עין טובה | הרב אמנון יצחק
ירדנה בת מנחם, נציב יום, רפואת הנפש והגוף, וחזרה בתשובה שלימה, אמן ואמן.
קהל: אמן.
הרב: ממשיכים במשנה עין טובה, התשבץ בספרו "מגן אבות" מגדיר עין טובה, שהוא שמח בטובתן של הבריות ומהנה אותם מנכסיו. מה זה עין טובה, מי שמשמח, שמח בטובה של הבריות, כשלבריות טוב, הוא שמח מאד, והוא גם מהנה אותם מנכסיו. רבינו יונה מפרש, כי מידת עין טובה זו מידת הנדיבות. אברהם אבינו עליו השלום היה נדיב לב, שנאמר "וייקח בן בקר רך וטוב", פירשו חכמים ז"ל שלקח שלושה פרים, שחט אותם, בשביל להאכיל שלוש לשונות בחרדל. אז עין טובה לפי רבינו יונה זה נדיבות. ודברי הרמב"ן, הראיה למידת הנדיבות היא דווקא מתחילתו של הפסוק, "ואל הבקר רץ אברהם", מפרש הרמב"ן, כי הריצה של אברהם אל הבקר מורה על רוב החשק שלו בנדיבות, לא רק לתת, איך נותנים, בריצה. כי אברהם אבינו עליו השלום, האדם הגדול, אשר היו בביתו שמונה עשר ושלוש מאות איש, אלפי חרב, והוא אדם זקן וחלוש במילתו, אף על פי כן הלך הוא בעצמו לאוהל שרה, וזרז אותה בעשיית הלחם, אחרי כן, רץ אל הבקר, לקחת בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו, ולא עשה כל זה ע"י אחד ממשרתיו והעומדים לפניו. בד"כ אנשים שהם גבירים והכל, הם לא עושים שום דבר, יש משרתים ועבדים ושפחות, והם משגרים אותם למלאכתם. דברים אלה מתבהרים היטב על פי דברי בעל ה"עלי שור" הכותב, "עלי שור", כי הרוצה בטובת הזולת, וגומל חסד עמו, הוא המכיר את בוראו ומדבק בדרכיו, מי שרוצה בטובת הזולת וגומל חסד עמו, הוא המכיר את בוראו ומדבק גם בדרכיו, וכוון שהקב"ה ברא עולמו בחסד, גם הוא בונה עולמו בחסד ומטיב עם כל הבא במחיצתו, הרי אמונה מגדלת חסד.
יסוד זה נמצא גם בדברי האדמו"ר מאוזורוב, כי כל מהותה של גמילות חסדים, היא האמונה שכל מה שיש בידו של האדם, זה פיקדון מאת ה' יתברך, וכמו שאמרו חכמים ז"ל באבות, "תן לו משלו, שאתה ושלך שלו".
יש מצווה לדבוק בדרך הטובה, בעל החרדים פרק ל"ה אות ל"ב, מונה למצוות עשה, מדברי קבלה ומדברי סופרים, שידבק האדם בדרך טובה, וכלול בזה עין טובה, חבר טוב, נאמן לחברו, שכן טוב. וכן ציינו שיתרחק מדרך רעה, לב רע, שבו כלול עין רעה, חבר רע, שכן רע, ולווה ואינו משלם. אז יש מצווה מדברי קבלה ומדברי סופרים, להידבק בדרך טובה.
הרמב"ם אומר, שעין טובה זה ההסתפקות. מצינו אצל אברהם אבינו את המידה הזאת, שאמר למלך סדום, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, זוהי תכלית ההסתפקות, שיניח אדם ממון גדול ולא ייהנה ממנו אפילו בדבר מועט, ובפרט שכל הרכוש והשלל היה על פי דין לאברהם אבינו, והוא לא רצה להנות מזה כלום, אפילו דבר מועט, אפילו חוט ועד שרוך נעל. אז הרמב"ם אומר שעין טובה זה הסתפקות. גם לדעת החסיד יעבץ, עין טובה היא מידת ההסתפקות, כפי שנאמר אצל אברהם אבינו, אם מחוט ועד שרוך נעל. פסוק זה מורה כי אברהם אבינו השיג את המעלה העליונה של ההסתפקות, שהיה מוכן לוותר על ממון רב, ולא להותיר ברשותו אפילו מעט מן המעט.
לדברי הרב יוסף בן שושן, מהפסוק שהובא לעיל אנחנו למדים, כי בעל עין טובה הוא שונא ממון, ואפילו ממון עצמו, שהרי הממון שהציע מלך סדום, היה על פי הדין הממון שלו של אברהם, כי מה' יתברך הייתה לו זאת.
היסוד של מידת ההסתפקות, מבאר הגאון הצדיק הרב וולבה ב"עלי שור", באמונה, שההסתפקות היא תלויה באמונה, שהקב"ה מנהיג את האדם ונותן לו כל צרכו ואין הוא זקוק למתנת בשר ודם, ואינו מקנא ברעהו, כי אין מלכות נוגעת בחברת כמלוא נימא. הרי שהאמונה מבטלת קנאה, מי שיש לו אמונה לא מקנא כי כל מחסורו בא לו מאת ה', ודי צרכו לפי חלקו הראוי לו, אז מה יועיל הקנאה, בעל אמונה לא מקנא.
המאירי אומר, כי עין טובה הכוונה למי ששמח בחלקו, ואין ליבו מתאווה לממון יותר מידי עד שמתוך חשקו בממון, עינו תהיה רעה ויקנא באחרים, ויתרה מזאת אומר החסיד יעבץ, כי השמח בחלקו מידה זו מורא שהוא עושה מצוות לשמה, כי כל השמח במה שיש לו, אינו מתהווה להנאות העולם הזה, וכל ההנאות הללו הם כקליפת השום בעיניו, לפיכך אין לו שאיפה בקיום המצוות לתועלת עצמית, וכל כולן הוא עושה אותן לשמה.
ההנהגה של בעל עין טובה, אומר רבינו דוד הנגיד בעל "מדרש דוד", ומי ששמח בחלקו מסתפק במה שיש לו, ואם קיבל מעט, הרבה הוא בעיניו, ואינו חומד ממון אחרים, ומי שיש לו מעלה זו, ירצה שיהיה טוב לזולתו ולא יקנא בשום אדם, כשאומרים לו שטוב לפלוני, הוא שמח ואומר ה' יתברך יוסיף לו עוד כהנה וכהנה. כשאומרים לו שרע לשני, הוא מצטער ואומר ה' יסיר ממנו כל נגע ומחלה וכו'.. ומתכונותיו הטובות הנוספות, שאין הוא מתאווה אלא לתפילה, לעבודת ה', לעסק התורה, להשתדלות בדבר מצווה, חוץ מזה כל תענוגי העולם הזה, אינם חשובים אצלו כלל ואינו מתאווה להם, ואינו שואף לשום דבר בעולם הזה. כל זה ממידת ההסתפקות. והעניין הזה, מביא ה"מדרש דוד", כי איש אחד אמר, שהוא עשיר יותר מהמלך, לפי שהוא מסתפק במועט שיש לו, יותר מהרב שיש לאחרים, אז הוא יותר עשיר מהמלך, כי מלכים תמיד רוצים להוסיף עוד ועוד, עיין ערך בילי דבילי וכל החברים הדומים לו.
לדעת רש"י עין טובה, שאין לו קנאה על חברו, וחביב עליו כבוד חברו ככבודו, זה אומר שיש לו עין טובה.
החסיד יעבץ מבאר, כי המעט שיש לאדם שהוא בעל עין טובה, נחשב בעיניו להרבה, ואילו מה שיש לאחרים, נראה בעיניו שיש להם מעט, והוא רוצה שיהיה להם יותר ממה שהיה רוצה לעצמו, ואינו מקנא כלל, וייטב בעיניו שיהיה לאחרים יותר ממנו, זה עין טובה. ובעל עין טובה מורה על עצמו, שיש בו נשמה עליונה ועל כן אבדה ממנו חמדת העולם הזה.
עד כאן.