לאכול 100 טון ולמות במשקל 50 קילו. זה לא בזבוז?!
אדם אוכל הרבה למרות שאמרנו שהוא לא ייסע לטבריה בשביל פיתה, אבל הוא אוכל ביום בערך שלש קילו, עם שתיה לפחות שלש קילו ביום, בשנה 365 יום, כפול שלש - יותר מטון, טון הוא אוכל בשנה. אם הוא יחיה מאה שנה זה מאה טון, מאה טון זו אניה, זה לא יאכטה כמו בחוץ, זה אניה, אניה עוברת דרך הפה, וכמה הוא נפטר? בקושי חמישים קילו, זה לא בזבוז? מאה שנה לחיות לטחון, אבלה, אטחן לפלף, ובסוף חמישים קילו אדם נפטר ואי אפשר למכור את זה אפילו, לא קונים. האם זה התכלית? ואם הוא יחיה מאה שנה, ויחיה טוב ויהיה לו קרקעות ובנינים ומלונות וכל טוב, וגם כמה מכוניות, נו... ובסופו של דבר הוא לא יוצא מכאן? הוא לוקח משהו? מברשת שיניים נותנים לו? גם לא. מה כן? כלום! וכשמספידים אותו - על מה מדברים? מה היה הגובה שלו, מה היה הנפח שלו, כמה הוא אכל? מדברים על האישיות שלו, מה זה האישיות שלו? הרוחניות שבו - היה אדם טוב, אדם צדיק, לב טוב, רחמן, עושה חסד, דברים ששייכים לנשמה. נמצא שהאדם בעצם זה נשמה והגוף זה בית, השאלה אם אדם צריך להשקיע כל הזמן בבית או להשקיע במי שבתוך הבית?