מתלמידיו של אברהם אבינו | הרב אמנון יצחק
נציב יום, לבריאות כל קהילות פז, בארץ ובעולם בפרט שחזרנו סוף סוף לבתי הכנסת, להתפלל לפני ה', תודה לה' יתברך.
מתלמידיו של אברהם אבינו, המהר"ם שיק אומר, כי נביא צריך להיות מושלם בכל המעלות והמידות, כדי שכל דיבור שמדבר וכל מעשה שעושה, יהיה עם יראה וקדושה, מכל מעשה שיעשה יוכל כל אדם ללמוד מידה טובה או הנהגה טובה. אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב השכימו לפתחו, הציץ עליו בעל הבירה, מפני שהיה מושלם בכל המידות וירא שמים, כמו שצריך להיות כל נביא, ולכן הוא זכה לנבואה. והייתה הנבואה מתקיימות בידו ובידי תלמידיו, שאנו רואים שכל בעלי יראה ובעלי מידות, הם מתלמידיו של אברהם אבינו, שזוכים לשני עולמות כאברהם אבינו, משום שהוא היה מושלם הן בחוכמה והן ביראה, ושתיהם צריכות להיות בנביא, וזו בלא זו אינה מתקיימת כלל. זה מה שאומר התנא, לתלמידי אברהם אבינו יש עין טובה, זו החוכמה והשכל הישר, תיכף נבין איך עין טובה זה שייך לחוכמה ושכל ישר. וגם רוח נמוכה ונפש שפלה, שאלה מידות של בעל יראה. לעומת זה, לבלעם היה רק חוכמה ללא יראה, ולתלמידיו אפילו חוכמה אין, כל שכן יראה, שכן עין רעה זה שכל רע, ורוח גבוהה ונפש רחבה, אלו מידות של בעל גאווה.
מהי עין רעה, המילי דאבות מפרש, עין רעה זה מי שאינו מסתפק במה שיש לו וחומד ממון של אחרים, ומצינו כך בבלעם, שהשכיר את עצמו לקלל את ישראל מעוצם חמדתו לממון, מוכן לחסל עם שלם, בשביל לקבל כסף, ממש בילי הדבילי, לא יאומן כי יסופר. וכן אמר בלעם, אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב, הרי שחמד את הממון של בלק, יתרה מזאת, אומר רבינו עובדיה מברטנורא, בלעם ידע שרע בעיני המקום שהוא הולך לבלק ליטול שכר על קללת ישראל, ואף על פי כן הלך, ז"א עינו רעה, חמדן בממון, אבל דעת רש"י, כוונת התנא כשאומר עין רעה, זה שעינו הייתה צרה במעלתם של ישראל, ככתוב "ויישא בלעם את עינו, וירא את ישראל שוכן לשבטיו" זה מתוך עין רעה שרצה להטיל בהם. דעת ה"תפארת ישראל" כי המילה עין מתייחסת לחוכמה, מה שאמרתי קודם, שנבין איך עין קשורה לחוכמה, אז הדעת, דעתו של ה"תפארת ישראל", כיצד המילה עין מתייחסת לחוכמה, כתוב בפסוק בדברים ט"ז, כי השוחד יעוור עיני חכמים, היינו חוכמתם של חכמים, עיני חכמים, זה חוכמתם של חכמים, משמע שעין זה חוכמה, חוכמת החכמים, עיני חכמים. זו הייתה מידתו הרעה של בלעם, שהיה טועה ומטעה כמו שמצינו בעצה הרעה שנתן לבלק.
עין רעה, מקנא בחברו. החסיד יעבץ אומר, שבעל עין רעה רואה שלעצמו תמיד יש מעט ואילו לחברו יש תמיד הרבה, ומקנא בו, וטוב בעיניו שלעצמו יהיה מעט אבל העיקר שלחברו יהיה פחות ממנו. זה נקרא בעל עין רעה, המקנא בחברו.
בעל עין רעה, אין חייו חיים, רבינו אברהם אזולאי, בספר "אהבה בתענוגים" מבאר, כי מי שעינו רעה, לעולם לא ישבע כסף ומרבה נכסים מרבה דאגה ודרך קבע הוא שאינו אוכל לעולם הזה, כי אין חייו חיים. לעומתו מי שיש לו עין טובה, שמח בחלקו, בוודאי שאוכל בעולם הזה, כמו שאומר התנא, כי לעולם לא ידאג וחייו הם הם החיים. ומהי רוח גבוהה, ה"מגן אבות" מפרש, גאווה וגסות רוח, וכן היה אצל בלעם, בלעם הרשע, אומר המחזור ויטרי, הפסוק אומר "מאן אדני לתתי להלוך עמכם" לא רצה ללכת עמהם, אלא עם שרים גדולים ונכבדים מהם, זה לא מתאים לו, לא מכובד בעיניו ללכת עם שרים כאלה פחותים. וכן כתב רבינו יונה, שלא רצה ללכת עמהם, שלא היו השלוחים נכבדים בעיניו לפי גאוותו וגובה ליבו, על כך מוסיף ה"תפארת ישראל" כי בלעם אמר לשלוחי בלק, "מאן אדני לתתי להלוך עמכם" למה אומר להם את זה גם, חצוף, בעל גאווה סרוחה, הוא אומר להם את זה בפנים, למה, שיבינו שהסיבה שמונע ממנו ה' ללכת מכוון שהם לא מספיק חשובים, וזאת להעלים מעינהם את הסיבה האמתית, שבעצם הוא לא הולך עמהם, כי ה' יתברך מנע ממנו ללכת ולקלל את ישראל. והר"י ברבי שלמה לומד מפסוק זה בחינה נוספת, ברוח גבוהה והיא שנפשו עכורה ושוקעה בין התאוות ומשתרר ומחשב להרע. ומה זה נפש רחבה, נפש רחבה לעולם אינה מתמלאת.
בספר "מגן אבות" לתשבץ ומפרש שמתאווה לאסוף הרבה ממון, למלא את נפשו הרחבה, כי הנפש היא המתאווה, וכעין זה מפרש הרב יוסף בין שושן, שנפש רחבה היא תאווה רחבה שלעולם אינה מתמלאת, ונפשו תמיד ריקה, התשבץ מתבטא על בלעם, שהייתה נפשו רחבה, לא ישביענה הים הגדול. ככל שממלאים נפש רחבה ככה גדל החסרון, בספר "דעת תורה" לצדיק רבי ירוחם ממיר, אומר על הנפש הרחבה של בלעם ותלמידיו, איזה בית בליעה יכול להכיל מלוא ביתו כסף וזהב, איפה ישים את כל זה, בשביל מה הוא צריך כל כך הרבה, מלמדת אותנו התורה כאן, את סוד החסרון, אין כאן אלא רעב, מציאות כזו של חסרון , ואם אך יתמלא החסרון הזה, שוב לא יהיה לו טעם בזה, עד שהוא ירצה לחסל שמונה מיליארד אנשים, בשביל להמית מהם מיליון וחצי בהתחלה, ולקחת כסף גדול. אלא אדרבה, ע"י מילוי, מילוי החסרון, תגדל עוד התאווה. תחילה חסר לו מלוא ביתו, ואחר כך יחסר לו מלוא העיר, ואחר כך כמו בילי הדבילי, מלוא העולם. את כל הכסף של כל העולם ושל כל המדינות הוא רוצה אצלו, אבל מלוא לא יהיה לעולם, כי סוד העניינים הלוא הוא חסרון, וככל אשר יתמלא, יתרחב יותר ויותר החלל ויתחזק יותר הרעב. וכן הוא בכל המידות, עצמותיו תרקבנה וכרסו תתפח והתגברות הרעב, וזו ממידת הנפש הרחבה.
עוד בחינה נוספת, מפרש הר"י ברבי שלמה, בעל נפש רחבה, הוא גאה שדעתו רחבה והכל לפניו נחשב כאפס ותוהו, ועליו נאמר במשלי כ"א, "רום עינים ורחב לב, נר רשעים חטאת" הגאון מווילנא מפרש, רום עינים זה רוח גבוהה, רחב לב זה נפש רחבה, נר רשעים הכוונה לעין רעה, חטאת זו הקנאה המוציאה את האדם מן העולם.
אצל בלעם הרשע אומר, הר"י בן שושן, במה שיפקיר את הנשים של עמו, ניכר מתוך עצתו, מהי תאוותו הרבה, שאם לא היה רב תאווה, לא היה יועץ כן, מאיפה יגיע אליו מחשבה זולה כזאת, אם הוא לא שקוע בזה.
התוספות יום טוב אומרים, כי בעלי המידות הטובות, אינם מצווים אחרים לעשות דבר רע, לכן בלעם יעץ את עצתו, מפני שהיה בעל נפש רחבה. ההוכחה שבלעם נוטה אחר התאווה, מבאר המאירי, ניכרת מתוך עצתו, להכיר את כל נשי מלכותו, ולולא חפצו בזימה, לא היה יועץ כן, כי עצת האדם נמשכת אחר טבעו, כמאמר החכם מכל אדם "מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו", כמו שלכסף ולזהב יש מצרף וכור לבדוק איכותם, כך בודקים את האדם ובוחנים אותו לפי מה שהוא מהלל אחרים, לפי המידות שהוא משבח ויועץ לאחרים, ניכר שיש בו המידות האלו, כי הלשון הוא השליח של הלב, שמעת ביבי, רוצים רוצחים, כי הלשון הוא שליח הלב, ואחרי שיעץ להפקיר כל נשי המלכות, הראה שאין ענין הזימה זר בעיניו, שהרי היה בועל אפילו את אתונו. וגם ליצמן, היתה לו פליטת פה, הבונים, הרבנים, איך הגיעו הבונים לרבנים, שומע לרבנים, שומע לבונים, תחליט.
הלשון הוא השליח של הלב.
עד כאן, תודה.