הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

יוסף חיים בן יעל למשפחת לסרי יתרפא ברמח איברים ושסה גידים ועיניו יהיו בריאות

ללא דלקות עד מאה עשרים אמן.

הוא היה אומר,

כל שרוח הבריות נוחה אמנו,

רוח המקום נוחה אמנו,

וכל שאין רוח הבריות נוחה אמנו,

אין רוח המקום נוחה אמנו.

רשי,

כל שרוח הבריות נוחה אמנו,

כל מי שאהוב למטה, בידוע שהוא אהוב למעלה.

אז רשי ורבנו עובדיאן ברטנורה פירשו שכל מי שאהוב למטה, בידוע שהוא אהוב למעלה.

רבנו יונה פירש שכוונת המשנה על מי שמשאו ומתנו נאה עם הבריות,

וכולם מכירים שהוא נוהג באמונה במסחרו

על דרך הגמרא, פ״ו ביומא.

כל תלמיד

שקורא ושונה ונושא ונותן באמונה עם הבריות,

מה הבריות אומרות עליו?

אשרי פלוני שלמד תורה,

אשרי אביו,

אשרי ריבו שלימדו תורה,

ולוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו.

ומעתה, כיוון שעל ידי שנושא ונותן באמונה,

רואים הכול את חשיבות התורה,

והיא מתקלסת על ידו.

על כן, רוח המקום נוחה הימנו.

אז רבנו יונה אומר שזה לא סתם אדם שהוא אהוב למטה,

אלא זה דווקא אדם שמדקדק במשא ומתן.

אז אנשים מעריכים אותו ואת התורה שהוא למד, ומשבחים אותו, אביו, ריבו.

זה נקרא שרוח הבריות נוחה ממנו, ולכן

רוח המקום

נוחה ממנו.

דהיינו, הקדוש ברוך הוא

אוהב אותו.

עוד אמרו חכמים זכרונם ברכה במסכת סוטה מ' ט',

אמר רבי חיה בר פפא,

כל אדם שיש עליו חן בפני הבריות,

בידוע שהוא ירא שמיים,

שנאמר,

תהילים קג,

וחסד אדוני מעולם ועד עולם על יראיו.

זאת אומרת, אם יש חן

לאדם בפני הבריות,

אז זה ראייה שהוא ירא שמיים.

בהרשב״ם,

הסמיך

לדברי המשנה האלו

את מאמר הכתוב במשנה ג' ד',

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים באדם.

הרי שנשיאות חן בעיני הבריות ובעיני המקום הולכות ביחד.

כדברי המשנה,

כל מי שרוח הבריות נוחה הימנו,

רוח המקום נוחה הימנו.

בכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו,

אין רוח המקום נוחה הימנו.

כתב רבנו יונה,

כאשר אין רוח הבריות נוחה הימנו,

ברור הדבר שגם רוח השם יתברך אינה נוחה הימנו.

ולא יהיה נקי מהשם ומישראל.

כמו שסיימו חכמים זיכרונם לברכה

במסכת יומם,

אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי החכמים

ואין דיבורו בנחת עם הבריות,

מה הבריות אומרות עליו?

אוי לו לפלוני שלמד תורה,

אוי לו לאביו שלימדו תורה,

אוי לו לריבו שלימדו תורה.

ולוני זה שלמד תורה,

ראו כמה מקולקלים מעשיו,

כמה מכוערים דרכיו.

נמצא ששם שמיים מתחלל על ידו,

ולכן אין רוח המקום נוחה ממנו.

בעניין זה מובא במסכת סנהדרין קג,

אמר אש לקיש,

מה זה שכתוב באיוב ל' ח' טו,

וימנע מרשעים עורם

וזרוע רמה תישבר?

מפני מה עין של רשעים תלויה?

זאת אומרת,

העין במילה רשעים

היא אינה כתובה בשיטת האותיות של התיבה, אלא תלויה למעלה.

זה כאילו כתוב, אם אתה מוריד את העין,

אז זה כאילו רשים,

ויימנע מרשים, כי העין למעלה.

אלא כיוון שנעשה אדם רש למטה,

שיש לו שונאים,

ואין רוח הבריות נוחה ממנו, אומר רשי,

נעשה רש מלמעלה.

ופרש רשי, בידוע ששונאים אותו מלמעלה.

לכך כתוב רשי,

שני מיני רשות,

רש למטה

ורש למעלה.

אז כתוב, יימנע מרשעים,

אבל בא לרמז, היות והוא רשע,

הוא רש למטה ולמעלה. לכן כתוב לשון רבים, שניים.

עוד מצינו

בעדויות פה

עדויות פרק ה', משנה ז',

שבשעת מיתתו של עכביה בן מהללאל,

אמר לו בנו,

וקוד עלי את חבריך.

מה הכוונה? שיכבדוני.

אמר לו, איני מפקיד.

כלומר, אני לא מצווה אותם כלום.

אמר לו, שמע עוולה מצאת בי?

אמר לו, לאו,

מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.

הכל תלוי בעצמך.

אתה רוצה שיכבדו אותך?

תעשה מעשים שיקרבוך.

היינו, אם תתנהג בדרך טובה,

ומעשיך יהיו כראוי בחייאות,

יאהבוך בריות,

ותהיה מכובד עליהם, אינך זקוק לדבריי.

ואם מעשיך לא יהיו כראוי,

מה תועיל צווהתי?

לכי מפני שאמרתי להם, אז הם יכבדו אותך אם מעשיך לא טובים.

במדרש שמואל תמא.

מפני מה הוא צריך התנה לשנות גם את הרשע וגם את הספא?

הלא די שיאמר בבא אחת,

כגון, כל שרוח הבריות נוחה הימנו,

רוח המקום נוחה הימנו,

ומזה יובן מאליו,

שאם אין רוח הבריות נוחה הימנו,

אין רוח המקום נוחה הימנו. למה צריך לכפול, להגיד דבר והיפוכו?

בערך,

במדרש שמואל,

לעיתים יש אדם מתנהג בחסידות עד קצה האחרון,

ועל כן אין רוח הבריות נוחה הימנו,

כי אנשים,

נוח להם שאנשים בדרך ממוצעת,

לא קיצוני.

קיצוני.

אמנם היינו סבורים לומר שרוח המקום נוחה הימנו עד מאוד,

מפני שהוא חסיד גמור ובעל מדרגה.

לזה אמר כלל,

כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו,

בוודאי הוא שאין רוח המקום נוחה הימנו.

ואם הוא משמיענו רק סיפא במטליטין,

היה מקום לומר שלפעמים

תהיה רוח הבריות נוחה הימנו,

משום שמראה כלפי חוץ סימני טהרה כחזיר,

אך בקרבו ישים עורבו,

וכיוון שהשם יראה ללבב,

אין רוח המקום נוחה הימנו.

לכן השמיענו הטענה שהכלל הוא כלל אמיתי וקיים לעולם.

כמי שדעת כללות הבריות נוחה הימנו,

ודאי שהוא צדיק גמור בתוכו כברו,

וגם רוח המקום נוחה הימנו.

לכן צריך את שתי הצדדים.

בספר לבבות

דקדק שאמר

רוח הבריות,

לא אמר שהבריות נוחין הימנו.

באר להביא ראיה,

ולדעת מידת נוחות רוח הבריות ממה שהבריות

משבחים ומפארים אותו.

כי פעמים הרבה יש הבריות מהללים אדם אחד,

אבל עושים זאת מפחד ואימה,

או שהם חנפים לו,

ואינם סוברים בלבם באמת,

אלא רוח אחרת עימם.

על כן נתנא אומר,

ומתי תהיה רוח המקום נוחה מן האדם?

רק כשרוח הבריות נוחה הימנו.

דווקא בעת שרוחם ודעתם האמיתית נוחה הימנו.

אבל אם רק משבחים אותו בפה,

בלבם לא נכון עמו,

כיוון שהשם יודע באמת כל מעשה בני אדם ותחבולותיו,

על כן אין רוחו נוחה הימנו.

מתי כן?

כשהוא רואה את רוח הבריות באמת,

את הפנימיות שלהם,

שהם באמת

מרוצים מאדם זה.

אבל אם הם רק משבחים אותו בפה, אז זה יכול להיות שהכול שקר.

והשם יודע באמת מה רוחם, לכן זה תלוי ברוחם ולא דיבורם.

רבנו הגאון הביא יונתן אייבשיץ,

זכר צדיק וברכה,

מותו תגן עלינו אמן.

אמר, אין כוונת התנא לומר שצריך שיהיה רוחם של כל הבריות נוחה הימנו,

אלא מדובר באנשים יראים ושלמים שהולכים בדרך הישר,

כי ודאי שאין לאדם להחניף לרשעים ולבקש קרבתם

בטענה שהוא חפץ שתהיה רוח הבריות נוחה הימנו,

ובכך יזכה

שגם רוח המקום תהיה נוחה הימנו.

כי ברור שבאופן זה שמתקרב לרשעים,

לא תהיה רוח המקום נוחה הימנו.

זאת אומרת, אדם

שידע, אתה חושב,

אתה מתקרב לכולם, שכולם יהיו מבסוטים ממך,

רשעים וצדיקים וכולם ובינונים, כולם כולם, ואז יהיה רוח הבריות נוחה הימנו. אז השם

רוח המקום תהיה נוחה ממך.

לא, לא, לא, לא, אל תתבלבל.

אם אתה תתקרב לרשעים כדי שרוח הבריות...

לא, לא, לא, לא, לא.

זה ודאי שלא תהיה רוח המקום נוחה ממך.

בכלל לא.

אדרבה,

מצווה

על האדם להוכיח את הרשעים

בתחילה בדרכי נועם.

אז ודאי

לא תהיה דעתם נוחה ממנו, שהוא מוכיח אותם.

אבל דעת הבריות שכאלו של רשעים לא מעלה ולא מורידה

אם רוח המקום תהיה נוחה ממך או לא.

רשעים,

צריך להוכיח ולהתרחק מהם.

ולא אכפת לך אם הם 99% מהאוכלוסייה.

אז אל תחשוב שהכלל שאמר פה התנא,

עם רוח הבריות.

יש לך רק אחוז אולי שיהיו מבסוטים ממך, 99% לא יהיו מבסוטים. זה לא בריות, זה בריות.

בריות משתנות, קוראים להם מטה מונים.

אלא מדובר באנשים ישרים.

אלה קובעים.

מעשה שהיה עם הרב הקדוש,

זכר צדיק וברכה,

רבי אורי מיסטריליסק,

שנסע פעם אחת בצוותא

עם תלמידיו למקום מסוים,

עברו ביער,

פתאום עצרו הסוסים, לא רוצים להמשיך.

בדק

בעל העגלה מה הסיבה,

וראה דוב גדול,

רוצה לזנק על הסוסים.

החל בעל העגלה לזעוק מרוב פחד,

כי אם יוזקו הסוסים, לא יצאו מן היער.

שמע הרב הקדוש זעקותיו,

הרגיע אותו, אל תירא.

ירד מן העגלה,

צעד לעבר הדוב,

בא קרוב אליו,

הגביע מעט המצנפת מעל מצחו,

ומייד ברח הדוב.

תלמידים שנכחו במקום נרעשו,

נס גדול

שפעל הרב.

אמר להם, אין שום מופת בדבר.

כתוב בתורה בראשית טב,

ומוראיכם וחיתיכם

יהיה על כל חיית הארץ.

הקדוש ברוך הוא הצביע בטבע הבריאה.

אם אדם מתנהג כשורה ולא מקלקל צלם אלוהים שעליו,

לא צריך לפחד מחיות השדה,

כי הקדוש ברוך הוא מטיל יראתו עליהם.

מי שמשתנה מצלם אלוקים,

זו בהמה, רואה בהמה.

אבל אם יש לו צלם אלוקים,

הוא לא הסיר אותו מעליו,

כי הוא הולך במישרין.

אז הבהמה צריכה לפחד ממנו, לא הפוך.

וביאר בזה את המשנה.

כל שרוח הבריאות נוחה ממנו,

לא אמר רוח בני אדם.

כוונת המשנה היא על כל הבריאות, גם על בעלי חיים.

בעל חי שרואה צדיק, הופ.

רוחו נוחה ממנו, הוא אומר, וואי, זה צלם אלוקים.

כאשר נראה שהחיות אינן חפצות להזיק לאדם,

זה אות וראייה שרוח המקום נוחה ממנו.

ומכיוון שמעשיו רצויים בפני הבורא,

השם מטיל אימתו על הבעל חי.

לשון המשנה, כל שרוח הבריאות נוחה ממנו,

ולא נזכר כל הבריאות,

צריכה להיות נוחה.

פרש רבנו יוסף נחמיאס,

זכר צדיק וברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן.

אמן. כי אין אדם יכול להיות נוח ורצוי לכל הבריאות,

אלא עליו להיות רצוי רק לרוב הבריאות.

ואין צריך לחוש על המיעוט,

כמו שמצינו אצל

מרדכי הצדיק,

רצוי לרוב אחיו,

לא לכל אחיו.

וכן מצינו אצל אברהם אבינו,

שאמר לו הבורא,

ואברך מברכך ומקללך האור.

והנה מברכך,

שם האוהבים,

כתוב בלשון רבים.

ואילו מקללך, לא מקללך,

שונאים נאמר בלשון יחיד.

זאת אומרת שיהיו אוהבים רבים ושונאים מועטים.

אכן באמת יהיו לו גם מיעוט שונאים.

הרי כי אב אברהם,

שהמידה שלו מידת חסד, מי יכול לטעון עליו טענה?

הוא רק עושה טובות בעולם.

ובכל זאת,

יכול להיות שלא יהיה רצוי לכולם, רק לרובם.

אתם שומעים?

יש רשעים שלא יעזור שום דבר.

גם דברים טובים שהם רואים אצל הצדיקים, אוי ואבוי.

כמו השמאלנים שרוצים לבטל את נקודות התפילין שיש.

יש איזו משוגעת אחת שניגשה לאיזה זה, והיא אומרת לאיזה נערים ששמו תפילין.

מה הוא נתן לכם?

כאילו,

כאילו מה, הוא פיתה אתכם?

שזה יהיה כאילו מיסיונר.

המיסיונרים משלמים כסף, והם לא עושים נגד זה שזה כתוב בחוק שאסור לשלם כסף בשביל להעביר על דת.

זה הם לא עושים, זה אין בעיה.

מה הוא נתן לכם?

שאם יגידו שהוא נתן להם משהו,

אה, היא תוכל להגיש תלונה במשטרה.

הם רוצים למגר את כל אלה

שלא ישפיעו על בניהם הנאורים.

לא הבנתי, אם הם נאורים, הם לא מבינים מה הם עושים.

אז מכאן שנאורים זה אהבלים.

הם צריכים הגנה של משוגעת כזאת.

שתסביר להם.

בשפת אמת ביאר את לשון התנא,

מה זה נוחה אמנו?

לומר לנו שהעניין שמדבר כאן

זה באופן שסיבת הדבר למה דעתם נוחה מן האדם,

זה לא בגלל דברים שהם מחוץ למהות האדם.

לדוגמה, אם הוא עשיר

ובעל נכסים מרובים,

והוא מיטיב לאחרים עם ממון,

ולכן הם אוהבים אותו.

לא, לא, לא.

זה לא נכלל.

בעצם מהותו,

ולא נחשב דעתם נוחה אמנו.

אלא מדובר כשרוחם נוחה אמנו.

ממש

מהנהגותיו ומידותיו, לא מדברים חיצוניים,

אלא ממנו,

ממנו עצמו.

כתב רבנו יוסף נחמיאס בשם רבנו יצחק,

זכותם תגן עלינו אמן.

אמר הכתוב ביחזקאל ל'ו כ' ז'

ואת רוחי אתן בקרבכם.

הרי כי רוח האדם המחיה את גופו היא מאת

הקדוש ברוך הוא,

ומעתה רוח הבריות

היא אצולה ולקוחה מרוח המקום.

לכן רוח הבריות שנוחה אמנו היא מורה על רוח המקום,

כיוון שהרוח שבנו היא מרוח המקום.

ממילא, אם הרוח שלנו נוחה אמנו, אז רוח המקום נוחה אמנו.

בשפת אמת פירש,

זה שרוח הבריות נוחה אמנו

אינה רק סימן לכך

שרוח המקום נוחה אמנו,

אלא אף הסיבה לדבר,

כי עצם הדבר שרוח הבריות נוחה אמנו

גורם לנחת רוח לקדוש ברוך הוא,

מפני שהוא שמח

כאשר הבריות נוהגים זה עם זה באהבה,

אחווה ושלום.

וכיוון שרוח הבריות נוחה מן האדם,

אז הוא נעשה אהוב למעלה.

ברוח המקום נוחה אמנו.

במדרש שמואל פרש עוד כוונה בדברי התנא,

שהמשנה הזאת מדברת על אדם שמקרב את הבריות לעבודת השם יתברך.

ואמר,

כל שרוח הבריות נוחה אמנו,

כלומר יש להם נחת רוח בעולם הבא,

על ידו ובגללו ובזכותו,

כיוון שהדריך אותם בעבודת השם יתברך.

ועל ידי זה רוח המקום נוחה אמנו,

כי הקדוש ברוך הוא מקבל ממנו נחת רוח הלזו.

כיוון שנפש האדם היא חלק מן השם יתברך,

והטובה היא שהוא עושה האדם הזה לרוח הבריות,

הוא עושה בעצם לרוח המקום.

אז מדובר על רוח הבריות.

מה זה רוח הבריות?

החלק הרוחני שבהם.

כל שרוח הבריות נוחה אמנו, למה רוח הבריות?

כי הוא שיפר אותם.

הוא הביא אותם לחיי העולם הבא.

אך כל שאין רוח הבריות נוחה אמנו,

אדם שאומר שלום עלייך נפשי,

אני ובתי נעבוד את השם.

מה, אני צריך להדריך אחרים?

זה איש שאין רוח המקום נוחה אמנו,

כי הוא לא נותן רח.

רוח לקדוש ברוך הוא.

מה עשית?

דאגת לעצמך,

אבל לא דאגת לבנים של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה שכולנו נהיה שווים לפניו,

כולנו בגן עדן, לא רק חלק.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

יש כאלה שמפסידים את זה במעשיהם,

ואם אתה בא ומחזיר אותם דרך הישרה,

אז ודאי שהרוח שלהם תהיה מרוצה בחיי העולם הבא, אז הקדוש ברוך הוא גם יהיה מרוצה. למה?

במקום שיהיו הבנים שלו בגיהינום, יהיו בגן עדן.

נו, ואנחנו שיכולים לעשות זאת,

והיום כל אחד יכול לעשות זאת,

כיוון שאפשר להפיץ דברי תורה שמשפיעים,

ואז אתה גורם לאנשים להתעורר

ולחזור בתשובה.

אז אין בן אדם שלא יכול לעשות זאת.

באנה שמארגנים הרצאות,

ובעקבות זה אנשים חוזרים בתשובה,

ושידורים חוזרים,

ובמרשתת,

וכו' וכו'.

אין גבול לשכר שאדם יכול לזכות.

וכשהשם נותן לנו הזדמנות כזאת לא רק לתקן את עצמנו, אלא לתקן גם אחרים,

חייבים להודות לו.

הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישמחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כה שם ישמחו במלאכותך שמרי

שמרי שבת בקורע עונג שבת ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שבת בקורע עונג שבת עם

מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה שבת ישמחו במלאכותך

וקורא עונג שבת ישמחו

במלאכותך שומרי שומרי שמרת שבת וקורא עונג שבת

מקדושה,

מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה, מקדושה,

מקדושה שבת ישמחו

ושמחת בימיך והיית

אשמח ושמחת בימיך והיית

אשמח ושמחת בימיך והיית שמח ושמחת בימיך והיית שמח ושמחת בימיך

מידע שמח שיהיה לנו שבת שלום,

שבת קודש בנשמה יתרה.

הרי אני מכוון לקיים מצוות.

חכמים,

רבי חנניה בן-השיעי אומר,

משוא הקודש ברוך הוא זכות עד יצרו אל לפי כוח ארבונם תורו ומשוות

שנה אמר אדונו וסלומן סדגו יגדיל תורו יא