מבחן הסופגניה
- - - לא מוגה! - - -
עכשיו אני עושה לכם מבחן קצר.
הגיעו הביתה סופגניות ריחניות,
טריות
עם ריבת תותים.
כשאתם ניגשים לסופגניה תגידו לי את האמת,
זו אותה הרגשה כמו שאתם ניגשים ללמוד בבוקר?
למה אתם נמשכים יותר?
ממה עולה לכם ריר?
מהדף גמרא או מהסופגניה?
אני הכרתי בן אדם
שזכיתי שהוא החברותא שלי
לפני שנים.
והוא היה לו רק תאווה אחת.
טוירה, טוירה, טוירה.
כשהוא היה אומר את זה, הוא היה נהיה אדום.
לא הצגה.
ובגיל 40 גמר את כל התורה.
זה בן אדם היה מיוחד ביותר.
והוא למד
עם הרב מנצור בן שמעון קבלה,
קבלה שהיה מבוגר ממנו ב-30 שנה. הוא לימד אותו.
הוא היה בן 40. הוא היה ישן בקושי שעה ביממה.
אני הייתי לומד איתו ב-4 בבוקר.
פעם באתי אליו,
אמרתי לו שיש לי מישהו שאני רוצה שילמד איתו. אמרתי לו, מתי הוא אומר, אני מסיים עם חברותא ב-2 בלילה? שבע ב-2.
ואני, מתי? אמר לי, ב-4.
בן אדם שחוץ מזה לא עניין אותו שום דבר. שום דבר. היה.
הוא אומר לי, מה הטייבס שלכם?
שוקלט, שוקלט, שוקלט.
מה הטאוות שלכם?
אתם נהנים משוקולד. מה יש לכם אתם?
טייבא זה טוירה!
מי יש לו תאווה לתורה?
תאווה.
תאווה לתורה.
תאווה?
נישט בריירה. נו, צריך ללמוד?
צריך ללמוד.
אבל תאווה?
מי שמע דבר כזה?
מי שראה את הסטייפלר, זכר צדיק וברכה,
זה היה בעל תאיבה גדול.
זכיתי להיכנס אצלו. הוא היה כבר בסוף ימיו בקושי רואה. בקושי.
הוא היה מחזיק את הספר גמורי. היה מחזיק גמרות הגדולות של וילנה פעם, לא גמורי.
היה מחזיק
ובין אדם לאדם שהיה נכנס אליו לעצה וברכה,
הוא היה מקרב את הספר ככה,
כזה מרחק,
כי הוא לא ראה.
והוא מחזיק ספר משקל.
הוא היה גיבור.
הוא היה מסתכל ככה.
אחרי שהוא היה מבחין שהגיעו, מניח את זה.
איך שרק יצאו, סיים, טאח, ישר לתוך העיניים.
זה טייבא!
ומדובר שהוא היה בסוף ימיו.
אני זכיתי לראות אותו שבוע לפני שהוא נפטר.
כמה אנשים יש להם דבר כזה תאווה?
אנשים מתאווים לכל מיני שטויות, כל מיני הבלים, אבל איפה יש תאווה לתורה?