מעשה ב"גולש" מדור המדבר שהחליט לפתוח 'חבורה' במואב
אספר סיפור: בדור המדבר היה בחור גולש. גלש. לא למעלה, גלש למטה. ונמאס לו מהמן ומהסלו, מהחברה החרדית, דור דעה, מהכללים, כסף לא חסר לו, לאבא שלו היו 90 חמורים לוביים טעונים ביזת מצרים, גדש את כיסיו בזהב ועקר למואב. היה רעב. באותו יום טרם אכל, נכנס למסעדה למואב ומה ביקש? ביקש בשר צבי. אבל הוא לא אוכל נבלות וטרפות, חס ושלום! אז הוא ביקש שיתנו לו לשחוט. ויצלו אותו כדי להגיר את דמו. טוב, עשו כרצונו. רצונו כבודו. שחט וצלו וקסס. אורו עיניו, איזה בשר טעים! טרם אכל כזה דבר. זהו! החליט כאן מקומו. היכן שמשיגים כזה בשר טוב, גמרנו! יש פה חבורה של מואבים, הכל בסדר. אבל מה? הוא בודד, אין לו חברה. החליט לקחת את הבשר, לשוב למחנה ישראל, לתת לכמה חברים לטעום ולפתות אותם לערוק עמו. חוזר למחנה, החברים מקבלים אותו בתרועות, מספר את ההרפתקה ונהיה גיבור נערץ. נתן להם לטעום מהבשר וכולם התפלאו בלי די! איזה מתיקות! איזה טעם נפלא! ייאלה עורקים למואב. פותחים חבורה. חנג'ורי! קמו. והנה משה רבנו לנגדם. "לאן בני? לאן?". נבוכו. אבל הוא אזר עוז. "למואב!". "למואב?" תמה רבנו משה. "מה ליהודי לחפש שם?". אמר לו :"יראה רבנו, הבאתי נתחי צבי מתוק מדבש". "אה, זה. ובכן תשמע: בכל בוקר שהשמש זורחת, נמס המן שנשאר בשדה ונעשה נחלים נחלים ובאים הצבאים ולוקקים, והמתיקות נטמאת בבשרם. ואומות העולם טועמים בבשרם מאין טעם המן. ויודעים מכאן מה שבחם של ישראל. נודע להם מה אוכלים ישראל. ואתה מבקש לנטוש מקור טעמים והמתיקות? את המקור אתה רוצה לעזוב? ולקנות מכלי שני ושלישי... תלושו וקלושו...
זה משל כמובן, אבל הוא קולע כל כך! הרי כל רעיון מוסרי ונכון שנמצא שם, המקור שלו אצלנו. מה לנו לשאול מבורותיהם של הנוצרים הפרוטסטנטים. מקור החיים נמצא בידינו. ומה? הולכים לקחת את זה מאחורה, בסיבוב, מה שהם לקחו מאצלנו. שידרגו וקראו לזה במילים אחרות, אז אתה הולך לקחת מאיתם ולהביא אלינו וממש לקיים את דבריהם, כי אם אתה לא נאור, נאור מלשון "ארור".