רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום.

הקדוש ברוך הוא יברך את כל התורמים לנציב הזה בכלל הברכות הכתובות בתורה, במשנה ובגמרא ובזוהר הקדוש,

וימלא משאלות ליבם לטובה, ללמוד תורה ביראת שמיים ולהשיג מעלות נפלאות.

אמן.

רבי אלעזר אומר,

הביא שקוד ללמוד תורה,

ודע מה שתשיב לאפיקורוס,

אתם עונים אומרים לאפיגורוס,

ודע לפני מי אתה עמל,

ונאמן ובעל מלאכתך,

שישלם לך שכר פעולתך.

אומר רבנו עובדיה מברטנורא,

לאפיגורוס,

לשון הפקר.

המבזה את התורה ומחשיבה כאילו יהיה הפקר.

אז כל בוזת תורה ודבריה וחכמיה הוא נקרא אפיגורוס.

אינה מי

משים עצמו כהפקר,

ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה,

על שמבזה את התורה או לומדיה.

גם כן, לא רק התורה אצלו הפקר, הוא גם מפקיר את עצמו.

הוא לא מעלה בדעתו בכלל שהוא יענש על מה שהוא מבזה את התורה ולומדיה.

אבל בשני הפירושים זה לשון הפקר.

או שהתורה בעיניו הפקר, או שהוא בעצמו הפקר.

זה לפי רבנו עובדיה מברטנורא.

ודע,

מיד כתוב, ודע לפני מי אתה עמל.

בתשובה הזו שאתה משיב לאפיגורוס,

שלא יפתה לבך לנטות לדעתו.

אם אתה לא יודע מה לענות לו, ודע מה שתשיב,

אל תשיב, כי אתה עלול להסתבך.

לכן, ודע

לפני מי אתה עמל.

אחד שיודע באמת

ויש לו הוכחות לכל,

אז אתה יכול להשיב לו.

אבל אם אתה לא יודע ולא תדע גם אחר כך לפני מי אתה עמל, כי תשתבש מרוב השטויות שהוא מדבר,

אז תיזהר.

בילקוט מעם לועז

הביא את פירוש התיבה שקוד,

הביא שקוד ללמוד תורה,

מלשון שקידה והתמדה.

ובא תנא ללמד,

אף על פי שנתברך אדם בכוחות ובכישרונות

ובמעלת זיכרון,

שכל זה מסייע לו ללמוד תורה.

אם כל זה בלי שקידה,

לא יזכה להתעטר בכתר התורה.

אז זה לא מספיק, כישרונות, כוחות,

זיכרונות וכו', לא מספיק, צריך שקידה.

ועוד מובא שם,

שעיקר מעלת הלימוד היא שיחזור אדם על תלמודו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

הלומד ואינו חוזר,

כזורע ואינו קוצר.

אדם שם זרעים באדמה ולא חזר לקצור, אז מה זה מועיל?

בן אדם למד ולא חזר, זה בדיוק אותו דבר.

יש עוד משל שאמרו חכמים, מוליד וקובר.

בשביל מה הולדת?

וקובר.

נולד לך מהלימוד דברים שלמדת,

ואחר כך אתה שוכח אותם, אז זה כאילו קברת אותם, אין לך אותם.

אז מה הייתה תועלת?

ועל כן אמר

רבי אלעזר הביא שקוד ללמוד תורה,

לחזור ולשנן בהתמדה את לימודך.

ועוד הביא מימרה,

שהרי מצינו ששיבח אותו ריבו,

רבי יוחנן בן זכאי,

את רבי אלעזר בן ערך, שהוא כמעיין המתגבר

ומבין דבר מתוך דבר.

לזאת בא רבי אלעזר ללמד

מהי הדרך

שזרוחים לבוא למעלה זו, מעיין מתגבר,

הביא שקוד ללמוד תורה.

כי התורה לא תושג אלא מתוך יגיעה עצומה והתמדה רבה,

שיחזור אדם על תלמודו פעם אחר פעם,

ועל ידי זה מתגלים לו סודות עמוקים שבתורה.

חכמים המשילו את זה

כמו גחלת עמומה, זה אומר את זה אחידה.

האותיות, תסתכלו,

בכל הספרים הם בשחור, זה כמו גחלת עמומה.

מכוסה, לא רואים את האש.

הלוקו דברי כאש.

ומה אנחנו רואים פה? אותיות שחורות כמו גחלת עמומה.

אבל גחלת עמומה, איך מפיחים בה את האש?

מניפים,

עוזרים ועושים עוד, עוד, עוד, עוד, עוד, פתאום עולה להבה.

כמו במנגל.

אז אותו דבר, כשאתה חוזר וחוזר וחוזר וחוזר,

יוצא לשונות של אש.

בלשונות של אש יש להם צבעים שונים, נכון?

ירוק וכחול וצהוב, וכמה צבעים יש ללשונות של אש שהם מרצדים, נכון?

ככה יוצא פירושים ועוד פירושים ועוד פירושים ועוד פירושים.

בהתחלה זה עמום, לא רואים יותר ממה שרואים.

פתאום אתה לועס ולועס, ואתה חוזר וחוזר, ופשי...

מבין דבר מתוך דבר. הנה, אתם רואים כמה פירושים.

זה מעט מזער מה שאנחנו מביאים, כי הספר לא יכלה

אם נביא את כל הפירושים.

אבל מקבץ על כל משנה של כמה חכמים,

אתם רואים באותן לשונות

כמה פירושים סובלים המילים.

ביאור נוסף מביא הילקוט מעם לועז.

בכל הפעולות שעושה אדם עבור צורכי גופו ההכרחיים,

יהא שקוד לסיים פעולותיו במהירות,

שיוכל להיפנות ללמוד תורה.

כיוון שהאדם האוהב תורה מרגיש במתיקות,

אז כל צורכי העולם הזה נעשים טפלים אצלו. כל רגע מחפש מתי אני חוזר לספר.

ומוותר ברצון על נעימות חיי הגשמיות.

כמאמר המשנה, כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ובתורה תאמן.

ומקפיד.

לא לבלות את הזמן בשינה יתרה או בטיול בשאר צורכי הגוף המיותרים.

ואיש הנלבב,

שאין לבו אטום,

מרגיש שהתורה עניין אלוקי,

שעבורה כדאי לוותר על כל עמודות העולם.

וכן הנביא שקוד,

כמו השקד, שקד הוא ממהר לצאת.

יהיה שקוד ללמוד תורה, זאת אומרת,

להזדרץ בכל הפעולות הגשמיות, מהר, מהר, מהר, לעזור בחזרה

ללמוד תורה.

רבנו יונה אומר, כוונת התנא לומר

שאדם יקבע עצמו ללמוד תורה

כדי שידע להשיב להיפקורוס.

כי אם לא יהיה לו להשיב על טענות ושקרים שלו,

יראו שהכופרים

מנצחים בדבריהם.

ואז ילמדו לשתות מים ארעים

מהם

ונמצא שם שמיים מתחלן.

ובספורנו כתב

שלומדים מדברי התנא, בשקידת התורה לבדה

אדם מוצא תשובות לכל הכופרים.

ככתוב במשלי ב'

ד' ה'

אם תבקשנה אחר כסף

ואיך המטמונים תחפשנה

אז תבין, יראת השם, בדעת אלוהים תמצא.

כתב מדרש שמואל

יש אדם שאומר בדעתו

למה לי להתווכח עם אפיקורוס?

אודה לדבריו ולא ייכנס איתו.

אתה יודע מה? אתה צודק, אתה צודק.

לא, לא, לא, לא, לא.

לכן אומר התנא אל תעשה כך.

אלא תשים נגד פניך לפני מי אתה עמל,

לפני הקדוש ברוך הוא.

וגם אם יהיה לך תורח

להשיב לאפיקורוס,

ה' ישלם לך שכר פעולתך.

ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

ובמדרש שמואל דייק

ודע מה שתשיב,

שלא תלך לאפיקורוס מעצמך להקשות לו על הסברות שלו והאמונות שלו,

אלא דע מה שתשיב. אם הוא יבוא אליך וישאל,

אז שתהיה לך תשובה מוכנה.

אבל אל תבזבז את הזמן ללכת לחפש לך כאלה

ועוד אמר במדרש שמואל,

בשם רבנו משה אלמושנינו,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן.

יסוד גדול ויקר הנצרך מאוד לאדם

כשהוא בא לפלפל ולישא וליתן

עם אדם שנחלק עליו בדעותיו,

כאשר עיסא וייתן עם אדם בעניין מסוים,

והתשובות שיאמר

הן ששמע בקבלה או שראה כתובים בספר,

אז השני יהיה מנצח אותו בנקל,

כי אם הוא לא יודע ידיעה שלמה וברורת הדברים שהוא משיב,

הוא ינוצח.

אבל אם התשובות שהוא עונה זה מידיעות,

ינצח בוויכוח.

וזה מה שהוא אומר. דע,

אז תשיב, מתוך ידיעה,

לא ציטוטים,

לא יודע, ככה כתוב,

לא יודע, ככה ראיתי,

לא יודע, ככה שמעתי.

אה, אתה לא תוכל לנצח.

לא.

רק אם אתה יודע.

ולא אמר ודע להשיב.

ודע להשיב, העיקר להשיב. לא, דע מה שתשיב.

אתה צריך לדע על מה אתה משיב.

כי צריך ידיעה שלמה מה שהוא משיב.

אבל אם התשובה תהיה רק מתוך ששמע מאחרים,

לא יוכל לנצח.

בשביל זה המרצים החדשים לא נותנים שאלות ותשובות,

כי הם לא יודעים להשיב.

ולכן אז מירי,

נותנים לו שאלות שהוא הכין בבית,

ואומרים לו שזה כאילו שואלים מתוך הקהל.

אז רק שאלה שהוא הכין בבית, התשובה הוא יודע לענות.

ודוגמה לדבר,

בדע מה שתשיב לאפיקורוס,

יש לראות ממעשה שהיה עם האיבן עזרא.

היה לו ויכוח עם השכן הנוכרי,

אודות בריאת העולם, אמרנו את זה כבר בעבר.

הנוכרי טען שהעולם נברא מאליו.

בום טראח נברא.

עיבר עזרא ניסה לשכנע אותו

שהשם יתברך, ברא את העולם.

כמה שניסה לא הצליח.

באמצע הוויכוח יצא הנוכרי,

ועיבר עזרא נשאר על השולחן גיליון שבו רשום

זמר שהתחיל הנוכרי לכתוב.

ולא גמר.

עיבר עזרא סיים את השיר

והניח את הדיו.

חזר הנוכרי וראה שיר גמור,

והשתומם.

איך זה?

ולא סתם,

אלא הסתיים בדיוק כמו שצריך על המשכן ועל החרוזים והכל.

אז שאלת אבן עזרא, מי עשה את זה?

אמר לו, לא יודע, נפל פתאום הכסת,

ונשפך הדיו על הגיליון, ונרשם לבד.

כנראה שהדיו רשם לבד.

אמר לו, הגוי,

אתה צריך לדבר כמו פיקח, איך אתה אומר אבנים כאלה?

כתבות ייכתבו מעליהן

בצורה כזו?

נשיב לו אבן עזרא, למדתי את זה ממך.

בום טראח,

הכל נהיה.

אם העולם ומלואו,

שכלול מאין סוף פרטים וחלקים וברואים,

וכל זה נברא ככה מבום טראח,

מה הבעיה? יש כמה אותיות ייכתבו לבד משפיכת הדיו?

זו הדוגמה שנתתי לעיתונאית.

אתם זוכרים? העיתונאית.

אה?

לא, עם הדיו.

אמרתי לה, אם אני אזרוק כסף דיו על שתדין,

כמה פעמים אני צריך לזרוק

בשביל שיצא א' בכתב דפנה?

אבל מרוטש, יפה.

חד, בדיוק.

סימטרי.

אה, מיליונים, מיליונים, מיליונים. אבל זה אפשרי, היא אומרת, כן. מיליונים, מיליונים, כן.

שאלתי שאלה שנייה, כמה פעמים אני אצטרך לזרוק את הכסף דיו

שייכתם

האות מ'

ליד האלף?

אבל באותו כתב, דפנה, אותו גודל סימטרי,

ואני זורק ככה ונשפך.

כמה?

זה כמעט בלתי אפשרי. אמרתי לה, זה לא אפשרי בכלל. מה זה כמעט לא אפשרי?

לא אפשרי.

אם זורקים פעם ראשונה, כבר מוחקים את האלף. ואני רוצה שהמ״ם יהיה ליד האלף בלי למחוק את האלף.

זה חייב להיות במכה ראשונה.

ואמרתי שבמכה ראשונה, א' לא יכול להיות, רק אחרי מיליונים.

אז איך יהיה מ״ם ליד האלף

בלי למחוק את האלף? זה חייב להיות מכה ראשונה.

ואם אני אגיד לך שאני רוצה גם נ״ון אחרי זה,

ליד האלף בממ״ם, יכול להיות.

אה, לא יכול להיות, נכון?

אז לא יכול להיות.

אמרתי לה, א', מ', נו', ו', נו', אמנון.

לא יכול להיות בעולם מפיצוצים,

מזריקה של דיו וזה. לא יכול להיות בעולם.

מה את אמרת?

איך אמנון?

מביליונים של ביליונים חלקיקים ותאים והכול.

זה יכול להתרקם מפיצוץ.

זהו, אז זה איבן עזרא ענה לו על הטמבל ההוא.

וזה נקרא ודע

מה שתשיב לאפיקורוס.

צריך לתת לו אחת

ולא שתיים.

אחת ולא השנה.

בעניין זה סיפר הגאון הצדיק, רבי שלום שבדרון,

זכר צדיק וברכה.

אותו תגן עלינו, אמן.

פעם הוא נשא דברים בפני ציבור שלא שמרו מצוות.

היזק אותם בעניין שמירת המצוות.

הרי הדרשה ניגש אליו אחד ואמר לו, שמעתי את כל דבריך.

אבל מה יעשה? אני לא משוכנע

כי אמת הדבר ודברי תורה צודקים.

וגם אני לא משוכנע בעניין שכר ועונש ודחיית המתים.

אולי תצליח לשכנע אותי שזה הכל אמת שריר וקיים.

אמר לו, רבי שלום,

תגיד לי, וכי אתה בטוח שההפך הוא הנכון?

ושכל מה שנמסר לנו מאבותינו הוא שקר?

אמר האיש, לא.

אני לא בטוח.

אבל כל עוד שהדברים אצלי בספק,

איך אני אקבל על עצמי

עול מלכות שמיים?

הרי אין מסתבר שאני אשנה בתכלית את כל מהלך חיי בגין דבר שהוא בכלל ספק.

מי יודע מה אני עונה בדברים כאלה?

50%?

50%. אמר לו, רבי שלום, אני אמשול לך משל מה הדבר דומה.

אדם

היה צריך לנסוע למקום נחוץ.

הגיע אוטובוס

והיה חפץ לעלות עליו.

ראה אחד יורד, מוותר על הנסיעה שכבר שילם,

והפסיד את הכסף.

למה החלטת לרדת מהאוטובוס?

אמר לו, עלה בליבי ספק

שהנהג שיכור.

אני מכיר אותו.

הוא בדרך כלל שותה.

ולפי התנועות שראיתי אותו עכשיו,

אני מפחד לנסוע איתו.

לכן,

אם אני רוצה להגיע ליעד,

איתו זה ספק.

החליט השני גם להסתפק.

לעלות, לא לעלות.

בסוף אמר, אבל אני חייב להגיע בזמן.

החליט לנסוע.

למרות שיש סכנה,

שהנהג שיכור.

מה אתה אומר על האיש הזה?

אמר לו, אני חושב שהוא מאבד עצמו לדעת.

הוא מוכן לסכן את חייו בנסיעה זו.

וזה ספק פיקוח נפש.

הוא מכיר אותו, והוא רואה אותו מתנדנד.

ונסיעה זו נסיעה.

ומספיק שהוא יגלוש מהדרך, וגמרנו.

למה לא ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר?

אמרת שאתה לא תכניס את עצמך לספק סכנת נפשות,

כי לזה ייקרא שותה גמור.

וזה נקרא מאבד עצמו לדעת.

והתורה מזהירה מי שעובר על המצוות עונשו גדול ונורא,

והמוות הוא נצחי בעולם הבא.

וחכמים אומרים מי שזכה לקיים את המצוות,

יקבל שכר עצום בגן עדן.

ואתה הודית שאתה לא בטוח בוודאות שהתורה והאמונה לא אמת.

ואם כן, למה אתה לא חושש לדברים האלה, לפחות בתור ספק?

ומה אתה שונה מהשותה הגמור שאתה פסקת שהוא כזה

במעבד עצמו לדעת?

זו הדוגמה שאנחנו הבאנו בהרצאות.

חמישים חמישים.

יש אפיקורוס

ויש אני.

האפיקורוס אומר אין כלום, אין שום דבר, אין שכר, אין עונש, אין עולם הבא.

אני אומר יש, ויש גן עדן ויש גיהנום.

מי שעושה מצוות, גן עדן, מי שעושה עבירות,

אני מאמין מאה אחוז

במה שאני אומר.

הוא מאמין מאה אחוז במה שהוא אומר.

מי צודק?

לא יכול להיות.

לא יכול להיות

שנדע זאת פה, נכון?

לא יכול להיות.

נדע זאת רק שם.

אבל אז זה יהיה מאוחר.

אז זה יהיה מאוחר.

אם מישהו טעה,

זה יהיה מאוחר.

אז רגע,

אחד אומר כך והשני אומר כך.

האמת היא מאה אחוז.

אבל אי אפשר להגיד שאתה צודק מאה אחוז או אני צודק מאה אחוז. אז הסיכוי כרגע הוא חמישים-חמישים.

אין פה מאה אחוז בטוח עכשיו, כי עוד לא הגענו לשם לראות.

אז בואו נבדוק.

אם אתה צודק

ובאמת אין כלום,

אז כשאדם מת הוא הולך לעבדון.

זה הכל כמו חתול.

אם אתה צודק,

ואני לא צודק,

אז מה יקרה לי?

מה שקרה לך,

גם אני הולך לעבדון, כי אתה צודק.

יצא שאתה צודק.

אז שנינו הלכנו לעבדון.

אז בדקנו אם אתה צודק.

עכשיו, אם אני צודק,

אני עושה תורה ומצוות בגלל שאני מאמין שיש גן עדן,

ואני לא רוצה להיות בגיהנום.

אז אם אני צודק, לאן אני אלך?

לגן עדן.

ואם אני צודק, לאן אתה תלך?

לגיהנום.

אז אתה בכל מקרה, צודק ולא צודק, הולך לעבדון או לגיהנום.

אבל אני, יש לי 50% סיכוי, גן עדן.

אז מה עדיף?

זו הדוגמה שאתה חובלי,

אתה מתאבד,

אפילו אם זה ספק.

הנה, בדקנו את הספק. מה יקרה ב...

הגענו לשם והתברר

מה קרה?

או שלא הגענו בכלל.

או שהגענו באחרונה.

אז רק לי יש סיכוי,

לך אין שום סיכוי.

עכשיו יש לבן אדם הגרלה.

מתוך שתיים, אחד זוכה.

זה לא הסיכוי הכי גדול שיכול להיות בעולם?

היום הסיכויים זה אחת למיליונים.

ופה יש סיכוי.

חיי העולם הבא, חיי נצח, גן עדן, מהכל, ותחיית המתים, מהכל, אחד משתיים. לא כדאי לך לבחור.

בא אחד מתוך השתיים, כשבאחד אתה יודע,

אין מספרים,

ולא זוכרים כלום.

כתוב על ההגרלה, אין מספרים.

ופה כתוב מספר.

מי יכול לזכור?

אז למה אתה בוחר בשני?

וגם,

וגם,

בוא נגיד שאין.

אתה יודע מה?

הלכתי איתך.

מה, אני לא חי?

אני חי יותר טוב ממך.

מאושר, שמח, בוטח, מאמין, עשו בדיקה.

אנשים דתיים חיים יותר באותן מחלות

שיש לחילונים

בגלל האמונה.

ועוד כל מיני מבחנים שעשו.

חייהם של היהודים, שומרי התורה והמצוות,

לאין ערוך יותר טובים. חיי הקהילה שלהם וכולי.

הנה, תראו לדוגמה.

אומרים, למה הערבים הורגים אחד את השני?

המדינה אשמה, היא לא נותנת להם תשתיות וכבישים וחינוך וכסף ומיליארדים.

בשביל זה אין להם מה להפסיד. בום בום טראח, הם הורגים אחד את השני.

מה אכפת להם להגיע למעלה יותר מהר?

אבל הציבור החרדי אומרים שהוא גם עני,

לא פחות מהערבים.

הפוך, הערבים יותר עשירים. תראו, כל אחד יש לו בניין.

כל הדרך שאתם נוסעים לעפולה,

מלא בניינים. כל יום צצים בניינים חדשים.

מי בונה אותם?

כל אחד שם לא מתחתן לפני שיש לו בניין.

לא, לא מתחתנים, לפני בניין.

נו, בחברה הערבית יש להם עבריינים כאלה, כמו ששמה בגלל העוני, ויריות כל היום, וזה וזה וזה?

לא.

למה?

החינוך הוא אחר.

חיים טוב.

ומתחתנים, חליפות, מגבעות, וזה, וולכים, ומושרים.

מה זה? איך זה?

אז גם, אם לא יהיה בסוף שום דבר לשיטתך, לא לשיטתי.

לשיטתי ודאי יש, וגם

בלי ספק, וכו'.

אבל אנחנו חיים טוב, טוב מאוד.

טוב, אתם קנאים בנו הרי.

הרי באתם להפגין, לא?

ומה קידמו אתכם?

כמו כן.

עניים, עניים נתנו לכם לאכול, ולקחתם, בלי לברך, לקחתם,

לקחתם, טמאים.

במסכת סנדרין ל'ח',

אמר רבי יוחנן על דברי משנתנו,

לא שנו אלא אפיקורוס עובד כוכבים,

אבל אפיקורוס ישראל, כל שכן דפקר טפה.

וואי, וואי, וואי.

למה, למה אפיקורוס ישראל יותר גרוע?

סיבת הדבר מבואר בספרים, מאחר שבר ישראל

מכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו, רחמנא ליצלן.

ואם הוא יקבל את תשובת המשיב, שהיא האמת,

יהיה מוכרח לשנות מהלך חייו.

ואז הוא לא ירצה לקבל.

אבל נוכרי, גוי,

שלא מכיר את הבורא,

וגם

אם יבין בשכלו שזו האמת,

הוא לא מתחייב במצוות,

והוא לא יצטרך לשנות הרגלי חייו.

אז לא תהיה לו התנגדות נחרצת לקבל את התשובה.

ולכן קל יותר לנצח אותו, להוכיח לו.

למה?

כי אין לו עכבה.

הוא לא צריך לשמור שבת אחר כך.

הוא לא צריך לנהל תפילין, הוא לא צריך לשים ציצית, הוא לא צריך...

אין לו תרייג מצוות, יש לו שבע.

שבע מצוות בני נוער, שבכולה, כולה, כולה, זה שלא יהיה גזל, וזהו.

אין שם עוד

משהו רציני.

לא להיות רוצח, לא עריות, לא שפיכות דמים, לא זה.

זה לא.

אין לו בעיה.

מעשה שהיה עם הרב הקדוש,

רבי אלעזר מרישה,

זכר צדיק וברכה,

אותו תגן עלינו, אמן.

נסע פעם ברכבת עם צדיקי דורו.

והיה שם יהודי משכיל,

כופר,

והתחיל לראות כוחו בוויכוחים על פילוסופיה.

לצדיקים היה צער גדול

לשמוע דברי אפיקורסות

שיצאו מפיו.

ביקש הרב הקדוש, רבי אלעזר,

את הרשות מהצדיקים,

שאם הוא יפער שוב את פיו המשוקץ,

ישיב לו כי יבלטו.

ענק סיל כי יבלטו.

והסכימו הצדיקים.

כשהוא החל שוב בדבריו,

אמר לו

איכהב דיר אינדר ארד.

אמרתי, טוב, ינקל.

אמר לו, אתה שווה לעפר,

ולא כדאי להתייחס לדבריך.

ההוא שאל עוד שאלה פילוסופית,

והוא ענה לו אותו דבר.

אחרי זה אמר רבי אלעזר, כל פעם שאני עונה, תענו גם אתם.

בושה.

בושה.

בושה.

שראה משכיל שהם לא מחשיבים אותו בכלל,

והוא כקליפת השום התבייש,

ובתחנה הראשונה שנעצרה הרכבת, ברח

כל עוד נפשו.

על זה אמר רבי אלעזר,

זה הכוונה של המשנה.

דע מה שתשיב לאפיקורוס.

כי אדם כזה,

הוא לא שואל שאלות במטרה לקבל תשובות או לדעת האמת,

אלא רק להקשות קושיות.

לכן, צריך להשיב לו בעניין משהו מקשה.

אתה עפר.

ולא ראוי להתייחס לדבריך.

לכן, אתם רואים בהרצאות,

אני משנה את התשובות לפי השואל.

כשאני מבין מה מקור השאלה, למה הוא שואל,

אני עונה לו בעצם.

אחרת הוא יגרור אותך לכיוונים שטותיים,

ותבזבז את הערב.

אתם עונים ואומרים גסר במובן.

אם אתה מבין כבר מה הוא רוצה, קצר, לא צריך להאריך.

בום טראח.

טוב, כיוון שאנחנו מדברים בעניין אפיקורסות,

מאמר הרב הקדוש ריבי בונים מפשיסט,

זכר צדיק וקדוש ברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

היה טמא, כיוון שכל מידה רעה

יש לה תשמיש לטובה,

נגיד גאווה,

אז הצד הטוב, ויגבה ליבו בדרכי ה'

כך בשאר המידות.

מה את תועלת אבל באפיקורסות?

הוא אומר, כשאני פונה לעשיר ומבקש צדקה,

לא יאמר לו, מה אתה פונה אליי?

תפתח בשם,

הקדוש ברוך הוא, חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא אכלו רחמה.

מה אתה צריך אותי? הוא יותר עשיר ממני.

תפנה אליו.

הוא אומר, לא,

פה אתה צריך להיות אפיקורוס,

כאילו אין אלוקים.

והעני תלוי רק בך.

פה זה להשתמש במידת האפיקורסות.

אתם שומעים?

כשבא עני,

אל תגיד לו, תסמוך על השם, השם ייתן לך,

כמה אני יכול לתת לך 18 דולר?

זה לא רציני.

תפנה למי שהעושר והכבוד שלו.

לא, פה אתה נדרש להיות אפיקורוס. פה תשתמש במידה הזאת. כל מידה רעה אפשר להשתמש לטובה.

זאת, משתמשים בה פה.

ויש עוד שימוש בה.

להיות אפיקורוס

לדעות הכוזבות.

לא לקבל אותם בשום אופן.

ולא לקרוא בספרים חיצוניים.

לכפור בהם.

ובעיתונים,

כולל החרדים.

לכפור בהם. לא לקבל מהם שום דבר.

ובתשקורת.

ערוצה תבהלה והתעמולה.

לא להאמין להם מילה וחצי מילה.

אפיקורוס.

לא מאמין שום נתון, שום דבר, מה שהם אומרים. כלום.

או,

זה נהיה

כמו שצריך.

או מנהגי הנוצרים והגויים שמאמצים פה

לעמוד דקת דומייה.

תגיד, אני אפיקורוס.

אני לא מאמין.

אתה כופר בשבת, אני כופר בצפירה.

עכשיו בואו עוד שואל.

יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת.

יישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת עם.

מקדשי

מקדשי

מקדשי שבי שבת.

מקדשי

מקדשי מקדשי שבי שבת.

יישמחו ומת. יישמחו במלאכותך שומרי שומרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת.

מקנדשא, מקנדשא, שביעי, שמבה.

אה?

מקנדשא,

מקנדשא, מקנדשא, שביעי, שבת.

שבת שלום גם לברק

בבלגיה.

יהיה בריא, הוא כותב לי, תודה רבה לך, מורי וריבי, תודה, תודה, תודה.

שבת שלום, עכשיו אני אשיר עם הקהילה הקדושה את שירי שבת,

ועליווה את הרב בשירה, אמן כן יהי רצון.

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים.

רבי יחנן, אני אומר, כשהוא אומר,

רצו הקודש בו, רצו הקודש בו, רצו קודש ישראל, לפי כוח, הרבו להם תורה ומשואות.

שנה אמור אדונו בסלמה, ספגו יגדיל תורה,

יד.