משפך שמכניס בזו ומוציא בזו | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום לרפואת גלעד לוי, בן שמעון ונעימה,
שהשם יסיר ממנו את המחלה הידועה בזכות נציב יום וזיכוי הרבים,
ותהיה לו רפואה שלמה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל.
אמן, אמן ואמן.
אמן.
משפך שמכניס בזו מוציא בזו.
אמילד האבות מסביר משפך
כלי שבאמצעותו שופכים משקה
מכלי לכלי,
וכל מה ששופכים לתוכו יוצא מיד לכלי השני שתחתיו,
ולא נשאר בו בכלי הראשון בלא כלום.
כך יש אדם ששכלו רחב וקולט כל הסברות,
אבל שוכח מיד
כל מה שלימדו.
אז את אומרת,
לא נשאר בכלי כלום.
אדם, שכלו רחב, קולט את כל הסברות,
אבל מה זה מועיל?
מכניס בזו, מוציא בזו, שוכח מיד כל מה שלימדו.
הנמשל למשפך מפאר את תפארת ישראל.
תלמיד הזוכר ומבין כל מה שלמד מריבותיו,
ויש באפשרותו לחזור על הדברים,
לפני האחרים.
יש לו גם שפה ברורה,
לבאר את אשר למד היטב.
אך עם זאת,
אין כוח בשכלו לבחון את הדברים ולהבחין בין עיקר לטפל.
אז זאת אומרת,
אפשרות לחזור,
כשם שבולעו כך פולטו,
יש לו גם שפה ברורה,
יכול לבאר את אשר למד היטב,
אבל אין לו כוח בשכל
לבחון את הדברים, להבין בין עיקר לטפל.
אז לכן, תשב שבולעו כך פולטו,
אבל לא יכול להיות נפה.
המדרש שמואל לדרכו מפרש את דברי המשנה בבחינה נוספת.
לעניין ללמד לאחרים
למשפך
כמו לספוג
יש מעלה וחיסרון.
אלא שהמעלה שיש בספוג
היא החיסרון במשפך.
החיסרון שבספוג
הוא המעלה שבמשפך.
מצד אחד, הספוג סופג הכול.
כך גם התלמיד.
הנמשל
לספוג זוכר את כל אשר למד.
לעומתו,
המשפך
מכניס בצד אחד ומוציא בצד השני.
אז זאת אומרת,
הספוג זוכר כל מה שלמד.
המשפך מכניס בזו ומוציא בזו.
זאת אומרת, לא נשאר.
וככה נמשל לו.
ממהר לעבד ולשכוח את אשר למד.
מכניס בזו ומוציא בזו.
לעומת זאת,
יש לספוג חיסרון
שאין הוא מוציא את אשר בלע
אם לא ילחצו עליו.
וככה תלמיד הנמשל,
הנמשל לו,
לספוג
אם לא לוחצים עליו הוא לא מלמד לאחרים.
אלא אם כן מפצירים בו מאוד.
לעומתו המשפך
מוציא את כל אשר נכנס אליו ללא קמצנות בכלל.
כשם שבולעו כך פולטו.
כך תלמיד הנמשל לו משפיע על האחרים
את כל מה שחננו השם.
זאת אומרת,
הוא יכול להעביר מה שמעת בשיעור, הוא יעביר בדיוק מה הוא שמע בשיעור.
להבדיל, להבחין, זה כבר משהו אחר.
אבל עצם זה שהוא קלט,
הוא יכול להעביר בחזרה,
אז הוא יכול ללמד לאחרים,
בשונה מהספוג
שהוא סופג הכל ולא מוציא, אלא אם כן סוחטים אותו.
אך לכאורה,
אם הנמשל למשפך
ממהר לשכוח את אשר למד,
כיצד יוכל ללמד אחרים, כמו שאמרנו עכשיו,
אבל לכן נמשל הוא למשפך.
משפך, לא כמו שאמרנו בשיעורים הקודמים,
משפך שהוא שווה
בכניסה וביציאה,
אלא משפך רחב למעלה וקצר למטה, כמו קונוס,
כמו המשפך שמכניסים לבקבוק
שמן
או מים או יין,
ויש משפך קונוס,
אז הוא רחב למעלה וצר למטה. זאת אומרת,
לוקח לו הרבה זמן להוציא את כל מה שהוא הכיל.
בתוך המשפך, נגיד, יש ליטר,
אז ייקח לו זמן עד שהוא יטפטף את כל הטיפות.
זאת אומרת, עד שהוא למד את השיעור ושמע את הדרשה והכול,
יש לו מספיק עוד זמן
להעביר את זה לאחרים, כי הוא לא מאבד את זה מיד,
כמו המשפך
שהוא קונוס.
היינו קולט כל הנכנס אליו בבת אחת ובמהירות, אך אין הוא מוציא אותו אל הטיפין טיפין,
וככה תלמיד הנמשל לו.
אין מהירות השכחה כמהירות השמיעה. השמיעה הוא מהיר,
ובשכחה הוא יותר איטי, כמו המשפך שתיארנו.
כי כאשר הוא שומע, הוא מבין את הכול בבת אחת.
אבל לשכוח, אין הוא שוכח הכול בבת אחת,
אלא טיפין טיפין.
לפיכך, בינתיים הוא יכול ללמד אחרים את מה ששמע.
בדרך נוספת מבאר המדרש שמואל ואומר,
כי פעמים יש תלמידים אשר קצרה דעתם להבין הכול בבת אחת.
על כן צריך
שתלמיד ותיק,
שהוא כספוג,
יעשה כמשפך
המוציא למטה מצידו הקצר
מעט-מעט,
כדי שיוכל להבין גם מי שקצרה דעתו.
נחזור.
אומר המדרש שמואל,
פעמים יש תלמידים קצרה דעתם להבין הכול בבת אחת.
לכן צריך
שתלמיד ותיק שהוא כספוג,
יעשה את עצמו כמשפך
שמוציא למטה מצידו הקצר מעט-מעט,
כדי שיוכל להבין
גם מי שקצרה דעתו.
אז זאת אומרת, אם משפך,
אם ספוג,
תלמיד שהוא בבחינת ספוג,
צריך לסחוט אותו, אז
צריך ללמד מישהו אחר
שהוא לא מבין כל כך מהר,
אז לא לסחוט אותו בבת אחת,
לשפוך את כל החומר שמכונס בו,
אלא גם כמו משפך,
לחיצה קטנה ועוד קטנה, ולאט לאט עד שהבן אדם יקלוט את כל מה שצריך,
וגם הספוג תהיה בו תועלת, אמנם בלחץ,
אבל שיהיה בלחץ עדין,
וכך השני יוכל להיענות
גם ממי שמעלתו היא רק ספוג.
עד כאן. תודה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,