מעלת ישראל ביחס לאומות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואת אורה בת נעמי, רפואה שלמה.

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה.

רש״י אומר, והם בעיניי ולפניי לכלום.

אתם תהיו לי סגולה, והם,

אומות העולם, בעיניי

ולפניי לכלום.

אפילו שכל אומות העולם נבראו בצלם אלוהים,

אבל כנגד כלל ישראל אינם נחשבים לכלום.

אם כן, כמה פשוט לראות מעלת כלל ישראל,

שהרי כולם נחשבים לכלום.

תכלית עם ישראל גדולה

לאין שיעור מתכלית העולם כולו.

אין ישראל, אין העולם, מתבטל ברגע.

אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים בארץ לא שמתי בכלל.

אם אין עם ישראל שהשם ברא את העם הזה בעולם שהוא נמצא,

אין קיום לעולם.

בראשית ברא אלוהים את השמיים, בשביל ראשית,

ראשית תבואתו, זה עם ישראל.

ובשביל התורה, שהיא נקראת גם ראשית,

בראשית, בשביל ראשית התורה.

אז זאת אומרת,

התכלית של עם ישראל היא גדולה לאין שיעור מתכלית העולם כולו.

ואת הדבר הזה אמר הקדוש ברוך הוא קודם מתן תורה ולאחר יציאת מצרים.

כי ביציאת מצרים נתגלה היסוד הזה.

איזה יסוד? של מעלת ישראל.

ביציאת מצרים נתגלה יסוד של מעלת ישראל.

כי ביציאת מצרים נאמר לעשות נקמה בפרעה ובכל עמו נקמה.

הפירוש שכביכול החטא נעשה כנגדו

ולכן הוא נוקם עבור מה שעוללו לו.

מי נוקם?

מי שנפגע.

מי שפגעו בו.

מי שעשו לו.

מי עשה נקמה בפרעה? הקדוש ברוך הוא.

אז כביכול

כל מה שעשו המצרים עשו נגד ה'

למרות שהם פעלו נגד ישראל.

הם פעלו נגד ישראל, הם שעבדו את ישראל, הם עינו את ישראל.

הם לא עשו שום דבר נגד ה'.

הם לא התריסו נגדו ועשו נגדו דווקא.

אחר כך נודע להם שיש אלוקים, והוא מחפש להציל את העם שלו, אבל הם עשו את מה שעשו.

אבל ה' מרגיש שהם עשו את זה לו,

כביכול.

ואז ממילא הוא הנוקם.

אז זה כאילו עניין אישי.

מי שמתבונן בדברים האלה צריך להתמלא שמחה ואושר,

שהרי הקדוש ברוך הוא כביכול נעשה צד בעניין,

ובפרט שרואים את גודל הנקמה.

אין בית אשר אין שם מת.

מרכבות פרעה וחילו ירב הים.

לא השאיר מסרים.

והכל למען כלל ישראל.

זאת אומרת, השם מוכן לבטל אומות שלמות מפני ישראל.

שאר האומות הושמדו והוכחדו כולם משום שהירעו לכלל ישראל.

מעצמות שלמות נעלמו מהמפה ההיסטורית.

דבר זה, הארה זו, חייבת

להביא אותנו לאמונה

בעולם הבא ובנצח.

רק מההתבוננות בזה.

כבר אמר אחד מהפילוסופים הגרמנים,

הוא לא צריך הוכחות שיש בורא לעולם.

הוא רואה את עם ישראל, הוא יודע שיש בורא לעולם.

עם כזה קטן שקיים, נרדף כל הזמן, והוא ממשיך להיות קיים,

זה ברור שיש מישהו פה ששומר עליו לא כטבע.

הוא לא צריך הוכחות.

אל תוכיח לי. ברור לי.

אני מסתכל על עם ישראל, אני מבין.

והרי השם יתברך בעצמו דואג לנו ולתכלית שלנו באופן פרטי.

אז נשאלת השאלה, ייתכן שהקדוש ברוך הוא

עושה כל זאת בשביל שיהיה לנו הבלה חיי העולם הזה?

כאילו כל זה עושה בשביל שיהיה לנו 70-80 שנה

שנאכל ונהנה ונשען ונעבוד ונטייל וזהו, בשביל זה.

בשביל זה הקדוש ברוך הוא ברא עולם והכול ושומר עלינו מכל משמר בשביל מה אנחנו שונים מהגויים.

אולי הם נהנים יותר ואוכלים יותר, אין להם מלחמות כל הזמן ולא מחפשים להרוג את כולם וכולי,

ולא בגלות ולא מה המעלה שלנו יותר משלהם.

ודאי שזה לא בשביל זה.

ולא ייתכן שבשביל זה אנחנו סגולה,

כי לנו יש פלאפל.

אז זה סגולת עם ישראל?

נו, תהיו רציניים.

חובת האדם להכיר את המעלה של בן ישראל.

בן ישראל.

אבל לצערנו הרב,

אנשים חיים בלי התבוננות,

מרגישים רק את החומר כמו שאנחנו חוזרים ואומרים תמיד,

ולא חשים בכלל במעלות הרוחניות שנמצאות בהן.

לא חשים בזה.

אין מושגים כלל בהרגשות העליונות והרוחניות.

ואפילו שפיו מדבר אודות חיים רוחניים ועולם הבא,

כל זה אינו אלא מן השפה ולחוץ.

אבל לא חיים את זה, לא מרגישים את זה. זה לא מבעבע בך.

זה לא מניע אותך מחיים.

כן, צריך ללמוד, יש סדר ביום, ברוך השם,

כבר יש לי סדר, אני עושה את כל הסדר, אני בסדר.

צריך לחיות את זה, להרגיש את זה, שזה יבעבע בך.

אך האמת שכל המושגים של העונג וההנאה שיש לנו מתבטאים רק בהנאות גשמיות של החומר.

אדם אינו מכיר שהגוף הוא רק לבוש גשמי,

ושעיקר מציאות האדם והווייתו זה הנשמה הרוחנית שניתנה בו.

הוא לא מכיר את זה, הוא יודע בעל פה, כן, דבר איתו, יסביר לך.

אבל הוא חי את זה, הוא מרגיש את זה.

אחרי מה הוא נמשך יותר?

אנחנו אפילו לא בדרגה של המשיגנר הזה שסיפרתי לכם עליו,

שפעם רעד בת המלך וחשק בה וניגש אליה ואמר לה,

אז היא אמרה לו, ניפגש בבית הקברות.

אז הוא הלך והמתין לה בבית הקברות, הוא חשב שהיא מתכוונת,

אבל הוא, כן,

משיגנר.

אז הוא המתין והמתין והמתין, ובסוף הוא נהפך לאדם קדוש.

למה? מרום שכל הזמן הוא רק חשב עליה, מתי היא תבוא, ואיך יהיה, ומה יהיה, וזה,

והוא כל הזמן נמצא, כבר לא ראה אנשים מסביב, ולא עניין טוב בסביבה,

לא כלום. הוא מתמקד, מתמקד, מתמקד,

עד שבסוף כבר שכח ממנה והתמקד באלוקות ובפה ושם, ונהיה אדם שכל מי שעבר היה מקבל ברכות ממנו, הוא מתברך.

זה שוגה באהבה אחרי אישה רק.

לכן תמיד מדמים אהבת

אדם

באישה, כמו בשיר השירים, אהבת ישראל לקדוש ברוך הוא.

כל הדברים האלה הם מצד ציור. להיות שוגה באהבתו, שוגה זה חושב, שוגה, שיגיונות,

כן?

ובכן,

כתב הרמב״ן בהקדמה לספר שמות,

השלים ספר בראשית

שהוא ספר היצירה בחידוש העולם

ויצירת כל נוצר.

זאת אומרת, כל ספר בראשית

הוא ספר היצירה איך נוצר העולם, והברואים, והנבראים, והכל, כל מה שנוצר בעולם, הכל מסופר

בספר בראשית.

ושמה גם מסופר על כל המקרים שהיו לאבות הקדושים,

ושהם, הם האבות הקדושים, הם יצירה לזרעם.

כמו שהשם יצר פירות, ויש להם זרע בפנים,

וכשהפרי,

פמפם, פמפם,

כשהפרי

נרקב,

אז הזרע משריש מחדש,

ומוצאים בדיוק אותו פרי,

וכן הלאה.

אז הקדוש ברוך הוא ברא את האבות,

ובתוכם, את זרעם.

מאחר שהם הלכו, אנחנו ממשיכים.

מה יש בנו?

בדיוק מה שהיה בהם, התכונות שלהם, העניינים שלהם, המקרים שלהם,

הכל יש בנו.

המקרים של האבות כעין יצירה לזרעם, מפני שכל המקרים שלהם רומזים ומודיעים את כל העתיד לבוא לנו.

והגדיר הרמב״ם את מעשי האבות,

שהם כעניין יצירה

בכל חיינו עתה עם מקרה האבות,

ומכוח זה אנו חיים.

זאת אומרת, אנחנו לא מנותקים מהאבות מאז ועד עתה, המקרים שלנו מקריהם,

כמו שעשה לנו ולאבותינו.

כל דבר אנחנו מזכירים, ולאבותינו, לאבותינו. אנחנו ביחד.

מה פירוש?

כי זו אותה יצירה, זה ממשיך.

אותו כוח ממשיך לפעול בעולם.

ומכוח זה אנו חיים.

מפה אנחנו לומדים כמה נורא, כבר למדנו את זה בכמה כיוונים,

כמה נורא

שאדם מתבונן,

מה מונח במעשים שלו.

חכמים אמרו

בבבא מציעה פז,

שאברהם אבינו עליו השלום אמר, ואכחה פת לחם,

ובזכות זה ובתמורה לזה נתן הקדוש ברוך הוא מן לישראל ארבעים שנה.

פעולה אחת,

ואכחה פת לחם.

שלושה ערבים שנדמו לו כעובדי עבודה זרה,

והם

קיבלו ממנו פת לחם,

וזה זן ופרנס את כל עם ישראל ארבעים שנה, מיליונים אכלו כל יום.

מה טמון בפעולה אחת של אדם?

המעשים הרוחניים של האדם גבוהים כל כך ונעלים,

לאין תכלית שאין לנו הבנה בהם.

כל מעשה שכל יהודי עושה,

אין שיעור למה זה עושה בכל העולמות.

והדברים מפורשים ברמב״ן ובראשית יב״ו.

וכך לשונו, אומר לך כלל, תבין אותו.

בכל הפרשיות הבאות,

בעניין האבות,

והוא עניין גדול,

הזכירו ריבותינו בדרך קצרה ואמרו,

כל מה שהרע לאבות,

סימן לבנים.

זה כלל

עניין גדול,

וחכמים אמרו את זה בקצרה,

מעשה אבות, סימן לבנים.

ולכן,

מעריכים הכתובים בסיפור המסעות,

חפירת הבארות,

ושאר המקרים,

וכולם באים ללמד על העתיד.

לא סיפורי עבר,

אלא באים ללמד על העתיד.

כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות, האבות היו שלושתם נביאים.

כשבא עליהם איזה מקרה,

יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו.

תלמד מה היה להם, ועכשיו תתבונן.

מה יבוא לזרעו בגין אותו מקרה, כי מעשה אבות, סימן לבנים.

נמצא שיש כוח לאדם

להיות המכה בפטיש לגזירת הקדוש ברוך הוא.

והוא מה שכתב הרמב״ן,

שמעשה האבות הוא כעין יצירה.

היצירה הזאת לא מתבטלת, כמו שהעולם נוצר והוא קיים.

ואת העניין הזה פירשו במדרש.

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, צא וכבוש את הדרך לבניך.

אתה מוצא שכל מה שכתוב באברהם, כתוב בבניו.

באברהם כתוב, ויהי רעב בארץ.

בישראל כתוב, כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ.

דוגמאות, כן?

ודע כי אברהם חטא, אומר הרמב״ן, ודע כי אברהם חטא

חטא גדול בשגגה,

שהביא אשתו צדקת במכשול עוון.

מעל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים, ביד פרעה,

במקום המשפט שמרש.

מעשה אחד בשגגה,

שהוא חטא גדול,

המריא אחות יד,

ופרעה לוקח אותה,

ומסכן אותה כביכול, אברהם אבינו, כי הוא חושש לחייו שלא ירצחו אותו.

חטא גדול בשגגה,

וזה גרם גלות בארץ מצרים, ביד פרעה, במקום המשפט שמרש.

רואים שכל מעשיהם מתואם למעשה אבות.

מה פתאום עם ישראל ירדו לשם?

תסתכל באבות.

זאת אומרת, הוא כביכול מסר

אברהם אבינו את שרה ביד פרעה,

בהיותו אומר,

אחותי היא,

ולא אומר אשתי, כי מגד אשתי ירצחו אותו.

על זה גרם.

רואים שכל מעשה מטעון למעשה אבות הם הגורמים לכל אשר יקרה, וכוח זה לא רק באבות, לא רק באבות,

אלא בכל המעשים של אדם טמון בהם כוח לאין שיעור.

וכשעושה פעולות שהן רצון השם,

כוחם לאין ערוך.

כוחם לאין ערוך.

הבריאה כולה תלויה במעשה האדם.

את הכוח הזה נתן השם יתברך לכל עם ישראל שהם הכל, הם.

העולם עומד עליהם.

ומפני שהוא חלק אלוה ממעל,

לכן טמון במעשים נצחיות לאין שיעור.

מעתה נבוא לדון בענייני יציאת מצרים.

אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה, בני בכורי ישראל.

אתם יודעים מה זה?

הקדוש ברוך הוא אומר על כל אחד מאיתנו,

בני בכורי ישראל. אל תיגע בו, אם אתה נוגע בו זה כמו שאתה נוגע בבבת עיני, תיזהר. לא להתעסק עם ישראל, לא לגעת בהם.

זה בני בכורי ישראל.

כמה אהבה וחיבה לאין שיעור טמונים בדברים האלה.

וכן, בכל מעשה מיציאת מצרים, עניינים, מופלגים, ברוחניות, בגשמיות,

הצלה, חירות,

נותן להם רכוש גדול ורב, מה לא? מה לא?

גן עדן, עלי אדמות במדבר.

וזה כל עניין יציאת מצרים.

וה' העלה את כלל ישראל מדרגות עליונות דרגה אחר דרגה ממ״ט שערי טומאה עד יציאה ממצרים.

ונתבהר מעתה גודל מעלתם של ישראל, שהם סגולה מכל העמים.

שהגיעו עד ואביא אתכם אליי מתוך מ״ט שערי טומאה,

והתעלו עד למדרגת נבואה ממש,

כמו שכתוב, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן במראה הנבואה.

וכל זה זכו עוד בעולם הזה.

אז על אחת כמה וכמה מה מחכה לנו לעולם הבא, לאין שיעור?

אם זה בעולם הזה ה' נותן.

אז זאת אומרת, זה כמו שאתה לוקח יהלום,

בהתחלה מישרה אותו, זה גוש עפר כזה,

שצריכים לנקות אותו, ואחר כך לשייף אותו, ואחר כך ללטש אותו, ועד שאתה מקבל את היהלום.

ככה עברו ישראל, ליטוש אחר ליטוש,

עד שהבהיקו באור, אור נגוהות,

אור מדהים, צחצחות,

לאין שיעור, וביטלו את המיטה מן העולם בקבלת התורה,

עד שנפלו בעגל.

חזרו למדרגת הדם הראשון לפני החטא.

ובצ'יק צ'אק.

וזה מסיים הכתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים בגוי קדוש.

עוד מעט זה יהיה בעזרת השם.

אבל בתנאי,

אם שמוע תשמעו לי.

אז מי שישמע, אז טוב, הוא יהיה מאלה שמובטחים בזה.

מי ששומע על השם בכל דבר, זה מובטח לו.

ואתם תהיו לי, אם שמוע תשמעו בקולי.

אתם תהיו לי ממלכת כהנים.

אתם תהיו גוי קדוש.

אז זה צריך לתת לנו חיזוק גדול בעבודה רוחנית. להתבונן.

לבעבע את זה אצלנו, שזה כאילו קור ריק כמו בן אדם שיש אנשים,

לדוגמה, יש נגיד, בואו נגיד, אחד,

יש לו קניון גדול, כן?

והוא יושב על הקופה ויש תור, הרבה אנשים עומדים בתור וזה,

ואז עגלות מלאות עמוסות.

טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף, כסף.

פתאום בא חבר ואומר לו, וואלה, מה נשמע? אתה יודע מאיפה הייתי פה?

אתה עוף לי מהעיניים עכשיו, טק, טק, טק, טק, טק, טק, מה קרה לך אתה?

עכשיו יש לי זמן לדבר לך שטויות.

עכשיו אני עושה את הכסף, יברחו הקונים, הלו.

מישהו מרגיש ככה בשעת הלימוד, שתק תק תק תק תק תק תרייג מצוות כל רגע?

מי מרגיש את זה?

אם מישהו בא לדבר איתו, אה, מה?

אה, אחי, כן נשמע, מה?

מבסוט, שהפסיק אותו, תן לו מנוחה.

לא מרגישים.

והגאון אומר, כל מצווה וכל דיבור של תורה נכללים כל התרייג מצוות,

מפני שזה דבר השם,

ודבר השם הוא ללא תכלית.

ואם מתבוננים בזה,

אדם היה אמור לחרד איך מבטלים את הזמן באבלי העולם הזה,

והמצוות בזויות אצלנו, חס ושלום.

דברים אלה צריכים לתת לנו הבנה.

כמה הזכות ביקרות של המצוות, והחשיבות,

שאנחנו הבנים הבכורים של הקדוש ברוך הוא, ואנחנו בעצם האור לגויים.

וצריכים להרגיש את זה. אם אדם לא מרגיש את זה,

מסכן.

בחרו בך כבר מכל העולם,

מהמיליארדים,

והוציאו אותך השם עם פינצטה, ואמר אתה בני בכורי,

ישראל אשר בך אתפר.

נו, איפה, איפה אתה מראה את זה? איפה אתה מרגיש את זה?

איפה אתה מבין את זה?

לא חבל?

אדם כבר הגיע לפה וזכה!

זכה!

והוא לא יודע בכלל.

לא יודע בכלל את מעלתו.

חבל.

שבת שלום.