הקשר בין כפיית ההר כגיגית לשחיטת היצר הרע
עכשיו אנחנו נראה דבר מדהים. אנחנו מתקרבים לפורים. למה היה צריך לכפות את ההר ולאיים על עם ישראל במיתה? הרי הם אמרו לפני "נעשה ונשמע".
(התקבלה תשובה מהקהל)
אם זה תורה שבע"פ זה לפי מדרש תנחומא, תראה עכשיו שיש יותר מזה. למה צריך לאים במיתה? הרי הקב"ה בישו נפש כל חי, והם ראו מה הוא עשה במכת בכורות. לא צריך לקבור אותם תחת ההר. בלי תחת ההר. אפשר להרוג את מי שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. אבל יש פה משמעות עמוקה לכפיית הר כגיגית. כתוב לעתיד לבוא הקב"ה מביא את היצר הרע ושוחט אותו. למה הקב"ה שוחט אותו? את היצר הרע. מה הוא מלאך? והוא מלאך שהוא עשה מה שאמרו לו. מה אמרו? תהיה מלאך המוות, אז הוא יהיה מלאך המוות. אמרו לו תהיה יצר הרע, אז הוא היה יצר הרע. אמרו לו תהיה שטן, הוא היה שטן.
למה ישחטו אותו בסוף? הגמרא שואלת: שוחט... גמרא בשבת, על מה השוחט חייב? על נטילת נשמה. זה תירוץ אחד. ותירוץ שני משום צובע. והתוספות אומרים: שוחט מה מדובר? שוחט משום מה חייב? שוחט דעלמא. מי זה שוחט דעלמא? הבעל שם טוב אומר: שוחט דעלמא זה היצר הרע, מלאך המוות. שהוא שוחט את כל העולם. אז נרמז פה שוחט על מה חייב? משום צובע. איזה שוחט? שוחט של העולם זה מלאך המוות. על מה הוא חייב שבסוף ה' ישחט אותו? בגלל שהוא צובע? מה הוא צובע? הוא אומר לך שעבירה זה מצווה! אז הוא צובע לך את העבירות שהם מצוות. זה לא ביקשו ממך. ביקשו ממך תגיד "תעשה עבירה". אבל אל תגיד לו שהוא עושה מצווה. תגיד לו "תעשה עבירה". אם עשית את התפקיד שלך, בסדר. אבל הוא צובע. אז עתיד הקב"ה לשחוט אותו. והצדיקים, הוא נדמה להם כהר. שהם יראו אותו נשחט, נדמה להם כהר. והרשעים נדמה להם כחוט השערה. זה לא מובן. הרי כולם נמצאים באותו מעמד, והם רואים אותו, אז מה הוא? הוא הר? או שערה? איך ייתכן שכל אחד רואה אחרת? ענה על הסבא מנובהרדוק, זצ"ל: "אלו ואלו צודקים. היצר הרע הוא הר שמורכב מחוטים של שערות". שערה ועוד שערה, ועוד שערה, ועוד שערה, ועוד שערה, נהיה הר. בהתחלה הוא מפתה את הבן אדם כחוט השערה. כחוט השערה. כך דרכו של יצר הרע. היום אומר לך עשה כך, מחר הוא אומר לך עשה כך, דברים קטנים, קטנים, שאתה לא מרגיש בכלל שיש בהם איזה משהו לא טוב. עד שהוא אומר לך בסוף "לך עבוד עבודת כוכבים" והולך ועובד. "פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים". איך זה התחיל? ב"יפתה לבבכם". משהו קטן. שערה קטנה. והפסוק אומר לנו את זה מפורש: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים". כיון שאדם פורש מן התורה, הולך ומדבק בעבודת כוכבים. אבל לצדיקים הוא נדמה כהר. כיון שברגע שהוא מפתה את הצדיק כחוט השערה, הצדיק עיניו בראשו. הוא חכם. הוא רואה לאן הדרך מובילה, והא מבין שחוט הצטרף לעוד חוט שערה. עד שיהיה הר שיקבור אותו תחתיו. זה אומרת הגמרא מפורש: יצר הרע בתחילה דומה לחוט של עכביש. ולבסוף הוא דומה כעבותות העגלה. כמו החבל שסוחב את העגלה. איך מקורי עכביש? אבל עוד קור עכביש ועוד אחד, ועוד אחד, עד שנהיה כעבותות העגלה. שנאמר בישעיה הנביא: "הוי מושכי העוון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". אבל הרשעים, הוא נדמה להם כחוט השערה, ומזלזלים בו. והולכים ומתלפף סביבם כעבות העגלה ולא יכולים עוד להשתחרר ממאסרו.
אם תעקבו פעם אחרי קורי עכביש. אתם תראו מה הוא עושה. הוא פורש את הקורים, הם דבקים, בא זבוב, נדבק. זהו. ככל שהוא רוצה להשתחרר, הוא נדבק יותר. די, הוא לא יכול לזוז. מה עושה העכביש? בא מסביבו וקורה מסביבו עוד חוטים ועוד חוטים עד שחונק אותו ואז ניגש לארוחה. הוא לא אוהב את האכול מפרפר, אז הוא דואג שהוא יירגע. מרגיע אותו. ואחרי זה "נומי נומי,נומי נומי". ואח"כ אוכל אותו. ככה היצר הרע עושה. בא לבן אדם בחבלי השווא. עבירה קטנה ועוד קטנה, ועוד קטנה, ועוד קטנטונת, ועוד זה, ועוד רגע, ועוד רגע, ועוד זה, ועוד זה.. עד שהוא נהיה כזה. איך אדם נהיה מכור לשתייה? כוסית קטנה ואח"כ עוד כוסית, אח"כ חצי כוס. "אתה שותה רק זה". "לחיים", "לחיים". וככה. ואח"כ הוא מזאטט בקבוקים, ואח"כ זה. ואיך אדם מתחיל סיגריה, ועד סיגריה, ואח"כ קופסאות. ואח"כ לא מספיק לו, הוא צריך נרגילה. ומכאן.. אי אפשר בלי גת,. אז צריך ללעוס. אז לכן, הכל מתחיל בקטנה. בקטנה. וזה נגרר, ונגרר, ונגרר, עד שבן אדם מאבד את הכיוון לגמרי.
במתן תורה הקב"ה הראה לבני ישראל שרק אם יסורו מהתורה והציווים שלה כחוט השערה, הם יקברו תחת ההר. מהשערה יהיה הר. תזכרו הוא אומר. זה סוף התהליך. לכן אמר "שם תהא קבורתכם". לא פה. לא בהתחלה בשערה. לא פה תהיה הקבורה. הקבורה תהיה שם. שערה ועד שערה, ועוד שערה, עד שזה יהיה הר, ואז תהיה קבורתכם. אז זאת אומרת, הודיע לנו הקב"ה מראש והסביר לנו טוב מאוד ככה יהיה.