ארבע מדות בהולכי לבית המדרש | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום ירמיהו בן לאה, רפואה שלמה, בריאות מהירה,

לא יצטרך הנשמה ולא טיפול נמרץ,

יהיה בריא לעבודתו, יתברך, אמן, אמן ואמן.

ארבעה מידות בהולכי לבית המדרש.

הראויים בחייבים ללכת לבית המדרש. דבר טמא הוא.

כיצד קרא תנא

לזה שעושה ואינו הולך או לזה שלא הולך ולא עושה,

הולכי בית המדרש.

מה כתוב במשנה?

ארבעה מידות בהולכי לבית המדרש.

הולך ואינו עושה,

שכר הליכה בידו.

עושה ואינו הולך,

שכר מעשה בידו.

הולך ועושה חסיד,

חסיד,

לא הולך ולא עושה רשע.

אז הדבר תמוה.

כיצד קרא תנא

לזה שעושה ואינו הולך לבית המדרש,

או לזה שלא הולך ולא עושה,

איך קרא להם הולכי לבית המדרש?

מבאר בעל מילי דאבות

לרב יוסף חיון,

זכר צדיק וברכה, כי הולכי לבית המדרש

כוונה הראויים ללכת לשם,

ולא בהולכים בפועל. כבר ראינו את זה במשניות קודמות,

שהביטוי לא בא להגיד בדיוק את ההגדרה.

ויש המפרשים במחויבים ללכת לבית המדרש.

זאת אומרת, ארבע מידות בהולכי לבית המדרש,

אלה המידות מחייבות

את האנשים ללכת לבית המדרש.

ואם הם לא הולכים או כן הולכים, אז לפי זה אנחנו מבארים.

לדברי התפארת ישראל,

הכוונה ארבע מידות בהליכה לבית המדרש,

או כוונת התנא,

כי באמת את הרשע, אפילו הרשע, הולך לבית המדרש.

אבל כוונתו בהליכה זו היא למצוא מקום לגנות

את הלימוד בבית המדרש כדי לא ללכת לשם לעתיד.

כמו צלמי העיתונות שבאים, הם גם הולכים לבית המדרש,

אבל לצלם שם מה קורה,

שיש שם התקהלות יתרה וכו' וכו'.

מהות בית המדרש.

בית המדרש מבאר את תפארת ישראל,

הוא מקום שמלמדים את העם לדרוש

תוכחות מוסר,

אמונות ודעות

ודרך ארץ

ואופן עשיית המצוות.

תראו מה אומרת תפארת ישראל, מה הסדר בקדימות.

מה עושים בבית המדרש?

מלמדים את העם

לדרוש תוכחות מוסר, שומעים תוכחות מוסר בדרשות.

אמונות ודעות, מלמדים אותם אמונות ודעות,

כמו ספר אמונות ודעות של הרס״ג, זה חצי דרכה.

ומלמדים אותם דרך ארץ

ואופן עשיית המצוות.

בנותן טעם להבין,

נביא כאן את דברי החכמים, זיכרונם רחש, שכתבו,

אם פגע בך מנוול זה,

מושכהו לבית המדרש.

זאת אומרת, אתה הולך בדרך

ונדבק אליך יצר רע עם רעיונות, בוא לפה, בוא לשם, בוא לזה.

עזוב, נו, בוא לכאן.

מה עושים עם אחד כזה מנוול שנדבק אליך, ביל גייטס כזה? מה אתה עושה?

מושכהו לבית המדרש.

מפרש רש״י, אם יצר הרע מתגרה בך,

משוך אותו לבית המדרש. מה הטעם?

מה הטעם שאתה תמשוך אותו לבית המדרש?

מה, הוא בא ללמוד תורה?

כמו יהיה לך חברותה?

את הדבר מהר אמרשה.

מה אומר אמרשה?

אומר כי מקום תורה,

הוא הטבלין ליצר הרע.

שואל בעל הכנסת ישראל,

מה יעשה אדם שפגע בו היצר הרע

במקום שאין בית המדרש?

כתוב, אם פגע בך,

פתאום

יצר הרע בא,

ואין בית המדרש, אז לאן למשוך אותו? אז מה לעשות? מה עושים?

זה מה שהוא שואל.

מיישב,

יעשה את עצמו בית המדרש,

במקום שהוא נמצא.

דהיינו, הוא יעסוק בתורה ובקיום מצוות,

ובכך ינצל מהי יצר הרע.

ואילו אדם

שפגע בו יצר רע במקום שיש שם בית המדרש,

אבל הוא לא תלמיד חכם,

ילך גם הוא לבית המדרש שלומדים תלמידי החכמים,

ואחרי הלימוד יגיד קדיש דרבנן,

ויענה אמן,

ועל זה ינצל מייצר הרע.

זאת אומרת, או שהוא יגיד, או שהוא ישמע ויגיד אמן,

זה יציל אותם מייצרו הרע.

יש מעלה גדולה בקדיש דרבנן.

דיוק מעניין בדברי החכמים זיכרונם לברכה אומר,

הבן יהוידע.

מלשון חכמים זיכרונם לברכה.

מה זה לשון מושכהו לבית המדרש?

קחהו, תביאהו, כל מיני מילים אחרות. למה מושכהו?

משמע שהוא מוליך עימו את היצר הרע לבית המדרש.

ומה יעשה איתו שמה בבית המדרש?

לכאורה היו צריכים להגיד חכמים,

אם פגע בך מנוול זה, ברח

לבית המדרש. עזוב אותו,

תברח ממנו.

אבל, כוונת חכמים לומר, אם פגע בך מנוול זה,

והוא רוצה להחטיא אותך בחמדה,

בקנאה,

בתאווה גשמית,

אל תדחה אותו ותשליך אותו לגמרי,

אלא משוך אותו לבית המדרש,

ותשתמש באותו יצר רע לדבר טוב.

תשתמש בקנאה שהוא רוצה לתת לך קנאה,

לקנא בתלמידי החכמים, קנאת סופרים, תרבה חוכמה.

הוא רוצה למשוך אותך לחמדה ולתאווה?

אז תגיד לו, יופי,

עכשיו אני אקח את כל החמדה

ואת כל התאווה לסבור סברות וחידושי תורה,

וזאת תאווה גדולה שאדם זוכה לחדש חידושים בתורה.

אז המטרה למשוך אותו,

זה עם כל הפיתויים שלו, להשתמש בהם

לכיוון החיובי.

הליכה לבית המדרש

והלימוד בבית המדרש זה שתי מצוות נפרדות.

מקשה המהרן מפרק.

מדוע שונה לימוד התורה משאר המצוות?

שבלימוד התורה נותנים שכר גם על ההליכה,

הליכה לבית המדרש.

דבר שלא מצינו בשאר המצוות,

שכן לא נאמר בהן, אם הלך לתת צדקה

ולא נתן

שכר הליכה בידו.

לא אומרים.

חשב לעשות מצווה ונארס ועשה כמי שעשה, זה המצווה.

אבל על ההליכה לא מקבלים שכר.

או אם הלך לקנות לו להב

ולא קנה.

לא אומרים שיש לו שכר הליכה.

אז מדוע בלימוד התורה הולך

ואינו עושה,

זאת אומרת הוא הולך ולא לומד שם בבית המדרש,

הוא הולך אבל לא לומד,

שכר הליכה בידו.

מקבל שכר רק על עצם ההליכה.

למה הלכת?

כאילו בשביל ללמוד.

למדת? לא.

איזה שכר מגיע לו?

הוא הלך.

איפה מצינו בשאר מצוות דבר כזה?

והרי סוף סוף כיוון שלא עשה,

לא שייך לומר

בזה שכר הליכה בידו, זה הקושייה.

ועוד,

מדוע עושה

ואינו הולך,

נגיד הוא לומד בבית,

עושה, הוא לומד תורה

ולא הולך.

שכר מעשה בידו.

אבל הליכה הוא לא מקבל כי הוא לא הולך.

הוא רק עושה ולא הולך.

במה נגרע כוחו של זה שלומד בבית?

ומה ההבדל אם למד בבית או למד בבית המדרש?

העיקר הוא לומד,

יש לו ספרים, יש לו הכול.

למה שלא יגיע לו גם השכר על ההליכה?

ומה ההבדל בין לומד כאן ולכאן?

אלא הביאור הוא שאכן לימוד התורה הוא באמת שונה

משאר המצוות. בתורה יש ללכת ללמוד תורה שנמצאת אצל המלמד.

כי התורה היא אצל הרב.

בעל המבקש ללכת ללמוד ולקבל אותה ממנו.

בעיקר התחלת לימוד התורה,

עיקר התחלת

לימוד התורה צריך לקבל ממישהו אחר.

כך גם אומרים חכמים תמיד.

תחזי.

בואו וראה.

צא ולמד.

מה אומרים?

תלמד, תגיד, תלמד.

תראה.

למה בואו וראה?

צא ולמד.

אומרים שצריך ללכת.

בוא וצא.

בוא וצא.

זאת אומרת, יש גם שכר עליכה.

לכן כאן יש מצווה גם בעצם ההליכה.

כי ההליכה היא הכנה גמורה לעצם קיום המצווה.

אבל בקניית לא לאו, למשל,

אפשר שתהיה המצווה בידו,

גם אם הוא לא ילך לקנות את הלא לאו.

באין ההליכה חלק מן המצווה.

וגם בצדקה יכול לתת את הצדקה,

בלי ללכת לתת.

יכול לתת.

למסור ביד מישהו וכולי.

זאת ועוד,

ההליכה ללימוד תורה,

זהו מעשה שהוא עושה בגופו.

הוא הולך ברגליו

ללמוד תורה.

בלימוד התורה זו מצווה שהוא עושה בשכלו.

וכל אחד ואחד זה דבר בפני עצמו.

לכן יש מקום לציין את השכר

גם על ההליכה בנפרד מהשכר על הלימוד.

מה שאין כך בשאר המצוות.

שאר המצוות שמקיימים בגוף,

ההליכה והקיום

אחד הם.

והם אין לו שני דברים בפני עצמם.

לכן אין מקום לציין את השכר על ההליכה

בפני עצמו.

ראייה ליסוד הזה,

שההליכה לבית המדרש והלימוד

זה שני דברים.

מביא המהר״ל מהברייתא.

אלו דברים שהאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה בהשכמת בית המדרש ותלמוד תורה.

אצלנו בנוסף, השכמת בתי כנסיות,

אצל האשכנזים השכמת בית המדרש ותלמוד תורה. רואים מכאן

כי ההליכה,

השכמה לבית המדרש

היא דבר בפני עצמו.

אלה דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה,

מקבל שכר כבר פה, חוץ מהקרן שקיימת לעולם הבא.

אחד מהם,

השכמה לבית המדרש.

אז כשאתה קם והולך לבית המדרש,

זה כבר דבר שאתה מקבל פירות עליו בעולם הזה.

רואים במפורש, מהברייתא,

שמגיע השכר על הליכה,

וכן על תלמוד תורה בנפרד.

כי כתוב, השכמת בית המדרש ותלמוד תורה.

אז שני דברים מקבלים,

גם על ההשכמה לבית המדרש וגם על התלמוד תורה.

ולכן בלימוד תורה יש שכר נפרד

על ההליכה ושכר נפרד

על הלימוד.

עכשיו,

הולך ואינו עושה

שכר הליכה בידו.

אחד הלך לבית המדרש ולא עשה כלום שם, לא למד.

יש לו שכר על ההליכה.

המאירי מפרש

ההולך וגולה למקום של תורה

ואינו עושה.

זאת אומרת, הלימוד לא מצליח לו

ולא עולה בידו.

מכל מקום, שכר על הליכה יש בידו,

ומקבל את השכר הזה.

כעין זה פרשו רבנו עבדיה מברטנורא ותוספות יום טוב,

כי הולך לבית המדרש לשמוע,

ואינו שונה ואינו לומד וגם אינו מבין,

אבל לא הולך לשמוע.

מכל מקום מקבל שכר על הליכתו לבית המדרש.

בעל המילד האבות אומר בפירוש על המשנה,

כי הכוונה היא שאדם זה הולך ללמוד,

ואכן הוא לומד,

אכן הוא לא מקיים מה שלומד, זו עוד אופציה.

אדם הולך,

הולך לבית המדרש ולא עושה. מה זה לא עושה? לא עושה בפועל את מה שהוא למד.

הלך

לבית המדרש, ישב ולמד,

קמה ספר ולא עושה.

אדם זה אומנם יענש

על זה שהוא לא מקיים את מה שהוא למד,

אבל מכל מקום יש לו שכר על ההליכה

שהוא הלך לבית המדרש.

כלומר,

על הלימוד עצמו

הוא יקבל שכר, אבל על האי-קיום הוא יקבל עונש.

יש שלא אומרים כך, שאומרים שאם אדם לומד שלא על מנת לקיים,

גם שכר לימוד לא מקבל.

רבנו יונה מפרש את המשנה באופן אחר.

לדבריו אין הכוונה שאדם זה איננו עושה כלל מכל מה ששמע בבית המדרש

ואיננו מקיים מצוות.

שאם זה כך, הוא רשע גמור.

גם מי שנמנע מעשיית מצוות נקרא רשע.

לא רק מי שעושה עבירות.

גם מי שיש מצוות והוא לא עושה את המצוות,

בקום עשה גם רשע.

אז זה אומר רבנו יונה.

על כן בוודאי הולך

ואינו עושה.

הכוונה שאינו מחזר אחרי המצוות לעשותם.

אם כי כשיזדמן לו לקיים,

בוודאי יעשה אותם.

אבל לחזר אחרי מצוות לעשות, הוא לא מחזר.

היינו, הוא מקיים את המצוות באופן מקרי, לא בקביעות.

כי הוא נמשך והולך אחרי הבלי העולם.

אך איננו רשע,

ולכן יש לו שכר על ההליכה לבית המדרש.

אבל הוא לא הולך על מנת לעשות.

הוא לא מחפש.

אם יזדמן, בסדר.

החסיד יעבץ

אומר על הקושייה של רבנו יונה, קושייה ניצחת.

ומוסיף כי אין פירושו של רבנו יונה נראה בעיניו.

הוא מפרש באופן אחר.

וכן דעתו של המדרש שמואל.

כשרבנו יונה מפרש שאינו עושה,

הכוונה שאינו מקיים את מה שהוא לומד.

ועל כן קשה לו הקושייה.

והרי מי שאינו מקיים

נקרא רשע גמור.

ומוסיף

כי אינו יודע מי הכריח אותו לפרש כך.

ואם אכן זו הייתה הכוונה של התנאה,

היה עליו לומר ארבע מידות

בלומדי בית המדרש.

ואחד מהם זה הלומד ואינו מקיים את אשר למד.

למה אמר ואינו עושה?

ומדוע תלה את זה התנא בהליכה

ארבע מידות בהולכי בית המדרש.

על כן מפרש המדרש שמואל.

כמו הפירוש של רבנו עובדיה מברטנור שאמרנו כי הולך לבית המדרש ואינו עושה,

הכוונה שאינו עושה פירות, לא מצליח

ואינו מצליח כלל בלימוד.

ולפי שאינו נותן לב לשמוע מה שאומרים שם,

הוא רק בא עם התלמידים ויוצא איתם,

כמו שהוא בא, בא ריק וחוזר ריק.

ולא נדבק בו מאומה ממה שלמד בבית המדרש. אז איזה שכר יתנו לו על עושה? אין עושה פה.

ואפילו שאינו עושה פרי בכלל.

הוא לא נמנע מללכת לבית המדרש בהתמדה.

ועל כן, שכר הליכה בידו, מגיע לו. זה שהוא לא תופס,

לא מבין, לא זה,

בסדר.

אבל הליכה הוא הלך,

מגיע לו שכר.

לדברי התפארת ישראל,

מה שאינו עושה ומקיים את אשר למד,

זה לא במזיד.

כי אם זה במזיד, באמת הוא ייחשב לרשע.

אלא הכוונה,

אין לו כוח לכבוש את יצר הרע

בשעת מעשה,

ולקיים את הדברים שלמד בבית המדרש.

נגיד, הוא למד עכשיו בבית המדרש שאסור לבטל תורה.

מגיע הביתה,

הוא יודע עכשיו שאסור לבטל תורה.

אבל הוא לא יכול בלי חדשות.

הוא לא עומד בזה.

אז זאת אומרת, יש לו בעיה.

הוא לא באופן מזיד עושה,

רק הוא לא יכול לכבוש את יצרו.

מכל מקום אומר התנא כי שכר הליכה בידו,

כיוון שעל כל פנים הוא נחשף לשמוע את דברי השם.

ואולי במשך הזמן

תעשה השמיעה רושם בנפשו, שהוא יכבוש את יצרו.

כי תלמוד מביא לידי מעשה.

עוד דרך נוספת מבאר המדרש שמואל.

שלמות האדם זה להשלים את עצמו,

ולמדנו כבר להשלים גם את זולתו.

על כן מי שהולך ואינו עושה,

מה הכוונה?

הוא בעצמו אמנם הולך לבית המדרש,

אבל הוא לא משתדל להביא איתו עוד עוד עוד

שיבואו לבית המדרש ללמוד.

אדם כזה יש לו שכר הליכה בידו, זהו.

אבל אם הוא מייחס לאחרים שילכו לבית המדרש,

והוא אינו הולך,

נותנים לו שכר על אשר עשה שילכו האחרים,

אפילו אם הוא לא הלך.

כי גדול המעשה יותר מן העושה.

זאת אומרת,

יש הולך ולא עושה,

אם הפירוש לא מעשה אחרים שגם ילכו לבית המדרש.

אז יש לו שכר הליכה בידו שלו בלבד.

אבל אם הוא אומר לאנשים גם כן, הוא עושה שגם ילכו,

מגיע לו שכר שלו ושלהם, של ההליכה.

ואם הם הלכו בגלל שהוא אמר להם והוא לא הלך,

הוא גם יקבל את השכר של ההליכה שלהם.

ככה אומר אמנן שמואל.

יש אופן חדש

שהאור יחזקאל,

רב חזקאל לוינשטיין, זכר צדיק וברכה, אומר על דברי המשנה,

הלך

ולא עשה

שכר הליכה בידו.

לכאורה יש להבין,

סוף כל סוף הוא לא עשה מעשה מצווה.

אז למה הוא מקבל שכר על ההליכה

והוא מתרץ?

יסוד הדבר שבשעת הליכה לקיום המצווה

הוא מחזק ומוסיף בקרבו את ההכרה בדבר

החשיבות של עשיית המצווה.

כי כל המטרה בהליכה זה לעשות את המצווה, ללמוד.

ואז מכל הליכה והליכה שהוא מתרגל ללכת לבית המדרש תמיד,

מתחזקת אצלו ההכרה בחשיבות של עשיית המצווה.

כי זו מטרת הליכתו.

ולכן מגיע לו שכר על ההליכה.

וכעין זה כתב שבגוף ההליכה לדבר מצווה כבר הוא מראה ומחזק בקרבו את ההכרה בחשיבות המצווה.

והשכר של ההכרה אין לו שיעור.

אין לו שיעור.

כי עיקר השכר בעולם הבא

טמון בחיזוק של ההכרה בחשיבות קיום המצוות. אדם שיש לו הכרה שהוא יודע מה הוא עושה,

מה החשיבות של הדבר,

זה עצם השכר.

אבל אם אדם לא מעריך מה שהוא עושה,

עושה כמו תוכי, עושה בלי לדעת מה הוא עושה.

בלי הכרה, בלי כלום, אין טעם בדבר.

אז זו מצוות אנשים מלומדה, אין בזה הרבה ערך.

אבל אם אדם יש לו הכרה,

אז הוא הולך לשם שמיים,

הוא הולך למטרה, הוא יודע מה המטרה.

הדברים האלה, היסוד שלהם זה באיבן עזרא על הפסוק,

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

שכל המצוות, אומר, אבן עזרא,

כל המצוות עיקרן הלב.

בפיך ובלבבך לעשותו.

יש מהם שעיקרן זה להזכיר בפה,

וכשמזכירים בפה זה גם נותן חיזוק ללב.

יש מהם מעשה,

שעושים מעשה,

בעל ידי זה זוכרים בפה.

וראיתם אותו,

וזכרתם את כל מצוות השם.

אבל ליסוד כל המצוות זה תמיד לחזק ולהגביר את הלב.

ואפילו המצוות הנעשות בפה,

כל המטרה להגביר את ההכרה בלב.

בספר כנסת ישראל מביא

אדם ההולך לבית המדרש ואינו לומד,

מאיזה סיבה?

המוח טרוד, טרוד, הוא מגרד את הראש, המוח טרוד בטרדות הפרנסה אשר בעוכריו,

והן מונעות אותו מללמוד.

אם כוונתו בעסקי פרנסתו,

כדי שימצא מנוח להגות בתורה ולחנך את בניו לתורה,

שכר הליכה בידו,

ועולה לו כאילו עשה ולמד.

אז ראינו כמה צדדים

בשני החלקים

של המשנה הזאת,

בהמשך יבוא בעזרת השם מחר בבוקר בלי נדר.