התרגיל של דוד המלך כנגד היצר הרע
דוד המלך בכל יום כשיצא מביתו היה מתחכם עם יצרו הרע, והיה מחשב ואומר, גם מחשב וגם אומר, בפיו, למקום פלוני אני הולך, ואז יצר הרע פורש ממנו, אומר אה אתה הולך למקום של חולין, בסדר אני לא צריך אותך. וכך בנקל היו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש, כי יצר הרע לא שמע ולא ראה מה הולך לעשות דוד המלך ע"ה וככה היה משתחרר ממנו והולך תמיד לבית המדרש. אז לכן מה ששאלנו בתמיהה, איך זה דוד כל פעם היה מחשב ואומר שהוא הולך לבית פלוני למקום פלוני ואז רגליו מוליכות אותו לבית המדרש? מה, תמיד הוא היה עושה ככה? אף פעם הוא לא רצה ללכת לבית המדרש רק הרגליים לבד לקחו אותו לבית המדרש? אלא זה התרגיל על פי הגמרא הזאת, כדי להיחלץ מיצר הרע וחילותיו.
והחיד"א בספרו פני דוד בפרשת חיי שרה ביאר בזה מה שאמרו חז"ל, צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, ורשעים אומרים הרבה ואפילו מעט לא עושים. עכשיו זה ברור, אם אומרים מעט אז אפשר לעשות הרבה, כי יצר הרע יכול לעכב רק על המעט, אבל מה שלא אמרנו אז אפשר לעשות הרבה, אבל הרשעים מתפלספים, אומרים אני ואני ואני אז אפילו מעט הם לא עושים.
יש להבין, מדוע הצדיקים אומרים רק מעט, אדרבא שיאמרו הרבה ויעשו הרבה. אלא לא לגרות את יצר הרע הם אומרים מעט, ואז הוא לא שולט עליהם וממילא עושים הרבה. על זה אפשר לבאר את הפסוק, אמרתי, ככה מבאר בעצם החיד"א בעצמו, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כיון שאמרתי שאני רוצה להחכים, האמירה הזאת גרמה שהיא רחוקה ממני, כי גרמתי ליצר הרע להפריע לי, וסיים החיד"א וכמה בני אדם נכשלים באלו וכיוצא בבלי דעת.
אמנם כל זה כאשר מוציא מפיו, אבל אם רק חושב בליבו ואין מוציא מפיו, אין יצר הרע יכול להפריע לו כיון שאין הוא יודע מחשבות בני אדם. זה דברי החיד"א.