אין בור ירא חטא | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'דרכי אבות' פרק ב משנה ו עמודים רלו-רלט - - -
משנה ו "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד"
הבור שאינו מבין בטיב משא ומתן אינו מבין שיש גמול לכל מעשה ולכן הוא רחוק מיראת החטא פירש הרע"ב שהבור הוא אדם הריק מכל דבר ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע והוא גרוע מעם הארץ עכ"ד ומשמע שמעלת העם הארץ על פני הבור היא כי הע"ה יודע בטיב משא ומתן ולכן יתכן שיהיה ירא חטא ולכאורה צ"ב מה שייכות יש בין ב' דברים אלו שהיודע בטיב משא ומתן יש לו יראת חטא ונראה לבאר הענין דהנה יסוד ענין משא ומתן הוא התשלום על כל דבר והיינו שכשהאדם רוצה לקנות דבר מה עליו לשלם תמורתו ואז נותנים לו את הדבר והאדם היודע דבר זה מבין הוא בדעתו ושכלו שעל מה שהוא לוקח צריך הוא לשלם והנה כיון שהעם הארץ מבין ענין זה הרי הוא מבין גם שאם הוא מצירו עושה את המוטל עליו ומה שנצטוה מאת השי"ת אזי הקב"ה שהוא גומל לאיש טוב במפעלו ישפיע לו כל צרכו וכן אם יתגבר על יצרו מעשות חפצו לעבור עבירות ג"כ יתן לו שכרו משלם וכן מבין הוא שאם הוא לוקח דבר עליו לשלם תמורתו ולכן יודע שאם הוא חוטא ועובר על רצון השי"ת או שנהנה מהנאות העוה"ז באופן בלתי ראוי יצטרך לשלם על כך וכתוצאה מכך הרי הוא ירא חטא משא"כ הבור שאינו מבין בטיב משא ומתן ואינו משיג ענין זה של רווח והפסד ותשלום מחיר ובדומה לילד רך בשנים שכשרואה מיני מתיקה בחנות הרי הוא נוטלם ואינו מבין שצריך לשלם על כך ע"כ אין מושרש בו ענין זה של שכר מצוה ושכר עבירה ואינו ירא חטא ומובן היטב אמרם אין בור ירא חטא הבור' ריק מכל מידה נכונה ולכן אינו מתרחק מן החטא אמנם רבינו יונה ביאר שבור הוא האדם שאין בו לא תורה ולא מצוות ולא דרך ארץ ושום מידה מן המידות הטובות ומתוך שהוא ריק מכל ענין טוב ומידה נכונה אינו יודע להשמר מן החטא מפני שהוא כבהמה ההולכת אחר תאוות נפשה ואין לה שום מושג של כבישת הרצון ילקוט מעם לועז משא"ב העם הארץ שהוא מעורב בדעת עם הבריות והינו בעל מידות טובות ויש בנפשו מקצת דעות ישרות ע"כ הוא יודע לשמור את עצמו מן הפשעים והולך לשמוע מזולתו ממה הוא צריך להזהר ויוכל להיות ירא חטא אלא שלמעלה עליונה של החסידות לא יוכל לבוא בלא עסק התוה"ק הבור דומה לסוס שאינו מרגיש דבר הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל אמר משל נפלא בביאור דברי המשנה האלו מעשה בסוחר שהיה רוכש ביריד כמות גדולה של סחורה בזול והיה מוכרה אח"כ בעירו בריווח נאה ועלה בידו והעשיר עי"ז פעם אחת קנה כמות גדולה מאד מסחורה מסוימת ומחמת כמה טעמים לא הצליח למוכרה בעירו וכיון שהשקיע הון רב בקניית הסחורה היה עלול לפשוט את רגלו מפני כך ולכן החליט בלית ברירה להבריח את הגבול גרענעץ עם הסחורה ולהביאנה למקום שימצא לה קונים וחשב בנפשו שאף שיש סכנה בדבר אם יתפשוהו כי אז יעמידוהו למשפט ויענישוהו בעונש כבד של תשלום קנס גדול וגם יאסרוהו בבית האסורים ויצטרך לעבוד עבודת פרך אכן זהו רק ספק אם יתפשוהו אך אם לא ימכור את הסחורה יפסיד ודאי את כל רכושו ולכן בא בדברים עם עגלון המכיר היטב את הדרכים והוא מנוסה בהברחת הגבולות וסיכם עמו שבעוד מספר שבועות יצאו לדרכם בליל נטול ירח והנה במשך כל אותם השבועות היה הסוחר מהלך כשלבו מלא פחד שמא יתפס ע"י השוטרים וישלחוהו לארץ גזירה סיביר וככל שהתקרב מועד הנסיעה היה פחדו גובר והולך עד כי לא היה יכול לישון בלילות בגין פחדו אולם העגלון היה שליו ולא פחד כלל ושנתו לא נדדה מפני שאמר בלבו כי אם יתפשום השוטרים וירצו להענישם יוכל לטעון ולומר להגנתו שכיון שהסחורה אינה שלו לא ידע כלל איזה סחורה הוא מוביל ואפי' אם לא יקבלו את טענותיו מ"מ לא ייענש בעונש חמור אלא יקנסוהו במעט ממון ויניחוהו בבית האסורים לזמן מה ויתכן שילקוהו כמה מלקות אך לא יותר אכן בהגיע השבוע שבו הוצרכו ליסע גם הוא איבד את שלוותו וכאשר רצה לילך לישן ארך לו זמן ארוך עד שנרדם מפני מחשבות הפחד שחלפו במוחו אך הסוחר עצמו כמעט שלא עלה בידו לאכול ולישן מרוב פחד ומורא כאשר הגיע ובא הלילה האחרון שלפני הנסיעה היו בעל העגלה והסוחר נעורים כל הלילה וטכסו יחדיו עצות ורעיונות היאך יוכלו להערים על השומרים ולהבריח את הגבול עם הסחורה בלא שירגישו בהם אמנם עדיין הי' אחד שלא היה ירא כלל והוא הנער המשרת שהיה משמש את בעל אחד שלא היה ירא כלל והוא הנער המשרת שהיה משמש את בעל העגלה לעוזרו במשיכת הסוסים ובהאכלתם וכן בכל המלאכות הקשות שהיו צריכים לעשות כגון משיחת אופני העגלה והנער הלזה אף שידע כי אם ייתפשו גם הוא ייענש בעונש כלשהו אך חשב שיעשה את עצמו כתם שאינו מבין מאומה ולכן יענישוהו רק בעונש קל ולפיכך היה שליו ורגוע לחלוטין ונם תנומתו בלא שום הפרעה בלילה המיועד כאשר כבר אחזו בדרכם והתקרבו לגבול וריח הסכנה החל להכות באפם אזי גם הנער המשרת שהיה רגוע עד עתה החל גופו לרעוד געציטערט מעט מחמת הפחד ואצל בעל העגלה גבר הפחד עוד יותר עד שכמעט נשתתק ולא יכול היה לאחוז במושכות הסוסים ולעשות מלאכתו ואילו עם הסוחר עצמו לא היו יכולים לדבר אפי' תיבה אחת מעוצם יראתו ופניו הפכו להיות לבנים כסיד אכן כאשר הגיעו אל הגבול ואשר יגורו בא להם כי נתפסו ע"י שומרי הגבול אזי הנער כבר רעד ורטט בכל גופו העגלון פניו נהפכו להיות לבנים כסיד ומרוב פחד נעתקה לשונו ולא הצליח להוציא מפיו אפי' תיבה אחת והסוחר התעלף אמנם עדיין היה אחד שלא נתפחד כלל וכלל ולא נגע ללבו כל הסער הזה והוא הסוס שהסתכל בפני שוטרי הגבול בשלוה ובמנוחה ועוד שמח על אשר ניתן לו מנוחה מן המרוצה ויכול ללחך תבן כתאוות נפשו וכל העונשים החמורים העלולים לבוא בגין הברחה זו אינם נוגעים לו כלל וכלל ובזה ביאר רבי שלום זצ"ל כי הבור דומה אל הסוס הנזכר שאפי' בבוא רגע האמת שעומד ליתפס במצודה והגיע עת לערוך חשבון נפשו עם בוראו גם אז עסוק הוא באכילת תבן כדרכו מימים ימימה ואינו ירא מהחטא אפי' במקצת .