מהי רוח נמוכה? | הרב אמנון יצחק
נציב יום לילדי משפחת שרעבי, שמירה ברוחניות וגשמיות ועליה במעלות התורה והיראה, בתוך שאר ילדי ישראל, אמן ואמן.
קהל: אמן.
הרב: ממשיכים, ורוח נמוכה, מהי רוח נמוכה, מפרשים רש"י והאר"י ברבי שלמה, רוח נמוכה זה שהוא עניו מאד ושפל ברך, כמו שנאמר אצל אברהם אבינו "ואנכי עפר ואפר", רבינו יונה מוסיף, כי לא רק לפני הקב"ה בלבד רוחו נמוכה, אלא אפילו לפני בשר ודם, וכן מצינו אצל אברהם אבינו ע"ה, שאמר לשלושת האנשים הניצבים עליו "כי על כן עברתם על עבדכם", ז"א הוא קורא לעצמו עבד ביחס אליהם, לאורחים, וכן כתוב "והוא עומד עליהם", לשרת אותם, ואף על פי שלא הכיר בהם שהם מלאכים ועוד שחשב אותם לערביים, הרי שרוחו הייתה נמוכה אפילו בפני בני אדם. זה רש"י והאר"י ברבי שלמה אומרים, שרוח נמוכה זה עניו מאד ושפל ברך, בספר "אהבה בתענוגים" של סבו של החיד"א, מבאר כי מי שיש בו רוח נמוכה, בלי גאווה וקפדנות, שומע חרפתו ואינו משיב והוא מן הנעלבים, אדם זה לעולם ישמח ליבו ולא ידאג ויהנה בעולם הזה, אך המתגאה שיש לו רוח גבוהה, כל ימיו מכאובים כי בכל עת נדמה לו שנוגעים בכבודו, ובדרך הטבע אין לו כל הנאה בחיי העולם הזה, הגר"ש וולבה ב"רוח נמוכה" מבאר, זו המידה של מי שעומד לפני קונו ורואה את עצמו בריה קטנה, שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה, מעוטה, לפני תמים דעות, כלשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ב' הלכה ב', ואין, אין מקום כאן לגאווה והתנשאות. וזוהי מידתם של כל גדולי ישראל האמתיים, שככל אשר הקב"ה משפיע להם גדולה הם מקטינים את עצמם, בעל רוח נמוכה אינו כועס, גם אם לא נעשה רצונו, כי הוא יודע כי כך רצה בוראו שלא יעשה רצונו, אז מה יש לו לכעוס על זה, אם ה' לא רוצה על מה הוא כועס, אין דבר שנעשה שלא ברצון ה', ואם כך רצה ה', על מה אתה כועס.
חכמים ז"ל אומרים, כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, כי כעסו מוכיח עליו שאין לו אמונה חושית בהשגחה פרטית, מי שמאמין שהקב"ה משגיח עליו בכל עת, הוא לא יכעס, כי אם יש לו אמונה כזאת, מה לו לכעוס, כי אם ה' שלח שירגיזו אותו, אז מה הוא רוצה לגרש את זה מעל פניו, בשעה שה' בעצם מעמיד אותו בנסיון. ומי שרוחו נמוכה, אינו להוט אחר כבוד, כי מי הוא שיחפש כבוד, אם יש לו רוח נמוכה, הוא לא חושב שהוא ראוי לכבוד, הרי משה רבינו, הפציר בו הקב"ה שבוע ימים, והוא לא הסכים, הוא חשב שהוא לא ראוי בכלל, הוא אמר "שלח נא ביד תשלח" כל אחד מן השוק יותר ראוי ממני, לא כמו הפוזות של היום, שאנשים עושים פוזה, מי אני, מה חיי. בעבור מה יכול לבקש כבר כבוד אדם, על מה הוא יכול לקבל כבוד, אחרי שהוא יודע כי כל מה שיש לו, נגיד וכבר יש לו, אחרי כל מה שהוא קיבל, נגיד חכם וגאון וזה ולמדן וזכרן, הכול הוא קיבל מהקב"ה, ואם הכול הוא קיבל מהקב"ה, אז להקב"ה מגיע הכבוד, לא לך מגיע הכבוד. אחד שקיבל במתנה רולס רויס אז מגיע לו כבוד על זה, אתה היית תפרן, מישהו בא תרם לך רולס רויס, מגיע לו הכבוד שנתן לך רולס רויס, על מה אתה רוצה כבוד, ז"א בעל רוח נמוכה, זה אדם שהוא גם לא כועס, כי הוא מאמין שהכול בהשגחה, הוא לא להוט אחרי כבוד, ואדם כזה יודע שהוא בריה קטנה, שפלה ואפלה, עומדת בדעת קלה, מעוטה, לפני תמים דעות, ומה זה ונפש שפלה, זה היה רוח נמוכה. עכשיו מה זה נפש שפלה, רש"י מפרש, שמשפיל עצמו בין האנשים ומעורב ביניהם, ואינו גס רוח, ועל זה מוסיף החסיד יעבץ, כי ככל שיעלה לגדולה, ישפיל עצמו, אני לא רוצה לתת דוגמא, אבל אני אתן דוגמא, דוגמא שהיא בחיצוניות ניראת ככה, זה לא אומר שזה ככה, אבל בחיצוניות. יש מלך למרוקו, המלך של מרוקו, הוא לכאורה עממי, הוא הולך ברחובות, בלי גברדיה מסביבו, בלי אופנועים, בלי בטיח, בא לבתי כנסת של יהודים, בא לפה, מזמינים אותו לבר מצווה, הוא בא לבר מצווה, לא יודע מה האינטרס שלו, אבל זה הנהגה שאם היא אמתית ונכונה, אז ככל שאדם עלה והגיע לדרגה אפילו מלך, אז הוא מקטין את עצמו והוא מעורב עם הבריות כאילו הוא עמך. אמרתי זה לא דוגמא בטוחה, זה רק דוגמא בגלל שבחיצוניות כך זה נראה, זה דוגמא מחיינו היום יומיים שאפשר לראות שיש מי שמתנהגים ככה ולא משנה, יש גם אצלנו שחקנים, רבנים כאלה עם גלימות, שעושים כל היום ככה כאילו הם, כאילו הם ענווים, אבל שמישהו פוגע בכבודם, אוף איך הם פותחים עליו, איי איי איי.. כן, אז מכל מקום רש"י אומר, משפיל עצמו, מעורב ביניהם בין הבריות בין האנשים ואינו גס רוח, והיעבץ הוסיף, שככל שיעלה לגדולה ישפיל עצמו, התשבץ אומר, כי מתוך שפלות נפשו, אינו רוצה בריבוי ממון, כדי שיתנשא על הבריות, יש אנשים רוצים שיהיה להם הרבה ממון, לא בגלל הממון עצמו, אלא בגלל המעמד, הסטטוס שהם קונים, כי בעל המאה הוא בעל הדעה, הוא רוצה להיות מאן דאמר, שהוא יגיד דברים וישמעו, אבל אדם שהוא עם נפש שפלה, הוא לא רוצה ריבוי ממון, כי הוא מבין שעשיר יענה עזות, זה ישנה אותו, זה יכול להשפיע עליו, הוא לא רוצה.
אדם שהוא נפש שפלה, הוא גם כן פרוש מתאוות, רבינו עובדיה מברטנורא מפרש, שהכוונה לזהירות ופרישות מן התאוות, וכן מצינו שאמר אברהם אבינו עליו השלום, על שרה אשתו, "הנה נא ידעתי, כי אשת יפת מראה את" שעד עכשיו לא הכיר בא מרוב צניעות, וכדברי הרמב"ם, שלא הסתכל בא הסתכלות שלימה, רק ביום ההוא וזה תכלית הזהירות, ז"א הוא הבחין בה, לא שהוא לא ראה אותה, אבל בתכלית הזהירות, ככה לבדוק, לראות, הסתכלות שלימה, זה היה רק ביום ההוא. עתה ידעתי, "הנה נא ידעתי, כי אישה יפת מראה את" אז זה פרוש מתאוות, וכן כתב רבינו יונה בספרו "שערי תשובה", כי ענין נפש שפלה, שאינו הולך אחר התאווה הגשמית, גם בדברים המותרים, כמו שמצינו אצל אברהם אבינו, מביא אותה דוגמא, "הנה נא ידעתי" כי לא הסתכל בה עד היום ההוא, להתבונן על תכונת יופייה. לדעת ה"תפארת ישראל", הכוונה של התנא כשאמר נפש שפלה, זה שנפשו אינה מתאווה לתאוות העולם הזה, די לו במה שחנן אותו ה' יתברך, בן אם רב או מעט. והוא מביא לכך ראיה מאברהם אבינו, "אם מחוט ועד שרוך נעל", וכן כתב החסיד יעבץ, שבעל נפש שפלה מסתפק בהכרחי, ולא יהנה מן העולם כי אם מעט. הגאון הצדיק רבינו ירוחם, ב"דעת תורה" שמות, עמוד שכח', עומד על המעלה של אברהם אבינו, כשאמר "אם מחוט ועד שרוך נעל" והוא ענין של נפש שפלה, מציאות השלמות וההסתפקות, שלם בתכלית, לא חסר לו מאומה, שבע לגמרי. וכן מוצאים אצל יעקב אבינו, שאמר יש לי כל, ולעומתו עשיו הרשע אמר, יש לי רב. כשאומר יעקב אבינו יש לי כל, זה בין מעט בין הרבה, יש לי כל. עשיו אומר יש לי רב, אבל יכול להיות יותר הרבה, ויכול להיות גם מעט. ז"א אין לו כל, אז הוא לא שלם. אכן יעקב אבינו, שאמר יש לי כל לא התכוון לומר, כי באמת היה לו הכול, אלא זוהי מידת האבות הקדושים השלמים בתכלית שלא חסר להם כלום. לדעת רבינו יונה, נפש שפלה, מי שנפשו זכה וברה ואינו מתאווה לדבר עבירה, שכן היה אברהם אבינו, לא חפץ בתענוגים ובהנאות העולם כלל, ולא שלט עליו יצר הרע לעולם, כי הייתה נפשו שפלה, ואכן מסכם הגר"ש וולבה, נפש שפלה, אין התאווה שולטת בה, האמונה החושית פתחה לפני המאמין עולם חדש של רוחניות בקדושה, וכל מאוויו להדבק בבורא ולהיות קרוב אליו, ואין עוד מקום בליבו להיות פרוץ בתאוות בשרים, אז אין התאווה שולטת בו כלל, נמצא שמאמונה עמוקה ואמתית, צומחת גמילות חסדים רבה ואהבה ואין מקום לא לגאווה, לא לכעס, לא לקנאה, כבוד ותאווה, אמונה חושית מביאה לשלימות בכל המידות, אם כן הבחינה אם אומנם זכינו לאמונה חושית, זה אם התבטלו אצלנו המידות הרעות, ונשתלו בקרבנו מידות הטובות.
עד כאן, תודה.