רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'דרכי אבות' (עמוד תשכה' עד עמוד תשכו') - - -
ודוגמא לדבר מצינו בדברי חז"ל במסכת בבא בתרא כא ע"א שהביאו פלוגתת אמוראים בדבר שני מלמדי תינוקות חד גריס ולא דייק פי' שלומד הרבה אך אינו מדייק בלימודו וחד דייק ולא גריס שמדייק בדבריו אך אינו לומד הרבה שלרבא מותבינן ההוא דגריס ולא דייק משום ששבשתא ממילא נפקא היינו הטעות תצא מדעת התינוקות מאליה ואילו רב דימי מנהרדעא סובר מותבינן ההוא דגריס ולא דייק קסבר שבשתא דעל על היינו שהטעות הנקבעת במוחם של התינוקות לא תצא לעולם ומייתי הגמרא מה שהיה בזמן דוד המלך מלכ"א יא טז ששלח את יואב שר הצבא להלחם בעמלק וכאשר שב מן המלחמה התייצב יואב לפני דוד המלך ודוד התרעם עליו מאד מפני מה לא הרג גם את הנקבות אמר לו משום שנצטוינו דברים כה יט תמחה את זכר עמלק והיינו שיש להרוג רק את הזכרים אמר לו דוד והא אנן זכר קרינן א"ל יואב והא אנן זכר אקריון אזל שייליה לרביה אמר לו: 'היאך אקריתון?' אמר לו: 'זכר' אלא שרבו לא התבונן בו ולא השגיח עליו בעת קריאתו שקל ספסירא למיקטליה נטל יואב את חרבו בכדי להרגו אמר ליה אמאי א"ל דכתיב ירמיהו מח י ארור עושה מלאכת ה' רמיה א"ל שבקיה לההוא גברא דליקום בארור איכא דאמרי קטליה ואיכא דאמרי לא קטליה ע"כ הרי לנו מזה את גודל הזהירות הנדרשת המוטלת על הרב המלמד את תלמידיו לדקדק עמהם ביותר שלא יטעו בלימודם ואם לא נזהר בדבר הרי שגגתם נחשבת לו כזדון.
ובדומה לפירוש זה שהדברים באים כהמשך למשנה הקודמת כתב גם הריטב"א הובא במד"ש ע"פ הגירסא שגרסו בספרים אחרים הוי זהיר בתלמיד כי אחר שהורה ר"א בן שמוע שיש לרב להזהר בכבוד התלמיד בא רבי יהודה והוסיף להזהירו גם על עצם לימוד התלמיד משום שהיה מקום לסבור שמחמת שכבוד התלמיד יהיה חביב על הרב לא יכביד עליו בלימודו וימנע מלחנכו לעסק התורה במקום שצריך לגעור בו או להענישו לפיכך אמר הוי זהיר בתלמיד ללמד את תלמידיך כראוי לפי ששגגת תלמוד עולה זדון לרב שגרם את השגגה הזאת ונחשבת לו לעון במזיד וגם עובר על לאו של ויקרא יט יד "לפני עור לא תתן מכשול".
צריך זהירות גדולה בעת לימוד חכמות חיצוניות שלא יביאוהו לידי פגם באמונה
פירוש נוסף כתב רבינו יהודה לירמא הובא במד"ש כי הוי זהיר בתלמוד עולה על החכמות שאדם לומד וחוקר ודורש בהם שיש על האדם להזהר עד מאד שלא יביאוהו אותם הלימודים לידי כפירה בהשי"ת ח"ו או לאיזו אמונה רעה ואסורה ח"ו הנגרמת ממנה וי"ל בכוונת דבריו שהם כגון שמתעמק בחכמת טבע הבריאה ומחקריו שדברים אלו עלולים להביא את האדם לידי כפירה אם אינו יודע אותם לאמיתם וכפי שאירע באמת להרבה חוקרים אשר כתוצאה מחקירתם אודות הבריאה הסיקו מסקנות שהם כפירה ממש אשר כתוצאה מחקירתם אודות הבריאה הסיקו מסקנות שהם כפירה ממש וטעם הדבר משום ששגגת תלמוד כלומר הטעות והכפירה שיעלו בידו מצד החכמה שנכנס אליה ולמדה בעומק הענינים עולה זדון היינו שראוי לבוא עליו עונש בגין כך כאילו כפר במזיד ובכוונה תחילה כיון שמשמים יש תביעה גדולה עליו למה נכנס לחקור ולדרוש בחכמה מסוכנת זו שאין שכלו יכול להשיגה כראוי על צד הנכון וכפי שאמרו חז"ל חגיגה יג ע"א במופלא ממך אל תדרוש היינו שיתעסק רק במה ששכלו מסוגל להבין ולהשכיל ולא יעמיק בדברים המופלאים ממנו ומכוסים מבינתו בכדי שלא תכנס בקרבו שום אמונה שאינה שלימה וראויה.