש.

ואפילו שיחות כאלה, שנראה לך שהן

לא בדברי תורה ממש,

תדע לך שהן כגחלי אש, כגוף התורה שנמשלה לאש, הלא כה דברי כאש.

הגאון רבי ברוך אפשטיין,

זכר צדיק לברכה,

מפינסק,

בעל תורה תמימה,

באר.

מה זה בכל דבריהם?

בא לומר

אפילו דברים שיצאו מפי החכמים שלא במתכוון,

או אפילו דברים שהם אומרים בדרך ספק,

או שהם אומרים בתנאי,

הם גם מתקיימים.

אם יצא מפיהם,

לשמיים לוקחים את הדברים האלה ומקיימים.

לכן יהודה שאמר על תנאי,

אם הוא יביא אותו,

את יוסף, בחזרה, נתקיים בו.

התנאי.

וחטאתי לך כל הימים,

ועצמותיו התגלגלו במדבר 40 שנה.

זאת אומרת, זה לא כל כך פשוט.

מה שיוצא להם אפילו בשגגה,

כמו שכתוב, כי שגגה יוצאת מפי השליט.

שליט

שאמר שגגה, הוא לא יכול לחזור בו.

נגיד מלך אמר בטעות, אני מוריד את המיסים.

בטעות יצא לו,

הוא לא יכול לחזור בו.

מה זה יגידו מלך? מה זה? משנה בדיבורו.

אז לכן מקיימים את דבריהם בשמיים.

ואם יצא מהפה, וואי וואי וואי.

וכך אמר הגאון הצדיק רבי אלחנן וסרמן, זכר צדיק לברכה,

השם ינקום דמו,

שטבע הדיבורים היוצאים מפה קדוש לפעול אפילו בלי שום כוונה.

אוה, הנה ככתוב,

בבחינת כי שגגה יוצאת מלפני השליט.

והכתוב בישעיה נא' טוז אומר,

ואשים דברי בפיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ.

דברי אדם יכולים לפעול פעולות

בנטיעת שמיים וארץ,

לנטוע שמיים וליסוד ארץ.

למה? לפי שבתחילת הבריאה הקדוש ברוך הוא,

כשבראת האדם,

היה באופן שכוח הדיבור של אדם יכול לפעול ולעשות רושם.

התורם צבא לא יחיל דברו ככל היוצא מפיו יעשה.

היזהרו חכמים בדבריכם.

אתה נשוי?

כן.

איך קידשת את האישה בדיבור?

ואסרת אותה על כל העולם.

יש כוח בדיבור לשנות מציאות.

שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון,

בדיבור של יהושע עימית החמה.

דיבור.

מעשה שהיה עם הרב הקדוש רבי נפתלי צבי מרופשיץ,

זכר צדיק לברכה.

זכותו תגן עלינו, אמן.

פעם ביקר בעיר.

הניחו

על גבי הקרקע,

במקום שהוא היה צריך לחלוף,

הניחו אדם שהיה משותק

לא עלינו ולא יכול ללכת.

למה?

כדי שהרב הקדוש יעבור במקום הזה,

יראה אותו וימשיך עליו ישועה.

כשעבר שם הרב הקדוש לא היה יכול להמשיך בדרכו מפני האיש הלל.

היה סבור שהוא שוכב שם בחינם,

לא שהוא נכה, והוא רוצה למנוע ממנו לעבור.

אז הרים את קולו ואמר לו, קום, לך מכאן.

איך שיצאו הטבות מפיו,

הרע הנס, האדם קם והלך.

הדברים היו בלי מתכוון.

עכשיו שהוא שוכב, מפריע.

והם פעלו רושם בשמי מרומים,

ותכף

נושע האיש המשותק שנים רבות.

הכתוב במדבר לג', לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשיהם.

פרש הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקאסו,

חוטו תגן עלינו אמן.

לא יחל דברו.

היינו שהצדיק

שאינו מחלל את פיו

לדבר

לשון הרע ולכילות או דברי שקר,

יזכה שככל היוצא מפיו יעשה הקדוש ברוך הוא.

כלומר, הקדוש ברוך הוא

יקיים את כל מה שיוצא מפיו.

מי?

מי זה? מי שלא יחל דברו.

מי שלא מחלל את הדיבור שלו

על ידי לשון הרע, רכילות

או שקר, רחמנא ליצלן,

אז הפה שלו עושה פעולות במרומים,

והקדוש ברוך הוא מקיים ככל היוצא מפיו יעשה הקדוש ברוך הוא.

וגם כאן נאמר העניין הזה עם ריבוי בכל דבריהם כגחלי אש.

בכל.

ושמא יש לומר גם בזה כדברי התורה תמימה שאמרנו,

שאפילו אם יצאו הדברים מפיו של החכם, לא במתכוון

או בדרך ספק

או בתנאי,

גם כן יקיים הקדוש ברוך הוא את הדברים האלה,

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

צדיק גוזר,

והקדוש ברוך הוא מקיים.

נו, אתם רואים?

אז גם אדם פשוט,

אם לא יחל דברו,

לא ידבר לשון הרע, יהיה לו פה קדוש.

לא ידבר רכילות,

לא ישקר.

הפה שלו מתקדש,

וגם הוא,

כל מה שיצא מפיו, הקדוש ברוך הוא יקיים.

פה קדוש, כי המחלה של האדם על כל הברואים זה שיש לו כוח הדיבור.

וכוח הדיבור

זה השגריר של הלב.

מה שאדם אומר

זה מהלב.

אז ממילא זה מגלה מי הלב של האדם.

לכן,

צריך שהלב יהיה נקי,

ושהלב יהיו בו מידות טובות ולא רעות,

לא פניות ולא נגיעות.

ועל זה אמר דוד מלכנו,

וטהר לי בנו לעובדך באמת,

וטהר לי בנו לעובדך באמת,

וטהר לי בנו לעובדך באמת,

וטהר לי בנו לעובדך באמת, הכל יאדוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יאדוך והכל ישבחוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יאדוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם.

תודה רבה לכם.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים,

רבי חנניהו ברגע שאומר,

נשוא הקדוש ברוך הוא זו קדוש ישראל ואפיקו אחר בעולם תורו ומסוות.

שנה אמר אדונו בסלומה ונשא דגו יחדיל תורה ויאדיך.