ארבע מדות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום רפואה שלמה וחזרה בתשובה שלמה לאבנר בן יחיא,

מהרה.

אנחנו לומדים עכשיו משנה באבות,

ארבע מידות באדם,

האומר שלי שלי,

ושלך שלך.

זו מידה בינונית.

יש אומרים זו מידת סדום.

שלי שלך

ושלך שלי

עם הארץ.

שלי שלך

ושלך שלך

חסיד.

שלי שלי שלי ושלך שלי רשע.

הברטינורא אומר

שלי שלי

ושלך שלך

אני לא רוצה להנות אותך

והלוואי שלא תהנה אותי.

כל האחד הם שלו. שלי שלי שלי, שלך שלך.

זו מידה בינונית.

יש אומרים

זו מידת סדום.

אומר אברטנורא

קרוב הדבר לבוא לידי מידת סדום שמתוך שהוא רגיל בכך

שלי שלי שלי שלך שלך

אפילו בדבר שחברו נהנה והוא אינו חסר

לא ירצה להנות את חברו.

למה? זה סדום.

אין לך שום הפסד.

אם חבר שלך ייהנה,

מתה לא תהיה חסר? למה לא תיתן לו?

זה מידת סדום.

וזו הייתה מידת סדום

שהיו מתכוונים לכלות רגל מביניהם.

שלא יבואו לא תיירים ולא אורחים ולא מבקרים בעירם בכלל.

ואף על פי שהייתה הארץ רחבת ידיים לפניהם

ולא היו חסרים כלום.

המקום הכי טוב שהיה בארץ ישראל

זה היה סדום ועמורה. כל האזור הזה היה כיכר כולה משקה.

היה שם הפירות הכי טובים שהיו בארץ ישראל.

משהו עולמי.

ולא רצו שאף אחד יבוא שם.

אין צדקה ואין גמילות חסדים,

ומי שעושה, הורגים אותו.

זה נקרא הכי גרוע מידת סדום.

מידת סדום.

היום הרוצחים האלה, רוקפלר ורוטשילד

וכל הסורוס וכל אלה,

אלה יותר גרוע מסדום. אלה רוצים לחסל את האנושות כמה שפחות אנשים.

היי, רחמונו לצלן, מה רוצים מהיטלר?

צדיק לי אדם.

שלי,

שלך,

אומר הברטנורה,

ושלך,

שלי,

זה עם הארץ,

שהוא נהנה ומהנה בשווה.

נהנה ומהנה בשווה.

שלי,

שלך,

ושלך,

שלי.

זה נהנה

שלי, שלך,

וגם

נהנה מזה ששלך שלי, וגם מהנה ששלי, שלך בשווה.

וזהו יישובה של הארץ.

למה?

כשכולם עוזרים לכולם,

מתיישבת הארץ.

אבל הוא לא יודע

פסוק במשלי,

ושונא מתנות יחיה.

לכן הוא עם הארץ.

אם היה יודע את הפסוק,

היה מבין ששונא מתנות יחיה. אדרבא, כמה שאדם

ממעט מלקחת,

זה מאריך את ימיו.

כי תוחלת ממושכה מחלה לב.

כשאדם מייחל

למשהו,

מייחל, מחכה, מצפה,

זה גורם מחלת לב.

למה?

הדאגה כל הזמן.

המצפה לשולחן חברו, אמרו חכמים, אין חייו חיים.

אדם שכל הזמן מצפה.

אולי הוא יזמין אותי שבת,

אולי הוא יזמין אותי לארוחה,

אולי הוא יזמין אותי. כל הזמן הוא מצפה לשולחן חברו,

אין חייו חיים.

אז זאת אומרת,

שלמה המלך אומר, ושונא מתנות יחיה. למה? אין לו דאגה, ואין לו ציפייה, ואין לו ייחול.

אז זה בן אדם שחי, אין לו שום בעיה, אבל אדם כל הזמן מצטער,

לא הזמין אותי, לא התייחס אליי, לא זה, לא זה, זה,

מקצר את ימיו.

משונא מתנות, יחיה.

עכשיו, מה זה הלשון עם הארץ?

לשון עם הארץ, אומר הברטנורה, בכל מקום זה שרוצה בתיקונה של הארץ,

אבל אין בו חוכמה.

להבדיל בתיקונים הראויים.

זאת אומרת, אלה שמתעסקים בענייני הארץ רוצים שיהיה בארץ, צריך עבודה, צריך לעבוד, צריך זה, והם שייכים לארציות, לחומריות.

אבל עם הארץ, הוא רוצה בתיקון הארץ, אבל אין בו מספיק חוכמה להבדיל

מהם התיקונים הראויים,

מתי כן, מתי לא, לא להפריז,

מתי צריך להמעיט?

אז זה הפירוש לפי הברטנורה של שלי-שלך ושלך-שלי,

זה עם הארץ.

השלישי,

שלי-שלך

ושלך-שלך.

זה מהנה את הבריות מנכסיו,

והוא אינו נהנה מאחרים.

שונא מתנות, יחיה.

זה חסיד.

חסיד.

הוא עושה לפנים משורת הדין.

הוא רק בבחינת נותן ואינו נוטל.

זה חסיד.

והאחרון הכי חמוד,

זה שלי-שלי וגם שלך שלי.

זה רשע.

חמודי.

המשנה הזאת

עוסקת בעניין סיוע לזולת

שאינו בגדר חובה.

משנה זו אינה עוסקת בנתינת צדקה שאדם חייב בה.

אומרים התוספות יום טוב ותפארת ישראל,

שהרי על העוון של הנמנעים מלתת צדקה

מדובר בהמשך.

במשנה ביעוד גימל

שם נאמר ארבע מידות בנותני צדקה.

אלא העניין של המשנה הזו שלנו,

היא מדברת במשא ומתן בגמילות חסדים שבין איש לרעהו.

בטרחת הגוף,

בסיוע ממוני,

שלרוב

יכול אדם למצוא תירוץ

ולהתחמק מחובתו

מלסייע לרעהו.

אם חוסר יכולת,

אם בגלל סיבה כלשהי תלויה בזולתו,

לא מתאים לו לתת לו וזה.

ואם בשל עצם המעשה,

אז זאת אומרת, מדברים פה בעצם מה זה שלי,

שלך,

שלך, שלי וכל הדברים, שלי, שלי, שלי, שלך, שלך, מה זה?

אתה יכול לעשות איתו

משא ומתן,

ובמשא ומתן אתה אומר לו שני, שני, שלך, שלך.

עד כאן.

כל אחד, מה שיש לו,

זה גם מדבר בגמילות חסדים.

שלי,

שלך,

ושלך,

שלי.

זה אומר שהבן אדם,

לא, אנחנו מדברים כרגע בשלי, שלי, כן, ושלך, שלך.

אז זאת אומרת,

בגמילות חסדים.

תשמע,

אני עם שלי, אתה עם שלך,

לא מתערבבים.

או בטרחת הגוף.

אני טורח לעצמי, אתה תטרח לעצמך.

או בסיוע ממוני.

תשמע, מה שיש לי, יש לי. מה שיש לך, יש לך.

באדם יכול להתחמק תמיד, וכו' וכו'.

רשי מפרש מה זה מידה בינונית.

כי מי שאינו רוצה

שייהנו ממנו,

וגם לא רוצה

ליהנות מאחרים,

זו מידה בינונית.

הוא לא צדיק.

הוא גם לא רשע.

למה?

כי מצאנו אצל שמואל הרמתי, שמואל הנביא.

כתוב, ותשובתו הרמת כי שם ביתו.

ביארו חכמים בברכות יוד.

בכל מקום שהיה לך, שמואל הנביא,

היה ביתו עמו.

כי לא רצה.

ליהנות מאחרים, אלא משלו.

אז זה הוא עשה, שמואל הנביא.

ומבוארת מידתו של שמואל הנביא בדברי החכמים, שאומרים

הרוצה להנות,

מי שאינו רוצה להנות,

אל ייהנה כשמואל הרמתי.

ורש״י מפרש כי חכמים זיכרונם ברכה באו ללמד אותנו בזה שמותר לנהוג כך.

אין בזה גסות רוח או שנאה.

ואמרו חכמים שכל מקום שהלך שמואל

היה לוקח את ביתו עמו,

כלי תשמישי הבית,

ואפילו את האוהל עצמו היה נוטל עמו.

וגם, מגן אבות אומר בשם המדרש על אליהו הנביא,

על אליהו הנביא שהתארח אצל האישה הצרפתית,

שאפילו נרות ופתילות היה מעביר עמו ממקום למקום,

לא להטריח כל ברייה.

אבל יש אומרים שמידה כזאת שאדם לא רוצה

להנות את השני

או לא לקבל מהשני

זו מידת סדום.

כבר הסברנו בהתחלה למה.

אבל שמואל הנביא לא נאמר עליו. למה?

כי שמואל הנביא, אף על פי שלא נהנה מאחרים,

האחרים נהנו ממנו,

בניגוד לאנשי סדום,

שלא נהנו אחרים משלהם. זאת אומרת, הוא היה חסיד.

עכשיו,

מדוע יש אומרים שזו מידת סדום?

אז אמרנו שהברטנורה אומר,

מי שנוהג כך,

שלי שלי שלי,

שלך שלך,

הוא קרוב להגיע למידת סדום.

כי מתוך שהוא מתרגל לא להנות את הזולת

בדברים שיש לו בהם חסרון,

יגיע לידי כך

שגם בדבר שאין לו חסרון,

כאשר הזולת

נהנה והוא גם לא חסר,

הוא לא ירצה לענות את חברו.

זוהי מידת סדום.

היסוד של הדברים נמצא בדברי בעל המילד אבות.

מי שאומר מידה זו,

שלי שלי,

ושלך שלך,

אין היא מידה מגונה בפני עצמה.

התוצאה שלה עלולה להיות חמורה.

כי אם אדם מרגיל את עצמו לא ליהנות

למי שבאפשרותו לספק צרכיו לעצמו,

יש לך.

שלי שלי,

שלך שלך,

יש לך.

אז למה אני צריך לתת לך?

סופו של אדם כזה שילמד גם לא ליהנות

למי שאין לו דה סיפוקו,

ויקפוץ את ידיו מליהנות לעניים,

כמו שהיה בסדום,

שהם נמנעו מלהחזיק יד עני ואביון.

זאת אומרת, אם המידה הזאת מושרשת,

שלי שלי,

שלך שלך,

מי שאומר זאת,

אז בעצם הוא אומר, שלי שלי אז יש לי,

שלך שלך אז יש לך.

מה יקרה אם השני אין לו?

אתה לא יכול להגיד לו שלך שלך, אין לו.

אבל בגלל שהוא רגיל,

במידה הזאת, שלי שלי,

הוא לא רוצה להנות אחרים.

מילא,

אחרים שיש להם, אז למה אני צריך להנות אותם? הוא אומר.

אבל אם אין להם,

הוא עלול להגיע למצב שגם למי שאין, הוא לא ייתן.

וזה מידת סדום,

ככה נהגו סדומים.

בסדום היה שכן עשיר, שכן עני,

אף אחד לא יסתכל על העני, שימות.

סיפרתי פעם, פעם הלכתי בתל אביב, שם זה סדום.

יהיה סדום בדרום,

יהיה סדום בתל אביב.

אז פעם הלכתי, הייתי ילד,

לא היה לי שעון.

עוד לא קנו לי, הייתי לפני בר מצווה.

שאלתי אחד, סליחה, מה שעה?

אמר לי, לך תעמוד, תקנה שעון.

סדומי.

ארי ברבי שלמה אומר,

מדוע הוא אומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית?

כי זו מידה ממוצעת.

מצד אחד, הוא לא נדיב לב

לענות אחרים משלו,

מתוך כך הוא מתרחק,

אבל ממצוות.

איזה מצוות הוא מפסיד? מתנות עניים, פדיון שבויים.

מצד שני,

הוא לא חומד של אחרים, שלך-שלך.

והוא שונא מתנות.

מידה זו מרחיקה אותו

מעבירות רבות.

הוא לא יגנוב,

הוא לא יגזול,

הוא לא יתאווה

ולא יישמע לשקר,

כי שלך-שלך, הוא לא רוצה לגען בשל אחרים.

אז לכן המידה הזאת היא נקראת בינונית.

אבל דעת רבנו יונה,

שהמשנה הזו מדברת בעניין נתינת צדקה.

והוא אומר, שלי-שלי.

זאת אומרת, אין לו מידת הנדיבות.

הוא לא רוצה שהעולם ייהנו מנכסיו.

מצד שני, הוא אומר, שלך-שלך,

כי הוא שונא מתנות, לא רוצה להנות מהזולת.

אבל טמא רבנו יונה,

איך ייתכן שנחלקו חכמים במידה הזו של הצדקה ואמרו,

האומר, שלי-שלי,

ושלך-שלך, זו מידה בינונית?

הרי מי שנמנע מן הצדקה,

אומר הנביא במפורש שזוהי מידת סדום.

הפסוק אומר ביחזקאלטוז,

הנה זה היה עוון סדום אחותך,

ויד עני ואביון לא החזיקה.

ובכמה מקומות קראו לו חכמים בכתובות סמי חטא רשע גמור.

על כן מסיק

רבנו יונה,

שבוודאי מדובר פה במי שנותן צדקה,

כי אחרת איך אפשר להגיד מידה בינונית?

הרי אנחנו רואים מפורש שזה עוון סדום היה, ונקרא במקומות מסוימים מי שלא נותן צדקה רשע גמור.

אז איך אפשר להגיד מידה בינונית?

אז הוא מסיק מזה,

היות ולא ייתכן שחכמים יגידו על אדם כזה שיש לו מידה בינונית.

מסיק מזה שמדובר במי שנותן צדקה.

אלא שעושה זאת

רק מתוך היראה,

ולא מנדיבות לב,

בטבעו כילאי,

קמצן,

ונחלקו התנאים במשנה.

האם האופן של נתינת צדקה באופן זה,

שרק מחמת היראה,

שהשם ציווה,

אבל הוא לא רוצה לתת,

אם לא היה לו יראה, הוא לא היה נותן.

היראה מכריחה אותו לתת.

בזה נחלקו האם זה מידה בינונית או סדום.

לפי זה יהיה ביאור המשנה כך.

מי שאומרים שזו מידה בינונית,

סוברים,

כי מאחר והאדם הזה נותן צדקה,

הוא מחזיק עניים ואביונים,

אבל רק מתוך יראת השם,

מה אכפת לנו שאין הטבע שלו כך?

העיקר הוא נתן.

מה אכפת לנו, מה הסיבה, מה השורש?

המידה עצמה היא בינונית.

אבל החולקים

אומרים שזו מידת סדום,

כי מי שהטבע שלו הוא כילאי,

קמצן,

ואינו נותן צדקה מתוך נדיבות הלב,

זוהי המידה של סדום.

שלא רצו לתת.

אז טוב, יש לו הכרח, ההכרח זה היראה,

אבל הוא סדומי בתוך תוכו.

הוא לא רוצה לתת, הוא לא רוצה להנות אחרים.

אבל לא מדובר פה במי שאינו מחזיק כלל עניים ואביונים,

שבזה אין דין ואין דיין,

כי מידה זו רעה היא עד מאוד,

בעל מידה זו חס ושלום,

שיקראו לה חכמי המשנה מידה בינונית בלבד.

זה דעת רבנו יונה.

אבל התשבץ בספרו מגן אבות טוען על דברי רבנו יונה אלה,

כי אכן תמיהתו של רבנו יונה, כיצד

קראו לאי נתינת צדקה מידה בינונית,

זה נובע מהבנתו שהמשנה הזאת עוסקת בנתינת צדקה.

לפיכך,

הוא צריך לדחוק ולפרש כי המשנה מדברת באדם שכן נותן צדקה,

אבל אין הוא עושה זאת מטבעו,

אלא מיראת השם.

אבל אומר התשבץ באמת לדבריו, אין צריך לדוחק הזה,

כי המשנה מדברת בעניין מידת הצדקה.

היא לא מדברת פה, היא מדברת בארבע מידות של נותני צדקה הלאה.

ולכך,

יש את המשנה ההיא,

אלא המשנה פה מדברת בעניין גמילות חסדים.

צריך להבין למה רבנו יונה נוקט שגם פה מדבר בצדקה.

וגם רבי יוסף חיון בספרו מליד האבות אומר כי אין המשנה הזו מדברת מעניין נתינת צדקה,

אלא בהנאות שמהנים בני האדם אלו לאלו,

במשא ומתן, בהשאלת כלים וכדומה.

בעל המדרש דוד אומר,

מצבו של אדם

שאין לאיש כל תועלת ממנו,

ראינו שההנהגה היא שכל אשר שלו הוא שלו,

ומה ששייך

אחרים אף הוא שלו,

על ההנהגה כזו יש שאומרים שהיא מידת סדום.

כפי שבסדום מי שהיה עשיר הוא ביתו מלא כל טוב מכל אשר תתאבן נפשו,

ולעומתו השכן מצב דל ואין לו במה להשיב נפשו,

לא היה נותן לו השכן העשיר שום דבר

להחיות את נפשו.

וגם אם היה בקרב אנשי סדום אחד שהיה ליבור רחמן,

ורוצה לרחם על עני או על אדם זר,

כשהגיע לשם

היה פוחד שמא יראה אותו אחד מבני המדינה

ויהרגו אותו על טוב ליבו וחמלתו על העני והגר.

וגם רבי אלף פריצול אומר כי אנשי סדום מעשיהם ידועים שהיו שונאים זה את זה,

ומואשים הצדקה

בגמילות חסדים מבלי לעזור איש לרעהו.

עכשיו נשמע מליצה,

מליצה של חכמים,

מביא בעל כנסת ישראל

האומר

שלי שלי ושלך

שלך

היינו אם רק אדם אחד אומר,

יש אדם אחד

שהוא אומר

שלי שלי,

שלך שלך, זו מידה בינונית.

למה?

כי עדיין האדם החסר יוכל לקבל מאחרים.

אצלו הוא לא יוכל לקבל, כי הוא אומר

שלי שלי, שלך שלך. תסתדר עם מה שיש לך, אני עם שלי שלום.

האדם הזה זה מידה בינונית. למה?

כי זה שצריך והוא לא נותן לו יכול לקבל מאחרים

אבל מה כתוב בהמשך המשנה

ויש אומרים

שזו מידת סדום

אבל אם הרבה רבים אומרים לא אחד אומר

האומר שלי שלי שלך שלך מידה בינונית

אבל יש אומרים אם יש כבר הרבה שאומרים ככה

שלי שלי שלי שלך שלך

זו מידת סדום גם בסדום כולם בני העיר

היו נגועים במידה המושחתת הזו

ואז העני לא יכול לקבל סעד

מאף אחד

זה מידת סדום זה בדרך מליצה

האומר לא נורא אפשר לקבל מאחרים אבל אם יש אומרים כבר

כולם ככה

זו בעיה מידת סדום

בשם הדורש לפרקים

הביא מעשה

רב אחד הלך

לאסוף כסף

עבור סוחר

שירד מנכסיו

בא לעשיר גדול

שטען

כי הוא לא יכול לפזר את ממונו לאחרים

לא יכול

אבל אתה עשיר גדול ולא יכול

למה אתה לא יכול

אני מוכרח לתמוך

קודם כל בקרובי משפחתי העניים

הרי הם קודמים, עניי ביתך קודמים לעניי עירך

אבל הרב שביקר אצלו ידע שהוא לא נותן גם לקרובים שלו אפילו פרוטה אחת

על כן הוא ענה לו על פי דברי המשנה

אמר לו כך

האומר שלי שלי

זאת אומרת אני צריך לדאוג בשלי לאנשים שלי

מי שאומר כך האומר שלי שלי

מוטל עליי לפרנס קרוב משפחתי לכן אני לא חפץ לעזור לאנשים אחרים

נו נו

זו מידה בינונית

זו מידה בינונית

בכל אופן הוא נותן אבל למי הוא נותן?

את שלי אני נותן לשלי לאנשים שלי לקרובים שלי

אבל ויש אומרים

יש בעיה עם אלה שהם רק אומרים

שהם נותנים לשלי

אין להם מידת שדו והם לא נותנים לאף אחד כמוך

אתה לא נותן לאף אחד פרוטה

אתה רק אומרים

אתה לא נותן

זה מידת סדום.

השם יתברך

ברא את המין האנושי

באופן שכל אחד זקוק לסייע ולסיוע של זולתו כדי להתקיים.

עולם חסד ייבנה.

אתה לא יכול להיות גם נגר וגם חשמלאי וגם חייט וגם רצף

וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם חקלאי וגם וגם.

אתה לא יכול.

אדם מוגבל.

אז לכן יש אחד שעוסק בזה וזה בזה וזה בזה ואנחנו כולנו זקוקים אחד לזה,

זה לזה ועל ידי כך העולם בחסד ייבנה.

אז הבורא ברא אותנו באופן כזה שכל אדם

זקוק לסיוע של זולתו כדי להתקיים.

מקדים ואומר

רבנו ידע יא פניני

זאת

מכיוון שהאדם אינו יכול לעשות מלאכתו מבית ומחוץ מבלי שיעזרו לו.

זוהי המשמעות של עולם חסד ייבנה.

היינו כל הקיום של האדם בבריאה

הוא רק אם איש לרעהו יעזורו

וכל אחד השלים את צרכיו של זולתו

ועל זה סובבת כל התורה

לעזור כל איש לרעהו,

לכל מה שצריך

ואיש לאחיו יאמר חזק

וכך מתקיים היישוב ביניהם.

מטעם זה יש סוברים כי זו מידת סדום.

רעת אדם זה מגונה היא

שהרי כל אדם צריך לעזרה מהשני

וללא עזרה לא יתקיים העולם.

ואם הוא אדם רע ובלי יעל

וחבר לאיש משחית שלא רוצה לעזור לאחיו

ומחלים את חיניו ממנו הוא גורם נזק ליישוב העולם.

ולכן קראו למידה הזו מידת סדום כי גם אנשי סדום

נהגו בהנהגה מגונה זו ולא סייעו אחד לחברו אלא רק כאשר המטרה הייתה להרע לזולת

ועל כן

לא היה קיום יישובם

והוא נחרב

לכן השם שרף אותם

עם כל מה שהיה להם

ונשאר מזה רק ים המוות

ים המלח

שם הם היו

שאין שם לא דגים ולא כלום

מוות

האומר

שלי שלי

מבאר ארי בן שושן

מגלה דעתו שהוא רודף בצע

בהול על ממונו

ורע עין

העיקר שלי שלי

האוכל מפיתו לבד

ואינו נותן אפילו ליתום ליהנות ממנו

זה רודף בצע בהול על ממונו ורע עין

עומק הסיבה

שאין הוא רוצה

ליהנות מאחרים

למה הוא לא רוצה ליהנות מאחרים?

הוא אומר שלי שלי שלי שלך שלך למה הוא לא רוצה ליהנות מאחרים?

לא מהטעם שהוא שונא מתנות יחיה אלא הוא דואג

שאם אחרי זה הוא ייקח ממנו יבואו וירצו גם כן ליהנות ממנו

אז לכן הוא אומר לא לא שלך שלך

מוסיף

ולולא שעיני כדאי

הייתי אומר שהלכה כי יש אומרים.

זאת אומרת אם צריך להכריע שלי שלי שלי שלך שלך אם הייתי צריך להכריע אומר הריבו שושן

אם הייתי צריך להכריע אם זה מידה בינונית או סדום

הייתי מכריע שזה סדום.

כי אין זה אומר המהר״ל מפראג

כי האומרים שזו מידת סדום סוברים

כי האומר שלך שלך

הוא כדי שיהיה שלי שלי ולא יבואו אחרים לבקש ממני

דבר זה ודאי מבדת סדום לא רוצים לענות לאחרים כלל משלהם

על כן לא היו רוצים גם ליהנות מאחרים מהפחד

שהם אחר כך האחרים גם יבואו ליהנות מהם

באופן זה מבאר המהר״ל גם את המחלוקת במשנה

אלה שאומרים שזו מידה בינונית

הם סוברים שאומר שלך שלך

זה לא מטעם שהוא רוצה שיהיה שלי שלי ולא יבואו אחרים לענות ממני

אלא שהוא לא רוצה לענות מאחרים

אם זה הכוונה

אז זה מידה בינונית

מצד אחד

הוא לא רוצה להנות לאחרים

זו מידה רעה

אבל מצד שני

הוא לא חפץ להנות מאחרים זו מידה טובה

לכן מי שנוהג כך מידה בינונית זאת לא צדיק לא רשע

זה עם כוונת התנא

באופן הזה

אבל החולקים

שאומרים שזה מידת סדום

הם סוברים

כי מה שהוא אומר

שלך שלך

זה לא בגלל מידתו הטובה שהוא לא רוצה ליהנות מאחרים

אלא כדי שלא יבוא הלאה ויבקש ממנו דבר

ואז נמצא ששתי מידותיו מגונות

אחת שלי שלי כי אני לא רוצה לתת לאף אחד

ואני רוצה ששלך יישאר שלך אל תיתן לי בבקשה אל תיתן לי לא בגלל שאני לא רוצה להיענות כי אני שונא מתנות לא

כי אחר כך אם אתה תיתן לי תבוא אחר כך תבקש ממני

אז זה שתי מידות רעות זה סדום

אם זה רק מידה אחת ככה וככה זה בינונית

מתי זה מידה בינונית מתי זה מידת סדום נקודה מעניינת

מבוארת בספר תולדות נוח מביא בעל העץ יוסף

הוא מדייק

מדוע נקעת תנא דווקא

שלי שלי ושלך שלך

היה יכול להגיד

שלך שלך להתחיל שלך שלך

ולסיים שלי שלי למה התחיל בשלי שלי שלך שלך

ועוד דבר

עצם המחלוקת במשנה זה דבר פלא

איך ייתכן לדעת תנא אחד

שאומר שלי שלי שלי שלך שלך

זו מידה בינונית

שזה שווה לכל נפש

ולדעת השני אותה מידה בדיוק

מידה מגונה מידת סדום

איך אפשר להגיד שהתנא אמר את שני הדברים האלה?

אבל נראה לי

כי לדעת כולם

מי שאומר שלי שלי שלי שלך שלך זו באמת מידה בינונית

כי הטבע של רוב בני האדם

שכל אחד מחזיק בשלו

אולם כאשר צריכו לחלוק דבר עם זולתו

אפשר לראות מאופן החלוקה

איך נדע אם בן אדם יש לו מידה בינונית

או יש לו מידת סדום

כשיהיה מצב של חלוקה

זאת אומרת

האם יש לו מידה בינונית שזה מידת רוב בני אדם?

או יש לו מידה מגונה מושחתת שזה סדום

אם בעת חלוקה

נגיד יש עוגה

פרסות העוגה

עכשיו צריך לחלק, כל אחד לוקח פרוסה

אם בעת החלוקה הוא מקדים ליטול ראשון את חלקו מחלק חברו

זו עדות שהוא קמצן מושחת במידות

אבל אם זה אצלו לא נובע מצרות עין

אלא רק טבע אנושי שלי שלי שלי שלך שלך

כל אחד רוצה להחזיק את מה ששלו

אבל בעת שהוא בא לחלוק עם רעהו הוא מקדים את חלק זולתו בכבוד בכבוד כבודו ייקח בכבוד

אוה

זה אומר שהבן אדם הזה הוא לא סדומי

הוא כמו כל האנשים

רק ששלו הוא רוצה לשמור שלו שלך שלך אבל בעת חלוקה אז הוא מקדים את זולתו

לפי זה אין מחלוקת בין התנאים

לפי כולם

האומר שלי שלי ושלך שלך

בעיקרו זה דבר שנקרא מידה בינונית

אולם היש אומרים הם מבארים

כי צרי העין ורעי המידות

מקדימים תמיד את חלקם לחלק חבריהם

באומרם תמיד קודם כל שלי שלי אחר כך שלך שלך

אחר כך שלך שלך זה בנדת צדון

פשטאיסט

המגיד מקוזניץ'

בעל עבודת ישראל אומר אין מחלוקת בין הדעה הראשונה במשנה לבין היש אומרים

האומרים על שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית

מה הכוונה

על הנהגת העולם בענייני משא ומתן

שם המידה הזו כל אחד מחזיק בשלו

מה אתם ראיתם אנשים שאחד יש לו סוחר והשני יש לו סוחר אז מה אומר לו קח את שלי תביא את שלך שלי שלי שלי שלי שלך שלך

זו מידה בינונית

אבל הסוברים שזו מידת סדום

הדברים שלהם מוסבים על העניים

שמי שנוקט במידה זו גם ביחס לעניים

זו ודאי מידת סדום

אם אמרנו כמו קודם שלי שלי אז יש לי

שלך שלך אז יש לך

אז כל אחד יישאר בשלו

בסדר זו מידה בינונית

אבל אם יבוא עני שאין לו כמו שאמרנו בהתחלה

אדם כזה זה מידת סדום אם לא תיתן לו

ואמר שעל האדם לדעת נאמנה כל מה שיש לו מהעושר והחוכמה ושאר המעלות

הכל

זה מכוח השם יתברך

כי הוא נותן לו כוח לעשות חיל

אבל אנשי סדום

לא היו מאמינים

והיו כופרים במציאות של הבורא

לכן לא היו מניחים לשום עני ליהנות מהם

זאת אומרת אדם צריך להבין

מי יש לו את המידה הסדומית?

אדם שחושב שכוחי ועוצם ידי עשה לי את זה

אבל אם הוא יודע שהשם נתן לו

בעת העני עמך הוא גם נתן לך חלק של העני אצלך

אז אתה מבין שאתה צריך לתת למי שאין לו מילא

שלי שלי שלי כשיש לי שלך שלך כשיש לך מה יהיה כשיש עני?

אין לו

אם אתה לא רוצה לתת לו כי אתה אומר שלי שלי מה אכפת לי ממך זה סדום

הבנה אחרת עכשיו בדברי המשנה מלמד אותנו המהרם שיק

ומבאר

שיש הבדל בין ההסתכלות של בני אדם

יש בני אדם שאומרים

מה ששלי שלי

זה מה שהשם יתברך נתן לי זה שלי

ומה ששלך שלך

מה שהשם יתברך נתן לך

הוא שלך

ולא מקנאים

במה שיש לשני אפילו אם יש לו יותר

כיוון שהשם יתברך נתן לזולתם יותר מאשר להם

אז הם אומרים ודאי שכך טוב וכך צריך להיות

או זה פירוש נפלא להגיד למה זה מידה בינונית למה?

תשמע הוא אומר אני יודע שמה שיש לי זה שלי

למה? למה? כי השם נתן לי את זה

זה כמו העשיר השמח מחלקו זה חלקי

ושלך שלך אני לא עין שלי לא צרה על שלך אפילו אם יש לך יותר משלי

אני יודע ששלך זה שלך בהשגחה מהשמיים קיבלת מה שמגיע לך ואפילו יותר ממני אין לי בעיה עם זה

זה כמו אדם שמסתפק שלי שני שלך שלך זה מידה בינונית

שכל אדם צריך לחשוב שהשם נתן לכל אחד מה שראוי לו לקבל לפי החשבון

אבל יש בני אדם שאומרים באופן אחר לא כך הם אומרים

הם אומרים משהו שלי שלי כי אני עשיתי את זה בכוחי ועוצם ידי

והם מתגאים בעושר שלהם

והם לא נותנים אפילו שווה פרוטה לעניים

אלא אומרים לכו תקנו שעון

והם רק נרפים

אומרים לאנשים אתם נרפים

מה אתם דופקים על הפתח של אחרים?

איך תעבוד?

כך אומרים בני אדם שחושבים שכוחם בעוצם ידם

עשו להם את החיל הזה

ממילא הם חושבים שהם לא מחויבים לתת לעניים

וזהו על דרך מידת סדום שהיו רעים וחטאים

וגזרו לא לתת פת לחם לעניים

אבל האנשים האלה לא יודעים שיש גלגל בעולם

גלגל חוזר בעולם

ואלמחר ייתכן ויבוא הוא עצמו וידפוק על הפתח של מי שהוא היום עני כי העני יהיה עשיר והוא יהיה עני

בספר כנסת ישראל מביא לפרש על דרך זו גם את החלק השני של המשנה

שלך שלך

אדם שאין די לו

במה שהוא סובר

שכוחו ועוצם ידו עשו לו חיל

ואינו נותן משלו דבר לאחרים

אלא הוא עוד רוצה שגם אחרים ינהגו כך

לא מסתפק כשהוא אומר שלי שלי כוחי ועוצם לא עשה לי

אלא הוא רוצה שגם אחרים לא ייתנו משלהם לאחרים

תשמור על שלך כי זה שלך אל תיתן לאף אחד

מה שעמלת שלך לא לאחרים

זה מידת סדום

הוא לא רוצה לא רק שהוא לא ייתן הוא רוצה שגם השני לא ייתן שישמור על שלו ששלך יישאר שלך אל תיתן אף אחד

ככה נהגו אנשי סדום

לא די שהם עצמם לא נתנו לזולתם

אלא מנעו גם מאחרים לתת לנזקקים

מה יעשה אדם לקנות את מידת הנתינה אברהמי מה יעשה אדם

איך ינהג אדם מבקש להתרחק ממידת סדום

המגונה שורשה רע

מבקש לקנות מידת ותרנות

אומר החסיד יעבץ

ירבה לתת לזולתו

עד שיהפוך רצון הנתינה לזולת טבע שני אצלו

נתון תיתן

מענק תעניק

פתוח תפתח

הכל בכפולות תן תן תן תן תן

הוא מוסיף

כי הסימן מי זה אדם נדיב איך נדע מי זה אדם נדיב

שנותן בשמחה

ועל זה יש פסוק

בדברים ט״ו נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתיתך לו

נתון תיתן תן הרבה פעמים

ותקנה מידת הנדיבות עד שתגיע למצב שלא ירע לבבך בתיתך לו

וכן אמר שלמה המלך

מתן אדם ירחיב לו עצם הנתינה עושה את האדם רחב לב

משלי יח

לסיום

הסובר כי שלי שלי

גוזל

את החלק

של זולתו שנמצא אצלו

מי שאומר שלי שלי ושלך שלך

שיש בה צדק, צריך להיות לכאורה צדיק

אז איך אומרת המשנה הזו מדת סדום?

שואל בעל המכתב מאליהו

הגאון הרב דסלר

אלא האמת היא

שבשעה שהקדוש ברוך הוא מחלק רכוש בין בני אדם

הוא נותן לכל אחד גם חלק ששייך לזולתו

עד כדי כך

שאפילו סבר פנים יפות, שסבר פנים יפות

גם זה שייך לזולת

אתה לא יכול למנוע מחברך גם

להלבין את שיניך ולבן שיניים מחלם

בכבוד ייקח כבודו, כבודו רוצה לשתות

וחייך גם זה שייך לזולת

ואם אין אדם מראה לרעהו סבר פנים יפות

זה נחשב שהוא נוטל

משל חברו ועושה לו עוול

אמרו חכמים זיכרונם לברכה גזלת טענים בבתיכם

על מה מדובר?

זה המונע מחברו שלום

הולכים ברחוב

והוא לא אומר שלום לחברו שהוא רגיל בו

לא אומר לו

זה נקרא גזלן

מהו גזל?

גזל ממנו את השלום שמגיע לו

גזלן

אומרים חכמים

איך כתוב גזלת העני בבתיכם? לעני אין כלום, אז איך גזלת ממנו? מה יש לגזול ממנו? אין לו כלום

אומר גזלת העני זה הגזלה שאתה לא אומר לו שלום

זאת אומרת גם השלום

של העני נמצא אצלך

סבר פנים גם נמצא אצלך, כסף שלו גם נמצא אצלך

לכן מי שחושב שלי שלי ואין פה שום דבר ששייך גם לו

זה גזלן וזה מידת סדום

רבי חנן יאמר גזל שאומר