והשכר הרבה ובעל הבית דוחק | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, רפאל בן דוד,

הצלחה והתעלות בתורה ולעילוי נשמת הון מנוחתם עדן.

רפאל בן רחלי,

הרך הנולד,

שזכה לשבת על ברכנו,

יגדל להיות תלמיד חכם וירא שמיים אמיתי,

הוא ואימו יזכו לשלום עם הסבא והסבתא,

ויעשו איתם שבתות,

חגים,

ועזרת השם יתברך ואמר.

לעילוי נשמת יוסף בן דונטע,

מנוחתו עדן.

לעילוי נשמת יפה בת חנה, מנוחתה עדן.

ואז שכר הרבה,

ובעל הבית דוחק.

במדרש שמואל

ביאר מה צירוף הדברים,

אז שכר הרבה,

ובעל הבית דוחק.

עצלות של פועל

שבונה בית

היא מחמת

אחת משתי סיבות.

או שהשכר מועט,

לכן הוא מתעסק בבניין בעצלות, בלי חשק, בלי מהירות.

או

מפני שאין בעל הבית עומד על גביו לדחוק בו ולזרז אותו.

כמו שכתוב בבבא מציע כט,

הרוצה שיאבד מעותיו ישכור פועלים ואל ישב עמהם.

ואז הם מתעצלים, מחרבשים, ועושים את זה.

לזאת אמר התנא,

בעסק מלאכת התורה והמצוות,

עצלים הפועלים,

אפילו

ששתי הסיבות האלה לא קיימות.

והפוך,

יש להם עוד שתי סיבות לטובה.

אחת זה השכר הרבה.

אין ערך לשכר שמקבל צדיק בעולם הזה,

בכל שכן לעולם הבא.

וגם בעל הבית דוחק.

מהרו.

השם יתברך מזהיר בכל שעה לעסוק במלאכה כראוי.

וכשמתרשלים, הוא שולח נביאים או ייסורים

שיוכיחו אותם.

ועם כל זאת, עדיין הפועלים עצלים.

רבנו יונה אומר,

מי זה בעל הבית?

זה הקדוש ברוך הוא.

הוא שולט בעולמו.

אבל האיש הישראלי

הוא לא כמו פועל שאם עושה מעט יקבל מעט,

ואם עושה הרבה יקבל הרבה.

לא.

הקדוש ברוך הוא מצווה שיעסוק במלאכת התורה והמצוות,

ככל אשר הוא יכול לעשות.

אבל אם יעבור על המצוות, הוא יענש בעונש גדול.

כי אין רשות להיבטל

אפילו שעה אחת.

הוא פירש ברוח חיים.

בעל הבית דוחק.

הכוונה, השם יתברך, מכריח אדם לעשות עבודתו.

ולא, ואין הפירוש שרק לא יקבל שכר אם לא יעשה,

אלא גם אנוש יענש אם יעזוב את תורתו.

במדרש שמואל באר,

השם יתברך נקרא בעל הבית, כי הוא בעל על כל העולמות כולם.

ודוחק את האדם בייסורים, רחמנא ליצלן, להתעורל, לשוב אליו,

לעסוק בתורה יומם ולילה.

הקדוש ברוך הוא לא מניח לאדם להיות פורק עול מעליו.

וכתב, בעל הדרכי תשובה ממונקאץ',

כי לכאורה,

איך ייתכן שהשם יתברך מביא ייסורים על האדם?

הרי מטרת הבריאה זה להיטיב.

אבל באמת הייסורים זה חלק מטובו יתברך,

כי הוא חפץ לזרז אותנו ולהזכיר לנו שעלינו לעמוד בדין,

ולמסור דין וחשבון על כל המעשים.

והייסורים מדרבנים אותנו שלא נלך שולל אחרי הבלי העולם הזה.

בספר חסדי אבות אומר,

למה בעל הבית דוחק? כי העצלות שלנו מעכבת את הגאולה.

ובית המקדש ממושכן אצלו בעווננו, משכן, מלשון ממושכן.

השם רוצה להחזיר עטרה ליושנה, לגאול אותנו.

מי מעכב? אנחנו.

ולכן הוא דוחק.

ושאוג ישאג על נביאו, עד מתי יישאר בחורבנו?

אלפיים שנה,

רחמנא לצלאל.

רבנו משה אלשיך, זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו.

בפרשת מצורע מפרש,

המשנה מדברת על חמישה סוגי בני אדם.

כל אחד יש לו טענה וסברה

למה הוא לא עוסק בתורה כראוי.

הסוג הראשון,

בני אדם שאומרים, אני עדיין צעיר בשנים,

ועדיין אין לי פרנסה מיוסדת כראוי, ועוד לא בניתי בית לגור.

ולכן, חפצים קודם לבסס עולם הזה,

ואחר כך יעסקו בתורה.

אומר להם מתנא, יום קצר.

גם אם תחיו שבעים שנה,

הזמן קצר מלהספיק להשתלם, להיות מושלם בתורה הקדושה.

ולכן, מה נועלו,

מלשון אוויל,

להמתין לעסוק בתורה עד שיסיים את העסקים?

ודאי שלא יספיק לעסוק בתורה כפי הצורך.

זה הראשון.

עליו נאמר היום קצר או קצר.

הסוג השני,

זה בני אדם שאומרים,

די להם לקבוע פעמיים עיתים לתורה,

ביום ובלילה.

אז להם אמר התנא,

המלאכה מרובה.

מה זה שני עיתים?

זה גרגיר חרדל,

לעומת גודל המלאכה שיש עליכם להכין.

הסוג השלישי,

אנשים עצים באמת לעסוק בתורה,

אבל אומרים, צריך קצת לאכול,

צריך קצת לנוח שלא נהיה חולים.

צריך כמה ימים להתאזן.

להם משיבים עצלים.

אפילו שהם כבר פועלים,

פועלים בתורה, במצוות,

אבל עדיין עצלים.

כמובן הגדרנו את זה, הסברנו.

המין הרביעי,

בני האדם שאומרים כי באמת היו חפצים לעסוק בתורה כל ימי חייהם, יומם ולילה.

אבל קשה עליהם הפרנסה.

אז מוכרחים קצת לעסוק בפרנסה כדי שיוכלו לחיות ברווח,

לא בצמצום.

להם אומר התנא,

והשכר הרבה, תחשבו את השכר הגדול השמור לכם לעולם הבא.

יותר טוב שתיזונו בצמצום, בעיקר יהיה עסק התורה,

ולא תעבדו הרבה בשביל מועט.

אדם משקיע שעה בעבודה, כמה מקבל?

30 שקל,

40 שקל,

שעה, כל הכבוד,

וכמה שעה של תלמוד תורה, מיליוני מצוות.

כל מילה זה תרייג, מיליוני מצוות.

ואם זה בשבת,

טרמיליוני.

אז מה זה שעה של 30 שקל

לעומת שעה של תורה נצחית?

איפה?

השכר, תתבונן.

השכר הרבה.

באמין החמישים.

להם אומר התנא כך, הם אלה שאומרים,

אוי, אוי, אוי, איך הרצון שלי עז. הלוואי, הלוואי, כל מגמתי זה רק לתורה.

אבל מה נעשה?

אנחנו חולים, מדוכאים בייסורים.

אומר להם, אתם יודעים למה אתם מדוכאים בייסורים?

כי בעל הבית דוחק.

לא ייסורים מונעים את האדם ללמוד תורה וגורמים ביטולה.

בגלל הביטול של התורה הוא מבין ודוחק.

לכן, אם תעסקו בתורה בכל הכוח,

הייסורים מתבטלים.

פשוט.

אז כל מה שדיבר התנא כנגד חמישה סוגי בני אדם.

אומר רבנו יונה,

אל תעלה על דעתך, אני רחב לב,

ולא אוכל לגמור המלאכה.

אז מה יתרון בעמלי?

מה אוכל ביגיעתי?

לכן אומר לו תנא, לא חיוב עליך לגמור,

אלא אם עמלת בתורה, אתה מקיים מצוות הבורא.

אז פורנו מוסיף,

כל חלק מן התורה שמשיג אדם,

הרי הוא נחשב אצל הקדוש ברוך הוא אפילו שהוא לא גמר את המלאכה.

ורבינו עובדיה מברטנורא פירש

שלא יחשב אדם,

שהקדוש ברוך הוא שכר אותו לגמור את כל התורה,

ואם לא יגמור, יפסיד כל שכרו.

לא עליך המלאכה לגמור, אבל אתה גם לא בן חורין להיבטל ממנה.

ומדרש שמואל

מדבר גם מקיום התורה והמצוות,

כמו שאמרו חכמים זיכרונם וברכה, ביומא

ל״ח הבא לטהר,

מסייעין אותו.

אין אדם מחויב אלא להתחיל במעשה המצוות ככל יכולתו,

והקדוש ברוך הוא יגמור בעדו ויסייע להשלים.

כמאמר דוד מלכנו בתהילים כ״ל״ח״

אדוני יגמור בעדי.

ובזה,

ביאר מה שנאמר בתהילים ל״ז״ה״

גול על אדוני דרכך

ובטח עליו

והוא יעשה.

היינו גול

על אדוני דרכך,

תתחיל אתה לבד לגלגל את מעשה המצווה,

ובטח עליו, והוא יעשה, הקדוש ברוך הוא יעשה את השאר.

והוא יסייע לך לגמור את המלאכה, את המצווה.

אבל תדע שלא אתה בן חורי, ניבטל ממנה.

כתב רבנו יונה, אל תאמר.

הואיל ואני לא חייב לגמור את המלאכה,

אז למה אצייר את עצמי?

אלמד כל יום שעה אחת.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, אתה עבד כנוי.

עליך להגות ביומם בלילה,

ורק אז תצליח את דרכיך, ואז תשכיל.

ועתנא דוודיהו זוטא, יוד ג', אומר.

למה נמשלה תורה מים ולחם?

ללמדך כשם שאי אפשר לחיות בלא לחם ולא מים אפילו יום אחד, כמו שאומרים,

כך אי אפשר לחיות בלא תורה אפילו שעה אחת.

וכתוב ביהושע א', ח', לא ימוס ספר התורה זה מפיך.

ודברים האלה קל וחומר.

ומה יהושע בן נון

עסק בתורה מקטנותו עד זקנותו.

כתוב בו, לא ימוס ספר התורה זה מפיך.

נער לא ימיש מן האוהל,

ובא אליו מלאך שבאמצע המלחמה לא למדו בלילה בעיון.

שאר בני האדם על אחת כמה וכמה.

ומוסיף המדרש, לא זה,

לא זה רק כשאדם קנוי לתורה כעבד להגות ביומם ולילה, כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם,

אלא ידע שאם לא יעשה כן, יוליכוהו לגיהינום.

במצרים עבדו את פרעות, זעתות,

בחינם, עם מכות והצלפות, הכול,

לסיים את המלאכה, ואם לא לוקחים את הבנים, הם משקעים אותם שם.

השם הוציא אותנו משם, נתן לנו תורה מחכימת פתי,

שאדם זוכה בה להנאות וטובות בעולם הזה ולעולם הבא,

ואדם מתבטל. מה אתה מתבטל?

נתנו לך פרס.

אתה מתבטל? זה עול זה?

זה?

גן עדן.

בספורנו מבארת הכוונה של המשנה שבן אדם לומד תורה, הרבה סבור

שהוא גמר כבר את כל המלאכה.

גמר.

אומר לו, התנא, הלו, הלו,

לא אתה, בן חורין, נתבטל ממנה.

אם תרבה עוד ועוד, אפילו תחזור על מה שלמדת כבר.

אתה מרבה את שכרך ביותר,

כי אתה מוצא חן בעיני המלך.

אתה נהנה מדבריו,

אז ודאי שהוא שלם לך שכר הרבה.

כמו שאומרת הגמרא בחגיגת ט'

אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים באחת.

זה נקרא לא עבדו, וזה נקרא עבדו.

זה עבדות,

אבל עבדות של חירות.

חירות על הלוחות, חירות על הלוחות.

אתה בן חורין, מי צריך רע? הוא לא רוצה שתעסוק בתורה, הוא רוצה שתפסיד.

תתעסק בהבלים.

במדרש שמואל בעיר,

שני הדברים שנאמרו בהתחלת המשנה נחלקים.

אחד מדבר אל האדם שלא זכה לחוכמה,

והחלק השני מדבר לחכם,

וככה זה מתפרש.

אדם שלא נתברך בכישרונות וקשה לו ללמוד,

ומתייגע הרבה,

אבל מצליח להוציא מעט.

לא זוכה להבין הרבה בתלמוד.

מה אמר לו התנא?

לא הולך המלאכה לגמור.

אחד המרבה ואחד הממעיט,

ובלבד שיכוון ליבון השמיים.

לכן אל תפרוש מן הלימוד.

והחכם

עלול לחשוב

שאין כל המלאכה מוטלת עליו לגמור,

כיוון שכבר טרח והצליח והשיג הרבה בתורה,

והוא יודע בה יותר משאר חבריו.

מספיק במה שהוא למד,

והוא לא ממשיך להגות בה.

עליו אמר התנא, הלו,

ולא אתה בן חורין, להיבטל ממנה.

הילקוט מעם לועז אומר,

אל יאמר אדם, מה אני, מה כוחי לעסוק בתורה?

אני יודע שאין בי לא דעת ולא תבונה.

צריך אדם לדעת, לפעמים יש אנשים שטמונים בקרבם כישרונות וכוחות מעולים,

והם אינם יודעים מזה,

אבל אם יתאמצו בכוח רב

ויחפשו כמה טמונים,

יתגלה כוחם הגדול.

ומביא מעשה

בחכם אחד,

בעיר קסטיליה.

והיה לו בן בית

שעוסק בחציבת אבנים

ושוקד במלאכתו בכל ליבו,

אבל היה עם הארץ גדול.

ולא ידע לומר רק טבע אחת.

פיקו.

פיקו.

מה זה?

זה הדקר

שבו היו מסיעים את האבנים לפני החציבה.

אבל החכם הכיר בתכונות נפשו,

שיש בקרבו כוחות נסתרים,

ואם יעמול ויגלה אותם יהיה גדול בתורה.

פעם אחת בערב שבת קודש

אמר לו החכם,

מחר ביום שבת

תעמוד על הבימה בבית המדרש,

תפנה כל הקהל ותדרוש בתורה.

אמר לו החוצה מה אתה, שוחק עליי?

איך אני אפתע את פי לדרוש בתורה? אני לא יודע כלום.

אמר לו החכם, הסר דאגה מליבך.

אתה תתחיל בדרשה ואני אגמור אחריך.

הכוונה הייתה

להוציא על ידי זה אותו מעולם המעשה ולהכניסו להיכל התורה.

והכוונה הייתה

שכך יהיה.

למחר,

התכנסו כל הקהל בבית המדרש,

עמד על הבימה

וראה את הציבור

שהתאסף.

נרעש ונפחד.

והתחיל אומר את התיבה היחידה שהוא יודע,

פיקו,

פיקו.

מיד עלה החכם

ועמד על הבימה במקומו ואמר, תדעו לכם,

הדורש הזה חכם גדול בתורה,

אבל הוא כבד פה,

והוא רוצה לדרוש לפניכם בפסוק פיקודי אדוני ישרים

משמחי לב.

אבל לרוב אימת הציבור

הוא רק אמר פיקו ולא יכול לגמור את דבריו.

לכן אני אמלא את דבריו, אני אומר מה יש לו באמתחתו.

התחיל לדרוש בעניין דרשה נאה בנויה לתלפיות.

כל הקהל נהנו מהדברים המהירים.

בגמר הדרשה, כולם ליוו את החוצב הביתה ועשו לו כבוד גדול.

אחרי שהלכו אנשים, אמר לו החכם, ראית?

ראית בעיניך איזה כבוד נחלת בזכות שאתה עוסק בתורה?

לכן עצתי.

עזוב את המלאכה, חציבת האבנים,

תתחיל לעסוק בתורה הקדושה, והקהל יפרנס אותך בכבוד.

בשלמם מהאבנים.

קח את האבנים, הלוחות.

נכנסו הדברים בלאו החוצב.

עזב מלאכתו והתחיל להגות בתורה בהתמדה גדולה.

תוך זמן קצר נהפך לאיש אחר,

והיה מלא וגדוש בחוכמת התורה מחמת

הכוחות שהיו גלומים בו.

ואז הכריזה חכם,

ביום שבת קודש ידרוש שוב החכם הגדול ויישא מדברותיו

עלה לבימה

ופתח בפסוק,

פיקודי ה' ישרים משמחי לב

ודרש על זה דברי חוכמה נפלאים.

אחרי שהוא סיים את הדרשה,

בעוד הקהל עומד,

הוא השתומם על החוכמה המרובה שיצאה לו מהפה.

ועלה שוב פעם החכם לבימה ואמר, אין לכם עכשיו את האמת.

דעו לכם

שהחכם הזה לא ידע בתורה כלל וכלל,

אבל הכרתי בכוחותיו הנעלמים,

וחפצתי לקרב אותו לתורת ה'

ולעשות שלום בינו לבין הקדוש ברוך הוא,

כיבדתי אותו לדרוש באותה שבת,

ואני המשכתי את הדרשה.

אבל רק אחרי אותה שבת הוא התחיל לעסוק בתורה,

ונתחכם למאוד עד שהגיע למה ששמעתם.

מזה לומדים.

יש כוחות גדולים טמונים בכל אחד,

אבל רק על ידי העמל והגיעה יכול אדם לגלותם

ולהוציא אותם מן הכוח אל הפועל.

כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום,

משלי ג' יג',

אשרי אדם מצא חוכמה,

והאדם יפיק תבונה.

אשרי אדם שזוכה להפיק ולהוציא החוצה

את החוכמה והתבונה שנסתרת בקרבו.

ולזה אמר אתנא, ולא אתה בן חורי ניבטל ממנה.

יש בכל אחת כוחות עצומים נעלמים מעיני כול.

ואם רק ירבה ביגיעה,

יזכה לגלותם.

הנה, תראו אנשים,

בשביל להרוויח פרוטות,

ואין להם מקצוע, מוכנים ללכת לקורס,

ללמוד.

יש כאלה הולכים ללמוד בעוניברסיטה,

ויש אנשים שם,

רוצים ללמוד בשביל מה?

פרנוסה, 30 שקל, 40 שקל, בשביל זה.

נו,

אז זה, תיקח קורס גם פה,

ויהיה לך חיי העולם הבא, וגם חיי העולם הזה.

זה אותו שכל.

הפוך, פה השכל מבין יותר.

שם לא צריך להבין, רק להוציא איזו תעודה, ואחרי זה אתה יכול לשכוח את הכול, וזהו.

אתה גם יכול להיות רופא שעבר ב-64 את הציון, ואחר כך להרוג ב-36% שחסר לך את כל החולים.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת, יש בנו כוחות מונים,

אנחנו לא בני חורין להיבטל מן התורה,

והמלאכה מרובה,

ובעל הבית דוחק,

והשכר הרבה,

רק אנחנו עצלים.

אפילו שפועלים כבר

בתורה ובמצוות, אבל עדיין עצלים.

וזה מעורר אותנו התנא הקדוש.

הוא אומר, לפחות תזכרו,

תזכרו שיש גם שכר גדול.

ונאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

לא גמר מלאכתך,

אלא הוא רואה את הפעולות שאתה פועל.

וגם אם אדם סתום,

ובאמת סתום,

אם הוא יבכה לשם באמת באמת באמת,

השם פותח.

אבל הוא רוצה לראות שאתה באמת מתחנן על נפשך, כמו שאדם מתחנן על חיים, על בריאות, על כל מיני דברים.

תתחנן על החוכמה.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתישאר סתום,

אלא אם באת בגלגול שאתה צריך להישאר עד הסוף סתום.

כי אם לא תהיה סתום,

אתה עלול לקבל עונש.

הביאו אותך רק בגלגול,

בשביל להשלים את מה שאתה חיסרת קודם.

אז לכן יכול להיברא אדם שוטה.

בשביל מה הוא נברא שוטה מההתחלה?

האדם הראשון היה פיקח גדול, לא נולד שוטה.

אחר כך נהיו שוטים.

עם המעברות.

אז מביאים אותם בגלגול.

שרק יתייסרו וישלימו את מה שצריך, ולא יחטאו עוד פעם, כי הם ישאירו אותם פיקחים.

יכול להיות שיחטאו עוד פעם.

אז השם יודע מה הוא עושה בעולמו ואיך הוא מסדר הכול.

אבל אנחנו,

יש לנו שכל?

יודעים איך להגיע הביתה?

כן? יודעים מה קונים במכולת?

יודעים? אז יכולים לדעת גם את זה, אין שום בעיה.

הכול ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשל.

הכול ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשל.

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם ראש חודש שרים משהו בראש חודש?

נו, לא, יש שירים של ראש חודש, אתם לא יודעים.

יהי החודש הזה, נו,

אתם חלשים,

שיהיה לכם חודש טוב,

הרי אני מכוון לקיים

מצוות חכמים.

רבי חנניה ברגשי אומר,