מה בין אכילתו של הגר"א לאכילה שלנו?
הנה ענין ההנאה באכילה הלא זה ודאי כי אכילת הגאון ז"ל, הגאון, הגאון, הגאון מוילנא, ואכילה שלנו אינם שוים בטעמם. טעם אכילתו של הגר"א, הגאון רבי אליהו ז"ל, היה טעם רוחני בודאי, כענין שאמרו ז"ל, הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונן של תלמידי חכמים יין. כשאתה ממלא את גרונם של תלמידי חכמים יין זה כמו שאתה מנסך יין על המזבח, המזבח מרגיש את היין? הוא טועם את היין? זה רק מעלה את הקרבן לרמה של ריח ניחוח לפני ה'. כל מה שהוא מכניס, התלמיד חכם לתוך גרונו, זה כמו מזבח. הנה זה טעם של קדושה ולא הטעם שלנו בכלל.
דרך אגב, הגאון לא היה נהנה מאוכל בכלל, בבוקר הוא היה משרה פת בתוך מים, ובערב היה משרה פת בתוך מים כמו שני ציפורים, מערבב, וזרררררר זרררררת וזהו. שלא ליהנות מהאוכל. זררת זהו, נגמר, אין מסכת אכילה אתה מבין, כל הטקס, שניות לוקח זררררת נגמר. כמו שאדם ממלא דלק, מילאת דלק - סע, תאר לך אחד ממלא דלק ככה, ממלא ככה, סוגר עוד פעם פותח עוד פעם הולך מכאן הולך מכאן, עושה ככה מושך ככה עושה ככה, מה זה, מה אתה עושה? צריך לדעת למלא דלק, יש למלא דלק ויש ממלא דלק, מה זה? דלק ממלאים רק בשביל לנסוע, אין ענין במילוי הדלק, יש ענין בנסיעה, יש אנשים שמילוי הדלק אצלם זה טקס, הוא לא נותן לההוא לתדלק, והוא יורד פותח את הדלת פותח את הזה מסתכל על המספרים, מכניס את זה, מחזיק ביד אפילו שיש לו תפס, מחזיק ביד, נהנה מהריח, אתה מבין, טקס, עושה טיק טיק טיק... שיהיה כל הטיפות לפי המספר שלא יהיה חס ושלום צ'יק צ'יק צ'יק, טקס, יושב שמה בן אדם ממלא שימלא סע, בינתיים תגיד משניות תקרא תעשה משהו, טקס, הוא יורד כאילו להרמת התורן, טקס, אז האוכל של הצדיקים והאוכל שלנו זה לא אותו דבר בכלל.