שכר התאמצות במצוה [מעשה מאשתו של הגאון מוילנא]
אנחנו בניו של אברהם אבינו שהוא נכד של שם, וזה בזכות המצוה של ההתאמצות היתרה של שם.
אז אתם מבינים מה זה מצוה בכלל? מצוה זה אוצר בלום שאין כדוגמתו, ואפשר לעשות מצוות בלי סוף. כל ברכה שמברכים על משקה, על פרי, על אוכל, זה אוצר בלום, זה להפגש עם הקב"ה. ברוך אתה, למי אומרים? לקב"ה, כשאומרים אתה, למי אומרים? למי שנמצא לפנינו, מי שנוכח לפנינו, בהווה, ברוך אתה, ה' - מזכירים את שם ה', שם הויה ברוך הוא, אלקינו במיוחד, אלקינו במיוחד שמשגיח עלינו, אלקינו נו נו נו, מלך העולם, שמולך בכל העולמות כולם, שהכל נהיה בדברו, איזה כיף להגיד ברכה כשמבינים מה אומרים. ברוך אתה - אתה מקור הברכות, אתה המקור של הברכות שמברכים משרים ברכה על המשקה, משרים ברכה על המאכל, על הפרי, וכשאוכלים אותו מתברכים. גם נהנית וגם זכית, אבל אם אמר בלבלבלבל... מה עשית? זלזלת בקב"ה, זלזלת בברכה, זלזלת במתנה. אחד בא אליך לחתונה מביא מתנה ככה התאמץ סוחב משהו עשרים קילו, אתה רואה את זה אומר לו שים שם, שים שם, כן, מה? מה? הוא אומר שמע, הבאתי לך, שמעתי שים שם, שים שם, שים שם. איזה זלזול, בן אדם טרח הכין עשה הכל ואתה מעיף את זה ככה, עד שאתה אוכל את המנגו, אתה יודע כמה עבדו עליו? ואתה מברך בורא פרי העץ ככה צ'יק צ'יק צ'יק, אבל את המנגו אתה אוכל לאט, למה? כי אין ערך למצוות, לא יודעים מה זה מצוה. ואחרי שהבנו מה ההפרש בהתאמצות, בהתאמצות.
יש סיפור ידוע מאשתו של הגאון מוילנא שהיתה הולכת עם חברתה בת גילה, זקנות היו, היו הולכות לעשות חסדים, והיו הולכות להתרים משפחות, אנשים, לכל מיני עניני חסד, והן סיכמו ביניהן שמי שתפטר ראשונה תבוא ותספר לחברתה מה דינה בעולם הבא ומה דינה של השניה שנותרה. אשתו של הגאון נפטרה ראשונה, בשלושים היא באה אליה ואמרה לה שהעולם שלה - של זאת שנשארה למטה הוא גדול ועצום לאין שיעור, אבל העולם שלה - של אשת הגאון שנמצאת למעלה הרבה יותר ממה ששלה, אומרת לה למה, אבל עשינו בדיוק אותו דבר, היא אומרת כן, אבל פעם אחת אני הכנסתי, שלשלתי את הכסף בתיבת הדואר לבד, בגלל התוספת הזאת שעשיתי כך שכרי בשמים לאין שיעור לאין שיעור. ז"א פעולה אחת יתרה, אחת יתרה מעניקה שכר אין סופי. אבל אנשים לא יודעים, אנשים לא מעריכים מה המתנה שהקב"ה נתן לנו בחיים חיותנו. כמה אבא מעריך ילד שמתאמץ ללמוד, לא בשעות הלימודים, מעבר לשעות הלימודים, כשילדים אחרים משחקים הוא יושב ללמוד תופס ספר, איזה אושר יש לו. בורא עולם הוא גם אבא, כשהוא רואה שאנחנו על חשבון הזמן שהיינו יכולים לעשות משהו אחר, מה שרוב העולם עושה, אנחנו תופסים ספר ולומדים ומשתדלים, או רצים לעשות חסד, גמילות חסדים, או צדקה או כל דבר אחר, כמה הקב"ה משתבח בזה. והוא משלם על זה חבל על הזמן, חבל על הזמן, אבל צריך לדעת להעריך.